אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין כוונה חולין פ' השוחט

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין כוונה חולין פ' השוחט

בע"ה בענין דרסה פ' השוחט

הגה מה שתי' תוס' בפ"ק דבריית' נקט דחק סכין לרבותא דרבנן ואף דכחא דהיתירא עדיף מ"מ כחא דהיתיר' כבר ידעינ' ממתני' דידן משא"כ לרבנן לא ידעי' רש"י ד"ה לא נתכוון אלא להפיל מבוארי' בדבריו ד' הרא"ש דכוונת הפלה מיהת בעי':

ודע מה שצידד הרשב"א בנפלה מחיקו כוונתו דאי לאו דעביד מעשה מה בגופו לא נפלה והו"ל כח גברא:

והנה במ"ש הרשב"א דלנועצה מקרי כוונה להיפך יש לתרץ קו' תוס' דנקט לנועצה לרבות' דאפי' כוונה להיפך לא יזיק לר"נ. ואמנם מה שסיים הרשב"א דמ"מ הצריכות' קאי אמתני' עצמה וכ"נ פשט ד' הרא"ש נ' כוונתו דע"כ רבא ס"ל דמתני' לגופ' לא אצטריך דאי ס"ד דלגופ' אצטריך מנ"ל לרבא לדייק דהפילה כשר דלמא והפילה ל"ד ותנא סמך אסיפא דבעי' וזבחת דווקא אע"כ ס"ל לרבא דוזבחת מצ"ע קרי בי' רב הוא ומתני' ע"כ לדיוק אתא וא"כ שפיר אצטריך למעבד צריכות' ומסולק ק' התו"ח על הרשב"א:

כ' בחי' ר"ן דאין שייכות לפלוגתא דרב ור' יוחנן לענין מצ"כ ויל"ע למ"ד טבילה בזמנה מצוה אמאי לא וצ"ל דלא הוה מצוה כ"א משום אשהויי טומאה לא משהיי ואינו דומה מיהת לשאר מצות. תוס' ד"ה לתרומה ע' ראש יוסף וצריך מ"מ עוד לבאר דבימי רב ור"י עדן הי' להם אפר פרה והי' יכולין לאכול בתרומ' משא"כ מע"ש דבעי בית.

ומנא תימרא ע' ראש יוסף שהניח בצ"ע מ"ט לא קאמר ממתני' דידן דייק לי' לרב ולי ק' בלא"ה מהי"ת צריך קרא דא"צ כוונה אדרבא אכוונה צריך קרא ולזה נ' דהש"ס הכי ק' לי' כיון דמחד קרא ודרשא ילפי' טבילת חולין ותרומה מהי"ת נימא כיון דלתרומה צריך כוונה לטבילה בחולין א"צ כוונה ואמנם בשחיטה דשחיטת קדשי' מקרא אחרינ' ושחיטת חולין מקרא אחרינ' א"כ א"צ להיות דין א' לשני' ואין ראי' משחיט' השת' כלל לטביל' ושפיר פריך אמנם במסקנ' דמייתי דתנן בהדי' דחולין א"צ כוונה אלא דר"י מחלק בין טבילת ידים לטביל' גופו ובשלמא אי לא משכחינן בעלמא דחולין לא בעי כוונה א"כ שפיר עבד ר"י דמחלק משא"כ כיון דבשחיט' כבר מצינו חולק למה לי' לר"י למדחק ולחלק בין נט"י לטבילת גופו והיינו דפריך לקמן אר"י:

גל שיש בו מ' סאה הראש יוסף הביא בזה לד' הרמב"ם יל"ד למה צריך מ' סאה הרי קיי"ל כר"י דים דינו כמעיין דמטהר בכ"ש עיי"ש ונ' דאחרי דקיי"ל מעיין שנפסק מהמעיין דינו כמקוה אלא דהכא אכתי אין דינו כמקוה כ"ז שלא ירד על הארץ כמ"ש המהרי"ק הובא בראש יוסף כאן והרי באמת ס"ד לגזור אטו חרדלי' של גשמים ופי' רש"י דהיינו קטפרס משום דדומה קצת לקטפרס והא דלא גזרו היינו משום שיש בו מ' סאה כמו שהק' באמת הרשב"א מהי"ת לגזור ויע"ל דלכתחלה מיהת לא היה ראוי לטבול בו אלא שיש בו ב' דברי' אכתי מעיין הוא ומטהר בכ"ש וגם יש בו מ' סאה אבל אי לא הוה בו מ' סאה כיון דלאחר שירד על הארץ יהא צריך מ' סאה הוה גזרינ' גם השתא משום חרדלית:

וכבס מה ת"ל שנית יש להסביר דק' לי' לריב"י דשני' ל"ש כ"א בשוין והכא לאו שוין דוכבסו היינו ואוורו כיבוס ממש כד' רש"י ותי' שם והאי וכבס שנית היינו טבילה כדמתרגמינן ויצטבעו וע"כ לדרשא אתי:

בהא זכנהו ר"נ וכו' נ' טעמא דרבנן דכל מה דלא אצטריך לן לאפוקי קרא ממשמעותי' לא מפקי' ואי לאו דגלי קרא בקדשי' הוה וזבחת כפשוטו משא"כ השתא אמנם די אם הוא כמו וחתכת אבל למימר דהוה כמו ועשית הא לא אמרינ' ואמנם דלא כ' קרא וחתכת י"ל דרבנן כר"ע ס"ל וכד' הרמב"ם בה' שחיטה דכל מ' שנה במדבר היתה זביחה אסורה להם ונחירה מותרת ואי כ' קרא וחתכת לא ידעינ' דאתא על איסור נחירה ועל היתר זביחה:

וע' טו"ז יו"ד סי' ג' ובראש יוסף כאן קו' הפרישה אהא דגלי רחמנא מתעסק בקדשי' שהק' בד' ראבי' דאוסר גיסטרא וכבר כ' בגליון שו"ע יו"ד שלי דהלא תרי קראי אית לן אגיסטרא חדא בחולין וחדא בקדשי' אלא דבלא"ה לק"מ דה"ק הש"ס ע"כ וזבחת היינו ועשית דאי ס"ד וזבחת ממש דהיינו בכוונה א"כ מאי אצטריך עוד בקדשי' קרא אחרינ' דבלא כוונה פסול הרי זה בכלל וזבחת אלא ש"מ דאין זה בכלל וזבחת ובחולין טפי מוזבחת לא כ' ומאי דאינו בכלל וזבחת לא ידעי' בחולין משא"כ גיסטרא דהוה בכלל וזבחת שפיר ידעינ' וזה בא רבא אח"כ לפ' דאי וזבחת אינו וזבחת ממש ע"כ אינו כ"א ועשית.

החרשת והשוטה הק' ראש יוסף דלמא שאני הני דלאו בני דעה נינהו ומהני בהו דעת גדול העומד ע"ג ונ' דאטו רב ור' יוחנן דווקא בנדה בת דעת פליגי ואי ס"ד דבאינה בת דעה מהני טבילה אפי' לתרומה הו"ל לפ' נדה גדולה בת דעה וכיו"ב:

רש"י ד"ה שחט בהמה אחרת עמה ע' ראש יוסף במ"ש למה כ' רש"י הטעם משום מלאכה דס"ל ג"כ לרבנן כוונת חתיכת סי' בעינ' עיי"ש ויש עוד להמתיק דרבא לא זכר אם בהמה כשרה או פסולה והיינו משום דלרבנן פעמי' כשרה בכוונת סי' ופעמי' פסולה בחתיכת בשר.

ולי נ' דרש"י יהיב טעמא משום מלאכה דמ' לי' דקו' הש"ס פשיטא לא הי' אלא דרישא פשיטא ומשני לא דרישא משום מציעתא נקטה והיינו אי ברישא הטעם משום מלאכה ומשום ה"ט ג"כ לא פי' לקמן ג"כ כ"א פשיטא דאטו לא אשמעי' דמלאכה פוסל ולרש"י גופ' ק' לי' על הש"ס קו' תו"ח.

ודע דלרש"י סדר ד' רבא ברישא נקט דפסול מתרי טעמ' משום מלאכה ומשום אותה ואח"כ משום אותה לבד ואח"כ משום מלאכה ואח"כ היכא דל"ש שתיהן ואין הסדר הזה מתקבל לד' הרמב"ם וגירסתו. ודע דלרש"י ק' לי' ל"ל לתוס' להזכיר בתי' נתכוון הרי כיון דכפרות מסקי' ע"כ נתכוון ומ"מ שפיר הק' הראש יוסף ונ' כוונת' דצריך לכוון בשתי' דאם בא' לא כיוון האחרת כשרה ולר"נ מ"מ שתי' פסולו':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה