ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין פרה ורחל פ' כ"ה
הא דלא נקט ברישא גם אי' אכילה לכאורה אכילה בכלל הנאה אמנם באמת היינו משום דבסיפא ל"ש לומר מותר באכיל' דהרי אסור משום טמאה שבקא גם ברישא.
פרט לחיה ועוף וב"ט ורש"י מהפך הגי' עוף וחי' וב"ט ונ' דגי' רש"י עיקר דמיעוט קמא וודאי קאי על עוף משום דאינו בכלל בהמה ומיעוט שני מסתבר טפי אחיה מאבהמ' טמאה דאי ממעטי' בהמה טמאה ממיעוט שני דר"ע כתנא דבי ר"י ס"ל וא"כ לא תבשל תניינא הוא כמו לא תאכל ואי קרא אטמאה לא אשמועי' כ"א דל"ת לעבור על ב"ט בב' לאוין והא לא מסתבר דמהי"ת אמנם מיעוט תניינא אחיה ובתרא דמיירי מאי' הנאה הוא דמוקמא לי' אבהמה טמאה:
ריה"ג הנה מאחר דריה"ג רק אעוף בא לחלוק א"כ לאיזו ענין הביא ההיקש וע"כ דנדע דבבהמה טמאה מודה וידעי' זה מהאי היקש והיינו דלא קאמר הש"ס לקמן. ב"ט א"ב כ"א חיה א"ב משום דבב"ט ל"פ ואין להק' למה לא יליף ר"ע ג"כ עוף מבחלב אמו ולמה אצטריך גדי פרט לעוף ונ' משום דהאי בחלב אמו אצטריך לקמן לדרשא אחריני.
תוס' ד"ה בשר בהמה בסו"ד לולי דברי' י"ל דרבנן לית להו האי היקישא וילפי למלתי' משום דאי' מיעוטא אחר מיעוט לרבות נמצא גדי תניינא מרבה חיה וגדי בתרא מרבה עוף.
אפי' פרה ורחל במ' יל"ד תינח רחל דאשכחן שהכולל עז ורחל כמ' הכ' שה כשבי' ושה עזי' וי"ל ה"ה גדי שם משותף אבל פרה עדן מנ"ל ונ' דא"ה דרק אעז ורחל קפיד קרא לכתוב רחמנא שה אלא ש"מ דבגדי אפי' פרה במ'.
ויע"ל. דתוס' הק' למה צריך תרי מיעוטי בחד מיעוט סגי ואולי משום דאילו לא הוה כ"א חד מיעוט הוה מוקמי' לי' ארחל דווקא ולהכי אצטריך עוד מיעוט.
וישלח יהודא את גדי העזי' יש ליישב מדוע שבק הש"ס תרי פסוקי דרבקה בתולדת ופסוק קמא דוישב ומייתי האי קרא בתרא דקרא קמא דרבקה גדיי עזי' טובי' דילמא עזי' אטוב' קאי ולגופי' לא אצטריך עורות גדיי העזי' הלבישה י"ל משום פרה לחוד אמר כן דגם בעורות פרה היתה יכולה לרמותו שיהי' ידי' שעירות ואמעיט מהאי קרא פרה לחוד אבל עורות רחל פשיטא דלא לקחה דאין בהם שיער ואכתי י"ל דגדי סתם אין רחל בכלל כ"א פרה וקרא קמא דוישב משום ויחשביה לזונה שכר עמה ברחל בתך הקטנה אבל קרא דוישלח וודאי לדרשא אתי ועפ"י דברינו ל"ק מה שהק' תוס' הרי כמה כתובי' כתיבי.
ומ"מ יש לפ' עד"ז סוגיי' הש"ס דבתר דמשני לי' כ' קרא אחרינא הדר מק' ולילף מני' ומשני לי' עוד הפעם הו"ל ב' כתובי' וכי לא ידע המק' מאי דמשני לי' ומיד הו"ל להק' תינח למ"ד אין מלמדין אמנם המק' ק' לי' אמאי מייתי לי' קרא בתרא ושביק לקרא קמא אמנם מ' לי' דידע המתרץ דמהאי קרא ליכא למילף ואמנם בתר דשני לי' דקרא אחרינא שפיר מק' לי' א"כ אמאי מייתית לי' קרא בתרא ולילף מני' מקרא קמא ואמאי ילפת מקרא בתרא ומשני לי' אנא מייתינא לך מה"ט קרא דלא תק' לך ולילף מני' דתדע שפיר ע"י האי קרא בתרא דהו"ל שני כתובי' הבאי' כא':
רש"י לקמן בחלב פרה ורחל בחלב אמו כלומר עז כוונת רש"י דבהך בריי' פשיטא לן דכל עז בכלל ולפי' קמא ברש"י לקמן דלכ"ע פשיטא הא מלתא א וטעמא דרש"י מדלא מק' הש"ס עז אחרת אבריי' קמא וכן מטין ד' שמואל לעיל דדריש אמו ולא חלב זכר ש"מ דעז אחרת פשיטא וע"ד דפשיט הש"ס לקמן בעי' דרב אחדבוי בר אמי:
גמ' ל"ל קרא הא אתיא בק"ו יל"ד הא אי לאו קרא אק"ו אין עונשין מן הדין ואמנם למאן דס"ל דאכל ריבוי לא לקי כי היכי דאריבוי דכל דילפי' מני' ח"ש לא מלקין א"ש דגם עכשיו אין לוקין ואמנם למאן דס"ל דהתם דווקא אין לוקין משום דשיעורין הל"מ צ"ל דהכי מק' אם לענין אי' ל"ל קרא ואם למלקות קילפת למה לך מעיקרא ק"ו:
תוס' ד"ה חלב פרה ע' רש"י וסיים וכצ"ל להר' יוסף ט"ע פי' לדבריו דלהר' יוסף קרא א' לגופו ואידך לאינו מינו וא"כ מינו עדן מנ"ל וע"כ במה מצינו:
ואמנם עיקר קו' רש"א יש לתרץ עד"ז דוודאי פשט הכ' בחלב אמו מ' טפי מינו מאינו מינו אלא דכ"ז דלא ידעי' שום בשר כ"א בשר גדי ע"כ א"נ חלב אמו אתא לחלב פרה ורחל שבקה לקרא דדחיק ומוקי' אנפשי' אבל מאחר דידעי' בשר פרה ורחל וחלב פרה ורחל מהי"ת לא נפ' חלב אמו אמין במינו.
גמ' חיטי ושערי בכדא נ' דל"ד קאמר דהרי גם בבב"ח לא מיתסר כה"ג דהא תרי לה כולי יומא בחלבא שרי אלא ר"ל אפי' אם בישל חיטי ושערי ביחד לא מיתסר.