ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין שהיי' בשחיטה פ' השוחט
נפלה סכין יל"ד לאיזו ענין האריך התנא בדוגמות כאלו ולא נקט בפשיטות השוחט ושהה באמצע שחיטה וכו' ונ' דלכאור' ס"ד דטעמא דפסל רחמנא שהיי' משום דכיון שסילק עצמו מן השחיטה א"כ בטלה לה שחיטה והו"ל נקובת הוושט דבקנה במיעוט קמא לכ"ע אין שהיי' וא"כ אם נתעסק בענין מצורך השחיט' לא פסלה שהיי' לכך נקט תנא נפלה סכין והגביהה דהו"ל מתעסק בצורך שחיט' ואעפ"כ יש שהיי' ואמנם תו הייתי אומר דכה"ג הוא דבעי' שיעור שהיי' מיהת דכה"ג הטעם כמו שכ' מהרי"ו הביאו הפמ"ג משום מבליע דם באברי' ולכך בעי' שיעור משא"כ אם נתעסק בשלא מענין השחיט' דאזלא לה שחיט' יש שהיי' אפי' במשהו קמ"ל נפלו כליו דנתעסק בשלא מענין השחיט' ואעפ"כ בעי שיעור והשחיז סכין ועייף נקט משום דס"ד כיון דבשע' שעמד לשחיט' לא הי' בו כח לשחוט כשיעור דהא עייף ול"מ שחיטתו ואפי' בלא שיעור שהיי' שחיטתו פסולה דהו"ל כניקב הוושט קמ"ל והיינו דנקט השחיז סכין כלומר שידע שהוא עייף ונקט ג"כ ובא חבירו ושחט כלומר שלא הי' בו בשום אופן כח לגמור שחיטתו:
מאי כדי שחיט' מד' רש"י בתי' ד' רב יש ללמוד דקו' הש"ס אם ר"ל רק במה שיש לגמור או כל השחיט' מתחלה ועד סוף וע"ז מפ' רב כדי שחיטה אחרת ר"ל כל השחיט'.
א"ל ר"כ ור"א וכו' יש ללמוד מד' רש"י דמס' להו מדלא קאמר רב כדי שחיטת בהמה וקאמר אחרת ש"מ דאחרת דומיא דידה אם בהמה גסה גסה וכיוצא אא"כ לא הו"לל כ"א שחיטה אחרת ומדנקט בהמה יש לדייק דבכה"ג בבהמה משערין וכ"ת אמאי נקט אחרת לומר דגמר שחיטה מתחל' בעי' וכ"ת הרי נוכל לטעות ולומר דאחרת דווקא ולא נדע בהמה לעוף מה בכך אם נטעי לחומרא ע' ברש"י ותמצא וז"ש גבי לעוף לקולא והנה י"ל דרב אף דמס' לי' מספיק' מחמיר ושמואל ס"ל אין שחיטה לעוף מן התור' כר"א הקפר לעיל ולכך מיקל וכ"מ ל' רש"י שכ' עלה דשמואל נתנו בו קולא מ' קצת דחכמי' נתנו בו ואח"כ למאי דקיי"ל שחיט' לעוף מן התורה קיי"ל לחומרא כרב.
רש"י ד"ה דקה לדקה ועבדי' לחומרא י"ל דרש"י כ"כ משום דלרש"י עכ"פ ריב"י גם עם רב פליג דלרב לא משערי' כדי הגבהה כלל לד' רש"י דגריס א"ב ומ"מ לחומרא נקטי' כוותי' ומשערי' עוף לעוף.
א"נ משום די"ל דלהכי לא מזכיר עוף כלל משום דס"ל כמ"ש הרמב"ם דגם לעוף בדקה משערי' ומ"מ כ' רש"י דמאחר דאינו מבורר כן בדריב"ח וי"ל דס"ל כרב נקטי' לחומר' בדאוריי'. ודע דכוונת הרא"ש משום דהרי"ף לא הביא דר"ח דפסקי' כוותיה לגמרי והביא דריב"ח דע"כ לא קיי"ל כוותיה בענין דקה לדקה בשיטת הרי"ף דפשיטא להרא"ש דלשמואל ור"י משערי' בגסה אף לדקה ולעוף וכמו שתמה בזה על הרמב"ם א"וו הביא דריב"ח ללמד דבעוף לא משערי' בהגבהה והרבצה כלל.
גמ' השוחט בסכין רעה יל"ד מאי קמ"ל רבא וי"ל דס"ד כיון דהקפידה תורה שישחוט כל ב"ח בשיעור שחיטה א' וזה שחט בשיעור כמה שחיטות תפסול דמ"ש קמ"ל רבא דגזה"כ דבעי' שהיי' דווקא ויש להמתיק הענין באכילת אי' דהכל חד בין שהה כדי אכיל' פרס בין החשיך באכילתו כדי אכילת פרס וס"ד דה"נ דכוותה.
ומ"מ י"ל דהיינו דקאמר הש"ס ותפשוט לי' מדידיה וכי לא ידע דיוכל להיות רבא מיירי בדלא שהה אלא דק' לי' רבא מאי קמ"ל פשיטא א"וו הא קמ"ל שא"א שישחוט כל היום בלא שישהה בנתי' וקמ"ל דאין שהיות מצטרפי' וע"ז דחה הש"ס דלמא קמ"ל בלא שהה וכמו שכ'. ולד' הר' אושיע' י"ל דגם ר"ה בר נתן עד"ז אבעי' לי' אם לא נימ' דרבא קמ"ל אע"ג דוודאי ישהה במיעוט אחרון של סי' ראשון כדי שהיי' לא מקרי שהיי' כה"ג או דלמא גם זה לא קמ"ל רבא ומיירי ששחט ב' הסי' כא' והנ' לפי' רש"י צריך לבאר למה איבעי' לי' להש"ס תרי זמני בחלדה ובשהייה וכבר עמד ע"ז במגדל עוז לענ"ד נ' דס"ד א"נ בחלדה פסול במיעוט בתרא הטעם משום דעכ"פ לא פסיק עדן מלשחוט ונמצא כח פסול מעורב בשחיט' זו משא"כ בשהיי' דכבר בטלה להשחיט' כשפסק וכמו שכ' הרמב"ם ואמנם אם בחלדה כשר במיעוט בתרא מ"מ מיבעי' לן הא גופא האי כדי שחיטה מאי היא אם סגי ברוב וכד' הפוסקי' או דלמא כדי שחיטת כל הסי' בעי' וא"כ הרי מצרפי' גם מיעוט בתרא לשיעור שהיי' ושפיר י"ל דשייך שהיי' גם במיעוט בתרא. ומ"ש רש"י דמוטב שיכנו על ראשו נ' כוונתו דבאמת גם על ראשו לא יכה שיוכל לשבור בנקל המפרקת וכמו שהביא הש"ך בזה והו"ל מבליע דם באברי' מ"מ מוטב זה משיחתוך עוד בסי':
כדי ביקור טבח חכם ע' רמב"ם פי' המשני' שכ' כדי ביקור סי' והק' עליו התו"ח דהרי ר"י בפ"ק ר"ל כן ודחה לי' אביי משמעתין ונ' דמ' לי' להתו"ח אי לאו מהא בשמעתין היינו יכולין לפ' דאסי' קאי ור"ל טבח שאינו חכם צריך לשחוט רוב הנ' לעיני' וזה א"צ ביקור משא"כ טבח חכם יוכל לשחוט כחוט השערה ושפיר צריך ביקור וא"כ גם מפ"ק ל"ק וודאי אביי דהוה מפ' לד' ר"י כפשוטו כדי ביקור חכם מוכח דאסכין קאי ושפיר דחה לדרב יוסף אמנם רב יוסף הק' לו ומסיק כבשמעתין וא"כ לעולם אסי' קאי ונ' דהביאו לרמב"ם לזה דק' לי' למה לא קאמר ר"י ביקור סכין וע' לעיל פ"ק מ"ש ליישב זה וגם קו' תו' בזה מיושב להרמב"ם.