ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין שוחטין מן הצדדין חולין פ"ק
רש"י ד"ה השוחט מן הצדדין לפום פשטא ק' לי' לרש"י מאי דתנן כל הצוואר כשר לשחיטה והרי גם צדדין בכלל צוואר אמנם נ' לדעתי דהוק' לרש"י דבר אחר דהנה התנא דמסיק בשחיטה ומליקה ביחד א"כ מיירי ג"כ בתורי' ובני יונה והנה בבני יונה ידוע וכמבואר בב"י שהסימנין מן הצד וא"כ הו"ל החזיר הסימנין וא"כ אמאי לא ישחוט לכתחלה אלא ע"כ מתני' לאו דווקא דיעבד קתני וכיון דל' דמתני' ע"כ לאו דווקא מהי"ת נחמיר מעצמינו אפי' בלא החזיר ובזה מובני' לי ד' התוס' המוקשים מאוד שכ' מצינו לפ' וכי מה הי' ק' להם שכ' מצינו לפ' דאפי' בהחזיר לכתחל' פסול וא"כ אפי' ביוני' שייך ל' דיעבד וכ"ת הרי ביוני' ל"ש למגזר אטו לא החזיר כל מדות חכמי' כך הוא כיון שבכל הבע"ח דינא הכי לא חלקו חכמי' ובזה נתבארו לנו ד' הרמב"ם פ"א מה' שחיטה שכ' מקום השחיטה מן החי מן הצואר וכ' הכ"מ ד' למעט ששה נבילות והוא וודאי דוחק וגם מ"ש הכ"מ מדעתו דרצה לכלול אפי' עופות ק' ג"כ הרי כבר כ' למעלה בה' שחיטה בבהמה חיה ועוף מ' היא אמנם משום דהרמ"בם כיון בל' צואר פני הצואר וכמ"ש לקמן דמן הצד דיעבד הוא דכשר וס"ד דבבע"ח שהסימני' מן הצר כמו יוני' ס"ד דבהנהו מקום השחיטה מן הצד דבכל מין חי מקו' השחיט' מן הצוואר דהיינו אמצע הצוואר וכמ"ש לקמן בהדי':
ואמנם מ"ש הב"י בשם כלבו דצריך להחזיר הסימנין ק' לכאורה הרי עכ"פ כיון ששוחט באמצע הצוואר אינו נוגע למפרקת וצ"ל דמשום ד' הרא"ש כ' כן שכ' שהסימנין רכין ונדחין וא"כ אם אינו מחזירן יוכל להיות אשר מ"מ ישחוט המפרקת תחלה:
ודע דבד' הרא"ש אלו נדחו סברת הרשב"א בתו"ה שכ' דהסימנין מחמת שהן רכין ע"כ נשחטין קודם המפרקת וע"ז השיב הרא"ש כי אדרבא עי"ז הם נשמטין בנקל יותר מהמפרק' העומד במקומו:
והנה פלוגתת הרשב"א עם הב"י הוא במלת אפילו שכ' תוס' דמל' זה דייק רש"י דע"כ גם בלא החזיר דיעבד כשר דאל"כ ע"כ מתני' בהחזיר דווקא מיירו ומאי אפי' שכ' ולא תי' הש"ך שדחה ד' רש"א ראי' זו ואמנם בדברינו לעיל א"ש בע"כ מתני' דמיירי ביונ' קאי אהחזיר ואבעלמא כ' ל' אפילו דבעלמא אפי' החזיר דיעבד דווקא ולעולם לא החזיר אפי' דיעבד ואמנם מה דק' לד' רש"א דמה גזירה שייך אי דיעבד כשר כבר כ' מקדם דלד' הר"ן א"ש דבלא החזיר איכא צער בע"ח וודאי דיעבד לא מעכב ומ"מ כיון דהוה אי' דאורייתא גזרי' אפי' בהחזיר ובד' הר"ן אלו ג"כ נדחין ד' הרשב"א בתו"ה שכ' דכיון דדיעבד ע"כ כשר למה נאסור לכתחלה דכיון דמשום צער בע"ח הוא שפיר אסור לכתחל' אף דדיעבד כשר ומה שיש לתמוה הוא מה שהביא הטו"ז מד' הרש"בא בתו"ה שהשיב הרא"ה גבי ההיא דהגרים שליש דלמעלה מן הסימנין בבשר מאי איכפת לן ל"מ דלא קפדי' על בשר והרי הב"ח מיירי במקום סימנין והרשב"א שלא במקום סימני':
רש"י ד"ה השוחט מן העורף מול העורף נ' כוונתו משום שהמתיק ד' הגמ' דבמחזיר סימני' דיעבד כשר ואי עורף ממש מאי החזרת סימנין שייך בעורף ממש לזה כ' דר"ל מול עורף דהיינו אחורי הצוואר ושם וודאי שייך החזרת סימני':
רש"י ד"ה דווקא מחזיר נחלק על תוס' ד"ה מסתברא וטעמו נ' דאס"ד דלמ"ד מחזיר דווקא דיעבד כשר בלא החזיר א"כ אדרבא מסתברא מתני' טפי כהך מ"ד דהרי מתני' ל' דיעבד נקט ונדחק רש"י במתני' דמשום שוחט נקט ל' דיעבד ואמנם להאי מ"ד דיעבד דווקא משום דמתני' בלא החזיר ע"כ מיירי כדדייק הש"ס וא"כ לק"מ אלא ש"מ דלהך מ"ד אפי' דיעבד ומטעם שכ' הר"ן בחי' דוכי מתה עומד ומולק:
וטעם הרש"בא על מ"ד אף מחזיר דחה ג"כ הר"ן שם ע"ש דהרי בני ר"ח לית להו האי כ"ש: