ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין חליפי אי"ה ריש חולין
רש"י ואע"ג דהשתא נמי לכאורה כוונתו דמה שמחליף הוא בעצמו איסור דהרי אסור להחליף ואין זה דומה ללא שביק היתרא דרבא וע"ז כ' רש"י דמ"מ כל כמה דמצי למעבד בהיתרא פורתא עביד ר"ל דאם אינו מחליף הרי עביד אי' בכל חתיכה וחתיכה משא"כ אם מחליף לא עביד אי' כ"א פ"א אמנם א"כ אין שייכות למ"ש רש"י ומיהו לדידן שרי דעדן לא כ' רש"י דלדידי' אסור א"וו משום זה כ' רש"י דלדיד' אסור וא"כ מאי אהני
והנה ד' הרא"ש בקידושין דכוונת רש"י מדרבנן אסור דאי מדאורייתא א"כ לר"י מאי אהני לי' וק' א"כ לר"ש שוב מא"ל הא דרבנן והא דרבנן ואולי ד' הרא"ש דלר"ש לא כ' רש"י כן דלא מסתבר כיון דחמץ גופי' לר"ש לאחר הפסח דרבנן שיהי' גם החליפין אסורי' א"וו לר"י כ' רש"י כן אמנם הרא"ש לא גריס ברש"י פורתא ושפיר כ' אמנם לגי' ברש"י ע"כ רש"י לר"ש קאי דלר"י הרי ל"ש פורתא דחמץ דאורייתא וחליפין דרבנן:
ואמנם הא דפשיטא לרש"י דגם לר"ש החליפין אסורי' היינו דאל"כ יק' לר"ש מצינו דמי' לחמץ בפסח דישהנו עד אחר הפסח ויחליפנו:
והנה הרא"ש בקידושין לא מייתי כלל הראי' ממצינו דמי' בשם רש"י כ"א כ' דרש"י דייק למלתי' מנדרי' שהובא בתוס' כאן ועוררני תלמיד א' דלפי ראי' רש"י ממצינו דמי' מבואר דרש"י דייק דגם חליפי חליפין אסור דכיון דרש"י לי' לי' הא דדחו בתוס' דכיון דלכתחלה אסור לאו בר דמי' א"נ אס"ד דחליפי חליפין מותרי' שוב הוה בר דמי' ומסולק תמיהת הרא"ש שהביא הר"אש בסוגיין מנ"ל לרש"י דגם חליפין אסור אלא דהרא"ש לא גריס לה והנה הרא"ש הוסיף וכ' דאי חליפי חליפין מותרי' א"כ מאי הק' רש"י דמאי אהני לי' הרי עכ"פ אהני לי' שאם ימכור החליפין יהיו חליפי חליפין מותרי' וזה יש לדחות לכאורה דא"כ אם אנו רואים אותו אוכל החמץ נאמר כי אם גם שהחליף עכ"פ אי' אכיל ומילא נחוש שלא החליף כלל ואסור גם לדידן דהרי עכ"פ אכל איסורא אמנם עד"ז יש לדייק דמאי ק' לי' לרש"י מאי אהני לי' מפני שהן מחליפין קתני אמרי' דלא רצה למיכל אי' וודאי החליף גם החליפין שיהי' היתר א"וו גם חליפי חליפין אסורי' אמנם ראי' רש"י מדמי' לחמץ בפסח צ"ע דלמה יצטרך האוכל' לשלם למה לא נימא דאוקמי' בעלי' אחזקתן דלא עבדי אי' וכיון דאסרה תורה להחליף וודאי לא הו' מחליף וצ"ל דכיון דחזי' דעבר עלי' בבל יראה דע"כ ברשות כהן מיירי דאי ברשות ישראל הוה לי' ממון שאין לו תובעי' וכהן הרי עובר עליו ומה"ת נימא דלא הי' מחליף וכ"ת דמיירי שנתחמצה לו בפסח א"כ עיקר חסר מן הספר דכיון דבלא נתחמצה בפסח צריך לשלם:
ודע דהא דנדפס ברש"י כר' יודא הוא ט"ס וצ"ל ר' יודא והוא דיבור חדש והנה הראשוני' דחו ראי' רש"י מהירושלמי ואמנם כ"ז משום שהיו מפרשי' דהירושלמי בא ליישב למה אינם אסורי' על המחליף אמנם הרא"ש בקו' מפ' דהירושלמי בא לומר דאין אי"ה חוץ מע"ז וכיו"ב תופסין דמי' ואין שייכות להירושלמי עם ד' רש"י ור' חנינא דקאמר זאת אומרת אין מקדשין בגזל משום דמ' לי' דמייר' שמכר לישראל בטעות ולא קאי כלל אר' חגא:
וע' במ"ל פ"ה מאישות דאדרבא יש לסייע לרש"י מהירושלמי עיי"ש:
והנה מה שתמה בר"שא על הר"ן המעיין ברשב"א ובר"ן במק"א יראה דק' לי' הא איהו עכ"פ לא יהיב לה מידי כיון דלדידי' אינו שוה כלום:
והנה מדהביאו תוס' והרא"ש בקו' ראי' מנדרי' ש"מ דפסקו הך איבעיא דהתם לחומרא וכבר עמד הלח"מ בה' נדרי' בזה על ד' הרמב"ם ודחה תי' הכ"מ שם ועיקר התי' מצאתי בריט"בא שנדפס אצל ה' הרמב"ן על נדרי' ותו"ד דהמק' הוה סבר דהאיבעי' קאי אכל אי"ה ובעי למיפשט ממכרן וקידש וכו' אמנם התרצן השיב לו התם כיון דלכתחלה אסרה תורה לימכור א"ל דיעבד מכר אין זה דמיהן וכד' הירושלמי וכ"ז בשאר אי"ה אבל בנדרים דשוו לכ"ע לא שייך זה נמצא דלפי"ז רק בנדרי' איבעי' לן וי"ל דמדאורייתא קמיבעי' לן ואפשר דאפי' תימא מדרבנן הו"ל ס' בדשיל"מ ולחומרא אפי' בדרבנן ומה דקאמר מתחלה ג"כ דלמא לכתחלה היינו כמו שפי' הר"ן דבלוה מילתא אחריתא היא עיי"ש ומיושב בזה קו' ב' של הלח"מ למה פסק הרמב"ם הכא לחומרא ובחליפי אי"ה ובהל' מאכלות אסורות לקולא וכן יק' על המחבר דפסק באו"ח תמ"ג לקולא ובנדרי' לחומרא ובד' הריטב"א כ"ז מיושב:
ונתיישב לי ג"כ מדוע הרמב"ן בה' שם השמיט ת"ש בתרא משום דלא לטעי דבאמת האיבעיא הוה על כל אי' שבתורה.
אמנם עדין ק' אתוס' ורא"ש דס"ל דבאמת איבעיא הוה על כל אי"ה ואמאי פסקו לחומרא ומכ"ש דק' על הרא"ש שכ' בהדי' דעכ"פ לא הוה כ"א דרבנן וצ"ל דטעמיי' כמ"ש הנ"י אצל ה' הרמב"ן שם דל' דלמא דקאמר הש"ס מ' דיותר מסתבר להחמיר מלהקל עיי"ש:
והנה מ"ש תוס' דבעי' דבר הניכר עי' ברש"ל ודבריו ג"כ צריכין ביאור ואמנם בתוס' ע"ז נ"ד מבואר דכוונתם דבשאר חליפין דמחליפין שוה בשוה שייך ל' חליפין משא"כ בקידושין דל"ש זה כ"א דמייתר פרוטה של קידושין ל"ש לקרות חליפין והן הן ד' רש"ל ע' בדבריו:
והנה מד' הרא"ש בקידושין מבואר דהקו' הי' הרי האשה חליפי חליפין וא"כ מהתי' מבואר עכ"פ דחליפי חליפין דרבנן:
ואולי י"ל ג"כ דקו' רש"י הי' קו' הראשונים למה יהי' הקידושין קידושין הרי לא יהיב לה מידי וע"ז תי' כיון דאיהו מקבלה ולדידי' ג"כ כה"ג לא גזרו רבנן וא"כ חליפין גופיי' לא הוו כ"א דרבנן:
והנה בשמעתין תי' תוס' בתי' א' ב' קו' משוכר את הפועל חדא דלמא שכרו אסור היינו לכתחלה וב' דלמא היינו לו דווקא אמנם בהשוכר את הפועל הקשו תוס' עוד אחר תי' דהכא דלמא לכתחלה נ' כוונתם דלמא ה"ק דאסור להשתכר לכתחלה לעשו' ביי"נ וע"ז תי' מה שתי':