ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין שחיטת כותי רפ"ק דחולין
רש"י אביי אמר אביי מהדר לתרוצי לכתחלה ודיעבד דמתני' נ' כוונתו דיל"ד בד' אביי מ"ט לא אמר ג"כ כרבה בר עולא אכלו שחיטתו כשירה כיון דאמתני' קבעי לתרוצי והיו נ' לכאורה דבאמת עיקר כוונת אביי לפרושי הכל דמתני' לאתויי מאי וע"ז קאמר הכל לאתויי כותי כדמפ' הש"ס לקמן חדא לאתויי כותי וכן בערכין ואמנם א"כ מ"פ הש"ס עליו וכולן ששחטו אהייא א"וו גם אביי מהדר לתרוצי לכתחלה ודיעבד דמתני' והא דקאמר לקמן אכלו מותר לאכול משחיטתו היינו פירושא דשחיטתו כשרה וז"ש רש"י לקמן מותר לאכול והיינו דיעבד דמתני':
ודשני אביי בלישנא וקאמר מותר לאכול וכן מה שכפל ואמר לא אכלו וכו' ג' דהנה כ' הר"ן בחי' דהאי לפני עור או דאינו מכוון או ממהר לשחוט ודורס או דיש לחוש שאירע לו קלקול ומאכילי' לאחרי' וכ' שם הר"ן דנ"מ לאסור מה ששחט לצורך עצמו אם אינו אוכל ממנו אמנם נ' עוד נ"מ דאי טעמא משום דאינו חושש אז שאירע לו קלקול וק' מהי"ת נחוש שאירע לו כלל קלקול וע"כ צ"ל כיון דבאמת לא ידעי' בבירור אם הוא מומחה רק מטעם רוב וא"כ איכא מיעוט אינם מומחים ובמומחים גופיי' איכא מיעוט דמקלקלין שפיר חיישי' שאירע לו קלקול אמנם מאחר דאוכל פ"א משחיטתו הרי חזי' דאינו ממיעוט מקלקלין א"כ י"ל שוב לא חיישי' וא"כ די אם פ"א מאכילין אותו משחיטתו משא"כ אי הטעם משום דשוחט בלא כוונה או שממהר לדורס א"כ באותו פעם לא מיהר וכיון אבל בפעם אחר שוב יש לחוש א"כ בכל פעם צריך להאכילו ומעתה אילו הוה אמר אביי שחיטתו כשירה אם אכלו ס"ד דכל שחיטתו בכל פעם אפי' לא אכל ממנו כשירה ולזה קאמר מותר לאכול משחיטתו פי' מאותה שחיטה שאכל אבל לא אכלו ר"ל בפעם אחרת אם לא אכל אסור לאכול משחיטתו:
ד"ה אפי' כותי' דמצוה שהחזיקו וכו' יל"ד כיון דמיירי בעומד על גביו למאי צריך שהחזיקו וצ"ל דאי לא החזיקו א"כ לא הוה בר זביחה כיון דאינו חושש בזביחה ואפי' עע"ג לא מהני וא"כ הדבר מבוא' בד' רש"י כתוס' דנכרי מוזבחת ואכלת ממעטי' וא"כ כל שאינו בר זביחה אבל לד' הרמב"ם דמוקרא לך ואכלת מזבחו ילפי' א"כ כיון דס"ל לאביי כותי' גירי אמת הם ל"ש וקרא לך וכה"ג מהני עע"ג:
ובזה מתיישב קו' הטו"ז על הרמב"ם שפסק דבצדוקי מהני עע"ג הא לאו בני זביחה נינהו ותי' הטו"ז מ"מ הוחזקו בשחיטה ואין ל' הרמב"ם מ' כן אמנם למ"ש לד' הרמב"ם לק"מ כיון דהני צדוקי' ישראלי' גמורי' הם אלא שאינם מאמיני' בתורה שבע"פ מ"מ לא שייך בהו וקרא לך ואכלת מזבחו דכ' בעובד ע"א:
בסו"ד דלית להו לפני עור אלא כמשמעו לכאורה מאי דחקו לרש"י לפי' כן לימא דלא אחזוקי בלפני עור ונ' דהשתא ס"ד דבכתיבה לחוד תליא מלתא וא"כ לא בעי אחזוק:
רש"י ד"ה דאפי' דיעבד נמי לא דהא אדיעבד קיימא כוונת ד' רש"י דלכאור' היינו יכולין לפ' דהאי חוץ מחש"ו ארישא קאי וה"ק כותי שוחט לכתחלה בעע"ג אבל חש"ו לא ומפ' שמא יקלקלו והוה א"ש דנקט יקלקלו אמנם אם שחטו ואחרי' רואין שחיטתן כשירה ולזה פי' רש"י דהאי חוץ אדסמיך לי' קאי ולא ארישא ודלא תימא במאי דתנן יקלקלו גילה לן תנא דאלכתחלה קאי לזה חזר רש"י וכ' דהא דתני ל' עתיד מפ' לקמן ואמנם הא דלא מפ' רש"י כן בדרבא בר עולא דהתם כיון דרישא מיירי בלא עע"ג א"כ ארישא קאי האי חוץ מהי"ת נימא דח"שו בלא עע"ג יהא כשר בדיעבד. ואמנם מה שהתו"ח מ"מ צידד לומר דאפי' בלא עע"ג יהא כשר דיעבד צ"ל משום דמיירי שידעי' שהם מומחי' א"כ סמכי' עלי' דלא אירע להו קלקול כמו במומר וכיו"ב
קשיא, מדלא קאמר הש"ס כ"א קשיא ניתן רשות ליישב קצת ונ' דהנה בקטן יל"ע וודאי כ"ז שהוא בקטנותו אין לו נאמנ' בדאורייתא לכה"פ משא"כ אם הגדיל בנתיי' ועדן הבשר קיים וודאי מעיד כי מה ששחט אתמול בקטנותו הי' שחיטה כשירה ואמאי לא יהא נאמן וצ"ל דגם הוא עצמו אינו רשאי להאמין לעצמו על מה שעשה בקטנותו והנה בקטן דתנן יקלקלו לומר דאפי' אחרי' רואין אין מוסרין לו היינו אינו יודע לאמן ידיו משא"כ ביודע לאמן אמרי' בלולב הגזול לפי פשט הסוגי' שם דמותר ליתן לו לכתחלה בעע"ג וא"כ לא מיירי האי חוץ מקטן היודע לאמן ידיו וע"ז קאמר בתר הכי וכולן כלומר אפי' קטן היודע לאמן אף שהגדיל ומעיד על עצמו ששחט כהוגן מ"מ בעי' דווקא אחרי' רואין לא זולת וא"כ א"ש ל' וכולן משום דבקטן כה"ג לא מיירי:
תוס' ד"ה המניח יל"ע מה מדמה רבא יי"נ שי"ל חזקת היתר לשחיטה דאיכא חזקת אי' וע"ז עוררני תלמיד א' אמנם רבא הק' נהי דביי"נ מטעם חזקת היתר אתי' עלה אמנם אם בשחיטה אפי' דיעבד אסור למה יהא ביי"נ מותר לכתחלה אלא ש"מ דאין חשש כלל וא"כ ממילא מיושב קו' תוס' דאם באמת ביי"נ לכתחל' אסור לק"מ משחיטה דהכא חזקת אי' והתם חזקת היתר
דיבור בתרא המניח הנה מד' רש"י מבואר דגם למסקנא הוה המניח דיעבד אלא דלא זו אף זו קתני אמנם ד' רש"י תמוהי' ע' בר"ן ובר"ן כ' דהכא שאני דל"ש לומר מניח דאטו לא סגי בלא"ה ואמנם מ"ש עוד הר"ן דאי תני מטהר יינו הו"א התם דווקא יל"ע אדרבא אם ברשותו מרתת כ"ש ברשות ישראל וצ"ל דכיון דמניח לטהר יינו ע"כ יש לו ריוח מזה ומתיירא שיפסיד בנקל:
ותוס' בסוטה תי' היכא דאיכא למתלי בלישנא אפשר דצ"ל למטעי ואפשר כוונתם משום דבאמת יש פלוגתא אם מצוה לקנאות או לא להכי אמרי' דוודאי מדנקט תנא כהאי לישנא כהאי תנא ס"ל דלכתחלה אין מצוה לקנאות:
ודלמא קסברי כותי' רש"י בסו"ד ואנן מהיקש ילפי' נ' כוונתו דאי ס"ד דמהל"מ כיון דהשתא ס"ד דבעי' כתיבה מאי אצטריך לומר ודלמא קסברי לימא הרי לא כתיבה א"וו משום דאנן מהיקש ילפינן וזה מקרי כתיבה גמ' ולטעמיך שהי' דרסה וכו' ויל"ד מאי ס"ד מעיקרא לחלק ונ' דמ' למק' כיון דעכ"פ כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר ציוותיך ומאחר דלא מצינו ה' שחיטה בתורה ע"כ יאמין כי נמסר למרע"ה בע"פ וע"כ מאמינים בה"ש:
תוס' ד"ה מצת כותי בסו"ד ע' רש"א ורש"ל גיטין שם ולכאורה נ' להכריח כפי' רש"ל דלד' רש"א מקמי דאסקו תוס' דמיירי בעיסה של ישראל מ"ט לא הוקשו קושייתם ולמה להו להק' ממק"א כיון דמני' ובי' ק' אמנם לפי' רש"ל א"ש אמנם לרש"א לא ניחא לי' בפי' רש"ל משום דלא מצינו שיהא נאמן מחמת שמתיירא אמנם באמת לד' לק"מ דהא דתני מצת כותי מותרת ע"כ מיירי בגוונא דל"ש לפני עוור והיינו דנותן לו כזית אמנם כ"ז לענין חמץ משא"כ לענין מצה מאי אהני לן דלמא כבר אכל או יאכל כזית וע"ז תי' דגם בזה מיירי שלא אכל כל הליל'
והנה מה שהקשו תוס' מר"א היינו דגם ר"א לא אסר הכא כ"א משום דאין בקיאים בדקדוקי מצות אבל בלא"ה הוה שרי ומ"מ הביאו מסתם ברייתא דפתו פת כותי להק' גם את"ק ורשב"ג והנה ד' האחרונים דמ"ש הרשב"א מומחה הוא ביוצא ונכנס דווקא אמנם כ"ז בתה"ק אבל בתוה"ה לא כ' כ"א עומד על גביו וכ' ג"כ מומחה ע"כ נ' דהנה הש"ך דקדק על המחבר למה כ' וישראל בודק לו סכין הרי במרתת לא בעי' בדיקת סכין וכן הרשב"א לא כ' דבודק לו סכין ואמנם מרתת לא שייך כ"א אם יודע ה"ש ומעתה בשלמא לענין שהיי' דרסה וכיוצא סגי בעע"ג אפי' אינו מומחה אבל לענין בדיקת סכין או דצריך שנדע שיודע בדיקת סכין וסמכי' אמרתת או דצריך בדיקת סכין ומעתה משום בדיקת סכין נקט הרשב"א מומחה דלא רצה למנקט ישראל בודק סכינו דלא נימא היכא דשייך מרתת מ"מ בעי' בדיקת סכין אמנם המחבר דשבק מומחה דלא נימא דבעע"ג בעי' מומחה דווקא הוצרך למינקט בדיקת סכין:
והנה מה שהביא הש"ך ראי' דלא קיי"ל כת"ק דרשב"ג מדלא קאמר רב אשי כת"ק ס"ל נ' דלת"ק סיפא הוא דלא אתיא שפיר דלא סמכי' אחותך כזית משא"כ רישא דהכל שוחטין בעע"ג או יוצא ונכנס כיון דגירי אמת שוחטין לכתחלה משא"כ השתא דקאמר גירי אריות הן גם רישא לא א"ש:
ודע מ"ש הש"ך משום דהקראי' אינם אוכלי' משחיטת ישראל גם שחיטתן פסולה הכוונה דע"כ יש להם הל' שחיטה אחרת וממילא שחיטתו פסולה בכ"ג דאפי' בעע"ג הוה כמועד לקלקול דהרי שחיטתנו פסולה לדידהו: