אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין נשבר העצם פ' בהמה המק':

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין נשבר העצם פ' בהמה המק':

בע"ה בענין המפלת שליא פ' בהמה המק'

רש"י ולשמואל דגידין קיימין מזה נ' דנפקא לי' להרא"ש דטעם רש"י דפלוגתא דרב ושמואל בארכובה אמצעי משום דבארכובה עליונה לא מ' לרש"י סברא לחלק אמנם הרשב"א כ' כוונה אחרת לד' רש"י עיי"ש אמנם מה שדחה הרשב"א ראי' הר' יונה כבר דחה הר"ן וצע"ג:

אבר מוטל באשפה יל"ד הרי גם באבר היוצא שייך זה וצ"ל דהתם דאוריי' אבל הכא דרבנן ורבנן לא מתקני מלתא דתמיהא אמנם כדפריך בתר הכי מאבר שממנו חיה הענין עד"ז דעל שאתה משליכו לאשפה לא ידעו אם היתה רק נשבר או נחתך ויבואו להתיר גם נחתך ולכאורה מל' מוטל באשפה קצת ראי' לד' סמ"ק דס"ל דאבר המדולדל אסור לבן נח:

ואמנם האחרוני' הניחו בצ"ע טעם חומרת רמ"א דאפי' לא ניקב העור כלל אסור ולי נ' הטעם דחיישי' לסברת הר' יונה שהביא הרשב"א דמתני' לחוד ואפי' בלא יצא לחוץ בעי' רוב בשר קיים ומי יודע לשער זה בפני' והיינו שסיים ד"מ דלא בקיאי' בחפוי בשר ומ"מ ל' רמ"א מורה בהדי' דדווקא היכא דאיכא חשש טריפות מחמרי' ולא הן ד' הש"ך כ"א דגם באבר המדולדל מחמרי' שכ' וכן באבר המדולדל יש לסמוך אם נקשר ש"מ דבלא נקשר אסור אלא דל' וכז ק' פשיטא הא קיל טובא מחשש טריפות ונ' כוונת הש"ך דכה"ג אפי' לעצמו אין להחמיר ולזה נ' דכיוון הדג"מ שכ' דד' הש"ך דבאבר אפי' לעצמו אין להחמיר:

דאגרמיה ולגיו ע' רש"י נ' דלא רצה לפ' כהרא"ש דההוא מוסיף דא"כ הו"ל למימר אף דאגרמא ולגיו:

מה שהביא הרא"ש ראי' ממה שלא הביא הרי"ף הך דאגרמה וכו' דלא מפ' כהראב"ד אפשר לדחות דממה שהביא דשמואל דאמר מקום שהגידין צומתין והיינו דאגרמא ולגיו לא אצטריך לאתויי טפי.

מה שנתקשה הרשב"א על ל' מכדי דאמר שמואל נ' דע"ד שכ' הטו"ז דע"כ מחצה אלימי הוה טפי מתרי מחצה קטיני א"כ שפיר קאמר דהרי איכא רוב מנין דהיינו מחצה אלימי פחות משהו ותרי מחצה קטיני פחות משהו וע"ד שרצה הרשב"א לפ':

מה שדחה הטו"ז ד' המפ' ד' הרא"ש דר"ל רוב קיים הי' יכול לע"ד לדחות דעכ"פ ל' כ"ש דקאמר הרא"ש לא א"ש

בע"ה בענין דרכי האמורי ס"פ בהמה המקשה.

הנה רש"י בשבת פי' דלחש בכלל דרכי האמורי משום דאין הרפואה ניכר והק' עליו הרשב"א א"כ עיקר קו' מסוקרוי בסיקרא הוה משום דאין הרפואה ניכר אבל לעולם אי' בי' משום רפואה א"כ אמאי קאמר הש"ס דהוא כי היכי דליבעי רחמי עלי' ולא זכיתי להבין כיון דעכ"פ רפואה כי האי אסור ע"כ לא שרי כאן כ"א משום דליבעי רחמי.

ועוד הק' הרשב"א מ"ש דשן שועל לחרגול שרי ונ' דזה תלי' בגי' המשנה בשבת דהרשב"א גריס ר"ש מתיר וא"כ אליבא דרבנן פליגי אביי ורבא ולר"מ מודו והש"ס הו"מ למימר דהך דסוקרו בסיקרא ר"מ היא אלא דבעי לאוקמא אליבא דהל':

אמנם הרא"ש הק' הרי בהדי' אי' שם דלחש שרי ונ' דבלא"ה צריך ביאור מדוע חזר כאן רש"י ופי' דלחש שרי אע"כ דק' לי' לרש"י בשבת שם דמייתי הש"ס בתר הכי דר"ח בר אבין אמר דהכל יש בו משום דרכי האמורי חוץ מב' לחשי' שם ואי ס"ד דפשיטא להש"ס דלאביי ורבא לחש שרי בכ"ג אמאי לא קאמר הש"ס ופליגא דר"ח בר אבין אלא ש"מ דמס' להש"ס דלמא בלחש אסרי אביי ורבא אמנם למסקנא מבואר מהש"ס שם דכל לחש שרי כמ"ש הרא"ש ומהי"ת נימא דאביי ורבא פליג אסוגי' דש"ס ולזה פירש"י בשמעתין דלחש שרי.

הדרן עלך פ' בהמה המקשה. ונתחיל לבאר פ' אותו ואת בנו. בעזרת אלי גדולות ונפלאות עושה.

בעזרת קורא לעמו ישראל בנו

נוהג בארץ ובחו"ל כ' רש"י דמשום דבעי למתני בחולין וכו' בפני הבית רמז רש"י למ"ש בש"ס ר"פ שילוח הקן בזה וק' הרי גם אבארץ קאמר התם דכולהו איידי ראשית הגז קתני להו ולמה בחר רש"י בתי' אחר ונ' דתוס' הרגישו בזה ולכך כ' דתרווייהו איידי בעי' ועדן ק' הרי בפני הבית דראשי' הגז ע"כ לא הוה כ"א איידי דאו"ב וצ"ל דבשלמא סיפא איידי רישא אמרי' אבל רישא איידי סיפא אי לאו דגם במתני' מני' ובי' שייך איידי לא אמרי':

תוס' ד"ה ועוד בלא רבא וכו' י"ל דלכאורה למאי דאמרי' ו' מוסיף על ענין ראשון א"כ קאי ג"כ אשור וכשב ועז ומכשב ועז אתה יכול להוציא כלאי' וא"כ הכי קאמר הש"ס מהי"ת נימא כלאי' נוהג באו"ב הרי שור ושה כ' ע"כ משום דו' מוסיף על ענין ראשון א"כ הרי ענין ראשון בקדשי' מדבר וקדשי' כלאי' לא:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה