אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין סכין וקערה פ' כ"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין סכין וקערה פ' כ"ה

בע"ה סוגי' דכבדא פ' כ"ה

ג' הטעם שמפ' רש"י דקאי אצונן משום דפשיטא לי' דבלא הדחה וודאי אסור לחתוך אפי' צונן ודנימא כהרשב"א והרא"ש דר"ל אבל בליתא דפרסי צריך דזה דוחק וכמו שתמה רש"ל א"וו סכין לכ"ע בעי הדחה ולאחר הדחה אם גם הצונן בעי הדחה בהא פליגי:

ואמנם מ"ש הר"ן דד' רש"י דמשום דביה"ש צונן אפי' ברותח בהדחה סגי תימא מב' פנים חדא דרש"י כ' בהדי' דלר"נ ביה"ש רותח ס"ל ותו דהרי הכא בלא הדחה מיירי לד' הר"ן ואיכא דם בעין ולענין בעין מה לי ביה"ש צונן או רותח:.

כבוש הרי הוא כמבושל להכי נקט מליח וכבוש משום דמיירי בין במנוקב בין באינו מנוקב ובמנוקב הטעם משום מליח ובאינו מנוקב הטעם משום כבוש וכהני פוסקי' דס"ל דבין במנוקב בין באינו מנוקב מיירי.

והא דרבין ליתא לכאורה לד' רש"י דר"י דקאמר בע"א טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו ס"ל טע"כ לאו דאוריי' וא"כ ס"ל בבב"ח חידוש ומסקי' בפסחי' דהחידוש תרי כולי יומא שרי וא"כ ע"כ בשאר אי' כבוש כמבושל ס"ל ומדלא דייק הש"ס הכי ש"מ דר"י טע"כ דאוריי' ס"ל ויליף מגיעולי נכרי' ולהכי אין לוקין וכמ"ש תוס' בע"א שם.

האי היתירא דאתי לידי איסורא דאי' קאכיל יל"ד דשפת יתר הוא ועוד אביי מאי קסבר ונ' דאביי הוה מפ' דמיירי שנותן בה היתר יותר מס' ובאי' אסור משום מבטל אי' משא"כ בחלב ההיתירא וע"ז קאמר רבא אם אתה מתיר ביותר מס' אף הוא בא להתיר בפחות מס' ואתי לידי איסורא:

בע"ה בענין ג"ט בר נ"ט פ' כ"ה

פי' רש"י עלו מן הצלי לכאורה כוונת רש"י דאי ס"ד מן הבישול א"כ לא באו אל הקערה כ"א דרך עירוי ועירוי אינו אוסר כ"א כדי קליפה ורש"י לא רצה לפ' הסוגי' דס"ל אסור לאוכלן בלא קליפה דמ' לי' אסור דרב דדגי' דומיא דאסור דצונן לאביי וס"ל דמדאוריי' בצונן מבלע בלע מ' או בכולו או כדי נטילה וכן מוכחי' בהדי' ד' רש"י לקמן ולזה פי' רש"י דבעלו מן הצלי מיירי דאז הוה כ"ר ממש ומה"ט ג"כ נקט הש"ס דגים בכותח דנדע דבצלי איירי דדגי' מבושלי' אין אוכלי' אותן בכותח כ"א ברוטבן:

א"נ י"ל דלהכי נקט דגים דנדע דמיירי בקערה מקונחת דקערה של בשר שאינה מקונחת אין אוכלין בה דגים וע' רש"י לקמן גבי צנון.

ומ"מ במ"ש דד' רש"י דלא מיירי באי' כ"ק מבואר ג"כ כוונתן דמפ' לה בצלי וקערה צוננת ולא ניחא לי' לפ' גם בצונני' וקערה רותחת וכמ"ש תוס' דנהי דלרב דס"ל עילאה גבר קליפה מיהא בעי מ"מ לא מ' דרב מאי' כדי קליפה מיירי:

ועד"ז יש לתרץ ענין שמואל ור"א שנתקשה בו בס' באר שבע דהתם הי' דגים שעלו צוגני' בקערה רותחת ולשמואל הוה זה דגים שעלו בקערה ולרב לא הוו דגים שעלו בקערה ואפשר שרב הי' קולף אותם ושמואל לאו אדעתי' וא"ל שמואל לר"א ממ"נ תיכול אי ס"ל כרב דנ"ט בר נ"ט אסור הרי רב גופי' אכיל אצלי כה"ג משום דס"ל עילאה גבר ואי ס"ל תתאה גבר כוותי הרי אנא ס"ל נ"ט בר נ"ט מותר ור"א לא הבין זה וסבר הדר בי' רב ורב קאמר לי' ח"ו דליספי לי מידי דלא סבירא לי כ"א לדידי הי' מותר מטעם אחר וכמ"ש:

דרך אחר י"ל דבאמת גם רב לא אסר אלא לאחר טעימת קפילא וכמ"ש הרשב"א ורב לא טעם בהם טעם חלב ואכלם בכותח ושמואל טעם בהם טעם חלב והניח לרב לאכול משום דס"ל נ"ט בר נ"ט שרי והיינו דקאמר לר"א ראה קלישת טעם נ"ט בר נ"ט לרבך יהיבי לי' ואכל ורב שפיר אמר דשמואל הודיעו שהם דגים שעלו בקערה אלא מ"מ אכל משום שלא הרגיש בהם טעם.

ויל"פ פלוגתת רב ושמואל דשמואל ס"ל טע"כ לאו דאוריי' ובבכ"ח חידוש הוא וטעמא דבעי' טעם משום דדרך בישול אסרה תורה ונ"ט בר נ"ט לא מקרי דרך בישול ורב ס"ל טע"כ דאוריי' ובבב"ח דינו כשאר אי' וכ"ז דאיכא טעמא אסור:

יהיב טעמא כולי האי ר"ל והאיך בא שמואל להתיר נ"ט בר נ"ט ואמנם אי מהתם דייקת לא נוכל למילף כ"א צנון דהיא דומיא דהנך סימני' ומשני הש"ס אפי' צנון לא נוכל למילף דנפיש מררי' טפי מצנון.

בסכין שחתך בו בשר הנה לד' ריב"ם בפ"ק בשמעתא דסכין של נכרי' אפי' חתך בה בשר צונן שייך האי דינא ולא כמ"ש הרמב"ם צלי ופי' הכ"מ דר"ל רותח והא דאצטריך אגב חורפי' היינו כמ"ש רש"י דמשום חורפי' בלע טפי ולא מהני גרירה או קליפה והיינו ל' בלע ולא ק' קו' תוס' בפ"ק מסוגיין על הריב"ם.

והנה כאן פי' רש"י ב' פירושים ולעיל לא פי' כ"א משום דשומן קרוש נ' טעם רש"י משום דהש"ס פריך מ"ט ובשלמא אי באי' בעין מיירי שפיר פריך מ"ט צנון מותר משא"כ אי ע"י דוחקו וחורפי' בלע מאין פשיטא להש"ס הך סברא דפריך מ"ט:

הסבר ד' תוס' ד"ה היתירא בלע דאביי מדפליג על רבא ע"כ בלא טעימ' מיירי דלא מסתבר לי' לפ' כרבא דבטעימ' קאמר דא"כ פשיטא דמותר וכמו שהק' הר"ן וא"כ מאי היתירא בלע דקאמר.

הק' תלמיד א' על ד' סה"ת שהביא הרא"ש דקאמר ירקות במים הוו ג' נו"ט הרי גם המים נשארי' בתוך הירקות וצ"ע.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה