ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה ח"א לברית מילה:
(מה שאמרתי ביישוב סאלדין בהיותי סנדק ביום ו' י"א טבת תר"ט שם הילד יוסף ליב ושם אביו קאפל) בב"ר פ' לך לך פ' מ"ו וימול בן פ"ו שני' וכו' אר"ל קנמון אני מעמיד בעולם מה קנמון הזה כ"ז שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטל תאוותו משנקשר דמו אמר אם חביב' היא המיל' מפני מה לא נתנה לאדה"ר א"ל הב"ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי עד כאן ודיו לערלה ע"כ ודיו למילה שתהי' עגומה עד כאן עכ"ל המ' ובתנחומא פ' תזריע מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזו מעשים נאי' של הב"ה או של ב"ו א"ל של ב"ו נאים א"ל טורנוסרופוס הרי השמים והארץ יכול האדם לעשות כיוצא בהן א"ל ר"ע לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו אלא אמור דברים שהן מצויין בבני אדם א"ל למה אתם מוהלין א"ל אני הייתי יודע שעד"ז אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה ב"א נאי' משל הב"ה הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות א"ל אלו מעשה הב"ה ואלו מעשה ידי אדם א"ל אין אלו נאים יותר מן השבלים א"ל טורנוסרופוס אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הוולד מהול ממעי אמו א"ל ר"ע ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם ולכך אמר דוד אמרת אלו' צרופה ע"כ ונ' לבאר דהנה הרמב"ם במור' הביא ג' טעמי' על מצות מילה הא' חכמי הטבע בקשו לומר כי הערלה היא מותרת הגוף ואין לגוף צורך בה וייפו הגוף הוא להסירה והרמב"ם נחלק עליו ואמר כי לו הי' כן היה הש"י בורא גוף האדם בלא בשר הערלה:
ועוד האריך שם וזאת שנית כי טעם המילה להחליש אבר התאוה למען בהסרת דמו לא יתאו' כ"כ אחר בולמוס של העריות והוא גדר הקדושה והנה בשני טעמי' האלו נ' שנחלקו טורנוסרופ' ור"ע דדעת טורנוסרופס הי' דעיקר המילה לייפות הגוף ולכך הק' לר"ע וכי ביד האדם לייפות דבר מה יותר מבורא העולם ומלואו ור"ע רצה להקהות את שיניו לקיים ענה כסיל כאולתו והוכיח לו כי דמיונו כזב כי באמת ביד האדם לייפות מה שלא ייפה הב"ה ואמם למען לא יאמין כי באמת זה טעם המצוה חזר והשיב לו כי לא נתנו המצות לצורך הגוף כי אם לצרף בהן את ישראל שיהיו צרופים ומזוקקים ואמנם באברהם אע"ה שנתנה לו מצוה זו שכבר כלה כל לחלוחית שבו עד שאמרה שרה ואדוני זקן ר"ל פסק ממנו כח המתאוה דומיא דאחרי בלותי א"כ ל"ל לצירוף הזה וע"כ אנו צריכים לטעם הג' שכ' הרב במו"נ כי מצוה זאת ענינ' לאות בבשרו בין ה' ובינינו כי אנחנו עם אשר בחר בנו ה' מכל העמי' ולזה חתם בבשרינו האות הזה למען נהיו מובדלים ומצויינים לו מכל לשון וזה הטעם הוא אשר היא עיקרי ע"כ באבינו אברהם ואמנם אברהם מענותנותו לא עלה על דעתו כך ומ"מ כיון שידע שלהחליש כח התאוה אינו צריך לו א"כ ע"כ לייפוי הגוף הוא (ביאור ד' המ' וימול לפ"ו) ומעתה. נבא לד' המ' תחלה הניח אשר לכך המתין הש"י לתת מצוה זו לא"א ע"ה עד שהי' בן מאה למען יוודע כי נתנה לו לאות בינו לבין ה' כי לולא נתנה לו קודם זה היו אומרי' כי הוא להחליש כח התאוה לזה המתין הב"ה עד שבטל יצרו ובטלה תאותו למען ידעו הכל כי היא רק לאברהם לכבוד ולתפארת והיינו דק' לי', א"כ כיון שאין בי עוד שום תאוה וע"כ הטעם משום ייפוי הגוף והיינו דק"ל ואמר אם חביבה היא המילה ר"ל שהיא ייפוי הגוף מפני מה לא נתנה לאדה"ר ר"ל מפני מה לא טבע הב"ה חותם האדם שהוא אדה"ר ע"ד ששאל טורנוסרופ' מפני מה אין הוולד יוצא מהול א"ל הב"ה לא כשאתה סבור שהוא לייפות הגוף כי אם להראות ליושבי תבל כי דיו לעולמי אני ואתה כי בך בחרתי ובשבילך נברא העולם כמז"ל בהבראם באברהם ואמנם באמת יש לצאצאיך ואנשי ביתך עוד טעם בדבר כמו שאר"ע לצרף ואמנם על טעם זה לא תק' לך מפני מה לא נתנה לאה"ר והיה אדם ותולדותיו צרופי' לזה אומר לך ולבאר זה נקדים הקדמה דהנה אז"ל פ' א"ט הב"ה לא אמר למינהו כ"א באילנות אבל לא בדשאים והארץ הוסיפה מעצמה להוציא גם בדשאים למינם ונשאה ק"ו מה אלו שאינם בערבובי' צוה בהם למיני' אנו שהם בערבובי' לא כ"ש וכו' ע"ש:
ואמרנו לבאר זה (ביאור הכ' ארורה האדמה) עפ"י מה שביאר מרן זללה"ה מ"ש הכ' ארורה האדמה בעבורך דהנה הש"י ברא מה"ט האדם באחרונה למען יהא כח החומרי' אשר האדם נוצר ממנו חלש כל האפשר ולא יסיתהו לאדם להיות כבהמה ומה"ט עלה במחשבה ג"כ שתוציא הארץ עץ פרי שיהא עצו ופריו שוה למען יוחלש עוד כוחה כפלים והארץ שקלקלה ולא הוציאה כי אם עץ עושה פרי והשאירה בבטנה כח חומרי די והותר וא"כ היא היתה גרמא בניזקין וע"כ קילל האדמה בעבור חטא האדם והנה הרא"ה פ' קדושי' כ' טעם לאיסור כלאים כי כל דבר מאכל מוליד באוכלו הדומה לו והאוכל כלאים מזדקקו לשאינו מינו ואמנם כ"ז אם האדם אוכל המאכל של כלאים עצמו משא"כ אם המאכל הוא מאכל בהמה וכבר ניתך בבהמה כולי האי מסתבר דלא מזיק תו לאדם (ביאור מ' נשאו דשאים ק"ו) ומעתה הנה קודם החטא הי' הדשאי' מעותדים רק למאכל בהמה ולא לאדם א"כ לא הזיק מה שהם כלאי' משא"כ לאחר החטא שנתקלל האדם ואכלת את עשב השדה וודאי א"ש הק"ו ומעתה ה' לא צוה לדשאי' כי הוא צוה עץ פרי ולא היה אולי חטא כלל והאדמה שקלקלה הוכרחה להקדים רפואה למכה (טעם למצו' ערלה) והנ' דגם מצות ערלה הוא מה"ט יען בתחלת הצמיחה עדן כח הארציי חזק בצומח לכך מנע הש"י אותנו מלאכלו משא"כ לאחר שלש שנים שכבר גדל ואין בו שוב כח חומרי כ"כ ע"ד שכ' ההפלאה ( פשט הכ' לא אוסיף עוד לקלל) לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם דלאו באדמה תלי' מלתא דא"כ כשהאדם בא בשנים לא יהא בו יצ"ה יען אז כבר נזדכך החומר ומדחזינא כי יצר לב האדם כשהוא בא בשנים רע מנעוריו א"כ ע"כ לאו באדמה תלי' מלתא ע"כ דפח"ח וה"נ לענין ערל' וכן הדבר לענין מצות מילה בדורו של אדם אשר כח החומרי הי' חזק יותר לא הי' מועיל משא"כ עכשיו שכבר נזדכך החומר שפיר יועיל והיינו דא"ל הב"ה לאברהם ואם אין אתה מקבל עליך לימול ע"כ אצטרך באמת מעתה לברוא אדם חדש שיהא לחלושין מאשר הם באבר זה וא"כ דיו לעולמי עד כאן וא"ת אמאי לא עשיתי כן בדורו של אדה"ר אז עדן לא הי' מועיל כי כח החומרי היה חזק ביותר אבל עכשיו דיו לערלה עד כאן ומכאן ואילך כבר נזדכך החומר ודיו למילה שתהא עגומה עד כאן.
ח"א מה שאמרתי לפני בני הישיבה א' דחנוכה תר"ט (לזריזות עסק התור' ומצות כאו"א.:)
וליוסף ילד שני בנים וגו' ויקרא יוסף שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי ובמ"ר את כל עמלי זו התור' שנקראת עמל שנאמ' ונפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו ונ' בנבאר תחילה ד' ר' יוסי שאמר הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר ומתלמידי יותר מכולם ונ' בנבאר מ' שהע"ה חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם הכוונה דהנה ד' רז"ל ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו האויל נכנס לביה"מ ורואה כי התור' ארוכ' מארץ מדה ורחב' מני ים ומשיב ואומר וכי מי אני מה חיי שאוכל להעלות עלי לבי כל התור' הרחב' הזאת ואם אייגע שבעים שנה לא אמצא כדי מדתי ואם כן איפא למה זה אני הבל איגע והיינו ראמות לאויל חכמות משום שהחכמות רמות ונשגבות בעיניו לזאת בשער לא יפתח פיהו ר"ל לא יפתח כלל וכלל ללמוד (פי' הכ' חכם עצל) ואמנם כשנשאל לאויל הזה אשר העצלות תסיתהו לנוח בחיקה ולדבריך הרי אתה רואה רב זה אשר הוא בשר ודם כמותך בכל זאת עלה על במתי התור' והחכמ' יאמר מה לי ולו הוא מבטן הוקדש לתורה ולתעוד' ושכל צח ומצוחצח וכיוצא והנה ידוע בהקדמונים חלקו כל החכמות לשבע ע' עקיד' פ' בהעלותך ולכל א' מהשבע אם נאמר להעצל עסוק בחכמה זו רכב והצלח בה כשם שהצליח בה אדם זה יאמר הוא הי' מוכשר לחכמה זאת לא אני ויתן טעם לדבריו רק למען יהא בעצלותו חכם בעיניו וז"ש הכ' חכם עצל בעיניו העצל חכם בעיניו בעצלותו משבעה ר"ל מכל השבע' חכמי' שעסקו בחכמתם ולא נחו בעצלות כמוהו ואמר משיבי טעם ר"ל כל א' מהז' חכמי' משיב לעיני העצל טעם מדוע עלתה לו חכמתו ומ"מ הוא בעצלותו יעמוד.
ואמנם כ"ז במי שעוסק בחכמות או אפי' בתוה"ק לעשותן קרדום לחפור בהן ישיאהו רוחו לאמור לא תפיק מאויך אם גם לילה כיום תשים לא כן הדבר בעוסק בתוה"ק לשמה כאשר נצטווינו מפי הגבורה והגית בה יומם ולילה ומאמין אשר כל דבור ודבור מעסק תורתו ריח נחוח אשה לה' א"כ אם יבא יצרו לפתותו לאמר הלא לתהו ולהבל כחך תכלה יען אם גם כל היום תחרוש כחורש לא יעלה אפי' הלכ' א' על בורייה ישיב אמרי' לו ויאמר הרי ארז"ל לגרוס אינש אף דלא ידע מאי קאמר אטו מי גרע לימודי מע"ה האומר כל היום ואחות לוטן תמנע שהעיד עליו א"א ז"ל שהוא חביב לפני המקום כעוסק בתורה א"כ איפא וודאי ינגף היצר (פי' הכ' חנוך לנער)
וז"נ פי' הכ' חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו ר"ל לא תאמר אגדל את בני ואשדלנו בדברים לומר אם תלמוד בשקידה תעשה רב ומורה וכיוצא ותאמר בלבבך כי זה בכלל לעולם יעסוק אדם שלא לשמה וכשיזקין בני יעסוק מעצמו לשמה לא כי יען עד"ז ישיאהו היצר לומר אין אתה מוכשר להיות רב ומורה וכמ"ש ע"כ מוטב שתגדלהו מיד ע"ד שתאמר לו בני האלקי' אשר בראך ויצרך ומטריפך ומנהיגך הוא אשר צוה אותך להגות בתורתו יומם ולילה כמו שאתה אומר בפיך בקר וערב ודברת בם בשבתך בביתך וגו' והיינו חנוך לנער עפ"י דרכו ועל איזה דרך על דרך אשר גם כי יזקין לא יסור ממנו ולא שתגדלהו לעסוק שלא לשמה ותאמר כי יזקין יעסוק לשמה (פי' הכ' למען ירבו) וז"נ בעיני סמיכות הכתובים ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו' עד למען ירבו ימיכם ר"ל ג"כ דהנה אז"ל למיימינים בה אורך ימים והנה כלל גדול בידינו המעשה גדול מהעושה ואם הבנים עוסקי' לשמה וזוכים לאורך ימי' גם האבות אשר הדריכ' בדרך זה זוכי' למדה זו והיינו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו' ר"ל שלא ילמדו עם בני' לעסוק בתורה על איזו פנים כי אם החינוך יהי' מיד אשר כל איש מישראל חייב לעסוק בתורה בכל שעה ובכל מקום ועי"ז תזכו אשר גם בניכם גם אתם ירבו ימיכם וכמ"ש דהעוסק לשמה מאריך ימי' והנה ארז"ל דר"ע בנערותו היו לו כ"ד אלף תלמידי' וכשמתו שוב בזקנותו לא זכה להעמיד כ"א חמשה ר"מ ור"י ור' יוסי ור' שמעון ור' נחמיה.
ונ' הטעם כמו שאמרנו דבנערותו שלא הגיע ריע עדיין למדרגה הגדולה היא מדרג' מרע"ה שזכה לה אח"כ וגם דורו ידעי' אשר עד ארבעי' שנה הי' רועה צאן וע"ה בבית כלבא שבוע לזאת רבו התלמידי' אשר נתקנאו בו ובתורתו והלכו לשאוב מים מבורו אמנם בזקנתו עת עלה למדרגה שלא זכה בה איש מימות משה וע' י"מ לרמ"ע כבר מצא היצר מקום לרפות ידי עושי מלאכה לאמור וכי מאיש אלקי' כזה אתה מבקש ללמוד וכיוצא אמנם העוסק לשמה אליו לא לא יגיע היצר בחיצים אלו וכמ"ש והיינו דאמר ר' יוסי (פי' ד' ר"י הרבה למדתי) שהי' א' מהה' תלמידי' של ר"ע אף כי אלופי ורבי הי' ר"ע בכל זאת לא נסוגותי אחור והרבה למדתי מרבותי ואמנם ידוע דענין הלימוד הוא בשני עניינים והיינו למגמר ולמסבר ולשני' צריך רב ואלוף ואם גם אמרנו אשר אצל העוסק לשמה לא ימצא היצר מקום להדיח היינו מטעם לגרוס אינש אע"ג דלא ידע מ"ק ודלוגו עלי אהבה אכן עדן ילטוש עיניו לו להדיחו מהעיקר השני לאמור וכי בעל סברה את וכי תדמה להגיע בשכלך לא' מרבוא שהגיע רבך וכיוצא אך כ"ז אם יושב בד בבד אצל רבו אכן אם לו עוד שם חברי' בני גילו אשר ידעם מלידה ומבטן כי אין בינם לבינו אפי' חוט השערה וברחותו הצלחתם וודאי יתקנא בהם ויתאמץ לעלות אחרי' וכמ"ש קנאת סופרי' תרבה חכמה ועל ידם פי שנים ברוחו למגמר ולמסבר מה שלא הי' כן לגבי רבו והן ד' ר' יוסי ומחברי יותר מרבותי והנה ידועי' ד' הרמב"ם בשם החוקר שאמר לו יסיקו איש לשמים ויגלו לו שם תעלומות חכמה אמנם ישביעוהו אשר לא יאציל מבינתו לאחרי' ימאן בה כי רק זה מתענוגי החכמה אם ישפיע החכם ממדעיו לאחרי' והוא הדבר אשר תלהב אש התשוקה בלב כל דורש חכמה והן ד' ר' יוסי ומתלמידי יותר מכולן כי הם ירהיבו עוד בנפשו יותר מחביריו והמבואר מדברינו כי אם גם העוסק בתורה לשמה אף כי ישב בדד ונעזב לא יפריע מעבודתו ותורתו בכל זאת תורתו עליו עמל ויגיעה יען לא יפוצו מעינותיו חוצה גם אין מקום להבאיר אש התשוקה בלבו (פי' הכ' נפש עמל) והן ד' הכ' נפש עמל ר"ל אותה הנפש היא עמלה עמלה לו האיש אשר לא יעמול כי אם לו לבדו כי אכף עליו פיהו ור"ל ולא יפוצו מעיינות חכמתו החוצה והנה אז"ל יעקב על שביטל כאו"א כ"ז שנה, פירש יוסף מאתו כ"ב שנה ואין ס' כי יוסף הבין זה ולזה נזדרז במצות ת"ת שלא יענש על כאו"א כמו שאמרו גם גבי יעקב שלא נענש על הי"ד שנים שעסק בתורה והיינו דאמרו במ' כי ה' אתו מלחש ונכנס מלחש ויוצא ר"ל שלא ביטל הגיון התורה (פי' המ' נראה לו דיוקנו של אביו) ואמנם כשאירע לו הנסיון באשת פוטיפר ע"כ באותה שעה לא עסק בתורה כמ"ש מרן זללה"ה ג"כ על ת"א למעבד חושבני' כי העוסק במלאכת החשבון אינו יכול להרהר בד"ת ופי' ז"ל בזה דהיינו ד' מ"ד לעשות צרכיו נכנס ע"כ אמנם כשנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ניכר במצות כאו"א ונזכר ממילא כי על כל רגע שיבטל מד"ת ענש יענש מיד יהיב דעתי' לעסוק בתורה ובטל יצרו כמז"ל משכהו לביה"מ (פי' המ' ואת כל עמלי זו התורה) ומעתה הנה אם גם לא ביטל יוסף ת"ת מ"מ כיון שלא היה לו לא חבירים ולא תלמידי' היתה התורה עמל עליו ועוד אם רגע אחת שכח את בית אביו ולא זכר מצות כאו"א כמעשה דאשת פוטיפר מצא היצר מקום לדחותו משקידת התורה אמנם עכשיו כשנולד לו בן וקוה להשפיע אליו תורתו וחכמתו שוב לא היתה תורתו עמל לו כי אם למשיבת נפש וגם אם מעתה ישכח לפעמי' בית אביו לא יבטל משקידת התורה והיינו שקרא שם בנו מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי ופי' המ' דהיינו התורה שנקראת עמל ואיזו היא אותה שנאמר בה ונפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו וכמ"ש ועוד ואת כל בית אבי אם גם ישכח מעתה לפעמי' בית אביו לא יבטל משקידת לימוד התורה:
בע"ה חי' אנדה שדרשתי פה שוראן יום ש"ק פ' ראה תר"ט:
בילקוט משלי לדעת חכמה ומוסר אם חכמה למה מוסר ואם מוסר למה חכמה אלא אם למד אדם חכמה יכול ללמוד מוסר ואם לא למד חכמה אינו יכול ללמוד מוסר ונ' לפ' במ"ש ר"א אר"ח ת"ח מרבי' שלום וכו' ונ' דהנה מעולם מיום שפסקה נבואה מישראל הנהיגו חז"ל כמבואר ממדרשיהם אשר הרוצה להורות ולהוכיח עם ה' בדרכי ה' לא יגיד על פני' דרכם כ"א לומר באזנם דברי אגדה הערבים על שומעים והתוכחה תסתעף מעצמה והנה בימינו חדשים מקרוב באו והלעיגו על דרך זה ובז יבוזו לו כ"א קול מלים ידברו ולשונם כקשת דרושה ושפתי מר ידברו באזני בני עמם ויאמרו מה לנו ולאגדה תוכחה ומוסר למו והנה בעיני כל בעלי סכל הדין עמם וימאנו בתורת ה' ואמנם נחזי אנן הדין עם מי דהנה שהע"ה אמר משלי י' בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגיו חסר לב כוונתו דהן אמת שהי' די אם הנבון רק בשפתיו יוכיח על אזן שמעת ואמנם זה הי' מועיל אם רק תוכחתו יגיע למשכילי' אך החסירי לב המה מרע לנפשם כל מה שידבר תוכחה באזנם ויאמרו מה הי' לזה שידבר לנו קשות וע"ד שהמלצנו במקום אחר לאדם מערכי לב וכו' וז"ש בשפתי נבון רק בשפתיו כלומר בדבורו תמצא חכמה ואמנם חכמתו שבט לגיו חסר לב והנה עי"ז האוילים בעם והרשעים עוד יוסיפו שנא את המוכיח ולא יעשו דברי' רושם כלל באזנם ואמנם מאי תקנתי' לזה אל יאמר דברי תוכחתו כמדבר בעד כ"א יכניס עונות הדור ברמיזותיו וחכמתו בד' הפסוקי' או בדרז"ל וא"כ הוא לא אמר כלום ורק דבר ה' הגיד והתוכחה מעצמה נסתעפה וכיוצא בזה אמרו רז"ל במ' אבות כל המכבד את התורה גופו מכובד וכו' ר"ל אם המוכיח לא יבא לקשט ולפאר נפשו כ"א לפאר תוה"ק ולהראות יפיה וכבודה ובזה מכבד את התורה מייתר בזה כי גופו נשאר מכובד על הבריות אמנם מי שמחלל את התורה כגון אלו אשר בימינו המה לנו אשר התורה חולין בעיניהם ורק לנפשם יפארו ויערינו היוצא מזה אשר גופם מחולל על הבריות וזה ג"כ כוונת רז"ל במ"ש האי צורבא מרבנן דסני לי' בני מתא משום דמוכח להו במילי דשמיא ר"ל כי גם בין חכמי ישראל מעולם היה מהם שלא היו בקיאים באגדה כמו שמצינו גבי ר"ס בע"א ובסוטה גבי רחב"א ואלו הי' מוכיחים לעם בפיהם ובלשונם בלי שילבישו תוכחתם באגדה והני דהוו סני להו בני מתא ואמנם אמר הכ' משלי כ"ד ולמוכיחים ינעם ועלי' תבא ברכת טוב ושפתים ישק ואמנם אימתי בזמן שמשיב דברי' נכוחים אשר התורה שדברי' נכוחי' היא תשיב על שפתיו:
וז"נ. ג"כ כוונת המ' קהלת א' כל האומר ד"ת ברבי' תוה"ק שורה עליו שהרי שלמה ע"י שאמר ד"ת ברבי' זכה לומר ג' ספרי' קהלת משלי שה"ש וע"ד שכ' הוא זה כי שלמה לא נתפאר בחכמתו כ"א ד"ת הי' אומר בכל עת ברבי' ועי"ז העם לא בזו לגופו ושמעו לקול מליו והיינו כל האומר ד"ת ולא ד"ע ברבי' רוה"ק שורה עלי' כי הוא נשאר לקדוש ישראל בעיני העם.
וזה ג"כ כוונת' למה נקרא קהלת על שקיהל חכמות הרבה רצונם שלא אמר שלמה חכמתו כ"א החכמות שקיהל והנה מכל מה שאמרנו מבוארי' הכתובים משלי י' ברוב דברים לא יחדל פשע ר"ל אם המוכיח לא יענה רק רוב דברי' בזה לא יחדל הפשע מהמון עם ודווקא החושך שפתיו משכיל מי שאינו מדבר בשפתיו כ"א האומר ד"ת זה המשכיל ואמר הטעם אם גם כסף נבחר לשון צדיק אמנם לב רשעים כמעט והוסיף ואמר אמת הדבר כי שפתי צדיק ירעו רבים ואמנם ואוילים בחסר לב ימותו ואמנם כ"ז אם מדבר בעדו אמנם ברכת ה' היא תעשיר היא תוסיף למכבדה חכמה ובינה ולא יוסיף עצב עמה כי יהא גופו מכובד על הבריות.
וזה ג"כ כוונת המ' למה צריך לשתיהן יחד חכמה זמנה ומקומה בפ"ע וכן מוסר אמנם לא כן הדברי' כ"א מי שלמד חכמה יכול ללמוד מוסר ומי שלא למד חכמה אינו יכול ללמוד מוסר וזה ג"כ כוונת ר"א אר"ח דהנה בלא תוכחה אין שלום בעולם כמו שכ' לא תשנא את אחיך הוכח תוכיח וכן ארז"ל במ' תמיד כל זמן שהתוכחה בעול' נ"ר בעול' וכו' ע"ש אמנם שלום זה אין יכול להרבו' כ"א מי שלמד חכמה והיינו ת"ח דווקא מרבים שלום בעולם ואמר שנאמ' וכל בניך המה רק למודי ה' אשר תורת ה' תלמדם אז ורב שלו' בניך ואמר אל תקרי בניך כ"א בוניך ר"ל שיהא שלו' לת"ח ואמר הטעם כי שלום רב לאוהבי תורתיך לת"ח המכבדין את התורה ואין למו מכשול כי יהיו מכובדים על שומעים ע"כ הפתיחה.
סיומא לפ' ראה במ' אבות אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך עשה ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך נ' לפ' במ"ש רז"ל במ' סוטה אר"א כל האומר מה נאכל למחר ה"ז מקטני אמנה והיינו דאמר ר"א מ"ד כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעו"ה קטנות שהיתה בהם בעוה"ז והענין דהנה מעולם ראינו אנשיהשם אשר רק חכמתם לנפשם ולא ייטיבו עם ריעיהם בעין טובה לחוננם מבינתם וטעמם עמם כי אמר יאמרו ימי שנותינו בהם אם בגבורות שמונים שנה וכמה זמני' עברו למו במניעות טרדות עוה"ז ואם גם מאותן השעות המקדישים יבזבז לאחרים מת יתרון לו כלא הי' יהי' אמנם כבר דחה בעל חו"ה את דברי' באמרו אדרבה אם יתקבצו לאדם כל זכיותיי, אם אין זכות הרבים בלולה בהן אפי' מכמה שנים לא יעלו לחשבון ואך המזכה את הרבים היא אשר יקבץ על יד ואמנם ידוע כי רק בעובד ע"מ לקבל פרס שייך תשובה כי יגרע חיקו לעו"ה. משא"כ העובד מאהבה וזה הי' עיקר מדת אברהם אע"ה שנקרא אוהבי שהי' כל מגמתו רק להכניס תחת כנפי השכינה ולא לגדל שכרו וזה כוונת ר"א דהנה נמשל עו"ה לסעודה כידוע ומחר לקבל שכרו היינו עו"ה וז"ש מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעו"ה קטנות שהי' בהם בעוה"ז דאר"א כל האומר בעוה"ז מה יהי' לי שכר לעו"ה היינו מה נאכל למחר ה"ז מקטני אמנה דעדן אינו עובד מאהבה.
אמנם נ' עד"ז בד"א כי יש צדיקים ששמים על לבם ד' חו"ה הנ"ל ואמנם הביטו חתת אם יוכיחו ויכלימו לאנשי דורם על כל דבר פשע מה תהא עליהם מאין ימצאו מזון וטרף אם יהא סני' להו בני מתא ולזה בררו במקצת והניחו השאר והיינו יבזבזו מתורתם לאחרים כל הרוצה לינק ויטע' נטע קודש הלולים אבל אבות יאכלו בוסר ועי"ז שיני בנים תקהנ' האבות מבערים העצים בשבת והמנהיג יחניף לו עדן ומאין ישמע הבן בקול מורים והנה כת הזאת גרוע מאשר לפניו כי המה יבינו הטוב ואך בעת לחמם לנפשם לא יוציאו מתהו האנשים אשר תחת שבטם וזה ג"כ כוונת ר"א מי גרם לו שלא הצליחו דרכיו לקנות לו חיים עד העולם קטנות חסרון בטחון שהי' שכל האומר מה יאכל למחר ומבטל בזה קנין השלימות ה"ז מקטני אמנה.
ועל ב' הדרכים שאמרנו יצדק מ"ש באבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו כו' ר"ל העושה תורתו עיקר ומעשים טובים טפל שלא ישתדל לעשות אחרים ה"ז דומה לאילן שענפיו מרובין ואמנם ושרשיו מועטי' ר"ל התורה אשר יקנה לפי שעה יהא הרבה אך כל ימי חייו רק שבעים שנה ובמותו אבד תקוה משא"כ העושה מעשיו עיקר אם גם תורתו ימעט אמנם הלא ירבו ימיו ושנותיו כי גם בהתהלכו לפני אלקים בארצות החיים עוד יקנה לו שם ושארית ויען אשר טעם וענין רוב האנשים האלה הוא ע"ד שני ועשו יעשו תורתם אפי' ללמוד אחרים עיקר רק ההשתדלות בעולם היא מצער גם זה לא יעלה בידו וע"ז אמר הטעם מד' ירמיה י"ז שאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם וידמה כי הבשר והלב עוזריו יסור מה' שלא יאמין כי ה' הוא הנותן לו רחמים ואמר אם גם יבחר בהצדקת אחרי' לחנך נערי בני ישראל בענין שלא יקפח פרנסתו גם זה לא יעלה בידו כי יהי' כערער וכו' ואפי' בשנת בצורת לא זו בשנת זול אפי' בשנת בצורת לא ידאג כמה"כ כפירים רעבו ודורשי ה' לא יחסרו ואמר והי' עלהו רענן ע"ד שכ' במ"א במ"ש דהע"ה ועלהו לא יבול ודרשו בתדב"א אלו בעלי אמונים ר"ל ע"ה שכינם חז"ל עלמא לאתכלי' שומרי הפרי כמז"ל במס' ברכות וזה כוונת חז"ל ג"כ במס' ע"ז זה שיחת חולין כי ע"י השיחת חולין הוא מקרב הע"ה והיינו ג"כ והי' עלהו רענן אפי' הע"ה יהיו רענן ולא ימוש ג"כ מעשות פרי היינו מלהעמיד וזה כוונת התנא בהמשך הכתובים על משנתו דאל"כ מה ענין הכתובים לחכמתו מרובה ממעשיו דווקא ובזה ג"כ מבוארים ד' התנא אשר פתח דברינו בו בנבאר תחלה ד' הגמ' במס' יומא אליכם אישים אלו ת"ח שדומין לנשים ועושין גבורות כאנשים ואמר ר"א הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונות של ת"ח יין שנאמ' אליכם אישי' ונ' ע"ד שכ' דהנה הש"י מנהיג עמו ע"י הת"ח ואמנם מי מהם יוכשר לזה אלו שאין מתייראין המקיימי' לא תגורו מפני איש ואף כי מתפרנסים מעדתם בכל זאת יגידו ויוכיחו על פניהם דרכם וכל זה מכח אש ה' הלוהטת בקרבם ע"ד שביאר הגאון מזללה"ה ויצאו וראו וגו' אמנם מי יזכה לראות בנקמה אותו אשר אף כי נבזה בעיניו מ"מ אש אלקי הבוער בו תלהטהו להוכיח לאנשי דורו כמו שמצינו במרע"ה וז"ש כי תולעתם היינו מדת הענוה שבהם לא תמות ובכל זאת אשם לא תכבה וז"ש ג"כ ע"י אותן בני אדם הש"י קורא אל בני אדם אשר אש אלקי בוער בקרבם ואף כי ניזונים משל ציבור לא ישאו פנים והיינו ת"ח הדומים לנשים המתפרנסים מבעליהם ומ"מ עושין גבורות בתוכחתם כאנשים ואמנם מי אשר ישמע לקולם ויראו כי נתקבלו דברי' הם הממלאים אותם רוח ה' לשנס מתנים לתוכחחם ואמר שמוע מזבח טוב וז"ש הרוצה לנסך וכו' יין כנוי לרוח גבורה ימלא גרונות היינו גרון המוכיח ע"ד קרא בגרון יין ע"ד שיקבל דברי' יתן בהם כח וגבורה להוסיף אומץ להוכיח וזה עיקר כוונת התנא שאמר אל תבקש הגדולה לעצמך כ"א תדע אשר הש"י הושיבך ראש לבעבור תעשה משפטו בארץ ואמנם אם זאת בלבך לעשות הזהר שאל תחמוד כבוד כי אם אתה חס על כבודך אי אפשר לך למלא חובתך ע"ד שאמר גוי נתתי למכי' וגו' ואמר יותר מלמודך יותר מתורתך עשה בפועל עשה ואל תאמר א"כ מתי אעשה לביתי ועוה"ב מה תהא עליו וז"ש ואל תתאוה לשלחנם של מלכים מאן מלכי רבנן כי אדרבה שלחנך גדול משלחנם יען זכות הרבים תלוי בך ואמנם גם בעוה"ז סוף הכבוד לבא ויהא כתרך גדול והטעם כי הש"י יודע אשר לכבודו מיעטת במלאכתך ומעתה נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך כאלו עשית בפועל מה שהי' עם דעתך וביכלתך לעשות כמה"כ ולחושבי שמו כן יחשב ה' עלינו לטובה ויהי' נועמו עלינו ע"ע.
(ח"א לנשואיי עם ב"ג מ' צביה בת שמואל ביישוב אהיי כ"ה אדר תרמ"א)
כד פתח ר"ש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו שנאמ' כי לא יניח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם וא"ר יוחנן וקשה לזווגן כ' רש"י זיווג זה כקריעת ים סוף אינו והאמר ר"י א"ר מ' יום קודם יצירת הוולד ב"ק יוצאת בת פלוני לפלוני ל"ק כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני ד' רז"ל זכה עזר לא זכה מנגדתו הענין כי אין אדם רואה נגעי עצמו ואם האדם שלם כראוי לו אזי ע"י שאשתו מועלת לו בכל עניני גופו זוכה להשלים נפשו אבל אם האדם להוט אחרי ההבל ואם אשתו עוד תעזור אותו הלא ירד לבאר שחת אשר ע"כ היא מנגדתו למען לא ימלא כל תאותו בעוה"ז ויכניע ויגיע אל האמת וע"ז קאמר ר"ל אשר אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו והביא ראי' ע"ז דכ' כי לא יניח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה הכוונה האשה רעה לא נבראת כ"א להיות מתנגדת לבעלה למען לא ירד לבאר שחת ובצדיקי' אין צריך לכך ולא יניח עליהם שבט הרשע וק' לי' לר' יוחנן הרי הבחירה חפשית ביד כל אדם ושמא רגע קודם הזיווג או ישחת או יתקן א' מהזוג דרכו והאיך יזדווגו לפי מעשי' וע"ז אמר ר' יוחנן כי באמת הזיווג קשה כקריעת ים סוף הכוונה כי הים נבקע עפ"י ה' אבל בכל עת ובכל שעה יזלו לים נהרות ונחלים ומה היה על אלו ואמנם אמר הכ' נצבו כמו נד נוזלים כי גם הנוזלים כאשר הגיעו סמוך לים נצבו כמו נד וככה ישתדל הש"י לפי שעה שיעמדו הזוג על מצבם לא ילך א' מהם לפנים ולא לאחור ודבר ה' יקום וזה הוא הדמיון לקריעת ים סוף אבל דווקא בזיווג שני שהוא לפי מעשים ולזה קשה זיווג שני זה כקי"ס והן הן ד' רש"י והנה הש"ס קאמר מדתנן המקנא ש"מ אסור לקנאות ואמאי ובשלמא בזיווג ראשון אמר הכ' על אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך אבל בזיווג שני אמאי ואמנם מאחר דאין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו ואם הוא מנוקה מעון ב"כ גם בה אין עון ובחנם חושדה וזה כי פתח ר"ל בסוטה אמר לתרץ ק' הש"ס אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו.
שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה ופי' רש"י שני שדיך זה המלך וכו"ג ומה ענין תאומי צביה ונ' דרש"י פי' דומה דודי לצבי צבי זה כשהוא ישן עינו אחת פתוחה כך הש"י אם גם אנחנו בגולה בהסתרת פנים עינו א' פתוחה עלינו והנה המלך עליו להעמיד במשפט ארץ והכו"ג להקם עול תוה"ק ואף כי גם הוא יבין משפט לא לו הוא וכן ענין לימוד התורה לכו"ג היא ולא למלך נמצא אם יהי' שלם ומישור בין המלך וכו"ג צריכין להיות כתאמי צביה כאחים צמודים בני אם אחת וכ"א מהם עינו אחת לבד פתוחה זה על המשפט וזה על עול תוה"ק
(בשבת אחר הנשואין על סעודה שלישית).
כי יבעל בחור בתולה ובעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך אמר הכ' מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממיך יצאו הענין תכלית ישיבת אה"ק היא לקנות בה שלימות והיושב בה למען השיג כזאת יזכה לזה אבל בעו"ה אבותינו ישבו בה רק לשתות במזרקי יין ולאכול כרים מצאן ועי"ז הגיע עליהם את אשר הגיע והנה מהרו הוא מל' אחר מהרו מל' מהר ומתן אמר מהרו בניך לא ישבו בתוכיך לקנות שלימות כ"א להשיג מהר אבל מהרסיך ומחרביך ממך יצאו כי יהיה עמך כלם צדיקים והנה היתה מדת אבותינו למלאות תאותם דומה לבחור הבועל בתולה למלאות תאותו אבל הש"י כוונתו היתה עלינו לטובה והנה אמרו רז"ל דרש להו רבא לבני מחוזא אוקרי לנשיכו כי היכי דתתעתרו הכוונה ע"ד שארז"ל יאכל וישתה אדם פחות ממה שיש לו ויפרנס אשתו ובניו ביותר ממה שיש לו שהם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם הענין כאשר ברא הש"י העול' זכר ונקבה בראם והזכר הוא להחיות ולקיים הנקיבה במין האדם ואם האדם יקיים זה הש"י יעשה כמו כן רצונו וזה שאמר אוקרי לנשיכו לקיים יפרנס אשתו ביותר ממה שיש לו כי היכי דתתעתרו וז"ש משוש חתן על כלה שנשאה עפ"י ד' תוה"ק וכ' לה אנא אפלח ואוקיר ואיזון לטובתך כן ישיש עליך אלקיך לטובתך ואמנם עונותינו הטו אלה וחטאתינו מנעו הטוב ממנו ומול זה אמר הנביא שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי ואמר הטעם יען כי כמו כאשר הלבישני בגדי ישע ידעתי כי מעיל צדקה יעטני זכות מעשי גרמה לי וביאר ואמר כי כחתן יכהן פאר ר"ל זה שלקח על עצמו להיות משרת לאשתו כי ל' כהן פי' רש"י הוא ל' שירות הוא ל' לפאר וזה ניכר במה שכלה תעדה כליה כן הענין בינינו ובינו ית' אבל כל זה אם אנחנו מוכשרים לכך כשם שהארץ לא תוציא צמחה ולא הגנה זרועיה אם לא ינירו בה ניר והיינו כי כארץ אם הוא מוכשרת לכך תוציא צמחה וכגנה אם היא מוכשרת לכך זרועיה תצמיח כן ה' אלקי' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ועד"ז יש לפ' הפייט בקבלת שבת והיו למשסה שוסיך היינו מהרו בניך ורחקו כל מבלעיך ע"ד מהרסיך ומחרביך ממך יצאו ואז ישיש עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה להגדיל כבוד ישראל:
(ח"א לפ' וירא על ברית מילה בן גיסי הילד מיכאל סג"ל י"ז מרחשון תרכ"ב ביישוב ט"ק).
וירא באילוני ממרא רש"י ממ"ר לפי שנתן לו עצה על המילה נגלה עליו בחלקו וכ"ה במ' כי אאע"ה נתיעץ עם בעלי בריתו וענר ואשכול יעצו שלא לימול וממרא יעץ לו לימול וצריך ביאור ענין עצות אלו לאאע"ה למה ונ' בנבאר. תחלה ענין והיה תמים שנאמ' במילה שעלי' אז"ל דלא נקרא תמים עד שמל הענין עפ"י מה שביאר החו"ה בשער הכנעה כי אף אפר הענוה היא פאר לכל המדות הטובות וכל המדות הטובות סמוכות לה מ"מ כל איש ישראלי צריך להיות גבה לב בתורת ה' ודרכי' וישמח ויעוז במתת גורלו שנברא מעם בחר לו ה' ומי שאין בו גאות זה גם הוא אינו שלם בדרכי ה' והנה אברהם עיקר מדתו היה הענוה ואמנם מכח זה חסר ממנו גאות הנ"ל והש"י אשר רצה להביא גאות זה בלבו חתם בבשרו ובצאצאיו אות ברי"ק להיות מבטן קודש לה' וע"ז אז"ל לא נקרא תמים אלא ע"ש המילה והיינו והיה תמים כי הענוה בלי גאות זה עדן איננו תמימות ואברהם מחמת גודל ענותנותו נתירא גם מגאות זה להעיד על עצמו כי הוא בחיר ה' ודאג להפסיד עי"ז הענוה החמודה וע"ז נתיעץ עם ענר אשכול וממרא אם אפשר להיות ענוה וגאות כזה בלב א' וענר ואשכול אמרו כי לא יתכן כזה וממרא אמר כי גאוה כזו לא תפסיד על הענוה והנה להראות כי עצת ממרא היא מתוקנת נגלה אליו ה' באלוני ממרא מיד אחר המילה להראות כי ענותו לא חסרה כי לולי כן אין שכינה שורה על גבה לב ואמנם איך באמת יתכן זה כי הגאות והענוה יחדיו ישלבו אמר הכ' כי האדם אשר בכל יום יחשוב כי העוה"ז היא רק אוהל עראי ובכל יום יקוה לצאת מהאוהל הלזה א"כ לא יתגאה על מחמדי תבל אחרי כי אדם להבל דמה ויגבה לבו על צידו שהיכין לו לאחריתו כמ' הכ' ותשחק ליום אחרון וז"ש והוא יושב תחת האוהל כחום היום אף שהחמה זרחה עליו ביתר שאת כינוי למזל ומערכה טובה ההיפך מחשך שהוא כינוי לעת צרה ואמר כי אף שהי' כל טוב באהלו הוא הי' יושב תמיד פתח האוהל מוכן לצאת מעוה"ז השלים בין ענותו לגאות זה.
(פ' במדבר תרכ"ה על ברית מילה אצל ה' יחזקאל ראטה שם הילד מרדכי).
ארז"ל, כ' א' אומר והי' מספר וכ' אשר לא ימד ולא יספר הא כיצד בזמן שעושין רצונו של מקום לא ימד ולא יספר אין עושין רצונו והי' מספר הנה הכוונה הפשוטה כי בזמן שאין עושין רצונו ואין להם ערך כ"א ערך גוף מדבר בלבד כשם שיכולין למנות מספר בע"ח כך יכולין למנות מספר מדברים שאין להם ערך אחר אבל בעושין רצונו אזי כל א' לפי מעשיו הוא נערך ויש שוקל י' אלפי' ככ' בדהע"ה ויש שוקל ס' רבוא כמ' ז"ל על ר"פ ב"י א"כ דברים שאינם שווים הערך אין להם מספר כי לא יספור אדם יחד מטבעות שוי' אלף כסף עם מטבע שוה חצי כסף ומ"מ קרא עכ"פ צריך פי' דהרי חדא קאמר
ונ'. דהנה ארז"ל בזמן שעושין רצונו ככוכבי השמים אין עושין רצונו כעפר הארץ הכוונה ג"כ ע"ד הנ"ל כי כוכבים אין להם ערך א' ויש מהם מרחקו אלף ורבבה פעמים כחבירו וא"כ בכל אופן ל"ש ביני' מספר לא כן כעפר הארץ כי מצד עצמו מרוב כמותו אין לו מספר אבל בכל זאת אם ימדוד אדם מדת ארץ ויספור כמה איפות עפר במדה זו יוכל לדעת על כמה מאות פרסה כמה מדת העפר וממילא יוכל להגיע אם יספור הגושים של המדה הקטנה שבקטנות אשר מאה ממנה יחזיקו איפה ידע מספר גושי עפר הארץ אפי' למאות פרסאות והיינו ע"ד שכ' כי כאשר אנו עושין רצונו אנו משולים לכוכבי השמים דלא שייך בהם מספר מחמת שינוי הערך משא"כ באין עושין אם הכמות בכל זאת גדול אבל שייך מספר ע"י מדה כעפר הארץ וכמ"ש ואמנם עוד אנו משולי' לחול הים וענין משל זה הוא ע"ד שאמר ירמיה ע"ה הלא אנוכי שמתי חול גבול לים ומים לא יעברו נמצא כי חול הים הוא החוק שנתן הש"י לקיום העולם וכן האומה ישראלית המה מקיימי העולם כמ' הכ' ראשית תבואתו וארז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית ולזה אנו משולים כחול הים והנה חול זה אחרי כי תכליתו אחת נמצא כולו גוף א' וכל חלק ממנו חלק מגופו ולא שייך בזה מספר והנה אמת כי בימי דוד ושלמה היו האומות מכירי' גודל ערכינו אמנ' היינו בעיני' רק כככבי השמי' גדולי הערך אבל עדן לא הודו לנו כי ישראל ראשית תבואתו ועלי' שת תבל עד לע"ל אשר יודו ויאמרו בית אלקי יעקב וכיו"ב והנה עכשיו משולי' כחול מחמת שפלותנו ואמנם חול זה יספר ע"י מדה והיינו והי' מספר בני ישראל של עכשיו כשאין עושין רצונו שהוא מספרם יהי' לע"ל. כחול הים אשר אפי' ע"י מדה לא ימד ולא יספר מחמת שהוא גוף א' וז"ש והי' במקום אשר יאמר להם שהם משולים לחול יען לא עמי אתם יאמר להם לע"ל שהם משולי' לחול הים יען הם בני אל חי בארץ:
(ח"א על סעודת ברית מילה ביום הו"ר תרכ"ט בהיותי סנדק אצל הילד שמואל יהודה בן התו' ה' נתן ברוין יחי' לאוי"ט)
במ'. קהלת ר"פ תן חלק לשבעה אלו ז' ימי השבת וגם לשמונה אלו שמונת ימי המילה ברבה פ' אמור ע"פ מיום השמיני והלאה ירצה אין שמונה ימי' בלא שבת משל למלך שאמר אל יראה אדם פני אם לא קיבל פני המטרונה תחלה וכן הוא במילה וכו' הביאו הטו"ז בה' מילה וכ' דממ' זה יצא המנהג לעשות סעודת זכר בליל שבת והענין נ' כי המילה היא אות אשר קדש הש"י ידיד מבטן להיות לו לעבד עולם ואמנם כ"ז שאין אנו מאמיני' באמונ' שלימ' שהש"י ברא ויצר את עולמו והאדם בכלל אין שייכות להיות עבד קנוי ונרצה לו ית' אשר ע"כ בתחלה אנו צריכין להעיד על מעשה בראשית ואח"כ יש שייכות לאות ברית חודש וכן בענין הבאת קרבן אשר הכוונה בזה כמו כן כי לה' הארץ ומלואה וגם לזה צריך עדות מע"ב והנה השבת עדות על מעשי בראשית אשר ע"י השבת אנו מחויבי' לשמוע בקול יוצרינו וזה כוונת המ' בתחלה צריך כל דבר לעבור עלי' השבת ואח"כ יתכן לקבל פני השכינה וז"ש המ' קהלת תן תחלה חלק לשבעה אלו שבעת ימי בראשית האמן תחלה אשר הש"י ברא עולמו ואח"כ וגם לשמונה אלו ח' ימי מילה.
(ח"א על ברית מילה של הילד יוסף בן ה' יעקב ווייס בנאטצתג)
במ' שבת רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו ישראל עליהן בשמחה עדן עושין אותה בשמחה ואיזו זו מילה שנ' שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב ופי' רש"י אמרתיך אמירה יחידית ונ' דמצינו שבת קדש מקרי אות בינינו ובין הש"י וכן אות ברית קודש ובשבת א"ש דאתם עדי ואני אלכ' והאומר ויכלו מעיד על בריאת שמים וארץ אבל מילה מה היא מעידה אמנם אז"ל במ' שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזו מעשים נאים של הש"י או של בו"ד וא"ל של בו"ד וצפה ר"ע ברוה"ק כי על המילה שאלתו מאחר שברא הש"י את האדם בערלה למה יחזור ויצוה להסירה ואמנם הענין החוזי בככבים הביא הרמב"ם בס' המדע בשמם היו אומרים כי כל אדם לפי מזלו יהיה איש תמים או איש עול ואמנם תוה"ק העידה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' ואמנם כל אדם לפי מזגו יש לו נתיבה לרעה או לטובה אבל מ"מ הבחירה בידו כמ' הכ' ואתה תמשול בו וזה רמז הש"י באות ברית מילה להראות כי אף שהערלה מאוסה והאדם נברא עמה יפיפותו היא אם יתקן מיאוס זה ויהי' לו למורה באצבע על כל סיבותיו הרעות שנבראו עמו נמצא כי ע"י המילה יש לו לאדם מופת אשר הבחירה בידו ושכרו עמו אם ימשול על יצרו וז"ש דהע"ה על המילה שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב כי ע"י המילה יודע איזו שכר צפון לו על קיום מצותיך והיינו דדריש רשב"ג פסוק זה על המילה דווקא:
(מלה זעירא על סעודת הברית של הילד מנחם יצחק בן ה' שלמה בראנדענבורג בהיותי סנדק ה' מרחשון תרמ"ב):
ויקרא. שמו נח לאמור זה ינחמינו כ' רש"י שתיקן להם. כלי המחרישה וצ"ל לפי' זה שהמנהג היה לקרות שם לאחר שנודע מהות הנולד וי"ל דארז"ל כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה השעה נדחית מפניו וזה ענין רבים מכאובי' לרשע יען דוחקת השעה והבוטח בה' נדחה מפני השעה חסד יסבבנו והנה למך זה שראה צרות דורו קרא שם בנו נח שיהיו נוחין ועלובין וסבלנין ואמר להם כי זה הנייחא והסבלנות ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' והנה דבריו עשו פרי ולמדו להם מדת הסבלנות ולא נחשבו היסורין למאומה בעיני' ולא כן הכוונה כ"א כמ"ש החו"ה בשער הפרישות הפרוש צרותיו רבות ותלונתו מעוטה אבל מ"מ מרגיש ביסורין וזה ענין מ' רז"ל כי נחמתי כי עשיתים ונח הש"י התנחם על שלמדו מדת הסבלנות אבל הסבלנות מדה טובה וז"ש אלא שמצא חן.
(מלה זעירא על ברית מילה הילד נתן בן מו"ה אפרים ל"פ ש"ק פ' וארא תרל"א).
גמ' שבת תני' רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו ישראל עלי' בשמח' עדן עושין בשמח' ואיזו זו מילה שנא' שש אנוכי ופי' רש"י אמירה יחידית וי"ל בנפ' תחלה מקרא ראשון שרי' רדפוני חנם דאז"ל כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו והיינו מ' שהע"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואמנם אם ישנאו לאדם אנשים ריקים לית בה מששא כי הרע שונא הטוב וכמו אם ישנאו אדם מחמת קנאה לית בה מששא וכן אם יש סבה המביאה לשנאה זו כגון תוכחה וכיו"ב אז"ל לאו משום דלא מעלי אבל אם אין מקום לג' דברי' אלו אזי יש לחוש וז"ש שרים בני אדם גדולי' שאין להם לקנאות בי רדפוני חנם שלא בסבתי וע"כ ומדברך שאמרת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו פחד לבי אמנם טעם שנאה זו כמ"ש הרמב"ם דאינהו חזו מה דכ' באוריי' והיתה בריתי ביני ובין זרעך עד עולם ואמר בלעם ותהי אחריתי כמוהו ומה"ט אין לי לדאוג עוד וז"ש הנה גם הגוי שונא את חבירו עני אם בפתע פתאום העשיר וכן הענין אחרי שרואי' כי איש הישראלי בן ח' ימים שנמול מיד הוא בכלל ישראל אשר בך אתפאר אף כי כי לא יגע ולא עמל בעבורו וזה היא עיקר הקנאה והשנאה וז"ש שש אנכי על אמרתיך שהבטחתני כי עי"ז הוא אושר שלי כמוצא שלל רב ולא כשולל כ"א כמוצא ומה"ט ע"כ במילה משתעי קרא.
(מלה זעירא על ברית מילה של הילד יעקב בן ה' מיכאל זינגער שהייתי סנדק י' תמוז תרל"ב פה שוראן:)
גמ'. שבת כל מצוה שקבלו עלי' בשמחה עדן עושין אותה בשמחה ואיזו זו המילה שנא' שש אנכי על אמרתיך וגו' ועיי' רש"י שם ונ' לפ' דאיתא במ"ר טורנוסרופוס שאל לר"ע איזו מעשי' נאים של הקב"ה או של ב"ח א"ל של ב"א והביא לו חטין וגלוסקאות והיינו שצפה ברוה"ק כי כוונתו על המילה ונ' דהנה המחקרי' הקדמוני' נחלקו בענין נפש האדם מהם אמרו כי כל נפש נבראת בשלימותה אלא שאם לא תעסוק בחכמות יעלה על בינתה חלודה ומהם אמרו כי מדי עסקה בחכמות תוסיף כח מדי יום וזה נ' ד' שהע"ה שאמר נחל נובע מקור חכמה והנה האמת הדיעה הראשונה מביא התרשלות בתיקון השלימות כי חכם עצל בעינין וכל עצל יאמר כבר הגעתי להשלימות אשר לו נבראתי ולמה זה להבל איגע אבל הדיעה השניי' תזרז את האדם לחמור כי אין קץ לשלימות ומדי יום יוסיף אומץ והכל לפי השתדלותו והנה זה היה שאלת טורנוסרופוס הוא סבר כדעה הראשונה כי א"א לאדם להקנות שלימות לנפשו יותר מהתכונה אשר בה נבראה וז"ש איזו מעשים נאים ור"ע הביא משם ראי' להדיעה שניי' כי תכלית האדם להעלות בריאת הבורא לגדר השלימות היותר אפשרי והנה הברי' קדש בא להעיר אותנו על זאת לאמור כי המצוה הזאת כשם שצוה הש"י להשלים הגוף על ידה ככה יש לאל ידי ע"י זריזות בעסק התורה והמצות לה שלים גם נפשי בתכונה היותר שלימה ונמצא המצוה הזאת היא מביאה אותנו להשגת השלימות ע"י זריזתינו וזה ענין השמחה במצוה זו וז"ש דהע"ה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב כי ע"י מצוה זו אדע כי אוכל למצוא בעמלי שלל רב. ויע"ל משום דבמילה כ' כי שמרו אמרתיך בפ' וזאת הברכה.
(מלה זעירא על הסנדקאות אצל הילד שלם סג"ל גראס בן ה' צבי סג"ל ח' תמוז תרל"ד):
את בריתי שלם ד' רז"ל כשהוא שלם ולא כשהוא חסר הנה הש"י עצר המגפה אחר הריגת זמרי ופרסם זה ע"י משה ע"ה למען לא יאמרו ליצני הדור מי יודע מאיזה שנאה טמונה הרג פנחס את זמרי אבל אחרי שהעיד הש"י כי ע"י שקנא קנאת ה' השיב חמת ה' מעל ישראל הכל פשו עמו ברית שלם ואמנם אין כל צדיק ראוי לקנאות קנאת ה' ולהרוג בקנאתו עוברי רצונו של מקום כ"א מי שהוא במדרגות פנחס דהיינו שהוא נקי מכל חטא אבל מי שיש בידו חטאים אחרים אם גם זה החטא אין בו אחר שהחוטא יוכל לומר לו טול קורה מבין עיניך לא נאה לו לעבור בעובי הקורה וז"ש כשהוא שלם אז ראוי לו לקנאות ולא כשהוא בעצמו חסר ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
(מלה זעירא על ברית מילה של הילד מרדכי בן הרבני מו"ה משה כ"ל ראזנער פה שוראן כ"א סיון יום ה' שלח תרל"ה).
ר' ישמעאל אמר ולא תתורו אחרי לבבכם למה נאמר לפי שהוא אומר שמח בחור וגו' והלך בדרכי לבך יכול באיזו דרך שירצה ת"ל ולא תתורו הענין אמר שהע"ה בס' קהלת וראיתי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו הכוונה הש"י נטע בלב האדם הדעת אם הולך בדרך הישר ואם מעשיו רצויי' וזה ע"י השמחה או העצבות כי בעשות האדם מע"ט ישמח במעשיו ולהיפך נעצב אל לבו ורשעי' כלם מלאים חרטות וז"ש אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו אשר יעשה האדם מעשיו כאילו שישמח בהם כי הוא חלקו המעשה אשר ישמח בו הוא חלקו ממנו יאכל לע"ל כי זולת זה מי יביאנו לראות במה שיהי' אחריו והנה בימי הילדות הנער מתרפה ולא ירצה לעמול בתורה אבל גם התרפות הזאת יביא לו עצבה אם עבר זה על מדותיו ובימי הבחרות התאוה ממשלת עליו אבל תאוה נהי' פי' הראב"ד בס' בעלי הנפש תאוה שבורה וכבושה תערב לנפש וז"ש קהלת שמח בחור בילדותיך השתדל שיהי' ילדותך לך לשמחה ויטיבך לבך בימי בחורותיך שיהי' ימי בחורותיך לך לטוב לב וחם ככה תעשה חזי והלך בדרכי לבך ועיניך אחרי שתמנע מעשות דבר שלא תשמח בו אבל דע כי על כל לאלה יביאך אלקי' במשפט אם לא עשית שום מעשה שלא שמחת בו וביאר ר"י כ' שהע"ה דיבר בל' סתום יען סמך על מקרא מלא שהוא אומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זוני' אחרי' וא"כ אין לפ' ד' שהע"ה כ"א ע"ד שכ'. (ח"א על ברית מילה בהיותי סנדק אצל הילד משה בן ה' ישראל ווייס פה שוראן ב' דר"ח כסליו תרל"ו)
בילקוט. סוף פ' לך לך שני פעמי' כ' בפ' מילה ויפול אברהם על פניו וכנגדן בטלה מילה שני פעמי' במצרים ופ"א במדבר ונ' בנדקדק דכ' וירא ה' אל אברם ואח"כ אחר ויפול אברם על פניו כ' וידבר אתו קלקי' הענין אברהם הבין כי כוונת הברית קדש ע"ד שהמלכות עושה באנשי מלחמתו שמציין אותם משאר אנשים למען ידעון בכל עת ושעה כי המה עבדי המלך ככה ציין הש"י צאצאי אברהם באות ברית קדש למען יזכור כל איש ישראל בכל עת כי הוא עבד ה' ואמנם גלל כן אם ח"ו ישכח ישראל עושיהו עונשו כפול הואיל זכרון ה' מול פניו וע"ז כשאמ' הש"י לאברהם ואתנה בריתי ביני ובינך ויפול אברהם על פניו התפלל שלא תבא ע"י ברית קדש הלז תקלה לבניו אם יעזבו ארחות יושר וע"ז וידבר אתו אלקי' במה"ד כלומר מה לך לירא אני הנה בריתי אתך כמו את ה' האמרת היום וה' האמירך להיות לו לעם אם לא ביד חזקה אמלך עליכם ובכל זאת קטנות זו שהיתה באברהם גרמה אשר בניו במצרים ברצותם לעזוב דרך אבותם פרקו מעלי' תחלה ברית קדש כי דאגו מדאגת אברהם אשר ע"י חותם קודש יגדל עונש' ואח"כ כשאמר לו הש"י שרה שמה וגם נתתי ממנה לך בן דאג שוב אברהם וכי מה כח יהי' בבן הנולד מאם בת תשעים ואב בן מאה ומה יהי' מבני' הנולדים מבן כזה כי אם השורש רזה לא תהי' הפרי שמנה וכנגד קטנות זה בטלו אבותינו במדבר מלבד שבט לוי ברית קדש מדאגה פן יחלו בדרך ואמנם הש"י גילה כי הבן יצחק יהי' שמו כלומר לא יהא בן דוי כ"א בן יצחק ושמחה והפריתי והרביתי אותו במאוד מאוד ועכ"פ נ' רמז מילקוט זה על שלא נהגו לנפילת אפים במקום ברית מילה מלבד הטעם הנזכר בפוסקי' (ח"א על ברית מילה בהיותי סנדק אצל הילד אליעזר בן ה' ישראל קליין פה שוראן אחרון ש"פ תרל"ו):
במ' הים ראה וינס מה ראה ארונו של יוסף הפסוקי' במזמור הזה מוקשין מה ענין ירדן אצל הים ומה גם שהזכיר אח"כ מ"ת דהיינו ההרים רקדו וגו' ונ' דלפי פשוטו הי' קריעת ים סוף רק להציל את ישראל אא"כ למה נבקע הים לשני' ולא נסב לצד אחד כמו שהיה אצל הירדן וז"ש כי הנס מתפזר לכמה צדדין ולזה דמה הים לנס ואמר הים ראה וינס לימין ושמאל והירדן יסוב לאחור לצד אחד והק' מה לך הים כי תנוס והירדן תסוב לאחור רק לצד אחר ולא תי' ע"ז כלום אבל באמת היה הענין לנער את מצרים מימין ומשמאל לתוך הים שלא יהא נמלט מהם אחד מה שלא היה כן אם הי' הים נסוב לאחור כירדן והירדן דיו בנסוב להעביר את ישראל וענין נקמה זו ממצרים הי' משום שאמר פרעה לא ידעתי את ה' ונפרע הש"י ממנו ע"י מעשיו ואמנם אמרו במ' אשר לא ידע את יוסף היום לא ידע את יוסף ולמחר לא ידעתי את ה' והענין כי הכפוי טובה באד' סופו להיו' כפוי טובה בהש"י וכ"ז שזכרו מלכי מצרי' כי ע"י יוסף החיה ה' את כל עם מצרים כמ"ש החייתנו וגו' לא הרעו עם ישראל עד שבא פרעה זה ואמר לא ידע את יוסף וזה שאמר הים הענישם אפי' על אשר לא ידע את יוסף וז"ש ארונו של יוסף ראה.
(מלה זעירא על סעודת הילד ליב בן ה' שלמה סג"ל ראטה ער"ח אדר תרל"ז בהיותי סנדק):
ויקחו לי תרומה במי זש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו כ' החו"ה כי האדם צריך לדמות עצמו לילד שהי' מושלך ערום ורעב על פרשת דרכים ועבר עליו איש טוב ומטיב וא"ל בא לביתי ואני אתן לך מאכל ומלבוש אבל תנהג בהם עפ"י הדרך אשר אצוך לא תלבש צמר ופשתים יחדיו ולא תבשל בשר בחלב ועד"ז יהא נקל בעיני האדם לשמור מצות הש"י והנה בעת רצה הש"י שיתנדבו אבותינו זהב וכסף ואבני' יקרות למשכן אמר למשה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ר"ל לי הכסף ולי הזהב כלומר משלי ועד"ז מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וע"ז דרשו במ' סי' הכ' במשלי כי לקח טוב ר"ל החכמה המכונה בשם לקח היא נתתי לכם. כי כ"ז שתאמינו בזה תורתי אל תעזובו.
(יום א' טו"ב טבת תרל"ח פ' שמות על סנדקאות אצל הילד גבריאל בן מהו' מאיר ווייס בעזדעג)
אשר לא ידע את יוסף ת"א דלא מקיים גזירת יוסף ומפ' העולם שבטלו ברית מילה והכי מוכח דהרי קודם שיצאו ממצרים הנהיג גם אצל מצרים המילה כמ"ש רש"י ע"פ אשר יאמר לכם תעשו ואם המצרים ימולו גם בני ישראל ימולו ואמנם מה אמר ע"ז כלפי פרעה נ' שאמר לו כי תועלת המילה שלא יהיו שטופי' אחר זנות ועי"כ לא יפרוצו כ"כ ובשנת רעבו' הענין הכרח והנה פרעה זה ראה כי בני ישראל פרו וישרצו ומצרי' מתמעטים וזה שאמרו אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום כי אצלם לא יזיק המילה ולנו מזקת ולפיכך עמד ובטלה והיינו אשר לא ידע את יוסף דלא מקיים גזרת יוסף וע"י מה ע"י שאמר הנה עם בני ישראל רב ועצום וכמ"ש:
(דרוש לבר מצוה הב' משה בן ר' חיים צבי ברוין נעשה בר מצוה כ"ד כסליו ונדחה לש"ק פ' ויגש תרכ"ד)
ברבה ר"פ תולדות זש"ה גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו גיל יגיל גילה אחר גילה נ' לפ' דגם הקרא מוקשה מאוד מה כפל ל' גיל יגיל שאמר בצדיק וכו' ל' בו בחכם מיותר ונ' דאמר הכ' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב יל"ד ירושה הו"ל למימר ונ' דיש ב' מיני ירושות ירושה העומדת ברשות היורשין הן למכור הן ליתן במתנה וירושה שאין רשות ביד האדם היורש למכרה כ"א לקיים אותה לבאי' אחריו והנה בא"י כ' ג"כ מורשה ופי' רש"י למורישין את אחריו ומעתה אלו היה כ' ירושה הי' רשות ניתן לנו להנחיל התורה לבנינו או לא לכן כ' מורשה כי אנחנו חייבים להשתדל שתהא התורה נחלה בקהלת יעקב עד עולם אמנם ע"י מה נשתדל כן אמר הכ' והודעתם לבניך ולבני בניך הכוונה שנגדל בנינו עד"ז שתהא אהבת תורה כ"כ נטועה בקרב לבם שנהיו בטוחים אשר גם הם יגדלו בניהם עד"ז וממילא יתקיים בנו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם וזה ג"כ שאמר הכ' עטרת זקנים בני בנים כי כ"ז שאין הבני' בני' מגודלי' על התורה והיראה לא תנוח דעתינו ומעתה זה הוא החילוק בין צדיק לבן חכם כי בבן צדיק נכון לב האב בבנו אשר גם בן בנו יהי' ע"ד שהוא גידל את בנו והיינו גיל יגיל אבי צדיק גילה אחר גילה גילה באב גילה בבנו משא"כ וילד חכם שאינו יכול לשמוח שינחיל חכמתו גם לבנו ע"כ אמר רק ישמח בו בו ישמח לא זולת והנה ק' לי' למדרש קו' רש"י אחר שכ' יצחק בן אברהם ל"ל אברהם הוליד את יצחק אמנם פי' המדרש דהכוונה עד"ז אלה תולדות יצחק בן אברהם אותן התולדות שיצאו מיצחק מפאת שהי' בן אברהם דהיינו יעקב ובניו אותן תולדות אברהם הוליד את יצחק כלומר עם יצחק כי גידולי אברהם את יצחק הי' עד"ז שהי' רואה שיצא ממנו יעקב וע"ז אמר שהע"ה גיל יגיל אבי צדיק גילה וכמ"ש
ב"ה דרושו ליום ב' פ' אחרי קדושים תרל"ו פה שוראן ובו הספד על הגאון מו"ה אברהם צוועבנר בירושלים תו"ב והגאון מו"ה חיים האלברשטאם בסאנדעץ.
אחרי מות דר"ל למה נסמכה מי"צ ליוה"כ לומר לך מה יוה"כ מכפר כך מי"ל מכפרת ארז"ל כי נח נפשי' דר' זירא קרי עלי' ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שיעשועי' אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה וההוא הספידא יש עלינו לקונן על הגאון מו"ה אברהם הנולד במדינתינו בקהל פ"ש והי' מנהיג ישראל בשני ק"ק ולבסוף ימיו זכה לעלות לארץ צבי שם הכירו גדולתו ואמנם לולי הי' הדור רק מת"ח לא היה ההספד מר כ"כ אבל אוי נא לה אמרה רקת מדינתנו שנתרוקנה בעו"ה מת"ח והיינו מתפארי' בכלי חמדה שהי' לנו בארץ צבי ועכשיו אבדה כלי חמדתה ואמנם על מיתת הגאון בסאנץ נוכל לקונן ולזעוק עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו של הש"י כי על ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח ועמוד התורה אבד ע"י אבידת הני מאורות הגדולי' ונוסף עלי' עמוד העבודה וגמי"ח אשר החזיק בהם הגאון בצאנז מי שזכה לראות תפלתו הי' מבין למה נקראת תפלה עבודה כי כל שם קדש שהי' מזכיר הי' השם יוצא מפיו באימה ובחילה וגמי"ח אין קץ לרוב צדקתו אשר פזר מדי יום יום שני פעמי' ח"י זהובי' קודם כל תפלת שחרית ועתה בעו"ה עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו ארז"ל בב"ב אותו היום שנפטר א"א ע"ה עמדו כל גדולי הארץ ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו אוי לה לספינה שאבדה קברניטה הענין כ"ז שהי' א"א וראו כל עמי הארץ השגחה הפרטיות שהי' מה' עליו שניצל מאור כשדים ואשתו מפרעה ואבימלך וממלחמת ד' מלכי' וכיו"ב הכירו הכל כי יש אלקי' שופטי' בארץ ובמיתת הצדיק שלא נראו עוד ניסים כאלו הבינו כל גדולי ארץ כי האמונה תתמעט ע"י מיתת א"א וכ"ז שבני אדם מאמינים בה' ית' יתקיים בהם האמינו בה' ותאמנו וגם הש"י ישגיח עלי' לטובה ועי"ז שנתמעטה האמונה גם השגחת ה' לטובה תתמעט מדי יום יום וז"ש אוי לו לעולם שאבד מנהיגו כי תתגבר שוב הכפירה בעולם ואזי בהסיר ה' השגחתו מהעולם הרי הם כספינה שאבדה קברניטה הנתונה למקרים ופגעים וככה הי' הגאון הזה אשר כמה מאות אנשי' אחרי שכבר השליכו תורת ה' אחרי גיוום ובבא עליה' צרה וצוקה ודפקו על פתחו והוא גלה להם עוונותיהם והבטיחם אם ישובו מדרכם הרעה ימלטו וככה היתה להם והכירו מנהיג העולם ועכשיו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו:
והתימא מה ראתה תוה"ק להפסיק בעבודת יוה"כ בין דיני מאכלות אסורות וטומאות וטהרו' לאכילת דם וביאות האסורות הבאים בפ' אחרי מיד אחר עבודת יוה"כ ונ' דהתוה"ק רמזה לנו בזה כי יוה"כ אינו מכפר כ"א על חייבי לאוין ולא על חייבי כריתות מלבד טומאת מקדש וקדשיו שהי' בהן עיקר כפרת יוה"כ ולזה הציעה תוה"ק מעשה יוה"כ בין מאכלות אסורות שהם בלאו לביאות האסורות שהם בכרת והקדימה דיני טומאות וטהרות להודיע שגם על זאת מכפר יוה"כ ואמנם יוה"כ אינו מכפר אלא למאמינים בכפרתו וככה מי"צ ג"כ אינו מכפר אלא למאמיני' בכפרתן ובנדב ואביהוא כ' קרא לעיל בפ' שמיני וכל בית ישראל יבכו את השריפה להודיעך כי מיתתן הי' לכפר על עון ישראל וז"ש רז"ל למה נסמכה מייצ ליוה"כ לומר לך מה יוה"כ אינו מכפר כ"א למאמינים ככה אם כל בית ישראל יבכו את השריפה יכפר עליה' מיתת נדב ואביהו וז"ש אחרי מות שני בני אהרן ולא הועילה להם זכות אביהם וגם המה בקרבתם לפני ה' אעפי"כ וימותו הרי שלא מתו כ"א לכפר על ישראל כיוה"כ.
סיומא סוף עוקצין אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותי' אמלא ארז"ל סוף מו"ק כי נח נפשי' דרבינא פתח עלי' ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר נשים לילות כימים על משים לילות כימים ארז"ל ע"ז י"ז אר"ה כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוקי' שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת אלא בתורה וגמי"ח הענין אמר שהע"ה בסוף קהלת סוף דבר הכל נשמע וגו' הענין כ' ויברא אלקי' את האדם בצלמו בצלם אלקי' ברא אותו זכר, ונקבה ברא אותם פי' רש"י בצלמו בדפוס המיוחד לו והודיעך כי אותו דפוס דמות דיוקן יוצרו הוא הכוונה על מה שאמר הכ' ועל הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה ואף כי דברים כאלו אי אפשר לבא בסודם כ"א אשר רוח אלקי' בו אבל הנגלה לנו מפשט הכתובי' הענין עד"ז מצינו הכתובי' מכני' להש"י לכל פעולותיו שיעשה בעולמו איברי' מיוחדי' יד ה' עשתה זאת רע באזני ה' עיני ה' משוטטות בכל הארץ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר עד שבא שהמע"ה בשיה"ש והחל מראשו כתם פז עד שוקיו עמודי שש הענין הש"י בבראו העולם הגדול הזה הכין ותיקן מוצאיו ומובאיו אשר על ידי' יתכונן ויתפעל העולם הן לטוב הן למוטב וקרא שם ההכנות האלו כשמות האיברי' באדם אשר יצר אח"כ ונתן מפתח ההכנות האלו ביד האדם אדם עושה טוב בידי' מתעורר לעמתו ההכנה הנקראת יד להשפיע טובה אדם עושה רע ח"ו בידי' מתעורר לעמתו בחינה רעה בהכנה זאת הנקראת יד למעלה וכן הוא הענין בכל איבריו של אדם וזה ענין הכ' אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ואמר נתן תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ואמר שהע"ה עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה' ופי' רז"ל ל' שהתנצלו זע"ז הרש ביקש עזר מהעשיר ומנע ממנו והקב"ה עשה לעשיר רש ולרש עשיר והנה הש"י תיקן עולמו שלא ישתדל האדם רק בעד נפשו כ"א גם בעד העולם כלו וכשם שאי אפשר לעולם להפרות ולהרבות זולתי ע"י זכר ונקבה וז"ש ויברא אלקי' את האדם בצלמו הכוונה על הנשמה שנתן הש"י באדם ואמר אח"כ בצלם אלקי' ברא אותו על הגוף שהוא דמות דיוקן יוצרו כלומר כל אבריו של אדם מיוסדי' מול כלי הכנה אשר הש"י מנהיג בהם עולמו ואמר זכר ונקבה ברא אותם שאי אפשר לעולם להתקיים זולת אם כל אחד ישתדל גם בעד חברו וזה ענין מ' ר"ה כל העוסק בתורה בלבד ואינו אלא משלים את נפשו אינו דומה לדיוקן יוצרו המוכן להנהיג העולם בכללו דומה כמי שאין לו אלוק' כאלו לא נברא בצלם שנא' וימים רבים לישראל ללא אלקי' אמת אלא בתורה וגמי"ח וכמו שבארנו וזה ענין מ' שהע"ה לא דיו לאדם אם יעסוק בתוה"ק ויגיע ע"י ליראת ה' כ"א צריך כמו כן לעשות המצות כלם בפועל וז"ש סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא שלא תעשה המצות כמצות אנשים מלומדה אבל גם אתה צריך לקיים ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם בשימור המצות עיקר המפתח להיות דומה לאדם שלמעלה אבל בשימור המצות לבד אין די כ"א כי את כל מעשה האלקי' יביא במשפט על כל נעלם איזה מחשבה חישב האדם בעת עשה המצות אם טוב ואם רע אמר הרי אתה רואה כי בעבירה חלקה התורה בין מחשבת מזיד למחשבת שוגג וכן הוא בענין המצות וכמו שהאריך בענין זה בהקדמה לחובת הלבבות וארז"ל במס' תענית ע"פ צדיק כתמר אם נאמר תמר למה נאמר ארז אי כ' תמר הו"א מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק כן ת"ל ארז אי כ' ארז ס"ד מה ארז אינו עושה פירות אף צדיק כן ת"ל תמר הענין כמו שכ' הצדיק גם אם ידמה בתורתו וקדושתו לארז בלבנון לא ימלא רצון יוצרו עד שישתדל לטובת כל ישראל ויהי' כתמר העושה פירות אבל הצדיק הרוצה להיות כתמר צריך בתחלה לזכות נפשו בתוה"ק וללכת בדרכי' ואז יזכה ג"כ לזכות הרבים וז"ש הכ' צדיק כתמר יפרח הצדיק הרוצה לעשות פירות כתמר כארז בלבנון ישגה בתחלה.
ואמנם הענין בבא עת פקודת הצדיק לענין זכות הרבים זה לא יוכל למסור לתלמידיו ובענין זה אין גזעו מחליף ואמנם אם הוא חזק כמו כן בתוה"ק כארז בלבנון בזה יהא גזעו מחליף כמו שזכה הגאון בצאנז שהחלו עוד בחייו להדפיס ס' שו"ת ממנו וזה ענין תמר וארז ושני' צריכי' זה לזה וע"ז אמר דהע"ה לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב לאחר שהי' תורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב לא כחדתי חסדך ואמתך ולזאת גם אתה ה' לא תכלא רחמיך כי עשיתי החוב המוטל עלי והנה בהפקד ח"ו צדיק שהי' רק כארז להשלים נפשו לא יוודע חסרונו כ"כ כאשר יוודע בהפקד צדיק כתמר שהי' משתדל בעד טובת כל ישראל ואמנם על היותר ירגישו חסרון זה שאר צדיקי' ההולכי' כמו כן עד"ז וכמו שאמר הכ' ומצדיקי הרבים כככבים שאין ככב א' מאיר כ"א כללת הככבי' וככה כללת הצדיקי' יוכלו להעמיד דת תוה"ק על תלה וז"ש ההוא ספדנא תמרי' הניעו ראש הצדיקי' העושי' פירות על צדיק כתמר ואמר כי הצדיק הזה בצדקתו הוציא בני אדם מאפלה לאורה הן מאפלת הנפש הן מאפלת הגוף בעת צרה ולזאת נשים לילות כימים על משים לילות כימים והנה הצדיק בבחרותו צריך הוא להתחזק בתוה"ק ויחסר לו עמוד גמי"ח ובזקנתו ע"כ יתבטל מן התורה יגמול חסד עם נפשות ישראל ויחסר לו מכתרו לעוה"ב חציו בבחרותו וחציו בזקנותו והש"י היודע רצונו ימלא לו והנה ש"י הוא חצי כת"ר ואמרו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק דהיינו להבחור ולהזקן ש"י עולמות חצי כת"ר שיחסר לו שנאמ' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כיה"ר בב"א:
ב"ה דרוש לז' אדר פ' תצוה תרמ"ב ובו הספד על מחותני הגאון מו"ה אהרן קארנפעלד בקהל ועניקוי והגאון מו"ה שמואל פרענקל אב"ד בקהל דאראג והמאור הגדול מו"ה עקיבא קליין בעיר נייטרא והרב מו"ה בנימין זאב גראסמאן מורה הוראה בעיר נייהייזל והרב המאור הגדול מו"ה אברהם ברודא אב"ד בקהל ברעזנא
בתנחמוא ריש פ' תצוה זש"ה הנך יפה רעיתי הנך יפה אר"ש בן פזי הקב"ה מקלסם בל' כפול שאם אינה עושה רצונו יכול להחליפה באומה אחרת והיא מקלסתו בל' פשוט לפי שאינה יכולה להמירו באחר עיניך יונים כל העופות כשהם נשחטין הן מפרכסין אבל היונה הזו פושטת צווארה להריגה כך אין אומה בעולם מוסרת עצמה להריגה על קדושת שמו כישראל שנ' כי עליך הורגנו כל היום א"ר יצחק א"ל הקב"ה לישראל דוגמא שלך דומה ליונה כיצד כשהיה נח בתיבה כתיב שם ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנ' ואתה תצוה.
כ' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' הענין ארז"ל במ' ברכות מעשה וחלה בנו של ריב"ז וביקש לר"ח בן דוסא שיתפלל עליו א"ל אשתו וכי הוא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך הכוונה דמה שהש"י גוזר הכל בדין והנה העומד פה על הארץ לעשות משפט הנקרא מטעם זה אלקים ומנהיג העולם במדת המשפט במדה שמודד מודדין לו ואם ימתח הדין עליו אין לו לצפות שיעשו עמו לפנים משורת הדין לא כן העבד אשר כל מעשיו רק לעשות נ"ר לרבו מאהבתו אותו גם הש"י יתנהג עמו באהבה לפנים משורת הדין ויעתר לתפלתו והנה משה ואהרן היו עבדי ה' כדכ' משה עבד ה' וכן על אהרן הוא אומר לכהן לי ופי' רש"י כל כהונה ל' שירות ושמואל היה מדתו כמו כן לסובב מעיר לעיר כמדת אאע"ה לקרא בשם ה' ולכך זכו הני שלשה צדיקים קוראי' אל ה' והוא יענם ואמר אם בקשו מה' שישא עון בית ישראל אל נשא היית להם נשאת לעונה אבל כשהיה להם עלילה כמשה ואהרן במי מריבה בשמואל ובניו לא הלכו בדרכיו ופי' רז"ל שהיו יושבי' במקומם ולא סבבו מעיר לעיר היית נוקם על עלילותם וזה מטעם בעמוד ענן ידבר עליהם ובוודאי שמרו עדותיו וחק נתן למו אבל בעת מצאת להם עלילה נתקיים בהם ונורא הוא על כל סביביו וז"ש רוממו ה' אלקינו ראו קדושתו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלקינו.
ויל"ד. על מה שאמר הוא קלסן קלוס כפול מפני שיכול להחליפן מה ענין זה לזה ועוד הרי כ' וה' האמירך היום וד' רז"ל בפ' הניזקין נשבע הש"י שלא יחליפנו וכן אמר ירמי' אם ימדו שמים מלמעלה ככה אמאס בכל זרע ישראל אבל הענין אמר הכ' לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצווארוניך הכוונה אמר הכ' תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה וד' רז"ל אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת דילי והנה העינים המה שיביט האיש הישראל בכל עת על כל החסדים והטובות שעשה הש"י עם אבותנו כמאמרנו בכל יום ממצרים גאלתנו וכיו"ב והענין השני ההווה שה א' בין אלף זאבים ומתקיימת כמו שתקנו לנו על נסיך שבכל יום עמנו והנה כשטוען מה"ד לפני הש"י מה היא אהבתך לאומה זו בחר לך עוד אומה אחת ועשה כל החסדים שעשית לזו אם לא יודו לך יותר אומר הש"י לבבתני אחותי כלה אהבתי אליך לקחת את לבי שלא אוכל לבחור עוד אומה אצלך כי אם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והנני מבקש מאתך שיהיו שני עיניך נכונים אלי העין המביט על העבר והעין המביט על ההווה אבל רואה אני כי העבר הוא נגד עיניך אבל העין שהיה לו לראות ההווה כי כל קיומך בין האומות הוא רק נסיי חסר לך ובכל זאת לבבתני באחת מעיניך כ"ז שאתה מאמין בנסים שלעבר עוד תקותי בך והנה אברהם אבינו ע"ה הנחילנו שלש מדות טובות שהם ענקים לצווארינו רחמנות ביישנות גמילות חסד והנה הביישנות בעו"ה אבדה מאתנו כי לולא נבוש ונכלם לא נחלל ש"ש בעבירות שונות וכן רחמנות בעו"ה עין בריה צרה בחבירת' אבל ג"ח לעניי' עדן קיים בנו והיינו באחד ענק מצווארוניך וזה ענין המ' מפני שהש"י יכול להחליפנו באומה אחרת אינו ר"ל למאוס בנו זה א"א אבל יוכל לבחור אצלינו עוד אומה לכך מקלסה קילוס כפול כלומר אם אנו בשלמות כמצווה עלינו אומר הנך יפה רעיתי ואם ח"ו אין אנו כרצונו אמר הנך יפה עיניך יונים אם גם מכף רגל ועד ראש אין בך מתום אבל עיניך עדן יפים וביאר מה זה עיניך יונים בעת שלותנו בעו"ה נתקיים בנו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ואנו משתדלים בכל מאמצי כח להתדמות להם אבל בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה וריקנים שבנו פושטים צווארם ולא יחליפו אמונתם אמנם הש"י מבקש מאתנו להיות כיונה זה שהביאה אורה לעולם כי המבול בא לעולם על כי מלאה הארץ חמס וחמס זה בא ע"י שחשבו כי כח האדם ועוצם ידו עושה לו חיל ולא שהש"י זן ומפרנס יצוריו וע"כ לא שמעו בקול ה' שצוה לאדה"ר שיברחו עצמם מחמס כי גניבה וגזל מז' מצות הם ואמנם באמת הבוטח בה' ואינו עושה עול אף כי לחם חקו צר ינעם לכפשו יען לבו שקט ובטח וזה שהביאה היונה עלה זית לאמר מר כזה מתחת ידי הקב"ה בלי עול ורמיה ולא מתוק ע"י בשר ודם בעול וחמס וזה שאמר הש"י למשה ואתה תצוה את בני ישראל שלא יאמר יען המה עם זו בחרתי בו בכל עת ובכל שעה יהיה להם שפעת ברכה עד למותר לא כן כ"א ויקחו אליך שמן זית זך שלא יהא באורה שישפיעו שמץ תערובת עול וחמס וגם לא ירד להם בכל עת מן השמים כ"א כתית למאור ועד"ז אם ישפיעו אור אמונה בעולם יהיה להעלות נר תמיד:
בפ"ק דמגילה רבא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכ' והעיר שושן צהלה ושמח' ובמשול רשע יאנח עם זה המן והעיר שושן נבוכ' והנה באמת בתרי הני קראי ק' גוים שבשושן מאי נבוכה ומאי צהל' ושמחה דכ' בהו וכבר עמד ע"ז בס' יוסף לקח ונבאר תחלה מ' המן למלך אחשורש ישנו עם אחד עד ואת דתי המלך אינם עושים הלא בזה די וכן ענין עשרת אלפי' ככר כסף מה ענינו וכבר עמד עכ"ז בס' יוסף לקח ונ' דהמן זה ידע שאשר יבא להלשין על היהודים יאמר המלך וכי רק ביהודים יש שאינם עושים דתי המלך בכל האומות ימצא כזה לזה התחכם ואמר כי כל מה שימצא רע באומות הכל בא מכח היהודים והתחיל ואמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך אין לך מדינה שאין אומה זו מפוזרת ביניהם ודתיהם כלומר נימוסיהם שונות מכל עם הפי' כי כל עם שונים דתיהם למודין מהם דתיהם ועי"ז ואת דתי המלך אינם עושים כל מי שאינו עושה דת המלך מיהודים למד לעשות כן אשר ע"כ ולמלך אין שוה להניחם ועתה אם על המלך טוב יכתב לאבדם ואמנם כל הרוגי מלכות נכסי' למלך ויאמרו הדורות כי למען בצוע בצע הרגתם אשר על כן דעתו כי לא יקח המלך רכושם ולמען לא יתנזק ע"י עצתי זאת אשקול לגנזי המלך עשרת אלפי' ככר כסף על ידי עושי המלאכה תמורת העושין מלאכ' זאת להרוג היהודים להביא אל גנזי המלך והנה זה אמר לגנוב לב המלך אשר לכבודו ישתדל אבל כוונתו הית' כמ"ש היוסף לקח שאם האומות יוכלו לשלול שלל לא יקחו כפר מנפש יהודי גם יתאמצו בדבר יותר וע"ז השיב לו המלך לפי דבריך שאתה רואה כי הדבר הכרח לטובת המלכות הכסף נתון לך לא אל גנזי המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך והנה המן זה אחרי שנפל לו הפור בי"ג באדר מה זה שמיהר לכתוב האגרות בי"ג ניסן אבל כוונתו היה למען בזמן שבנתים יתגרו שונאי ישראל בהם ותגדל השנאה מדי יום יום למען בבא עת מועד לא יקשה בעיניהם להרוג היהודים ועד"ז נבין ענין מה שהוחיל מרדכי ט"ז ניסן עד עשרים ושלשה לחודש סיון לכתוב אגרות האחרונות והניח את ישראל בצרה זמן כזה אמנם כוונתו היתה למען במשך זמן זה תתגלה רעת מחשבות שונאי ישראל באמת ויתגלה מדוע עמדו ישראל עליהם והרגום כי כל אלו הנהרגים כבר גלו את מחשבותם להרוג את ישראל ועד"ז נבין ג"כ לאיזו ענין צוה מרדכי הריגה זאת כלל וכלל אמנם מאחר שהמלך אמר לו כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב ופי' היוסף לקח כי ע"כ ביום המיועד יעשה דבר כ' מרדכי כי מגמת האגרות הראשונות לא היה כ"א לגלות מחשבות שונאי ישראל כי בני ישראל באו בבקשה פני המלך כי יש להם שונאים רבים האורבים לנפשותם ויצא הדת תחלה כי ביום זה יהרגו את היהודים ועי"ז נגל' מי ומי הרוצים לשפוך דם נקי ועתה שנגלה עליהם רעתם יהפך עליהם בלהות וזה ענין הכ' ובבאה לפני המלך כאשר באה אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' המן ישוב מחשבתו הרעה על ראשו כי ספרו יהא קיים ויאמר נא מרדכי כי הכוונ' היה רק לגלות מי ומי המבקשים אחרי נפשות היהודים והנה אנחנו רואים כי עי"ז שנפל הפור בחודש שנים עשר אחרי שהפילו בחודש הראשון היה זמן לבצע כל זה משא"כ לולי נפל הפור בסיון וכיו"ב וז"ש כי המן בן המדתא חשב על היהודים והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם הפור שהפיל היה להמם ולאבדם וכמ"ש ולמען יהמה לב האומות על הריגת ישראל וזה שסיים על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור כי הפור היה בעזרתנו לבצע מרדכי את אשר צוה לו המלך והנה אם נתבונן ברשע זה של המן ההוה עד היום בין שונאי ישראל נמצינו בתכלית הרשע כי על כל מלך ליסר עוברי מצותיו ולהבחין בין רשע לצדיק אבל לחייב אומה שלימה מבלי הבחין בין אחד לרבים בשביל איזו מורדים אין משפט מעוות יותר מזה ועד אז לא נשמע מעולם אשר על כן אמר הכ' כאשר ניתן דת זה בשלשה עשר בניסן לאמר כי בי"ג באדר יהרגו אומה שלמה ולא זו כ"א בעת ניתן דת מר ורע כזה לא קיים המלך עם המשנה לא תאכלו על הדם כ"א והמלך והמן ישבו לשתות על כן והעיר שושן כל האומות בתוכה נבוכה כי מי יודע על מי על איזו אומה עוד יעבר כוס זה של תרעלה אמנם בעת יצאו אח"כ אגרות מרדכי כי הכל היה מאת המלך למען יתגלו עושי רעה הוטב זאת בעיני' כי זה מחכמת המלך ורשע זה שחשב להפוך מחשבות המלך נתלה על העץ ומרדכי על מקומו כל העיר שושן צהלה ושמחה אפי' האומות שמחו וזה ענין מ' הנ"ל ברבות צדיקים ישמח העם כל עם ועם שנ' והעיר שושן אפי' האומות צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם ג"כ כל עם שנ' והעיר שושן נבוכה.
סיומא ספ"ק דסוטה משה היכן מת בחלקו של ראובן שנ' ויעל משה הר נבו ונבו בחלקו של ראובן שנ' ובני ראובן בנו את נבו והיכן משה קבור בחלקו של גד שנ' וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוה ד' מילין אותן ד' מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מונח בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. ארז"ל כיון שנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה ופירש"י כדאי יום הליד' שיכפר על יום המיתה ויל"פ דדווקא במיתת משה שמח אותו רשע כי כפל לנו מרע"ה בתוה"ק שני פעמי' אמר ויתעבר ה' בי למענכם ואמר גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר כי לא בחטאו מת כי אם חטאת ישראל הוא שהמיתו וסבר אותו רשע כי מדי שנה כשיגיע יום מיתת מרע"ה יפקוד ה' על ישראל חטאתם שהם המיתוהו אבל להורות שאין הדבר כן השלים הש"י שנותיו מיום ליום שמת ביום שנולד ונתקיים בו את מספר ימיך אמלא כמו שד' רז"ל על יום מיתתו מלמד שהש"י משלים שנותיהם ש"צ מיום ליום והענין כי בעת הלדת האדם יחתוך לו הש"י קצבה כמה יהיו ימי שני חייו ואם זכה לא יתקצרו משנותיו אפי' יום אחד ועל ענין זה ארז"ל במו"ק רב יוסף עבד סעודתא ביומא דמשלים שתין אמר נפקא לי מכרת וא"ל אביי נהי דמפקת מכרת דשני מכרת דיומי עדן לא נפקת שאם יחסר לך אפי' יום אחד ה"ז בכלל כרת וזה אמרם ולא ידע אותו רשע כי מה שמת משה רע"ה בז' אדר היה משום דגם יום לידתו היה בז' אדר וזה לעדות שלא פגע שום חטא למהר מיתת משה אמנם העונש היה שלא זכה ליכנס לארץ ואיחר הש"י כניסת ישראל לארץ עד אחר מיתת משה וכ"כ ויתעבר ה' בי ויאמר גם אתה לא תבא שם והענין אחרי כי ע"י חטא מי מריבה נתמעט קידוש השם ככ' יען לא האמנתם בי להקדישני נענש משה ע"י ונתקיים במיתתו בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וכן פרש"י בפ' חקת ע"פ ויקדש בם ר"ל כי העונש של מרע"ה היה עוד יותר קידוש ה' מאשר היה אם דבר אל הסלע ולא הכה כפירש"י וזה מ' רז"ל בפ"ה מאבות כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנ' צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והנה הביא התנא לכאורה ראיה לסתור דמ"מ משה חטא בא על ידו אמנם הכוונה משה זכה ואפי' בעת שחטא זיכה את הרבים ע"י מיתתו דכ' ויקדש בם והביא ע"ז הכ' הנה החטא של מרע"ה היה שהכה תחת שהיה לו לדבר וכ' הרמב"ן דמאחר בפ' בשלח כשצמאו העם למים צוהו הש"י והכית בצור וגם בפעם הזאת א"ל הש"י קח את מטך מסתבר שהרצון היה מלפניו ית' להכות ואמנם נ' הענין כי אם הכה משה את הצור היה מתן המים ע"י שליח לא כן אם דבר מאחר ששכינה מדברת מתוך גרונו הו"ל ע"י הש"י בעצמו ומאחר שידע משה בנפשו כי התקצף ע"י תלונתם ככ' כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו ר"ל אלו היה מבטא הי' מבטא בשפתיו ולא היתה שכינה מדברת מתוך גרונו חזר והכה כמו בפעם ראשונה נמצא כי חטאו היה מכח צדקת ה' אשר בקרבו וע"ז אמר החטא לא היה בו ממש כי צדקת ה' עשה אבל גם משפטיו עם ישראל כי לא בא חילול השם כ"א קידוש השם ע"י והנה הש"י שרצה להראות לעם ישראל קדושתו של מרע"ה מת בחלקו של ראובן ומי הוליכו לחלקו של גד והכל ידעו כי היה מוטל בכנפי השכינה ולא היה בו מסך כל שהוא מבדיל בינו להש"י ולזה אמרו עליו מלאכי השרת הביטו וראו כי צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ואמנם הש"י קונן עליו ואמר אם מנהיגי ישראל יראו מה עלתה במרע"ה ע"י חטאת ישראל מי יקבל ע"ע להיות רועה ישורון מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ובא שמואל וביאר המקרא הזה המנהיג ישראל צריך להחפלל אל ה' להעביר עונות עמו כמו שד' רז"ל על מרע"ה ולפושעים יפגיע וכל מגמתו צריך להיות לטובת עמו אבל ידע מה שאמר מרע"ה לשרי אלפי' כשמינה אותם ואצוה את שופטיכם כ' רש"י ע"מ שיהיו סוקלין אתכם לא יעלה על לב המנהיג שיקבל תודה מבני עמו כי המה כבנים קטנים אשר יתקצפו על אבותם בעת יורו להם הדרך וזה שכ' מי יקום לי עם מרעים להתפלל בעדם ומי יתיצב לי על מעמדו עם פועלי און ולא ייטף ולא ייגע וזה שביאר שמואל מי כהחכם מי כמרע"ה שהיה אב לחכמים ומי יודע פשר דבר מל' פושרין היאך אהבתו אל עמו פשר בעיני' ובכל זאת לא ירף ידו מלהתפלל השם יגדור פרצות עמו ישראל ברחמים במהרה בימינו אמן.