ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה דרוש לשבת שובה פ' וילך תרמ"א פה ק"ק שווראן יע"א
הקהל את העם האנשים והנשים והטף למען ילמדו בגמ' חגיגה פ"ק דרש ראב"ע אם אנשים באים ללמוד ונשים באים לשמוע טף למה באה ליתן שכר למביאיהם ואמר ר' יושע ע"ז מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ארז"ל פ' ערבי פסחים ג' מנוחלי העה"ב הדר בארץ ישראל והמגדל בניו לת"ת והמבדיל על היין במו"ש והוא דמשייר מקידושא לאבדלתא ענין כוונת חז"ל במה שאמר מנוחלי העוה"ב הוא עפ"י מה שצוה הכ' בכמה מקומות ובו תדבק ולדבקה בו ואמר ואתם הדבקי' בה' אלקיכם חיים כלכם היום ועיקר הפי' כמ"ש הרמב"ן שלא יסיח דעתו מה' בכל דרכי' ויהיה עם לבו כמו שאמר דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד והתחיל רבינו הרמ"א השלחן ערוך אורח חיים בד' הרמב"ם בס' המורה כי שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה כי אין הנהגתו של אדם כשהוא בינו לבין עצמו כאשר הוא מול פני המלך וע"ז ארז"ל בפ' הרואה תניא בר קפרא אומר איזו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך בכל דרכיך אפי' לדבר עבירה ופי' הרמב"ם ידוע ונ' לפ' ע"ד אחר כי כוונת בר קפרא שלא יסיח דעתו אפי' רגע אחת מהשגחת הבורא ואפי' יצרו תוקפו לדבר עבירה לא יסיח דעתו וזה יהי' לו למפלט שלא ימרוד נגד פני אדוניו ואף אם בכל זאת אינו יכול לכבוש את יצרו ועבר ח"ו עבירה יתקיים בו מ' רז"ל ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי וודאי עשה תשובה כי אחרי שהוא מאמין אשר הש"י המשקיף על כל מעשי בני אדם ראה האיך המרה נגד רצונו יהפך לבו בקרבו ולא יתן פוגת לו עד אשר יתנחם על אשר עשה וישיב באמת והנה רז"ל בג' שהם מנוחלי העוה"ב כיוונו ג"כ אל הענין כי הג' כתות שמנו כאן המה מהאנשים אשר בכל עת יתיצב הי"ת מול פניהם והנה הדר בא"י ורואה בכל עת וכל שעה מקומות הקדושי' אשר מעולם וקברי אבותינו ע"ה ומקומות שנעשו בהם הנסים לאבותינו בלי ספק שלא יסיח רגע דעתו מהשגחת ה' ית' ואמנם ענין המבדיל על היין הוא בנבאר דרשת רז"ל ע"פ זכור את יום השבת זכריהו על היין בין בכניסתו בין ביציאתו הענין אמר ישעי' ע"ה והיא בהפטרת יוה"כ אם תשוב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכבד אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וארז"ל פ' כל כתבי ע"פ זה כל המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו ונשובה ונחקורה למה גדול שכר עונג שבת כל כך הענין תנן בסוף מ' קידושין רשב"א אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסים שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשיני והם מתפרנסין שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי הכוונה כי אין רע בעולם כמו הבטלה ואמר הכ' אדם לעמל יולד או לעמלה של תורה או לעמלן של בריות ואלמלי ידע הש"י כי האדם אם יהי' לו פרנסתו שלא בצער יעסוק רק בתורה ועבודה וגמילות חסדי' לא הי' גוזר עליו העמל הזה אבל הרעותי מעשי יצר לב האדם רע מנעורים ובני אדם הבטלי' שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ טרם ידברו לה"ר ושאר דבורי' אסורי' יאמרו ה' יסלח לי על מה שאומר לכם שתו בשמים פיהם משם לוקחי' רשות לדבר ואח"כ ולשונם תהלך כארץ והטיל ה' ית' עליהם עול דרך ארץ והציל נפשם מני שחת כמו שדרשו רז"ל במ' איכה טוב לגבר כי ישא עול עול תורה או עול דרך ארץ ואמנם כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו והבטיח לעם סגולתו כי יום א' בשבוע יום שבת קדש היום הזה מבורך ממעשה בראשית ככ' ויברך אלקי' את יום השביעי ובמה בירכו במה שקידש אותו לאמור זה היום אתה אוכל על שלחני כל מחסור יום זה עלי כל מזונותי' של אדם קצובים חוץ מהוצאות שבת ויו"ט ואכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה אשר על כן המאמין בענין זה כי תכלית השבת שיהא האדם יום א' בשבוע שמח וטוב לב בלי שום דאגה הנה יספור כל ימי השבוע מתי נזכה שיבא יום ש"ק ובבא הערב שבת יכין עצמו בכל מאמצי כח כאיש הקרוי לאכול למחר על שלחן המלך הן במלבושיו הן בטהרת גופו הן במאכלי' ומשקי' ואיש כזה מאמין באמונה שלימה כי מה שעליו לעמול כל ימי השבוע היא לעונש עליו על אשר הרעה את מעשיו וקפח פרנסתו ובש"ק ה' יאר פני' אליו והאדם אשר יזכור כזאת ויאמין זה בקרב לבו עליו אמרו בתפלת מוסף טועמי' חיים זכו ואיש כזה זוכה אשר תהיה פרנסתו כחיה ועוף שלא בצער ולזה אמר הכ' לא די בזה אם תשוב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי אבל היום עליך למשא ובכל שעה תתבונן כמה שעות עוד תאסר בבית משמרך שבת כזה פגול הוא לפני ורק שנצלת מאי' שכל התורה תלוי בו אבל לא יקבל שכר על שביתתו לא כן אם אתה מקיים אצל שביתתך כדין וכהלכה וקראת לשבת עונג זה לך לעונג שביתתך היום כי האמנת כי מאהבת ה' את עמו נתן להם השבת כדכ' כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדישכם ואתה מאמין כי מי שקדשו ה' הוא המכובד אצלו ית' וזה ולקדוש ה' מכובד וזה הוא מדת תענוגך אז אתה כדאי שתתענג על ה' אם תהיה בטל מעול דרך ארץ לא תהיה מיושבי קרנות כי אם תעסוק בתור' ועבודה וגמילות חסדים ויתן לך משאלות לבך שתזכה למלאות ימיך בטובה בלי דאגה ויגון וזה אמרם המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו והכוונה שמשמר שבת כהלכתו ובכל זאת היום לו לעונג ואמנם זה יוודע מאתנו מיד בכניסת שבת באנו להראות שמחתינו עם היום הקדוש הבא עלינו לטובה ואנו לוקחין כוס מיין המשמח לבב אנוש ומשבחים לה' ית' בפה מלא ע"ד אשר בחר בנו מכל העמים והנחילנו שבת קדשו באהבה ולאחר שעבר הש"ק עלינו לטובה שוב נקח הכוס ונודה על זאת שזכינו לשמור השבת העבר ואנו מבינים כמה גדול ההפרש בין יום המבורך העבר בין יום המעשה הבא אבל לא נקח הכוס להודות על שכבר עבר השבת כי אם אותה הכוונה שהיה לנו בעת הקידוש אותה הכוונה עצמה תהיה בנו בעת ההבדלה אף כי עבר יום שלם ולא עסקנו במחיתינו וזה כוונת אומרים המבדיל על היין במו"ש שנותן שבח והודאה להש"י על שזכה לשמור את היום העבר והוא דמשייר מקידושא לאבדלתא שתהא שבחו אליו ית' ההבדלה כמו בעת הקידוש ואיש כזה המאמין ככה בהשגחת ה' עלינו וודאי מנוחלי העוה"ב והנה השלישי הוא המגדל בניו לת"ת ומה לשון היא זה מגדל בניו לת"ת הענין האב שאינו לומד את בנו תורה כלל מלתו אמורה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכ' רש"י משעה שהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו ואם לאו כאילו הורגו דמכלל הן אתה שומע לאו ואמר הושע ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני אבל לא די בזה כי אלף נכנסים לביהמ"ד יוצא מהן א' להוראה ומה טעם הענין אם אין יראה אין חכמה הרוצה אשר בנו ילמוד תורה צריך לחנך מנעורו את בנו ליראה אותו וישמור שלא יצא מפיו דבר שאינו הגון לא שקר ולא ליצנות ולא לשון הרע ולא ניבול פה יהיה כוונתו רק כי בנו זה יקבע עצמו לתורה ולא תהיה תורתו קרדום לחפר בה ועטרה להתגדל בה וע"ז אמרו רז"ל במ' קהלת טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו אם האב יתן את בנו ללמוד רק בנו לקיים מצות והודעתם לבניך ולבני בניך בלי ספק כי התור' תצלח אצל בניו ואמנם אב כזה לא ידאג אם בנו ילמוד תורה כל היום ולא יעשה אפי' רב ומאין יבא טרף לביתו כזה לא יעלה אל לבו ויאמין במ' דהע"ה ובתורתו יהגה יומם ולילה וכל אשר יעשה יצליח ואיש כזה שוב בלי ספק מנחלו העה"ב וז"ש המגדל בניו לתלמוד תורה גידולי את בניו המה עד"ז שיהיו בניו מוכשרים ללמוד תורה וכוונתו רק לגדל בנו ללמוד תורה לא זולת ואמנם גידול כזה הוא תלוי יותר באם מבאב וכן אמר שהע"ה שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ביאר בזה כי בעוד הילד רך על האם להרגילו לשמור שבת ויו"ט ושלא לאכול בלי ברכה ושלא ילך ולא ישן בגלוי ראש ויתפלל מלה במלה והאם זאת מאין תבא לידי מדה זו הנה בזמנינו ספרים אין מספר נדפסו בלשון אשכנז ומלאים מהנהגות אלו אבל בזמן אבותינו שלא היו רשאי' לכתוב יותר מכ"ד ספרי תנ"ך מאין תבא להם חכמה זו ולזאת צותה תוה"ק אשר אחרי עבור שנה השביעית אשר היא קדש לה' ואח"כ ר"ה ויוה"כ ובא כל ישראל אל הבית המקדש לראות את פני ה' ועמד דהע"ה או בנו שלמה על הבימה במקום המקודש וקרא באזניהם ספר משנה תורה המלאה יראה ומוסר ואי אפשר לביה"מ בלי חידוש כמו שארז"ל על קהלת שאמר כל דבריו והקהל כל קהלת הוא לקטנים ממה שאמר בפ' הקהל ואמנם זה לא הבינו רק האנשים אבל הנשים לא הבינו כ"א תוכן הענין כאשר הוא ואב ואם שהי' במעמד הכל הי' שייך אצל בניהם שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך כי היה לה תורה דים ללמוד לבנה וז"ש אם אנשים האבות ללמוד מוסר השכל ונשים באים לשמוע כיצד ילמדו גם בניהם תורה טף למה באה אבות כאלו יודעים להדריך בניהם ובנותם ואמר באמת רק לתת שכר למביאיהם בהראות גודל חשק' לגדל בניהם ובנותי' על דרך האמת.
סיומא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך בגמ' פ' יוה"כ ארשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות דהרי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול אינו והאמר רשב"א גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות שנ' בשוב רשע מרשעתו ועושה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ושם ר' חמא בר חנינא רמי כ' שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים וכ' ארפא משובותיכם ל"ק כאן מיראה ר' יהודה כ' שובו בנים שובבים וכ' כי אנכי בעלתו בכם כאן מאהבה כאן מיראה.
נ' לבאר דהחוטאים ב' מינים המין הא' אנשים אשר לא למדו דעת ונתחברו ללצים והטו אזנם להבליהם ופרקו מעלי' עול תורה והמין השני אנשים אשר במטו ברוך חובת ה' עליו וכפרו בטוב ומטיב כ' הכ' וישמן ישרון ויבעט ויטוש עשהו ואם יאמר לו אדם היאך מלאך לבב לחשוב ימלא פיהו נבלות וינבל צור ישועתו והנה הכת הראשונה בבאם במסבת חכמים ויאזינו לקול אמריהם באמור להם אהובי מה יעלה על לבבכם כי יש ח"ו ספק בתורת ה' הכי לא הי' לנו עדים כשרים נאמנים על אמתת תוה"ק ששים רבוא ישראל אבותינו הנאמנים הגברים ובן עשרים ומעלה שמעו מפיהו בסיני עשרת הדברות ששים רבוא אלו ראו בכל עת דבר ה' את משה עמוד ענן יורד פתח האוהל ודבר עם משה ואינה מקשיב אזן ללצים לצון חמדו להם אמשול לך משל לה"ד לאיש שהביאו על שלחנו מאכל מבושם ובאו שני חכמים והזהירו אותו שלא לאכול ממנו כי סם המות מעורב בו ואח"כ באו שנים אחריו והלעיגו למו לאמור אין בו סם המות מעורב וכי מי שיש מח בקדקדו יסכן בעצמו ויאכל מאותו מאכל זה אשר חכמים ותמימים יזהירו אותו עליו וכן הדבר הזה אבותינו ראו מה היה סופו של קרח ועדתו על שהלעיג על ד' תוה"ק וראו והאמינו כי ל"ו עבירות בתורה שהם דברים שיש בהם סכב' כרת ושאר עבירות אשר עלי' סכנת מיתה בידי שמים ואתה למלאות תאותך תתענג במאכלים המסוכנים האלו ואם איש נלבב הוא מדרכו הרע ויאחז בתוה"ק ואמנם הכת השני השמן לכם וכבדה אזנם וכל הבא להוכיחם יחשביהו לסכל ופתי אכן אם מגיע ישר המה אבותם בקבר יעתירו אל ה' להשיבם אליו ואמר דהע"ה אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות ויזעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יושיעם אזי יכירו וידעו כי רוחם ונפשם וכל המונם לה' המה ויודע לה' חסדו אשר גמל עלי' עד עתה ויספרו נפלאותיו ששלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם לבני אדם לאמור ראו כי ה' הוא אשר יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפנה והנה תשובת שני הכתות איננו שוה כי תשובת הכת הראשונית היא רק מיראת העונשין ואחרי כי מדברת על לבה אשר כל מה שעברו עד היום היה רק בשגגה ושגיאות מי יבין לא יתחרטו כל כך על בגידתם העברו אם גם מהיום והלאה לא יטו אשורם מני דרך לא כן הכת השנייה בהתיצב לנגד עינם אשר כפרו בטובת ה' ובהשגחתו יתמרמר בכל עת רוחם בקרבם וישתדלו בכל עוז להרבות מע"ט כנגד מעשיהם הרעים שפעלו עד הנה ועל כיו"ב נאמר במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד וביאר מרן זצוק"ל ע"ד שכ' החו"ה הרוצ' להשלים רצון בוראו ישתדל לעשות בכל כחו למען האמת כדרך שישתדלו אנשי רשע להפיק רשעתם אמנם הצדיק גמור ידמה בנפשו כי הרשעים המלאים רעה נבערו מדעת כמ' הכ' אמרתי להוללים אל תהלו ולרשעים אל תרימו קרן ולא יקח ראי' מהם לא כן הבעל תשובה היודע בנפשו כי בעת רשעו היה בתוקף השכל והשתדל להפיק וככה ישתדל כעת להפיק טובה וזה ענין במקום שבע"ת עומדי' צדיקי' גמורי' אינם יכולי' לעמוד ע"כ דפח"ח וש"י ומעתה נתבארו על נכון ד' רז"ל הכת השניי' המה השבים מאהבה ומאחר דלפי מה שהרבו זדונות ברשעם ישתדלו להרבות עתה מעשים טובים בשובם וע"ז ארז"ל זדונות נעשו להם כזכיות לא כן הכת הראשונה השבי' רק מיראה והתנצלותם שהיו עד עתה שוגג א"כ זדונם נעשו להם כשגגות וכן הכת השניי' מעיקרא שובבים ועכשו אין בהם כל מום כי מעלתם גדולה ממעלת הצדיקי' לא כן הכת הראשונה אשר רק מרע יסורו אבל אתם תלין משוגתם וכן הם רק כבעלי מומין שנתרפאו והמום עכ"פ ניכר וכן הכת השניי' אשר שבו אל ה' ברוב וודוי ותחנונים כבן שמרד באביו נקראו עכשו בנים למקום לא כן הכת הראשונה העוכדי' גם עתה רק מיראה נקראו עבדים ואמנם הנביא הושע בא בטענה אחרת ואמר שובה ישראל עד ה' אלקיך וד' רז"ל אפי' כפרת בעיקר כי באמת הם כי לא להזכיר והכופר בפיו מבני ישראל המה רק דברי היצר ואין כפירתו אמתית וז"ש כי גם בכפירתך לא כשלת כ"א בעוניך ולא היו עונותיך ע"י הכפירה כ"א המה שמו דברי הכפירה הזאת בפיך ואמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ומה המה הדברי' אמרו אלי' רבש"ע כל מה שדברנו בפינו תשא עון ולא היה זה מקרב לבינו והמופת ע"ז כי עם רשעינו לא חדלנו מלהרבות טוב ולזאת קח טוב ותדע כי לא חטאנו רק בשפתינו ונשלמה פרים בעד שפתינו ואמר עד עתה אמרנו כי אנחנו עם העוברים אותנו עשינו חיל ומעתה אשור לא יושיעינו ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו כמ' חבקוק על האומרי' כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו אשר בך ירחם יתום שאין לי עזר ומושיע כי אם אותך איש כזה הבוטח בה' ימצא רחמים ואם הכה תאמרו יאמר ה' ארפא משובתם כי הבא לטהר מסייעין לו אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו אהיה כטל לישראל ארז"ל כ"י אמרה ויבא כגשם לנו וגשם זה פעמים אינו מתבקש אמר הש"י אני אהיה כטל הכוונה הגשם פעמים מועיל פעמי' מזיק אבל הטל יועיל בכל עת ולא יזיק ככה היא אם העושר רק לשלם לשונאי' יהיה כגשם פעמים להועיל פעמי' להזיק אבל מעתה אהיה כטל לישראל ברכת ה' תעשיר ולא יוסיף. עצב עמה כ"א להרבות מע"ט בישראל אמן כיה"ר.
מלין זעירין לכל נדרי תרמ"א פק"ק שוראן יע"א
כי ביום הזה יכפר וגו' אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר הטמאי' כך הקב"ה מטהר את ישראל ובמ' פ' אמור ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא הלא ט"ו הוא אלא משל למדינה שחייבת ליפס למלך ושלח המלך לגבות וסקלוהו באבני' הכין המלך עם חייליו עצמו לכבוש המדינה וליסרה וכיון שבא לגבול המדינה יצאו גדולי המדינה לקראתו ופייסו אותו וויתר להם שליש עבר הגבול באו האנשי' בני המדינה לפייסו וויתר להם שליש בא למדינה באו נשים וקטני' לפייסו וויתר להם עוד וא"ל מכאן ולהלן חושבנא כך ישראל כל השנה ממגלין עונות כיון שהגיע ער"ה באו גדולי' לפייסו ומוותר שליש בעשי"ת באו הבינוני' לפייסו ומוותר שליש בא יוה"כ באים נשים וקטני' לפייס ומוותר להם עוד שליש ואמר מכאן ולהלן חושבנא והיינו דקרי ראשון לחשבון עונות והק' המג"א תקפ"א א"כ למה מתעני' עכשיו אפי' הבינוני' בער"ה הלא מחזי כיוהרא.
ונ' דהנה הגבאי ששלח ממ"ה הקב"ה לגבות הליפס המה מנהיגי הדור המוכיחים לעם לשוב לפרוע חובותם מול ה' המטיב עמהם ולא די שלא יקבלו דבריו עוד יפערו פיהם עליו לבלי חק כמ' הכ' שנאו בשער מוכיח ואחרי כי הש"י רואה כי אין דברי המוכיחים נשמעין ישב על כסא רם ונשא לשפוט והנה כל פרצה שאינה מן הגדולי' אינה פרצה לולי הגדולי' ר"ל העשירים אשר יקבלו בשפע ברכת ה' ישמעו לקול הלא העם יטה אחרי' ולכך בער"ה ישים אלו על לבם טרם יצא דבר המלך ויתחרטו וכראות הש"י כי גדולי' אלו נחמו על רעתם ויקוה מהם תשובה שלימה יוותר למענם שליש ובאמת ע"י תשובת הגדולי' גם הבינוני' הטיבו דרכם בעשי"ת ואין להמלך כ"א לבטוח בהם שיעמדו בתשובתם ועדן יש לו עליהם למה ביזו את גבאי המלך ובבא יוה"כ בבאו הנשים והקטנים שהיו הכלים לבזות הגבאי ויבקשו רחמי' והש"י מוותר הכל על תנאי שיקיימו המצות מכאן והלאה ובבא יום ראשון של סכות טרם היה הגמר חתימה בהו"ר יחקור וידרוש אם קיימו מצות סוכה ולולב כדינו ומי שקיים אותן יצא זכאי בדינו ואמנם תשובה זו אינה תלוי בפה כ"א בלב כי התשובה עיקרה החרטה וה' היודע רזי עולם וחופש כל חדרי בטן הוא יודע מי שב בכל לבו וז"ש אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם רמז בל' מי ע"פ מי אל כמוך נושא עון ואם אנו מטהרין אותנו ורצונינו לעשות רצונו הוא יסייע אותנו אבל תדע כי אתה מטהר אותך לפני אביך שבשמים כמ' הכ' ה' משמים הביט ראה את כל בני האדם היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיה' ואמר כשם שהמקוה אינה מטהרת כ"א לאשה שהפסיקה בטהרה וספרה ז' נקיים כך יוה"כ אינו מועיל כי אם למי שהפסיק בטחר' והסכים לעזוב דרך רשע וספר הז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ להיותם נקיים מחטא וז"ש מה מקוה מטהר את הטמאי' כך הקב"ה מטהר את ישראל כן יתקיימו בנו ב"ב וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'.