ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין עיקור סימנין חולין פ"ק
ד"ה אמר שמואל ע' רש"א הנה מה שהק' ממה שדחה רש"י ד' הי"מ לעיל לכאור' לק"מ דרש"י לא כ' לעיל כ"א דל' פסול' לא א"ש על מליקה בתלוש אבל הכא דאמרי' כשר במליקה וודאי מק' רש"י שפיר דמ"מ שאינו כשר:
ומה שהק' דדלמא שמואל לגופא אתא ולא לדיוקא והביא ראי' ממתני' דנדה כבר כ' הרשב"א דעל אמוראי' לא שייך זה דאמוראי' צריך לפ' דברי' וכן מה שתי' התו"ח הקו' למה לא קאמר דקאי אעיקר סמנין ותי' דקולא דשחיטה פשיטא דהוה גם במליקה א"כ גם אמוליך ומביא יש לתרץ זה ומה גם כמ"ש רש"י לעיל דמאן דמכשר מה"ט מכשר ומ"מ מה דנקט רש"י כ"ש קוצץ ויורד לכאורה צ"ל ה"ה:
למעוטי סימנין שנעקרו ל' רש"י מבואר מדברי' כמ"ש הראש יוסף דע"כ בשמעתין לא מיירי עיקר דה' שחיטה וכמו שביאר הראש יוסף שם ובזה מסולקי' ד' הרשב"א בתו"ה שהשיב אפי' רש"י בעיקור מסוגיין והרי בסוגיין גם רש"י מודה דע"כ מיירי בסימנין שנעקרו:
וכדר"ה. מזה הביא הרשב"א בתו"ה ראי' דקיי"ל כל"ק דר"ה ואמנם למ"ש רש"י לקמן דלא קיי"ל כרמי בר יחזקאל א"כ א"צ לתי' דר"פ כ"א אדרבא קיי"ל דשמואל למעוטי דרמי בר יחזקאל אתא ואין כאן ראי':
רש"י ד"ה מן התורה כ"א מד"ס כוונתו דאם הי' כוונת רב אחא דמקרא דזאת תורת הבהמה והעוף לא ילפי' שפיר קאמר דאי מהאי קרא אין היקש למחצה ואמנם אי כולא מלתא הל"מ א"כ י"ל דהל"מ דאין עיקור לעוף ומדפריך עלי' רב אשי ש"מ דשמע מני' אלא מד"ס ושפיר פריך עליו:
ועד"ז מובנים ד' הלח"מ שכ' דאילו נקט הרמ"בם לדינא פירוש' דרב אחא ברי' דרבא ואף דאותבא רב אשי היינו משום דאיהו מד"ס קאמר אבל אהיקישא שפיר קאמר ואמנם אנן מדק' לן דרמי אברייתא דלקמן דרמי הל"מ ס"ל ולק"מ:
ולמסקנא דמ"מ אפי' בהיקשא קאמר ר"א למלתא נ' הענין דהרי עכ"פ ק' מ"ט לא כ' בפ' ראה גבי שחיטה כ"א בקר וצאן וצבי ואיל כיון דגם עוף איתקש אלא ע"כ משום דאף דאיתקש מ"מ יש חילוק ביני' ואיכא למימר דהיינו עיקור סימין:
אמנם ע"ד הרמב"ם לא הי' לבעל הלח"מ לומר תי' זה דבהדי' פסק פ"ו מה' מעה"ק כרבין בר קיסי דבמליקה אין עיקור וטעמא נ' משום דלרבא בר קיסי לא אצטריך למימר דפליגו הנהו ברייתות דמיירי רש"י כוותי' נקטי' ומ"מ רש"י לא מ' לי' כן דנדחה ר"י אמר שמואל דאינהו מרא דשמעתתא בכל דוכתא דש"ס מקמי רבא בר קיסי ומ"מ פשט ד' רש"י לד' הלח"מ עד"ז דאמרי' רמי אי' לי' יש שחיטה לעוף מדרבנן ואנן קיי"ל דהוה דאוריי' אך א"כ העיקר חסר בד' רש"י ולזה נ' כוונת רש"י דלכאורה הו"ל למפסק כרמי משום דשמואל כוותי' ס"ל אלא כיון דרמי גופא מודה דשחיטת עוף דאורייתא וגם ברייתא דלקמן יוכלה לומר כן דאיפכא לא קאמר רב אשי א"כ שוב אמרי' בדאוריי' הלך אחר המחמיר:
תוס' ד"ה לא אמרן בסו"ד ואמנם למ"ד לעיל מחזיר דווקא א"כ לא הוה טריפה כלל דהרי חותך סימנין תחלה וא"כ האי מ"ד ע"כ ס"ל יש שחיטה לעוף דאל"כ ק' לי' קרא דיחזקאל אם לא שנאמר דס"ל כל חתיכת שדרה ומפרקת אפי' בתר סימנין הוא טריפה כחומרא דידן:
והנה ד' הרשב"א בחי' מדלא מפ' שמואל גם שהיי' ש"מ אין שהיי' פוסל במליקה והר"ן בחי' כתב דא"צ דהרי עשה מעשה טריפה וכ"ת א"כ גם בשחיטה למה אצטריך צ"ל בס"ד דלשם שחיטה ל כא מעשה טריפה ומ"מ ק' הרי בקנה איצטרך דאינו עושה מעשה טריפה וצ"ל כיון דבמליקה חותך שדרה ומפרקת תחלה ממיל' עושה מעשה טריפה וא"כ בשחיטה באמת לקנה הוא דאצטריך ואמנם אי ס"ל לשמואל מחזיר דווקא או אף מחזיר א"כ גם במליקה יוכל לשהות קודם שעושה מעשה טריפה וז"נ ד' הרשב"א ולהר"ן שמואל כר' ינאי דדחה ד' בני ר' חייא:
רש"י ד"ה נבילה ד' רש"י לאו רישא דמטמאה מחיים סיפא וז"ש הרשב"א דד' רש"י צ"ע תוס' ד"ה הותזו והנה לפנינו במתני' שם הגי' כגון זנב הלטאה ומ' לי' לרש"י דדומיא דהלטא' דהיינו ח' שרצי' קאמר והביאו לרש"י ג"כ לזה ק' הרשב"א ע"ש וכן מה ענין הלטאה לבהמה עוף וחי':
במשפט ע' מזרחי על התורה שעמד ע"ד רש"י פ' ויקרא שם שפי' דקאי אמשפט נדבה כמו בביצה שהובא בתוס' כאן ויישב ד' רש"י דמפ' בחומש עפ"י פשוטו ומ"מ מ"ט כולהו מ"ד לא מפ' בבריי' הכי ונ' דאי אמשפט עולה קאי הו"ל למימר כמשפטו ובביצה ה"ט משום דבאמת לא קאי אהקרבה עצמה כ"א אסמיכה:
גמ' מאי הותזו נ' דק' לי' אי הותזו ממש א"כ פשיטא דמטמאי' ומה"ט פ' רש"י אפי' לר"ל דעדן מחובר בעור כי היכא דלא תיהדר קו' למעיקרא.
רש"י ד"ה כמשפט יישב לן רש"י בזה קו' הרשב"א מאי ס"ד דת"ק למדרש קרא לפני פניו ולא אחטאת העוף דלפניו ולזה כ' רש"י דהרי עולה זו באה תמורת חטאת בהמה שהי' לו להביא ולא תמורת חטאת העוף ומ"מ הק' רש"י לקמן דמה ענין לימוד זה לחטאת בהמה ומ"מ בד' הרשב"א מיושב שוב קו' רש"י דע"כ מבהמה יליף דהו"ל היקש לגמרי משא"כ מחטאת העוף הייתי אומר דלמא איפכא מהא חילק ולשאר דברי' הוקש.
תוס' ד"ה כמשפט בסו"ד ע' רש"א ור"מ ומ"מ מאצבע וכהונה עדן ק' וצ"ל דהתם כיון דכהונה כ' מקרי גילוי מלתא בעלמא
תוס' ד"ה ת"ל והקריבו בסו"ד תדע כוונת דברי' ע"ד שכ' הרשב"א דאף די"ל דמה מצינו מליקה מליקה י"ל אפכא אלא דמ' להו לרבנן לגילוי מלתא בעלמא וא"כ ה"ה לר' ישמעאל וע' בחי' ר"ן לדעת רש"י אלו.
רש"י ד"ה מול עורף מנ"ל פי' לר"א בר"ש כ' רש"י דליכא למימר דתרתי יליף אבל לת"ק א דרבא הרי לא יליף מחטאת העוף שום היקש:
תוס' ד"ה ואינו מבדיל נ' דרש"י לא קאמר כן כ"א לבר קפרא דדריש הכי לקמן כוותי' ס"ל להני תנאי דברייתא אבל מתני' דהשוחט אתית כאידך מ"ד דילפי או מהל"מ או מד"ס ולכתחל' דינו כבהמה בב' סימני':
באו"ד מאי דמק' תוס' מלעיל משחט שני' או רוב שני' י"ל דניחא להו להש"ס טפי לחלק חדא מחברתא מלאוקמא כולא ברייתא כראב"ש:
תוס' ד"ה שיכול בסו"ד ע' רש"א ומ"מ ד' תי' זה מורי' בהדי' דדווקא אק"ו קסמכו ונ' לפ' דלכאור' אי הוה כתב בני יונה קודם דלמא הו"א קטני' דווקא אלא זה אינו מדלא כ' בשום מקום בן חורי' אמנם א"כ דלמא שוב גדולי' דווקא ולהכי איצטרך ק"ו:
ד"ה תמות וזכרות בסו"ד נ' משום דגם לרש"י ק' לי' ל"ל קרא דמן העוף להכי כ' דהך סוגי' או דלא דרש בבקר וכו' או דלא דרש מן העוף ומספיקא שבקא לתרוויי':