ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין המפלת שליא פ' בהמה המק'
מכדי אין שליא בלא וולד ע' רש"י מבואר דמ"מ אם הי' במקצת שלי' וולד הוא רק ספק ולפי"ז יק' מאי מק' הש"ס ל"ל קרא דאי מכח ספק היכי דהוי ס"ס שרי' משא"כ עכשיו דאיכא קרא ואמנם לר"י דאמר באמת אין לנו אלא שליא בלא וולד לא זולת א"כ הרי חזי' דבאמת ס"ס שרי' אבל לר"א דקיי"ל כוותי' יק' ונ' דגם לר"א ע"כ לא אתי קרא להכי דאל"כ כיון דבכל התורה כולה ס"ס שרי והכא אסור נימא דגזיה"כ הוא דבשליא אפי' קשורה בוולד ג"כ אסור אלא ש"מ דקרא לאו להכי אתי וטעמא דר"א כמ"ש תוס' לקמן.
ואמנם לולי ד' רש"י הייתי אומר דהא דאמרי' מכדי אין שליא בלא וולד ר"ל דוודאי אין שליא בלא וולד דאי לאו דיצא הוולד לא יצא השליא ומ"מ ד' רש"י דקו' הש"ס הי' אסיפא דבריי' ואמנם התו"ח כ' דקו' הש"ס הי' ארישא וא"כ כולא מלתא דשליא רק אסמכתא וכ"נ ד' ה"ה שכ' כשהק' אראב"ד דעכ"פ סמכו חכמי' אי' שליא לקרא מ' דס"ל דאסמכתא בעלמא הוה אמנם כד דייקת נ' דד' הראב"ד כתו"ח דעיקר קו' הש"ס ארישא והא דמשני אסמכתא בעלמא לאו כדס"ל לתו"ח דהא דקאמר לרבות את השליא הוה אסמכתא כ"א דכולא מלתא דשליא הוה אסמכתא דשליא פירשא בעלמא הוא אמנם לד' רש"י וודאי דמוכח דשליא אסור ויל"ד לפימ"ש רש"י דחומר ב' וולדות היינו נקבה ונדה אמאי השמיטה הבריי' זכר וכמ"ש בגמ' נדה דנ"מ ליום ל"ג ויום מ"א וצ"ל משום דהך נ"מ לא שכיחא כולי האי לא קפיד תנא למדכריה:
תוס' ד"ה רובא לאו בת מיקדש' י"ל לפמ"ש הש"ס דעיקר טעמא משום דלמיעוטא לא חיישי' וא"כ מתני' דלא כר"מ ומעתה מה"ט לא מק' הש"ס הנך מתני' אהדדי דדלמא דבכורות כר"מ ואפי' שליא תקבר ונקט חררת דם לרבותא: