אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין סמוך מיעוטא לחזקה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין סמוך מיעוטא לחזקה

בענין חשוד ואחלופי רפ"ק דחולין

חולין פ"ו ע"ב תוס' ד"ה יאמרו ס' אי' וכו' בסו"ד נדפס הג"ה ומהר"ם לובלין כוונתו דלענין אי' לא מהני צירוף חזקה ודבריו לא זכיתי להבין מיעוט וחזקה לא מהני אבל רובא וחזקה הרי מהני כדמסקי' הכא וביבמו' וצ"ע:

יבמות ר"פ בתרא תוס' ד"ה מחוורתא מתני' ר"מ בסו"ד אע"ג דגבי כותי' גזר צ"ע הרי גם בדמאי גזר אלא דלא הוה דאוריי' הרי גם בכותי' לא הוה דאוריי' וצ"ע והנה הרא"ש מאחר שדחה שיטת ר"ת א"כ לא ס"ל כלל כסוגי' דידן וכפתח דבריו וכן מסקנתו בבכורות וא"כ לא ידענ' למה הטור בחיבורו ובקיצור פסקי' הביא משנתינו כצורתה ובשלמא בטור י"ל דסמיך אד' הרא"ש בחולין דמסכי' לד' ר"ת וס"ל אדבתרא היא חולין ואף שלא יישב שם קו' אר"ת שהביא הכא ובבכורות אבל למה בקיצור פסקי' עוד הביא משנתינו כצורתה דלד' הרא"ש ברישא תנשא לכאורה וצ"ע. אח"כ מצאתי קו' זאת בס' יש"ש ובק"נ כ' לתרץ דהרא"ש לענין חלב פוטר דווקא דחה ד' ר"ת וק' וכי כאן ביבמו' בא הרא"ש לברר דין חלב פוטר:

והנה מ"ש הרשב"א בחי' כאן לחלק בין מיעוט הנפרש מהרוב דמיעוט מפילות ובין מיעוט העומד בפ"ע כמיעוט אין מתעברות לכאורה היינו לרבנן דפליגי במטפחין ולא ס"ל התם סמוך מיעוט' אבל ר"מ דס"ל התם סמוך מיעוטא א"כ ס"ל דלא בעי מיעוט הנפרש מן הרוב א"כ ק' מאי תי' לי' להרשב"א למה לא חשיב רבא ברישא ב' מיעוטא משום דמיעוט אין מתעברו' לא חשיב מיעוט הרי רבא לר"מ קאי ולר"מ ראוי להצטרף וצ"ל דה"ק הרשב"א משום דרבא גם לרבנן קאי וא"כ ע"כ מתני' דלא כר"מ וזה לא מ' מסו"ד רבא א"וו כתי' שני של הרשב"א שם צ"ל אליבא דר"מ וע' בנ"י. הנה סברא זו עצמה כ' הרשב"א במשמרת הבית שער השחיטה בהא דכ' לסלק השגת הרא"ה מעל הרמב"ן והנה כ' שם בפשיטות דלולי הנך סברות שכ' שם גם בנקב במקום שחיטה הוה שייך סמוך מיעוט' וצ"ל דכיון דר"מ לית לי' הך סברא כמ"ש א"כ גם היכא דשייך סמוך מיעוט' צריך לחלק לר"מ בין אפשר ללא אפשר:

אמנם פשט ד' הרמב"ן בתו"ה שם שכ' הרי שחיטה לפניך וכו' מ' כסברה ראשונה של הרשב"א במ"ה שם משום שנעש' עכ"פ מעשה שחיטה ונסתלקה החזקה מטעם זה אתי' עלה ונ' מ"ש רש"י ר"מ דכותי' היינו דאס"ד דגם מתחלה מיירי הש"ס מר"מ דקטן וקטנה א"כ הרי ידע הש"ס דלרבנן אף דלית' קמן ואמנם למ"ש תוס' דט' חניות ל"ד כ"א דומיא דהתם דהיינו רוב שנוכל לעמוד עליו ומ"מ לא מקרי איתא קמן והיינו כותי פשיטא שכיוון רש"י שפיר וז"נ כוונת תוס' אף שסתמו דברי':

בע"ה בענין השוחט בסכין ונמצאת פגומה חולין פ"ק

בסכין ע' רש"י ומ"מ מדנקט הש"ס בסכין סתמא יש מכאן ראי' למ"ש הרא"ש דהשוחט שיש לו סכין מיוחד לשחיט' ואינו עושה בו שום דבר הרי הוא בחזקתו והיינו בסכין דנקט הש"ס ר"ל בסכין של שחיטה:

ונמצאת פגומה כ' רש"י ולא בדקו מיד אחר שחיטה ר"ל דבס"ד דפליגי רק בשיבר בו עצמות מיירו כה"ג אבל לא למסקנא דלמסקנ' אפי' בדקו מיד תולין לר"ח במפרקת:

רש"י ד"ה בעצם באותו ששיבר נ' כוונתו דכולא סוגי' דהשתא אזלי רק לס"ד ולאפוקי ממ"ש הרשב"א דקו' הש"ס הי' למסקנ' דווקא ודחה מזה ד' רש"י כ"א אדרבה לס"ד אזרל' סוגי' ודקאמר הש"ס וודאי טבל הכוונה כמ"ש תוס' משום דנתעסק באותו מין. והנה הביא הראש יוסף מאשל אברהם קו' על מה שהוכיח הרשב"א ממומר דנאבד הסכין לאחר שחיטה כשר והק' האשל אברהם דאטו יהא מומר עדיף מישראל ומה להש"ס להזכיר זה כיון דגם ישראל כשר צריך לבדוק ודחה הראש יוסף דבמומר אס"ד דנאבד לאחר שחיטה פסול אינו רשאי ליתן לו לכתחלה דלמא משתלי ול"נ דלא דמי כיון דגם בישראל כשר שייך האי משתלי אלא דלא סגי בלא"ה גם למומר רשאי ליתן ולא גזרי' דלמא משתלי:

תוס' ד"ה סכין כס"ס כבר כ' לעיל בענין חזקה משום דשם אונס חד הוא כ' תוס' כס"ס וע' רש"א שנתקשה בסו"ד אמנם כוונתם לד' הרשב"א דבה"פ המק' והתר' דהמק' הוה סבר דעיקר רבותא הוא בפגימה אף דסברא נוטה טפי להתיר משום דעצם וודאי פוגם וא"כ ה"ה בשהה ודרס והתרצן תי' דעיקר הסברא בהמה לא אתרעאי פי' וא"נ בעור אפגם דלמא שלא כנגד הפגימה שחט:

וע' בחי' ר"ן במ"ש שהה ודרס לא מינכר כוונתו דבשמוטה א"ל הרי שחיטה לפניך דהרי שמוטה לפניך משא"כ בשהה ודרס י"ל הרי שחיטה לפניך ובוודאי לא שהה. והנה מסקנת תוס' בשמעתין כתי' בתרא דכן רהטא סוגיין פה ולא משום חסר ואתאי מה"ט לא תי' תוס' לקמן בסוגי' דחזקה הקו' מתרתי לריעותא כמו שתי' בנדה דלא מ' להו הכא הך סברא דמשום חסר ואתאי לחוד לא נימא מקוה אתרעאי וגברא לא אתרעאי. והנה עדן צריך ליישב המק' על ר"ח מדוע פריך מברייתא דטבל ועלה ושביק מתני' דמקוה מתני' היא אמנם עיקר קו' המק' הי' בס"ד דקאי אשיבר עצמות וממילא ל"ד כלל למקוה דבמקוה אין במה לתלות וכאן יש לתלות בשבירת עצמות אולם תוס' הק' למסקנ' דאפי' אין במה לתלות ג"כ קאמר ר"ח וע"ז תי' דבתי' הש"ס גם זה נסתלק. ודע דמשום דהתוס' דייקא מפשטא דסוגי' כתי' ג' ומשו"ה נקט האגודה לעיקר לפסק הל' בעובדא דשוחט גס כן תי' ג' דווקא. ודעת רש"י בתי' הש"ס בהמ' לא אתרעאי אינו כד' הר"ן בחי' דהש"ס הדר בי' מתי' קמא דעצם וודאי פוגם כ"א תרווי' בעי' היכא דהרי דהריעותא בנידון עצמו לא אזלי' בתר מצוי ולא מהני עצם וודאי פוגם אמנם היכא דבגוף הנידון אין ריעותא ובסכין דאיכא ריעות' מסתבר לתלות במצוי אזי אמרי' הרי שחיטה לפניך:

והנה, ד' הב"ח סי' י"ח דלר"ה וודאי נבילה והש"ך סי' כ"ז הק' עליו משחיטת חש"ו דאי לאו דרוב מעשיו מקולקלין הוה צריך שחיטתן כיסוי אף דהוה ס' בשחיטה וע' בראש יוסף בשמעתין ואני אבאר דד' הב"ח כיון דהסכין פגום לפניך ובהמה בחזקת אי' הי' דומה למאי דאמרו במקוה דהטהרות טמאי' וודאי ולא ס' משום דחסר לפניך והעמד טמא וה"נ הו"ל וודאי נבילה משא"כ ברש"י דאין כאן כ"א ס' א' מודה הב"ח דמידי ספיקא לא נפקא ואמנם כ"ז אם במקוה ה"ט וכן הסכי' הראש יוסף שהוא ד' הרמב"ם שם ולמ"ש ל"מ כן מדכ' כאן ס' נבילה ואמנם אם במקוה הטעם דילפי' אף טומאה ברה"ר מתחלת טומאה ברה"י וא"כ בטומאה דווקא הוה גזיה"כ שיהי' וודאי ולא באי' כ"א מידי ספיקא לא נפיק א"כ הדין עם הש"ך דס' הוה:.

רש"י ד"ה והל' כדר"ה דחיישי' לעור והורה לי ר"י וכו' י"ל דכוונת רש"י דלכאורה הי' אפשר לומר כיון דקיי"ל כר"ח בשיבר עצמות ה"ה דקיי"ל כוותי' בעוף אפי' לא שיבר משו' דעורו רך לזה כ' רש"י דבכ"ג חיישי' לעור אפי' בעוף והביא ראי' מרבו ולקמן כ' רש"י הטעם משום דמפרקת לא עדיף טובא מעור הואיל ואינה מכה בה וכ"כ הרמב"ם דאפי' בעוף קיי"ל כר"ה:

א"נ י"ל דלקמן כ' רש"י בעצם מפרקת לאחר שחיטה כוונתו דאף דלכאורה אם גם לר"ח תליא במפרקת אכתי דלמא בין סימן לסימן נגע במפרקת אמנם ר"ח ס"ל דתלי' לאחר שחיטת שני הסי' נגע וא"כ י"ל דמה"ט הוא דלא קיי"ל כר"ח משום דחיישי' נהי דבמפרקת נגע דלמא בין סימן לסימן וא"כ בעוף גם אנן כר"ח ס"ל לזה כ' רש"י דקיי"ל כר"ה דחיישי' לעור וא"כ ל"ש בין בהמה לעוף:

רש"י ד"ה מתלא תלינן טרח ליישב לפי שיטתו דלר"ח נגע מיהת בעי' א"כ לכאורה הרי לא תלי' לזה כ' דמ"מ כ' דמ"מ מקרי זה מתלי תליא וכו' וע' ח"ר:

ד"ה אי הכי ושחטתם בזה כוונת רש"י דהמק' דלא ידע דהטע' משום כבודו של חכם ע"כ הוה ס"ל כס"ד לקמן דמשחטתם:

בזה ילפי'.

ד"ה ע"א נאמן והנה מוזבחת לחוד ל"מ לי' לרש"י דלמא לנפשי' קאמר קרא וזבחת ואכלת משא"כ משחט את בן הבקר שפי' הביא דכהנים אכלו אלא דאכתי דלמא באמת בעי' עדי' מלבד השוחט דהיינו עוד א' לזה כ' רש"י מדכ' רחמנא בעריות גז"ש דבר דבר מממון דבעי' עדי' ש"מ דבשאר אי' לא בעי' עדי' ואכתי מושחט לחוד לא ניחא לרש"י דלמא כהני' שאני שהם מיוחסי' שבישראל ולזה הביא ג"כ וזבחת ואתא חדא לגלויי על אידך מה ושחט לאחרי' אף וזבחת כאשר ציוותיך לאחרי':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה