אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין תחומין למעלה מי' עירובין פ"ד לשבועות תר"ם ולסיומא דמס' עירובין

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין תחומין למעלה מי' עירובין פ"ד לשבועות תר"ם ולסיומא דמס' עירובין

בע"ה ליקוטי נוב"י מה"ק חלק ח"מ

יש תחומין למעלה מי' כ' רש"י יש אוסר תחומין נ' ד' רש"י ע"ד שכ' הרמב"ם בתשובתו הובאה בה"ה ובכ"מ פכ"ז מה' שבת והיא מבוארת לפנינו באגרת הרמב"ם דעכ"פ א"א לומר שיהא אי' תחומין אפי' למ"ד דאוריי' חמיר מאי' הוצאה ובמקום שהתירה תורה ההוצאה וודאי אין כאן אי' תחומין מן התורה וא"כ כיון דאויר ר"ה למעלה מי' הו"ל מקום פטור וודאי אין שם תחומין דאוריי' אמנם מי נימא דרבנן עכ"פ גזרו או לא גזרו כשם שלא גזרו על הטלטול והניחוהו על דין תורה אא"כ יק' מאי בעי למפשט מספינה דמתני' שאני ספינה דגזרו בה על הטלטול וכ"ת בלא"ה נמי קשה מאי מק' מספינה הא ספינה ניחא תשמישתי' ובניחא תשמישתי' לא מבעי' לי' הא ל"ק דהא דלא מבעי' לי' בניחא תשמישתי' כשהוא מהלך ברגלים על עמוד או כיו"ב ופוגע בכל רגע במקום אחר התם אמרי' כיון דניחא תשמישתי' הו"ל הילוך כדרכה ובוודאי יש תחומין משא"כ בספינה דאיהו מינח נייח אלא שהספינה עוזבת מקומה כיון דמעיקרא היתה למעלה מי' א"כ לא קנאה הספינה שביתה כלל אבל קושיין וודאי ק' הא בספינה גזרו על טלטול וה"ה תחומין

ונ'. דהריטב"א מיישב קו' זאת שכ' דאמייא אין אנו דנין דאינם לעולם למעלה מי' דכארעא סמכתא דמי ור"ל דקיי"ל בהא כר"ח ורבה בר"ה שבת ק' ע"ב והכא אספינה אנו דנין פי' לדברי' דלגבי ספינה ל"ש לומר שתיקנו שביתה באויר וע"כ תקנו שביתה בקרקע הים ולשם הוה למעלה מי' וא"כ הא דאסרו הטלטול מספינה לים היינו משום דמיא כארעא סמכתא ואין כאן למעלה מי' כלל וכר"ח ורבה בר"ה שבת שם הנ"ל ואמנם אי אמרי' דהספינה קניא שביתה ע"כ דלמעלה מי' שייך קנין שביתה ושפיר פשיט. והתימא שלא הזכיר הריטב"א כלל הא דר"ח ורבה בר"ה

ובמה שהנחנו נבא להבין ד' הב"י או"ח ת"ד שכ' דהרי"ף השמיט בעיא זו משום דס"ל בעין לקולא ודברי' אלו תימא הן בשלמא אי מייתי הרי"ף הבעי' ולא קאמר הל' מאי י"ל דסמך אכלל שבידינו ס' דרבנן לקולא משא"כ השתא דלא אייתי הרי"ף כלל להך בעיא מנא נדע דאין תחומין והנה כבר רמז הגאון מהר"א ווילנא בביאורו בשו"ע או"ח דהרי"ף כבר ביאר פ"ק דשבת דבים אין תחומין למעלה מי' וא"כ ע"כ ס"ל להרי"ף כד' הרמב"ם דבים וודאי לא קמבעי' לן וכמ"ש הרמב"ם בתשובתו שם דמפליגין בים מאז ומעולם אלא דרב חנניא איבעי' לי' ביבשה מאי פי' דלמא ביבשה גזרו דמדינא וודאי אין תחומין למעלה מי' אלא דלמא רבנן מ"מ גזרו משום דלמטה מי' שייך תחומין ומעתה שפיר כ' הב"י כיון דבים כבר ביאר הרי"ף פ"ק דשבת דאין תחומין למעלה מי' ואי שבקה הכא לדר' חנניא מהי"ת נבא לחלק בין למעלה מי' דים ולמעלה מי' דיבשה.

ובזה מתורץ קו' אלימתא דאכתי מאי אהני הב"י בתי' זה להרי"ף הרי הרי"ף ס"ל די"ב מיל הוה דאוריי' ואכתי אצטריך דרב חנניא לענין י"ב מיל ואמנם למ"ש גם י"ב מיל אפי' ביבשה למעלה מי' אין כאן דאוריי' מסברת הרמב"ם בתשוב' שם דלא יהא תחומין חמיר מהוצאה ובדרבנן הוא דמס' לי' לר' חנניא ושפיר אמרי' ס' דרבנן לקולא גם אלאחר י"ב מיל.

ומעתה דע לך והבן דלא כ' הרמב"ם באותה תשובה דביבשה אזלי' לחומרא ולא הזכיר. כלל גם ביבשה חילוק בין י"ב מיל ליותר כי באמת ד' הרמב"ם דגם ביבשה רק אבעי' לי' לש"ס ובמים אפי' איבעי' לא איבעי' לי' וכן דייק לשונו שם בהדיא ולעולם גם ביבשה אזלי' בכל גווני לקולא אמנם מ"ש בחבורו ביבשה ה"ז ספק נ' כוונתו דמסכים עם הרשב"א שהביא הריטב"א דאי אית לי' חזקת ביתו אסור לעקור ולהכי לא כ' דינא מה הוא משום דתלי' בחזקת ביתו וכמ"ש.

נבאר קצת סברא זאת מחזקת ביתו שכ' הרשב"א הביאה הריטב"א בשמעתין שהביא ראיה לסברתו מהא דקיי"ל ספק עירוב כשר דווקא אם היה לתרומה חזקת טהרה וכיו"ב אבל ס' טמאה ס' טהורה אין זה עירוב ש"מ דבספק אזלי' בתר חזקת ביתו וק' בשלמא התם האי' תחומין עכ"פ וודאי והוה לי' כאינו יודע אם פרעתיך משא"כ כאן דהאי'. תחומין גופי' ספק הו"ל כאיני יודע אם נתחייבתי לך ונ' כוונת הרשב"א לד' ר"מ דאפי' היכא דאי' לה לתרומה חזקת טהרה מחמיר מס' וע"כ משום חזקת ביתו ואם ר' יוסי נחלק עליו היינו דחזקת טהרה עדיפא אבל היכא דליכא שום חזקה גם ר' יוסי מודה ומ"מ הרא"ה בריטב"א שם שנחלק עליו ס"ל דלית לי' לר' יוסי כלל חזקת ביתו.

רש"י ד"ה בעמוד ראשו א' וכו' כוונת רש"י דמאחר דהש"ס בעמוד בעלמא אבעי' לי' ליכא לפרושי שילך על העמוד זה בשבת אלפים אמה כמו בקפיצה או בספינה כ"א ע"ד שפי' רש"י שהעמוד מונח בקצה התחום אם מותר לילך מראשו לסופו ובזה מבואר למה זה נקט הש"ס בתר הכי א"נ בקפיצה פי' ע"י שם כמ"ש רש"י דהוא דבר רחוק ואינו שוה כ"א לא' מריבוא אמנם האי עמוד הוא רחוק עוד טפי וע"ד שביאר רש"י:

והנה לפנינו הנוסח ל"א בספינה ורש"י לא הזכיר גי' זו וכן מ' מד' הרמב' בתשובה הנ"ל דכ' דפשיטא דבימי' ונהרות אין אי' תחומין וביבשה לחוד אבעי' לי' ומסתבר ג"כ דאי שייכא האבעי' גם בספינה לא הוה נקיט הש"ס קפיצה ודמק' הש"ס מ"מ מספינה לפנינו נבאר אי"ה בס"ד ומ"מ א"ש ג"כ דהרי"ף השמיט אבעי' זו מאחר דבספינה לא אבעי' לן כלל וכמו שביאר הרי"ף פ"ק דשבת וכולא שמעתא רק או בעמוד המונח בקצה התחום או בקפיצה והוא מלתא דלא שכיחא וידוע דאבעי' דלא שכיחי מדרך הרי"ף להשמיט:

דניחא תשמישתי' ע' רש"י ולקמן כ' ואין רחב דלא ניחא תשמישתי' והנה לפי הקדמתינו דאבעי' הש"ס היה מאחר דאין אי' מעביר ד"א ברה"ר למעלה מי' דהו"ל מקום פטור וא"כ מה לי אם ניחא תשמישתי' או לא. ונ' דבגבוה י' ורחב ד' הו"ל רה"י וא"נ ל"ש מעביר מ"מ מוציא שייך דהזורק ונח ע"ג חייב ומסתבר שוב דגם אתחומין גזרו ואמנם אי לא חזי להילוך מ"מ לא הוה גזרו בי' אבל מאחר דרק כארעא סמיכתא שוב מסתבר דגזרו אבל באינו רחב ד' דהו"ל מקום פטור לגמרי אלא שגם במקום פטור מצינו אי' ובלבד שלא יחליף ואמנם אם אינו חזי לתשמיש לא מסתבר למיגזר בי' משום האי בלבד שלא יחליף.

אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו דרצו מכאן יל"ד ע"ד הרמב"ם שכ' בפשיטות דבספינה לא נסתפק אדם מעולם הרי הש"ס רצה לפשוט מספינה ונ' דד' הרמב"ם מלויי' במדרש דילפי' מני' אי' תחומין לדידן א"נ אי' לן וכד' הרמב"ם י"ב מילין מדאוריי' ילפי' לה מאל יצא וקרי' בי' ג"כ אל יוציא כמבואר ספ"ק דמכילתין וע"ז בנה הרמב"ם יסודו היכא דאין אי' הוצאה כ"ש דאין אי' תחומין אבל ר"ע דיליף לי' בסוטה מומדותם מחוץ לעיר וכן ר"י דפליג עלי' התם בשלישי בחולין מ' דלענין תחומין מודה לי' אין מקום לד' הרמב"ם ומעתה אליבא דר"ע ואולי גם לר"י שפיר שייך אי' תחומין בספינה ומ"מ מ' להש"ס דלא מסתבר שיהא חמיר לר"ע תחומין בים מביבשה לדידן ואם לדידן ביבשה אין תחומין למעלה מי' למה יהא לר"ע חמיר והיינו דבעי למפשט:

ויש. ליישב בזה למה תירץ רבא אסיפא במהלכת ברקק ולא ארישא דברישא שרק ר"ע ור"י החמירו על עצמן מ' לי' לרבא דלמא אינהו דלא ילפי מאל יצא לא מחלקי בין למעלה בין למטה אבל בסיפא דכולן נסתפקו אם מותרין לירד ואף ר"ג הסתכל בשפופרת הוא דק' לי' לרבא ואמנם קו' זאת יש לתרץ דלרבא ל"ק לי' דלמא רצו להחמיר שלא ילמדו מספינה לדיר וסהר והש"ס מק' מ"מ דאי בשום ספינה ל"ש אי' תחומין וודאי לא ילמדו.

ואמנם כן עכ"פ מקו' שניי' ק' טובא בין על הרי"ף דפשיטא לי' פ"ק דשבת דבימים ונהרות למעלה מי' ליכא אי' תחומין ומכ"ש על הרמב"ם הרי הש"ס בעי למפשט ממתני' דיש אי' תחומין והנה הרמב"ם בתשובתו שם כ' בהדיא דאם לא הגיע משחשיכה תוך אלפים לנמל אסור לירד וה"ה פי' דבריו דברקק דווקא קאמר אבל בד' הרמב"ם לא. נזכר מאומה וכן יק' על הרי"ף אחר שהחליט דבספינה ל"ש תחומין הו"ל לאתויי בשמעתין ד' רבא דמתני' במהלכת ברקק ונ' דלקמן בפירקין איפלגו ריב"נ ורבנן בנכסי הפקר ובישן ביה"ש וקיי"ל בנכסי הפקר כרבנן דאין להם אלא ד' אמות ובישן הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה כריב"נ ומעתה מי שהיה למעלה מי' ביה"ש הרי לא קנה שביתה כלל הו"ל כנכסי הפקר ולרבנן אין לו אלא ד' אמות ואמנם לריב"נ שפיר י"ל מאחר דכוונתו היה לשבות בסוף אלפים לא גרע מישן ומעתה המק' וודאי לא ידע לחלק בין ספינה ליבשה ומ' לי' דאפי' בספינה שייך תחומין ואמנם רבא הו"מ לשנויי לי' הא מני ריב"נ היא דחפצי הפקר יש להם אלפים אמה אמנם מאחר דרבנן פליגי אריב"נ לא רצה רבא לתרץ דר"ג וראב"ע ור' יהושע ור"ע כולהו ליתנהו מהנך רבנן וכריב"נ ס"ל ומשני אפי' תימא רבנן ובהולכת ברקק ולא משום דאי לא הוי ברקק הי' אי' תחומין כ"א אי לא הוי ברקק הו"ל כנכסי הפקר והש"ס מייתי לתי' דרבא לדחות ד' המק' ומעולם לא רצה רבא לתרץ קו' זאת דפשיטא לי' דבספינה אין תחומין וכד' הרי"ף והרמב"ם וא"ש ג"כ דמרישא לא ק' לי' לרבא כלל כי פשיטא לי' דבים ל"ש תחומין ובסיפא רק לרבנן דריב"נ רצה לתרץ אמנם מאחר דקיי"ל בישן כריב"נ ס"ל להרי"ף והרמב"ם דהא ג"כ לישן דמיא ולזה לא הזכירו תי' דרבא כלל:

הני שב שמעתתא נ' דקלא בעלמא אשתמע בי מדרשא ותמונה לא ראו ולא ידעו מאיזהו היה הקול אם מאלי' או מאחר

תוס' ד"ה ביום שבן דוד בא סתרו תחלה בנין פי' רש"י בסנהדרין שפי' משום דנתקלקלו המשמורות מותרי' לשתות דכל כהן יכול לומר איני ממשמר הראשון שיגיע אלי' העבודה ביום שיבנה ולא ניחא לתוס' בזה דמ' להו דלרש"י הטעם משום ס"ס ס' יבנה ס' הוא מאותו משמר וק' להו לקמן ע"ז מנהרדעי דאמרי ביצה אסורה מ"ט מהרה יבנה הא התם איכא ג"כ ס"ס דלמא לא יבואו עדים מן המנחה ולמעלה ולזה פי' עפ"י דרכם דבכהני' לא שייך הך גזירה ואמנם לד' רש"י דביצה הו"ל דשיל"מ ואפי' ס"ס אסור כד' קצת פוסקי' ותוס' ס"ל כד' הרא"ש דס"ס אפי' בישל"מ מהני ואמנם אי ק' הרי מ"מ הו"ל ס"ס ואמאי אסרו נהרדעי וצ"ל לד' תוס' דמהרה יבנה ביה"מ לא מיחשב לספק.

והנה הילוך ד' תוס' בסו"ד הוא עד"ז דהתרצן שתי' דלא אתא אלי' מאתמול היה כוונתו משום דלא אתא אלי' בע"ש אלא שהמק' לא הבין דבריו והו"מ להק' לו הרי לא אתא משיח בן יוסף ואמנם מדפתח התרצן באלי' אקשי לי' איהו נמי באלי' ולבתר דמשני לי' תו לא ק' ממשיח בן יוסף מידי דמשיח בן יוסף ג"כ לב"ד הגדול אתי ושפיר ראוי כל יומא לביאת בן דוד

ובד' תו' אלו נ' לפ' ד' הרמב"ם שהביא בה' נזירות להך ברייתא ומפ' טעמא משום דספק נזירות להקל ולכך מותר בשבת ויו"ט אם נדר בהם וע' בכ"מ שם שהרמב' מפ' הסוגי' אליבא דב"ש והלח"מ הק' א"כ בחד בשבת מ"מ לשתרי דהרי עכ"פ איכא ס' ג"כ אי אתי אלי' בשבת עיי"ש ונ' דמדק' לי' להרמב"ם מדוע לא תי' הש"ס מיד אקו' ראשונה ה"ט דשרי בשבת ויו"ט משום דתנא ספוקי מס' לי' וס' נזירות להקל ש"מ דכולא סוגי' קאי לרבנן דר' דאסרי כהני' לשתות יין דק' להש"ס לר' קו' תוס' מ"ש כהני' ומ"ש נזיר א"וו בריית' כרבנן ולרבנן כל יומא חיישי' דלמא אתי בן דוד וא"כ ליכא למימר כה"ג ס' נזירות להקל דאם מ"מ יבא אלי' עבר למפרע אלאו דנזירות וגם כהנים לא מצינו שהתירו להם חכמי' לשתות יין בשבת ויו"ט בהדי' אלא דמסתבר דאין בנין ביהמ"ק בשוי"ט דאל"כ יהיו כהני' אסורין בקידושא רבא דיממא לרבנן וע' בזה פ' לולב הגזול גבי יום הנף בתוס' וא"כ לרבנן שפיר מסיק הש"ס לסוגי' לחומרא מראש ועד סוף אבל לדידן דקיי"ל כר' ע"כ אין לנו לפ' הך בריית' כ"א כד' ר"ת דיום שראוי לבא בו בן דוד קאמר ושפיר אי מס' אי שבת ויו"ט הוה בכלל ראוי לבא אזלי' לקולא כבכל ס' נזירות ומאי אמרת בחד בשבא ג"כ לשתרי דהרי יש ס' אם יבא אלי' בשבת הרי עכ"פ חד בשבא מצד עצמו מקרי ראוי לבא בו בו דוד והש"ס דמשני הרי לא בא בן דוד מאתמול אליבא דרבנן דלדידהו חיישי' ליבא ממש הוא דמשני אבל לרבי דבראוי לבא תלי' מלתא שפיר מקרי חד בשבא ראוי לבא.

ונ' להביא ראי' לפי' ר"ת דאי ס"ד דחיישי' לשמא יבא האיך סמכי' איש תחומין דלמא בהוראת שעה יבא כמו בהר הכרמל אבל אי בראוי לבא תליא מלתא עכ"פ השתא כיון דמדינא אסור אינו מקרי ראוי לבא ואמנם יש לתרץ דהתם היה הוראת שעה להחזיר ישראל למוטב משא"כ משיח לא יבא כ"א בכולו זכאי וא"צ להחזיר ובכולו חייב משום דבעתה ובעתה וודאי לא קבע הש"י מעיקרא ביום האסור:

ועד"ז מיושב ג"כ דלמ"ד י"ב מיל ג"כ דרבנן א"כ הו"ל שבות במקום מצוה ולד' בה"ג מותר וא"כ למה לא יבא אם יש תחומין ולמ"ש א"ש דבכולו זכאי אין כאן מצוה ובכולו חייב בעתה עכ"פ לא אתי בשבת.

תוס' ד"ה דלא אתי אלי' בשבת בסו"ד דקרא וכו' מ' ביום שיבא סבור הייתי לפ' כוונתם משום דכ' והשיב מ' בבאו מיד ישיב לב אבות דאל"כ הו"ל למכתב וישיב אא"כ עיקר חסר מד' תוס' ולזה נ' כוונת תוס' מאחר דמ' להש"ס לפני היינו לפני ממש דביום שלאחרי' יבא משיח דאל"כ הרי יכול אלי' לבא ביום ה' ומשיח בשבת מאחר דלא ליעל רק לבד לב"ד הגדול אע"כ לפני ממש ואס"ד שילוחו אינו לפני ממש כ"א הבשורה תהי' רק לפני ממש הכי הו"ל למכתב והשיב לפני בא מדכ' שולח לפני בא ש"מ דהשילוח יהא לפני ממש דביום שיבא יבשר.

תוס' ד"ה האי תנא וברש"י פסחי' שם פי' משום דשבת גם ערב פסח ודבריו צ"ע דמאי טורח שייך בשבת

ולסיים המס' אמרו רז"ל במכילתין לעיל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר הכוונה אמר הכ' חכם ירא וסר מרע הרי שעיקר החכמה במה שהאדם ירא מן החטא ועושה גדר וסייג למען יסור מרע והנה החכם הירא וסר מרע הוא הראוי לעיין ולהעמיק בתוה"ק ולא יזיק לו חכמתו כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וזה שארז"ל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י לעשות סייג לשבת ולקדש והורה כי הוא בגדר חכם ירא וסר מרע יצאה ב"ק בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני כי לא יזיק לך חכמתך ואמר כי הצדוקים מונין אותנו על שאנו מתמימים בתוה"ק וכשיקל לנו דבר אנו מוסרין נפשינו להבין וא"ל ההוא צדוקי לרבא עמא פזיזא אתון ואמנם החכם במדות שהמע"ה הוא יוכל להעמיק בתוה"ק וז"ש ואומר אם חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר שיראו כי חכם כמותך העמיק בתורה ולא עזב אורחות יושר.

ב"ה ליקוטי ס' יהודא יעלה חלק שני

בהקדמת אשדת ד"ה במאחז"ל ולצרף גם חדשי העיבור צ"ע אם נחשוב שס"ה ימים לשנה הרי חדש העיבור בכלל.

סי' ב' ד"ה ומ"מ קשה וממילא כשר שחיטת קוף הנני עפר תחת כפות רגלי המחבר אבל תמה תמה אקרא הנה ר"נ ורבנן איפלגו אי בעי' כוונה לשחיטה וקי"ל כר"נ וטעמא דר"נ משום דגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול ש"מ דבחולין שרי וע"כ אית לן גלוי לענין כוונה אבל מעשה מיהא בעי וכי שחיטת קוף מעשה הוה ואינו דומה לשחיטת גוי חרש שוטה וקטן דהני בני מעשה מיהא הוו נהי דבני כוונה לא הוו ותדע לך דאי שחיטת קוף כשרה לר"נ ל"ל למנקט זרק סכין לנועצה בכותל ואמאי לא נקט שחיטת קוף וכ"ש זרק סכין:

סי' ד' ד"ה והנה נחזי ול' מיתה הוא העדרו וצ"ע א"כ מאי קא"ל רבה בר אבהו בפ' הפועלים לאו כהן מר הרי במתים חפשי כ' ומאי אכפת לי' אי כהן הוא.

באו"ד ולא מורידין צ"ע הרי לע"ל יהיו הצדיקים לפנים ממלאכי השרת ואין שייך ולא מורידין.

סי' י"א ד"ה לענ"ד לק"מ קנה בעלה ל"ד לא ידעתי מקור לזה ולדבריו מאי פשיט הש"ס בגיטין דכי היכי דאמרי' באשה גיטה וחצרה באין. כאחד ה"נ אמרי' בעבד גיטו וידו באין כא' הרי חצרה דאשה רק דרבנן ויד העבד דאורייתא.

באו"ד ועוד את"ל להנות גם ע"י פרנס לא ידעתי הבין הרי הפרנס יכול לומר ע"מ שאין לבעלך רשות.

סי' י"ב ד"ה הנה במרדכי אם האשה אינה טוענת ו' דאם האשה טוענת שאביה ישליש המעות ביד אחר מטעם הנ"ל יש לדמות למ"ש הרא"ש פ"ק דגיטין דאם הלוה מבזבז נכסיו יכול הב"ד עפ"י המלוה לירד לנכסיו אפי' תוך זמנו ואולי ה"נ ל"ש.

סי' י"ג ד"ה כי לא תאונה בשבת ד' פ"ט ליתא שם כ"א במנחות פ' הקומץ:

סי' ט"ז ד"ה וגם למ"ש הרמ"א בסוה"ד כנ"ל ומ"מ נ' דאנשים הפורקים עול תורה מעליהם בפרהסיא ומחללים שבת בזדון ובשאט נפש לא בעי' דאתרו בהו דהו"ל מומר לכל התורה.

סי' ח"י מקרי דוחק ועיגון צ"ע למה לא יהא החוב מוטל על הצבור לסלק מקופה של צדקה שכר הסופר והעדים שלא להרבות אפי' שמץ ממזרים בישראל אטו מי גרע זה מאשר דרשו די מחסורו אשר יחסר לו זו אשה ואם לקיים מצות פ"ו מוטל על הצדקה כ"ש הא.

סי' כ"א צ"ל לרבו תשמע תפלתך עיי' בטור או"ח סוף הל' יוה"כ הגי' במוצאי יומא דכפורי.

סי' כ"ג ד"ה ע"ד השאלה עיין לקמן סי' ל"ח מסקנת המחבר והל' למעשה דאפי' לכתחלה מותר:

סי' כ"ד בסוף הסי' והוכחנו כן תימא שלא הביא המחבר מהא דמבואר באו"ח דנושאין נשים בל"ג בעומר שהוא ח"י אייר לאחר מילוי הלבנה. ונהירנא אשר מורי הגאון חתם סופר זי"ע עשה נישואין ביום ל"ג בעומר לבנו הגאון אב"ד בקראקא נ"י לע"ע.

סי' כ"ה ד"ה ולענ"ד נ' עוד בעלה סריס לא ידעתי למה נחוש לספק במקום רוב ומכ"ש בעומדת לפנינו ולא נראה בה שום סי' איילונית

שם בד' בן המחבר ודלמא לאו אחיו מאביו הוא אבל התם איכא רוב וחזקה כמ"ש ב"ש בשם הירושלמי דממכה אביו ילפי' דסוקלין על החזקות והש"ס בחולין דיליף רוב מפסוק זה הו"מ לדחויי התם משום חזקה ותדע דאטו לר"מ לית ליה מכה ומקלל במיתה כ"א בהיו שניהם חבושים בבית האסורין וגם שם מסקינן דאין אפוטרופוס לעריות:

באו"ד. באחיו מאביו ואמו הדברים תמוהי' דאמו מאי עבידתה כיון דעכ"פ אביו ספק:

סי'. ל"ז בסוף הסי' ובשם חיילא ובספרי ליקוטי חבר ח"ד העתקתי מכ"י מרן חתם סופר הל' למעשה לכתוב חיילה עיי"ש וטרם ידעתי מד' מרן זצוק"ל שאלתי בכתב להגאון המנוח מו"ה יוסף שאול הלוי זצ"ל וכ' לכתוב רק חיה ולא נהירא.

סי' מ"ד ד"ה וגם הגאון דעת אביו בחליו במחכ"ק המחבר בשעת השבועה עדן לא היה יעקב חולה כמבואר בפ' ויחי שם ומ"ש וישב על המטה דרכם היה לישב על המטה כדמצינו במגלת אסתר ולקמן סי' מ"ח כ"כ המחבר בעצמו.

סי' מ"ה אות א' פרכת לא ה"ק עיי' בטו"ז או"ח סי' קנ"ד דאין לעשות תשמישי קדושה מבגדי אשה ועיי' רש"י ורמב"ן ס"פ ויקהל בענין מראות הצובאות.

סי' מ"ח ד"ה ותמוהים המה אין על הבעל לקשט צ"ע ממתני' כתובות לא יפחות לה משני חלילין דמ' דגם אחר מיתתה עולה עמו ואינה יורדת עמו.

סי' נ"ד ד"ה מכ"ק קבלתי מסתמא מודה לכאורה מויסרו אותו דעונשין אותו מלקות טפי הו"ל לאתויי דע"כ נתברר שקרותו.

סי' נ"ה ד"ה לכן נ"ל לבועל בלאו דברים אלו צ"ע טריפה אינו מוליד והני מולידין ושייך בהו כאלו קיים עולם מלא ותו דלמא ירוחמו מן השמים ויתרפאו ולא גריעי מהורג המסוכן שחייב משא"כ טרפה דגברא קטילא קטיל:

סי', נ"ט ד"ה לענ"ד ובוודאי יקים דבריו לא ידעתי למה נאמר במקום נדנוד עבירה הן שלך הן.

שם ד"ה ועוד נ"ל לשחררו נדר הוה גם כאן יל"ד הלא נדר זה מבפיך נפיק ואינו כנדרי קונם דחלין ע"ד מצוה וכיון דאיכא אי' עשה מנ"ל דחל הנדר ועיי' רש"י ותוס' ריש נזיר ד"ה מושבע ועומד.

סי' ע"ח בעהמ"ח ס' שמלת בנימן טעות הדפוס כי המחבר שמלת בנימין היה שמו הגאון ר' וואלף ראפאפארט והיה קודם הגאון ר' פייבל הורוויץ.

שם ד"ה עוד נ"ל טע"כ לאו דאוריית' צ"ע דבכזית בכא"פ גם להרמב"ם טע"כ דאוריית' ופרס להרמב"ם ג' ביצים דהיינו ו' זתים א"כ על חד תלת עכ"פ דאורייתא.

סי' פ"ג ד"ה וגם הרשב"א ספק מה"ת להקל צ"ע א"כ אמאי בעי' תרי רובי בשלמא להרמב"ם דין ספק זה כשאר ס' דאוריית' והחמירו כאן משום סלסול כהונה כדאמרי' הכהנים שומעים לרחק.'

סי', צ"ג ד"ה ועוד לפי לקרח בלילה לכאורה סי' זה הוא מובהק דכלל אמרו שוטה אינו מרגיש וכמובן

סי' צ"ה ד"ה ועוד י"ל פסקה גזרתו לכאורה לענין נשיאת ב' נשים כ' כן אבל לא לענין לגרש בע"כ ועיי' מ"ש המחבר לקמן סי' צ"ז.

סי' צ"ח ד"ה ולענ"ד בעל חנן עיי' לקמן סי' צ"ט מ"ש המחבר בשם ח"ס בחלק יו"ד בענין בעל חנן אי הוי תיבה אחת או שתי תיבות.

סי', ק"א ד"ה והנה באספ"ז ראשית דגנך י"ל כוונת רש"י דל' דגנך היינו לפי מה שיש לך הן מעט הן הרבה וע"כ תרומה פחות מעשר מה"ת ואם לא יהא לו דגן כ"א ברובע הקב פחות מעשירית הרובע היינו כ"ש.

סי' ק"ב ד"ה הנה ר"ל בכת"י הגאון מוהרמ"ס עיי' ליקוטי חבר חלק רביעי הגהות חתם סופר על אה"ע.

סי' ק"ג לכאורה במדיר את אשתו מתשמיש המטה בהדיא תנן דגם לב"ש יוציא וא"כ שפיר מצי לחפות עליה.

סי' ק"ה שם יאכט עיי' ליקוטי חבר חלק רביעי הגהות ח"ס על אה"ע בענין שם יאכט ועיי"ש ועיין מ"ש בהקדמה לחלק א' ולחלק ד' מס' ליקוטי חבר דהח"ס והר המור לא פליגו כלל מר כי אתריה ומר כי אתרי' עיי"ש ועכ"פ לד' החתם סופר אם שם יולי עיקר צריך לכתוב יוליאנא דמתקריא יולי ולעת עתה המתגרשת המדובר פה שבקה חיים לכל ישראל ולא הניחה אחרי' מבעל שני זרע.

סי' ק"ז ע"ד מי שנשתכח מעשה בא לפני בא' שהיה שמו פאלק ושם קדש שלו יושע אמנם אמר כי בבחרותו קראו אותו לס"ת בשם מיכאל יושע וצויתי לקרות אותו לס"ת ג' שבתות רצופים בשם מיכאל יושע ואח"כ כתבו כן בגט.

סי' קט"ז ד"ה ועוד אחת עיי' בהגהו' חתם סופר על אה"ע בליקוטי חבר חלק רביעי העתק מס' גבורת אנשים בענין זה.

סי' קל"ג ד"ה שנית השחתת זרע עיי' תוס' יבמות ל' דלהאי פי' משמשת במוך אין כאן השחתת זרע.

סי' קל"ה ד"ה וגם קושיא ולא באשתך לכאורה באשתך לאו דווקא כ"א שמחה כל שהיא כגון חינוך ביהמ"ק דמצינו בתורה וגם מדדחי יום הכפורים ולבתר דתיקן רבנן שמחת נישואין גם זה בכלל:

סי' קמ"ג ד"ה ועוד נ"ל הרי יכול להתברר לכאור' עומד להתברר הו"ל למימר ובוודאי אינו מצטרף.

סי', קנ"ה ד"ה ולענ"ד נראה מ"ש נחש דנקטו בפ' אין עומדין במעשה דר' חנינא בן דוסא איתא אין ערוד ממית ופי' רש"י כי ערוד בא מן הנחש והצב ולזה כיון ג"כ בילקוט הנ"ל וקרא לערוד נחש ואולי לישב ד' המדרש כ' רש"י דבריו בענין ערוד

סי', קנ"ח ד"ה ועוד י"ל דוודאי זרעו בעל בחירה עיי' מ"ש הרמב"ן פ' לך לך ע"פ וגם את הגוי בענין זה.

סי', קס"ה ד"ה ונלע"ד ואשתו היהודיה כצ"ל פסוק בדברי הימים א' באשת כלב ואמנם רז"ל דרשו כן באשת עשו יהודית בת בארי בפ' תולדות לרמות את אביו קראה כן פי' יה הודית.

שם ד"ה עוד יובן טובא מיגרר גריר מליצה בעלמא אבל בש"ס הפי' גריר תאות המאכל:

סי' קפ"א בד"ה מכתבו הנחמד היכא דעושה ממנ"פ והוא מד' הר"ן פ' ערבי פסחי' ופ"ק דמגילה:

סי' קפ"ג שמעה אזני ד' הגאון זי"ע בעת יצאה הוראה זאת מפיו הקדוש ונשתוממתי מן השמועה וכי בשמא תליא מלתא היה לו להרב מלונדן לשלוח למדינתינו מאותן התרנגולי' לאמור אלו הן הנאכלים עפ"י מסורת והצעתי תמיהתי זאת לפני הגאון כתב סופר זי"ע והיינו על סעודת בר מצוה של הרב מו"ה דוד ברילל מפ"ב ונזרקה מפי החבורה להשתדל שיבואו התרננולי' מלונדן הנה או לשלוח שם שני ת"ח לקבל מפיהם העדות ובנתים בא איש א' מירושלים עיה"ק תוב"ב והעיד לפני הגאון מהר"י ניישלאס באובן ישן אשר אוכלים אותן בירושלים והתיר הגאון עפ"י הדברי' אחר זמן שלחו מאותן התרנגולי' מירושלים להגאון כתב סופר ושמה נקראי' קברצינר ולא היו דומים לאותן התרנגולי' קאכעכינא בשני דברי' בקול והיה להם שוואונג קראפט מה שהיה הפלא הגדול באותן מקאככינא שאפי' גובה אמה לא יכלו לעוף נוסף ע"ז סיפר לי הגאון מו"ה נתן בנימין סג"ל רב"ד בפ"ב זצ"ל כי כ' לו הגאון מהר"י עטלינגער מאלטונא כי על עדות אנשי הודו אין לסמוך כלל כי רובם בעוו"ה חשודים על טרפות וכיו"ב

סי' קצ"ו בסוף הסי' א"י אם פרעתיך צ"ע מאחר שהלה טוען כמדומה לי שפרע לו מיד בעת לקיחת הסחורה למה לא יהיה כאינו יודע אם הלויתני:

סי', כ"ה ד"ה גי"ה קבלתי מן הבקר ללאו הבא מכלל עשה צ"ע אם לדמות זה ללאו הבא מכלל עשה דמאן יימר לן דלהוציא את הטרפה דלמא להוציא את החולה דכ' בי' במלאכי הקריבהו נא לפחתך וע"כ אק"ו אתה סמיך ושוב אין לוקין מן הדין.

סי' ר"ו ד"ה ועוד א"כ אסור בוודאי מדאוריי' צ"ע הא דהוה דאוריי' היינו משום דחזי לאצטרופי כדאמר ר"י בפ' יוה"כ

סי' רמ"ג ד"ה ואיכא עוד טעמא שינוי לעילוי הוא אבל ארז"ל עיר שאין בה תשב"ר מחריבין או מחרימין אותה ואמרו אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר ואמרו אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא וד' הגאון צ"ע.

סי' רמ"ו ד"ה עוד שאל עיי' מ"ש בענין הסדרים ומספרם החכם ה' וואלף היידנהיים בחומש עזרת הסופר סוף בראשית

סי', רנ"ה ד"ה וע"ד ספק תמיה גדולה קחזינא כל הענין מבואר במ' קידושין פ"א ע"ב ר"ח בר אשי וכו' עיי"ש

סי' רס"ד ד"ה הנה ביאר עיי' בשו"ת כתב סופר רי"ד דאין לסמוך על ליבון בהני קדרות משום שהם מצופים מבפנים וחייס עליי' והגאון חתם סופר לא ראה אותן מימיו כי לא היו שכוחי' עוד במדינתינו וכן הורה לי הגאון מוה' יחזקאל בענעטה דלא מהני להו ליבון.

סי' רס"ח רק מדרבנן יש מן הפוסקי' המפורסמי' דס"ל דנהי דווסתות דרבנן פרישה סמוך לווסתה דאוריי' וההבדל שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי'.

סי' ער"ד ממדינת חינא צ"ל קאכעכינא והוא במדינת וועסט אינדיען.

באו"ד רק שמשוני' בקומתן ובתמונתן גם בקולם היו משונים גם לא היה להם שוואונג קראפט אפי' לדלוג על ספסל אבל הנולדים מהם וממדינתינו לא היה בהם שינוי זה.

סי' ער"ה ד"ה אבל לענ"ד ואיהו ס"ל ראה זה דבר חדש דהמחבר ס"ל ספק דאוריי' מה"ת לקולא ובאמת המחבר אינו פוסק כהרמב"ם כ"א במקום שהרי"ף או הרא"ש אזדו ג"כ בשיטת הרמב"ם.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה