אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין פסוקת הגרגרת פ' השוחט

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין פסוקת הגרגרת פ' השוחט

בע"ה בענין שהיי' בשחיטה פ' השוחט

דקדק בראש יוסף מ"ט לא נקט שחט הגרגרת דהרי הגרגרת מונחת לפני' יותר ורגיל לשוחטה תחלה ונ' דס"ד דווקא שחט גרגרת דאין בו חיות כ"כ כמו בוושט דר"א בר אהבה ביקש לומר דבעוף בעי' וושט דווקא הוא דהוי נבילה משא"כ שחט הוושט מהני בבהמה מיהת לטהר מידי נבילה קמ"ל דאפי' שחט הוושט ג"כ בבהמה נבילה הוה:

רש"י והיינו עיקור כוונתו דהגרמה דרסה ושהיי' תנן עד השתא ומתני' דידן תני עיקור וחלדה ומיושב קו' הראש יוסף מ"ט נקט מתני' חלדה טפי משאר ה' שחיט' דהיינו דאגב בעי למתני דין חלדה:

וכ' עוד רש"י ובבהמה קאי לכאור' סיפא דשחט סי' א' והמתין עד שמתה ע"כ בבהמ' קאי דבעוף כשר אבל רש"י כיון דלרש"י שהיי' וחלד' במיעוט בתר' איבעי' דלא איפשט' וכ' הש"ך דה"ה עיקור א"כ את"ל במיעוט בתרא פוסל הרי מצי רישא מיירי גם בעוף ומשום עיקור במיעוט בתרא ודנימא דרש"י כ' זה ע"ד מכאן אין לפשוט אין ל' רש"י מ' כן דמ' במוחלט כ' כן דבבהמה קאי ובשלמא לרשב"א דפסק ממש היינו עיקור לרש"י א"כ אין זה ענין לשחיטה כלל ושפיר ל"ש למפסל במיעוט בתרא דגרע מהגרמה וכמ"ש לעיל דאין כאן שחיטה כלל ומ"מ י"ל דמיירי שפסק בסכין דליהוי לי' דמיון קצת לענין שחיטה אבל למסקנת תוס' בפ"ק דרש"י ר"ל פסק בסכין פגומה ק' טובא והי' נ' ראיה מכאן לד' הר"ן שדחה הש"ך סי' כ"ג שכ' דבסכין פגומה כשר לרש"י במיעוט בתרא ומכאן יש ראי' ברורה לדברי' ומשו"ה כ' רש"י דבבהמה ע"כ קאי דבעוף באמת כשר והטעם צ"ל כמ"ש תוס' לעיל בסכין פגומה קורע ואינו שוחט וצ"ע על הש"ך בזה:

גמ' ע"ב והתנן פסק ואח"כ שחט יל"ד כיון דר"ע ע"כ פשיטא להש"ס דלאו איזה הכלל לחוד הודה לו כ"א אכולה מתני' דאס"ד ר"ע רק איזה הכלל הודה א"כ לא מק' הש"ס דברישא עדין פליג ר"ע א"וו מ' להש"ס דלגמרי הודה לו א"כ כיון דבהדי' תנן דאם לא שחט כ"א סי' א' דמודה בי' ר"ע ונ' דד' הש"ס בכוונת ד' רבא הי' עד"ז דהכל תלי' במאי נפקא חיותא ע"ד דאמרי' גבי הגרמה דהעיקר אם נפקא חיותא בשחיטה כשרה ומעתה המתין עד שמתה הרי נפקא חיותא במיתה ולא בשחיטה משא"כ בפסק הגרגרת ואח"כ שחט דנפקא חיותא בשחיטה סגי בסי' א' לטהר מידי נבילה ולהכי לא ק' לי' כ"א מהך דפסק ואח"כ שחט:

היינו קמייתא י"ל דרבא ס"ל דיש תרי גווני עיקור עיקור ממש ודסכין פגומה ואשמעי' תנא בתרווייהו רש"י ד"ה יש מהן נבילות נקובת הוושט ע' פמ"ג שהניח בצ"ע מנ"ל להפוסקי' דגם בנקובת הוושט הוה נבילה ונ' דרש"י רמז לן בזה דאס"ד נקובת הוושט טריפה הוה ככל אינך דמתני' הו"ל לתנא למתני איפכא פסוקת הגרגרת תחלה דהוי נבילה ונקובת הוושט בהדי אינך דלא הויין כ"א טריפה ולא זה בלבד כ"א דנקט להני תרתי בויו המחברת ולא אינך ש"מ דחד דינא אי' להו:

ומ"מ ד' הסמ"ג שהביא הש"ך ל"ג ס"ק ד' שכ' דנקובת הוושט טריפה הוה נ' כד' רש"א בבכורות שהביא פמ"ג ל"ג שם דסוגיין לא קאי כ"א אפסוקת הגרגרת אבל נקובת הוושט טריפה הוה:

ויש לתמוה על הש"ך שם שכ' דהרשב"א בתוה"ה ס"ל אפי' טריפה לא הוה והרשב"א קאי שם על עיקור סי' דבה"ג אהא הוא דכ' דלא הוה טריפה וכמ"ש תוס' ג"כ בפ"ק ולא הביא מכאן כ"א דמצינו ל' טריפה לאו דווקא לא זולת וצ"ע גם לא זכיתי להבין היכן מבואר ברש"י בסוגיי' דלמסקנא פסוקת הגרגרת לא מטמאה מחיים:

תוס' ד"ה וליחשוב כל שאין כמוה חי' מ' דיכולה לחיות אין דברי' סותרין למ"ש לעיל דמתני' מיירי שכבר מתה דלעיל דייקו מל' שאין כמוה דלא נקט כל שאינה חיה וכאן דייקו מדלא תנן כל שכמוה מתה ש"מ דר"ל דבאמת אינה מתה מיד כ"א שאינה יכולה לחיות זמן מרובה וזה ל"ש בנביל':

ומי אמר ר"ל הכי ע' תו"ח למה לא מק' בפשיטות מהך מתני' עלה דהך דניקבה הריאה ונ' דהרא"ש יוסף הק' דלמא למעלה מטבעת הגדולה מיירי לקמן וכה"ג לא הוה כמנח' בדיקולא ונ' דא"כ דר"ל ע"כ מוקי לקמן מתני' למעלה ממקום שחיטה לישני כאן בפסוקה במקום שחיטה כאן שלא במקום שחיטה ומדלא משני הכי ש"מ דגם לקמן מוקי במקום שחיטה ושפיר מק' עלי' משא"כ בלא הך דהכא שפיר הייתי אומר דר"ל מוקי מתני' לקמן שלא במקום שחיטה וע' ראש יוסף דד' ר"ל צריכים ביאור מהי"ת תהני שחיטה בפסוקה וי"ל קצת דעדן מחוברת לוושט חוץ למקום שנפסקה ומהני שחיטה להאי חיות דאכתי אי' בה.

בענין מה שהניח הש"ך ל"ג ס"ק ה' ד' המחבר בצ"ע שכ' ניקב תורבץ נבילה נ' דהמחבר בא לאשמעינן דנקובת הוושט נבילה ובא לאשמעינן דלענין אי' אין חילוק בין תורבץ לשאר וושט ונקט להו בהדי הדדי מאחר דאין נ"מ כ"כ לדינא לדידן ע' פמ"ג.

בע"ה בענין בני מעים כמנחי בדיקולא פ' השוחט

רש"י ד"ה אבל בני מעיים לעולם דרך קנה רמז רש"י בזה דלא תימא כמ"ש בחי' ר"ן דדווקא בריאה קאמר ר"ל אבל בשחט הוושט לא אמרי' הכי לגבי בני מעיי' כ"א משום דלעולם הדרך לשחוט הקנה תחלה ומ"מ בקנה וודאי מ' דווקא הריאה אבל הלב והכבד לא וכמ"ש החי' ר"ן וכוונתו דאם ע"י הקנה ניטל הלב למה זה הצריכה תורה תו לשחוט ב' הסי' דמאחר דניטל הלב אין כאן חיות כלל ואמנם ענין החולק בין הלב וכבד לריאה אף כי שלשתן תלויי' בקנה הענין נ' לעיני' דהנה הריאה אין תכליתה כ"א להכניס ולהוציא אויר ונמצא הריאה עם הקנה הכל גוף א' משא"כ הכבד שהוא להפך המזון לדם וכן הלב משכן החום הטבעיי' וכ"ז לא יקבלו כלל מן הקנה כ"א ע"י גידים דקים משאר המעי' א"כ נגלה לעין כ חיותם ממק"א:

ועד"ז צריך לפ' טעמא דמאן דפליג אר"ל דס"ל כל גוף הבהמה א' הוא וכן אבר אף שהוא מחובר למה שהיא מחובר כגון הריאה לקנה מ"מ יש לו חיות גם ממקום אחר ובזה יש להשיב על מה שהקליט הפמ"ג ביו"ד שם אשר מקצת הסי' למעלה ממקום החתך וודאי מקרי מנחי בדיקולא דאין זה מוסכם לעה"ק דהרי חזינן שיש לה חיות גם למעלה ממקום החתך מה שיש בו די:

ומ"מ נ' דה"ט דר"ז דמיאן בסברת רבא דק' לי' מ"ש לב מריאה וכיון דבלב ע"כ א"א לומר כמנחא בדיקולא גם בריאה מנ"ל לומר כן ואפשר ג"כ דק' לי' מה שנתקש' בו הרשב"א בתוה"ה אי הריאה כמנחא בדיקולא האיך מותרת בשחיטת סי' שני ועי"ז הוצרך לומר דר"ל גופי' לית לי' מה דקאמר לעיל בשם לוי סבא כ"א איהו ס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף עיי"ש ד' ל' וכ"ז ק' לי' לר"ז ולהכי קאמר טעמא אחרינא לד' ר"ל:

אמנם ד' ר"ז צריכין ביאור ונ' כוונת דבריו דשחט בו רובו של סי' א' אין לך טריפות גדול מזה אלא שזה צורך הכשירו ומ"מ נעשה בה מעשה טריפות גדול ולאחר שנעשה בה נבילה שוב אין טריפות פוסל בה.

ואמנם בעיא דר"ז צריך להסביר עד"ז הנה השחיטה יש בה ב' ענינים אם היא להתיר באכילה הרי היא מ"ע וזבחת ואכלת והסילוק טומאה ממילא קאתי משא"כ בטריפה הוא רק לסלק הטומאה נמצא דאין ב' השחיטות של ב' הסי' ענינם א' שחיטת הסי' הא' היא מ"ע ושחיטת הסי' הב' היא רק לסלק הטומאה ואף דבעובר אין זה דומה כ"כ דהתם בסי' א' דנינן מ"מ מ' לן אם ב' שחיטות כאילו אין מצטרפי' גם שם לא יצטרפו ומסקי' די ש בכלל מאתים מנה דכיון דשחיטת הסי' הא' הי' לו ב' מעלות לא גרע משחיטת הסי' הב' שלא הי' לו כ"א מעלה א'.

והנה הרמב"ן במלחמות דחה ד' הרא"ש שהביא ראי' מקו' הש"ס לעיל דר"ל גופו מחדא הדר בי' ונ' ד' הרא"ש והראב"ד דמדע"כ סתמ' דש"ס נקט לעיל טעמא דר"ל כדרבא מ' דהאי טעמא פשיטא להו טפי מטעמ' דר"ז.

מזמנין ישראל לכאורה נקט לה למימר דלא אמרי' מגו אמנם א"כ מאי ש"מ מדר"ל אשר ע"כ נ' דלכאורה יש סברא לומר דבאמת ריאה גם לישראל אסורה דלא נשחטה כ"א בסי' א' וכמו שבאמת נדחק הרשב"א הנ"ל.

אמנם אס"ד למימר הכי למה לי' לר"ל למימר דנקבה הריאה אינה טריפה דמצי' למטעי כדר"ז דטעמא משום דאין טריפות לחצי חיות ונהי דלא מסתבר לן באמת כך משום דנקט ריאה דווקא מ"מ לינקט דריאה אסורה לישראל ואנא ידענא דכמנחא בדיקולא דמי' וממילא ל"ש בה שחיטה אלא ש"מ דלישראל שרי' ומ"מ לנכרי אסורה.

וכ' רש"י משום ריאה ונ' דלד' רש"י אלו כיוון בחי' ר"ן שכ' דד' רש"י ריאה דווקא אמנם כבר דחה בראש יוסף וכמ"ש לעיל דמד' רש"י לעיל מבואר איפכא ומ"מ ק' ק' מהר"ם לובלין מ"ט נקט רש"י ריאה ונ' דק' לי' לרש"י אמאי קאי ראב"י דווקא אר"ל דר"ל לא חידש לן כ"א דבסי' א' ג"כ הוה ריאה כמנחא בדיקולא הרי בב' סי' אצ"ל לדר"ל דוודאי הוי בני מעיים כמנחא בדיקולא ומ"מ לב"נ כיון דעדן מפרכסת הוה אבר מה"ח וא"כ בלא ר"ל אסור לזמן גוי על ב"מ אע"כ משום דלא פשיטא לי' כ"כ דאחר שחיטת ב' סי' עדן פרכסה דפרכוס א"צ כ"א במסוכנת ולא בבריאה אמנם מדאמר ר"ל דאחר שחיטת סי' א' כבר הוי ריאה כמנחא בדיקולא והדרך לעולם לשחוט הקנה תחלה א"כ אפילו לא פרכסה אסור לזמן גוי על בני מעיי' והיינו משום ריאה דכ' רש"י.

והנה ד' הלח"מ דהרמב' פס' כסוגי' דסנהדרין דהיכא דאיכא טעמא לא אמרינ' ליכא מידי ומ"מ צ"ל דהא דלא כ' דאין מזמנין גוי על ב"מ היינו דפשיטא לי' דלא קיי"ל כ"א כל הבהמה נפשה יוצאה כא' ואפי' לאחר שחיטת ב' הסי' לא אמרינ' כמנחא בדיקולא:

והנה יש לעורר למ"ש הרמב"ם בה' מלכים שם דלא נאמרו שיעורין לב"נ הדרא קו' הש"ס בסנהדרין לדוכתא דאגזילה שפיר משני דלאו בני מחילה נינהו אבל אשאר אי' הדרא קו' לדוכתא וצ"ל כתי' התוס' דלדידן דקיי"ל ח"ש אסור מן התורה לק"מ אא"כ גם מגזל לא מק' הש"ס דהרי להרמב"ם גם בגזל ח"ש אסור מה"ת וכבר עמד ע"ז הלח"מ בה' גזילה שם ונ' בזה כד' הראש יוסף דהרמב"ם לא כ"כ כ"א לדידן דקיי"ל כל אכילה בתורה הוה אפי' כ"ש אלא דהלמ"מ אוקמ' למלקות אכזית ובגזיל' הטעם משום חזי לאצטרופי וא"כ בב"נ ליכא הל"מ ולכך לא נאמרו שיעורין אבל לר"ל דהל"מ גילה לן אכילה בכ"ש ל"ש ישראל ל"ש ב"נ זה תו"ד הראש יוסף וא"כ קו' הש"ס לא תי' כ"א לר"ל דבגזל בפי' תנינא ב"נ נהרג על פחות מש"פ ולר"ל דלית לי' חזי לאצטרופי בישראל שרי והוצרך לשנויי וכו' ומיושב בזה ג"כ קו' אחרת על הרמב"ם בגזל הנ"ל.

אלא. אי ק' לי הא ק' לי דכ' תוס' לקמן ק"ב דבמתני' דנבלת עוף טהור דטהרי' שם מבואר בהדי' דמגו דמהני שחיטה לישראל מהני לב"נ וא"כ האיך פסק הרמ"בם דלא כמשנה שלימה הן אמת כי תי' תוס' שם דהש"ס הכא דלא פריך אראב"י משום דתני' בלא"ה דלא כוותי' דוחק גדול דממתני' ה"מ למימר תיובתא משא"כ מבריית' דלא קאמר תיובתא דאולי לא מתניא בי ר"ח ור' אושיע' ונ' בניישב תחלה מ"ש הרמב"ם דבעוף אין ב"נל נהרג על אמה"ח והר"א כ' שהוא ט"ס והכ"מ כ' דק' לי' להרמב"ם לחלק מתני' עיי"ש ולדבריו עכ"פ ק' היכן מצינו כי ב"נ סופג מ' דהוצרך למתני אינו סופג דהרי קיי"ל אזהרתן זו מיתתן א"וו דקו' התוס' הוא דק' לי' להרמב"ם למה לא פריך הש"ס מרישא דעוף טהור על ראב"י אלא ע"כ התם בעוף טהור גם ראב"י מודה דאמרי' מגו וטעמא מאי דהא דלית לי' לראב"י מגו משום דמעיקרא אי' אבמה"ח לישראל במ' ולב"נ במיתה וא"כ מעיקרא חמור גבי ב"נ ולהכי לא אמרינ' מגו ואמנם בעוף אין אי' אבמה"ח במיתה אפי' לב"נ כ"א באי' בעלמא ושפיר אמרי' מגו גם לראב"י נמצא דד' הרמב"ם בעוף ובמפרכסת שני' עולין בקנה אחד

תוס' ד"ה א' עיי' ח"ס יו"ד שהק' מהא דאמרינ' עמון ומואב טהרו בסיחון והקו' חזקה מאוד ונ' דרש"י בסנהדרין דקדק ליישב קצת קו' זו שהאריך שם ואמר דלא ניתן רשות למשיח מלחמה וכו' עיי"ש הכוונה דלגבי ישראל המלחמה אפי' היא רשות היא מלחמת מצוה דעכ"פ אם יכבשו העמי' צריכין לקבל עליהם ז' מצות נמצא כי אשת איש זאת שהיא כבושה ביד ישראל ונכנסה תחת כנפי השכינה הרי היא קצת כגר שנתגייר ולמ"ד אחר כל המעשים האלו היא נתגייר' ממש וא"כ עי"ז נפרד האישו' מעלי' ואיננ' אשת איש שהית' כבר משא"כ באומו' דהמלחמ' מעיקר' כעין גזיל' אלא דמ"מ קני' בכיבוש מלחמ' וה"ה גזלן דעלמ' בגוי ג"כ קונה דהרי לא ניתן בב"נ להישבון כמבואר פ' השוכר את הפועל ומ"מ האישות מבעלה הראשון לא נפרד.

באו"ד בדבר שהיא מצוה ובזה מיושב ג"כ אכילת קדשי' ומעשר שני דלישראל מצוה ולב"נ אסור.

באו"ד נהי דפטור ובסנהדרין הק' ממקשה לילד עיי"ש ותי' בתי' בתרא דכה"ג גם לב"נ שרי כוונתם דעוברין גם לב"נ לא הוה רציחה ממש כ"א אזהרה שהיא במיתה לב"נ וא"כ י"ל דגם גבי ב"נ אמרה תור' וחי בהם ולא שימות בהם ויצא לנו מד' תוס' אלו דבר חדש:

באו"ד מ"פ מגזל יל"ד למה לא הקשו משמעתין דהרי יש שם אי' אבמה"ח בישראל וצ"ל דשמעתין לא ק' להו דלמא הכא באמת בהא פליגי ראב"י והש"ס ור"ג א"ר לקמן כראב"י ס"ל ולזה לא הקשו כ"א מסוגי' דסנהדרין דאזלא לראב"י כמו שרמזו בתחלת דברי' וכמו שביאר הרשב"א דהיינו טעמא קאמר דאמר ר"פ ומ"מ מק' מגזל וכו'. ובענין קו' רש"א דלמא לר"מ גם לב"נ בבהמה דווקא נ' דלא ניחא להו לתוס' לאוקמא סתם מתני' דרב שזבי דלא כר"מ:

באו"ד לישראל לא מתסר אלא בכזית הק' הראש יוסף דבאי' אינו זבוח לא בעי' כזית ונ' דלר"ל דח"ש אבמה"ח מותר מה"ת היכא דליכא אי' אבמה"ח גם אינו זבוח מ' דליכא וע"ז שפיר מסקו דלדידן באמת גם אבמה"ח יש בח"ש.

באו"ד ר"ל לית לי' וע' ראש יוסף דלפי"ז ק' קו' הש"ס דסנהדרין מצוה דנאמרה ולא נשני' לישראל נאמרה עיי"ש וצ"ל דלר"ל דבר זה בקבלה אצלינו מפי מרע"ה. וע' ח"ס יו"ד שם במה שלמד זכות על הקצבי' שמוכרין ב"מ לגוי הנה למ"ש דבמכיר' יש לתלות דלמא לכלבא או לשונרא דאוכלי' לאו בר אינש מי יודע אם זה קאי גם אגוי ומ"ש דרוב פעמי' אין שוחטין כל הסי' והו"ל אבר מדולדל מה שעיני ראו רובא דרובא שוחטין כל הב' סי' בבהמה ואמנם מ"ש דעיקר חשש משום פגימת סכין ר"ל דאינך לא שכיחי וכ"ת הרי שהיי' שכיח מ"מ שהיי' כשיעור הגבהה והרבצה וכו' לא שכיח ואמנם מ"ש דכל פגימת סכין הוא רק ספק זה מבואר ביו"ד לענין כיסוי הדם דוודאי בדק הסכין קודם שחיטה וא"כ אימור במפרקת נפגם אמנם מ"ש דלגבי גוי לא מחזקי' אי' צ"ע דכיון דעכ"פ לגבי ישראל לא אהני השחיט' מאומה למה תהני לגבי גוי ולכאור' י"ל דבאמת הדבר ספק אם קיי"ל כר"ל או לא וא"כ אם לא קיי"ל כר"ל לא אמרי' כמנחא בדקולא והסכין ג"כ ספק והוה כעין ס"ס ס' אם קיי"ל כר"ל ואת"ל קיימא לן כר"ל דלמא לא שחט בסכין פגומה כלל ובס"ס למה לא יהא מותר לעכו"ם והנה מאחר שלא דחה ע"ז שם ד' השואל שרצה לתקן למכור הבהמות לגוי מד' רש"ל שהביא הש"ך יו"ד כ"ז דהתם גרע ר"ל דרש"ל לא כ"כ כ"א אם שוחט לצורך גוי לבדו משא"כ היכ' שישראל יאכלו ממנו:

עד שתצא נפשה מ"ש הלח"מ פ"א מה"ש לד' הרמב"ם הא דמטמא טומאת אוכלין אף דמדאוריי' אסורה באכילה ה"ט משום דנפיק מידי אבמה"ח נ' כוונתו דאבמה"ח הוא אי' דרמי על המאכל משא"כ איסור דלא תאכלו על הדם קאי אאדם האוכל לא זולת. וע' פמ"ג יו"ד שם שכ' דגם לרש"י אינו בטל דהוה דשיל"מ ומ"מ משכחת שנתערב סמוך לביה"ש בעי"כ ועד מוי"כ יתקלקל דלרש"י בטל דלא מקרי דשיל"מ.

רש"י ד"ה ומדיחו יפה ע' ראש יוסף ונ' דדייק לי' לרש"י דע"כ קאי אהדחה קמייתא דשם יש סברא שצריך הדחה טפי כמ"ש רש"י משא"כ בהדחה בתריית' מ"ש הך.

תוס' ד"ה מולחו לתי' ראשון למאי הל' הזכיר מולחו וצ"ל לחי' ראשון דאיירי לצלי וע' רש"י ולא זכיתי להבין דלקמן גבי לא יצא דם א"צ צלי הדחה דאין דם בעין:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה