ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין שחיטת מומר לע"א ריש חולין
מומר לע"א מותר לאכול משחיטתו ע' בראש יוסף שהוכיח דאפי' בלא בדיקת סכין ויל"ד מי לא ס"ל לרב ענן חשוד לדבר חמור חשוד לדבר קל ואמנם בפמ"ג תי' זה דחשוד לא שייך כ"א בשוחט לעצמו ומוכר לאחרי' לא זולת עיי"ש:
רש"י ד"ה אחאב וסיעתו ויצרא דע"א הוא דתקיף עלי' נ' דרש"י בא ליישב בזה קו' תוס' הא מומר לע"א לכ"ע מין ושחיטת מין לע"א ולזה רמז לן דהתם בהוריות שהביאו תוס' קאי סוגי' אמומר להכעיס ומומר להכעיס לע"א הוא דהוה מין משא"כ בשמעתין מיירו דלא עבד ע"א כ"א מחמת דיצרא תקיף עליה:
וסיים. רש"י ויהושפט צדיק גמור הוה נ' דבא ליישב דלכאור' אטו לא ידע המק' מ"ט דמלתא דלא גזרו על סתם יינם כ"א שמאי והלל אמנם באמת הצדיקי' גמורי' מעיקרא ג"כ נבדלו מסתם יינם כדמצינו בדניאל וכיון שיהושפט צדיק גמור הוה אילו הי' לאחאב דין מומר לכל התורה וודאי לא הוה שתי מני' ומ"מ דחי לי' דוודאי אי הוה כבר נאסר במנין סתם יינם לא הי' יהושפט מתיר לעצמו אמנם מאחר שלא הי' אז כ"א מדת חסידות ומאחר דלפי שעה הי' לו ליהושפט עסק מה אצל אחאב אולי חשב שיהפכנו לזכות לא הוה מחמיר על עצמו בזה:
רש"י מזבח זבח שהי' סבור וכו' לא רצה לפ' מזבח זבח לעצמו דהרי כ' ויזבח לו אחאב והעם אשר עמו.
רש"י ד"ה למעלה שאני נ' לפ' דל' הסתה י"ל ב' פירושים יש לפ' ל' פיתוי וזה הוא ע"י אכילה ושתיה ויש לפ' ל' השאה וזה הי' גבי שטן שהשיא הש"י לנסות את איוב.
רש"י ד"ה גברי דאחאב בא ליישב אי הוה מעלי הלא הוה מטמרי וע"ז פי' דבבית אחאב לא היתה איזבל מושלת עליו:
גמ' מושל מקשיב ויל"ד עובדי' שהי' צדיק יוכיח וצ"ל דבאמת רובו ככולו וא"כ הוה לי' חד משרת צדיק מ"מ רוב משרתיו הי' רשעי' משא"כ אי נימא דגברי דאחאב היינו רוב משרתיו הי' צדיקים שפיר ק':
רש"י ד"ה לא הוה מפליג נפשי' מיני' נ' מדבריו דמדאתא להכא לא נצטרך לכל הפלפול לעיל כ"א מהא לחוד סגי למידק ומ"מ לא קאמר הש"ס אלא משום דכיון דידעי' דלא מפליג נפשי' מיני' וודאי אמרי' דקרא דוזבח כפשוטו אתיא רש"י ד"ה כסוסי כסוסך לכאורה הו"ל לרש"י לומר בתמיה ונ' דלכאורה באמת שייך לענין או"ה גבי סוסי' ג"כ דאי הוה מומר לכל התורה קיי"ל אין מעמידין בהמה בפונדקאותי' מפני שחשודין על הרביעה וא"כ שפיר קאמר גם לענין זה דלא מפליג נפשי' אלא דהו"ל זו וא"צ לומר זו ולזה לא כ' רש"י בתמיה':
רש"י ד"ה כי גורן כוונתו דלא נימא דמשום דלא מפליג נפשי' מני' הי' יושב עמו בסנהדרין דאטו מומר לע"א ראוי לישב בסנהדרין אלא ר"ל באהבה וחבה כי סנהדרין.
גמ' מבי טבחי דאחאב יל"ד מנ"ל לרב הא ונ' דלכאורה לאיזו ענין עשה הש"י נס זה לאלי' אטו אלי' הי' צריך ללחם ובשר בבוקר ובערב וכי לחם בבוקר ובשר בערב לא סגי' לי' ואצל האלמנה אטו בשר הי' לו וגם הי' יכול להיות ניזון בכח האכילה מ' יום כמו במערה א"וו הש"י רצה להוכיחו בזה על שהרע לו על מה שהש"י משפיע טובה לבית אחאב שהי' רשעים גמורים אכן באמת טעם האריכות אפי' הי' משום שכמה צדיקים הי' ניזונין מהם והרי עובדי' לחוד הי' זן מאה נביאי' ולזה הסב הש"י הענין ע"ד זו לדבר יקבל לו לומר אשר גם הוא יהי' ניזון מבית אחאב וגם ממנו יהי' לאחאב זכות ואמנם אי לאו דמבי טבחי הוו מייתי ליה להורות כמ"ש הי' הנס הזה אך למותר ושפיר דייק רב דמבי טבחי דאחאב. ואפשר דלזה בחר הש"י בעורב שהוא דבר טמא למימר יבא טמא וידון את הטהור:
רש"י ד"ה מומר לאותו דבר נ' כוונת דבריו דטעם המק' הי' בשלמא לרב ענן ברייתא הכי מתניי' כותי ערל היינו מבעט כמו שפי' והיינו מומר להכעיס לשאר עבירות מומר לע"א אלא לרבא כיון דקתני ערל דהיינו להכעיס דלתיאבן לא מ' לי' לרש"י דפשיטא דשחיטתו א' כמ"ש הכ"מ לדיוקא דגם לתיאבן דשאר עבירות בעי בדיקת סכין לא מ' לי' לרש"י וא"כ לתיאבן דנבילה פשיטא דשחיטתו כשירה דאטו מי גרע מלהכעיס וע"ז מסיק הש"ס דלא היא לתיאבן דאותו דבר גרע דס"ד כיון דדשבי' כהיתרא דמי לי' קמ"ל דאי בדיק לי' סכין שפיר דמי:
רש"י ד"ה מכם וגבי נדר או נדבה כ' ע' ראש יוסף ולי נ' דרש"י הקדים זה למה שסיים בכם חלקתי בין כשרים אבל לא באומות והאריך רש"י דל"ל באומות כלל לא דהרי קרא כ' איש איש ואמנם כ"ז אי קרא דידן בנדר או נדבה כ' משא"כ אי קרא דיקריב בקרבנות חובה מיירי דל"ש באומות שפיר הוה מצינו לפ' דבאומות כלל לא. אמנם לקמן ע"ב פי' רש"י בנדבה לחוד משתעי כוונתו כיון דאמרי' דס"ד היכא דאתו לחיובא שאני א"כ ע"כ הוה מוקמי' קרא בנדר אין לך חיוב גדול מזה ואמנם במסקנ' באמת גם בנדר מיירי:
תוס' ד"ה מכם כוונת דברי' בתי' בתרא דתרוויי' ילפי' ממכם דקאי אאדם ואקרבן וכ"כ המפ' ואמנם בחי' סוגי' דמהב"ע כ' דהתם בלולב הגזול מאדם דרוש כמו שהביא רש"י בחומש מה אדם לא הקריב מן הגזל עיי"ש פ' ויקרא ומיושב מדוע השמיט רש"י דרשת תו"כ ע"פ זה והביא מדרש זה דווקא משום דמ' לי' דסוגי' דלולב הגזול סמך עצמו אמדרש זה:
רש"י ד"ה מן ק' לי' לרש"י הרי מן מיעוט הוא והכא אמרי' להביא וע"ז כ' רש"י דההוא מיעוטא איצטרך לדרשא אחרינא והכא מלת בהמה דרשי' דמיותר דלא הי' לו לכתוב כ"א מן הבקר ומן הצאן א"וו דה"ק מכם מן הבהמה:
תוס' ד"ה כדי שיחזרו כ' לפ' ע"ד אחר דיל"ד דאם פושעי ישראל נקראין בהמה א"כ למה תפסי להו קידושין והרי דאין קידושין לנכרי ילפי' מעם החמור בקידושין בסופו הדומה לחמור וצריך לומר דבשלמא הכא קרא קרי להו בהמה כדי שיחזרו בתשובה שיבינו שעושין מעשה בהמה כמו שאמר דהע"ה ואדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות ומ"מ אינם ממש כבהמה משא"כ התם לאיזו ענין אמר אאע"ה לשני נעריו עם החמור א"וו לרמז עם הדומה לחמור:
רש"י ד"ה מפושעי ישראל עי' ראש יוסף ומ"מ ק' אד' הר"ן דס"ל באמת דכל מומר להכעיס הו"ל מומר לכל התורה ואמאי לא מוקי סיפא דהכא במומר להכעיס וצ"ל דעכ"פ לא גרע ממומר לע"א כדאמרי' בהוריות ואי רב ענן אפי' במומר לע"א לית לי' דהוה מומר לכל התורה כ"ש במומר להכעיס ואי סיפא מיירו במומר להכעיס א"כ כ"ש לע"א ותיובתא דרב ענן.
האי מומר ה"ד ע' רשב"א ויל"ד הרי ברייתא בעולת נדר ונדבה מיירי אי לאותו דבר וכמו שת' הראש יוסף ונ' ד' הרשב"א ע"ד שכ' התו"ח דע"כ מ' לי' להש"ס דהך סיפא לאו מקרא יליף לה תנא ור"ל מדכ' מן הבהמה דמן מיעוט הוא דא"כ בקרבן גזיה"כ הוא עיי"ש ור"ל ג"כ כוונת רש"י דמ"ש דמן אצטריך לרובע ונרבע א"כ כיון דמסברא מיירי א"כ לאו אקרא קאי כלל ודלמא קאי בשאר קרבנות ר"ל האי מומר דנקט ושפיר הק' הרשב"א דלמא לאותו דבר. ואמנם תי' קמא של הרשב"א ק' קצת דמידי ארי' מומר לכל התורה מיירו כ"ז שלא עשה תשובה דבעשה תשובה למה לא נקבל ממנו נדר ונדבה דרישא ע"כ בנדר ונדבה מיירו משא"כ סיפא דבא לעשות תשובה ואעפ"כ אין מקבלין לאותו דבר קרבן וצ"ע:
והנה הח' הרשב"א הרי הי' יכול להק' מסיפא בלא"ה וע' בראש יוסף ולי נ' דאי מהא דתנא מנסך יין ס"ל דר"ל מנסך יין להכעיס והכוונה דסתם מנסך יין מיירי שלא בפני ע"א ול"ש למימר יצרא דע"א תקיף א"וו להכעיס עושה ובע"א להכעיס גם רב ענן מודה ואמנם מדקתני מומר לנסך יין מ' בסתם מומר מיירו שניסך איזו פעמים אבל לא ידעי' שהוא להכעיס:
רש"י האי תנא חמירא לי' וכו' נ' דק' לי' לרש"י דס"ל דהך בפרהסי' לא קאי כ"א אשבת וק' לי' ממ"נ אי חמירא שבת כע"א ל"ל פרהסיא ואי לא ל"ל פרהסיא וע"ז כ' רש"י דלעולם חמירא שבת כע"א ואמנם טעם החומרא משום דמעיד עדות שקר כמ"ש רז"ל דבלוחות הי' מכיוון שבת כנגד לא תענה ואמנם לעדות צריך פרהסיא דווקא:
וכ' הפמ"ג בשם האחרוני' דפרהסי' דיהרג ואל יעבור והתם בעי' עשרה דמונקדשתי ילפי':
והק' הפמ"ג עמ"ש הש"ך דגם בע"א בפ"א לא נעשה מומר למאי נ"מ הרי אותה שחיטה אסורה משום שוחט לע"א ותי' בדוחק אמים לדעתי כוונת הש"ך לד' התוס' בסוגי' דשוחט בשבת שהביאו ראי' דבאותה שחיטה לא נעשה מומר מדמתרצי' אמ"ד אין אדם אוסר הב"ע בישראל מומר כלומר דלא אמרי' בי' לצעורי' הרי כל שוחט לע"א הוה מומ' אלא ש"מ דבפ"א לא נעשה מומר וכיון דלא נעשה עדן מומר שפיר אמרי' לצעורי קמכוין וזה כוונת הש"ך ג"כ דאמרי' לצעורי קמכוין למאן דפסק כמ"ד אין אדם אוסר:
וראיתי בראש יוסף שהביא ע"ש ריא"ז בש"ג דאף לדידן דבמומר לע"א מהני עע"ג ולי נ' דאין כוונת ריא"ז עד"ז דאיהו ממומר לכל התורה חוץ מע"א ושבת מיירו דס"ל דסיפא הוה פירושא דרישא לומר דהא דאמרי' ברישא פרט למומר לכל התור' לאו דווקא לכל התורה אלא ה"ה לע"א ושבת ששקולין כנגד כל התורה וממילא מהני עע"ג לא זולת.
רש"י ד"ה מעם ולא כל כוונתו דקרא דמעם גופו הרי אצטרי' משום דמרמ' הכי כ' פר בהן משיח ושעיר נשיא ואמנם הך דמעם הוא דדרשי' תוס' ד"ה מעם אליבא דר"ש ע' רש"א ס"ל לרש"א דגם בקו' ס"ל לתוס' דהאי מומר לכל התורה דבריי' דלעיל מיירי חוץ מד"א ואין זה מוכרח דמצי למימר דמומר לכל התורה כפשוטו דהרי מקרבן נדר ונדבה מיירו. רש"י ומשימין עצמן כבהמה דכאי רוח ר"ל דעד"ז יש שייכות למדרש גם גבי קרבן עד"ז דקרבן כ' רוח נשברה וגו'