ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין נפש פ' הנ"ל
תוס' ד"ה הקפה ע' בחי' ר"ן מ"ש ליישב ועכ"פ מבואר מד' רש"י כאן מ"ש בענין לב דדם שבישלו עובר עליו ולד' תוס' צ"ל דהא דקאמר הש"ס אחשובא אחשבי' ר"ל דבאמת אכילה כ' בדם ובלא הקפה ל"ש בי' אכילה ואף דבעור מ"מ פטור התם התורה מיעטי':
תוס' ד"ה לרבות את השותה והנה בנדה תי' דס"ד חלב מהותך לאו חלב הוא ואמנם כאן לא ניחא להו בהאי תי' ונ' מתרי טעמי חדא דא"כ כיון דחזי' דדם שהקפה בחמה חייב עליו משום דהדר א"כ גם חלב מהותך הרי הדר ול"ל קרא ותו כדעביד הש"ס לקמן צריכותא נימא דאי כ' רחמנא בחלב הו"א משום דחלב הדר:
תוס' ד"ה לחם ונ' דבלא"ה וק' מאי בעי הש"ס בזה הלא ממצה ל"ק מידי א"וו דהש"ס בא ליישב דלא תק' רישא לסיפא מ"ש חמץ דשתיי' כאכילה ומצה לא הוי כאכילה לזה קאמר הא ל"ק דמצה טעמא אחרינא משום דלחם כ' בי':
גמ' הואיל ואשתרי מליקה ואפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת כ' הרשב"א פ' השוחט בעי' נחירה בסימני' מה"ט דאמרי' אשתרי מליקה לכהני' וע"ש בביאור:
גמ' הטמאי' יל"ד למ"ש תוס' פ' כל הבשר בסוגי' דרב מרי בר רחל דעיקר דרשא לא אצטריך כ"א לצירן דלא להוי זיע' בעלמ' א"כ מאי מק' הש"ס ל"ל ואמנ' לתי' בתרא שם בתוס' א"ש:.
גמ' מה התם עד דאיכא כזית ול"ש הכא למימר אהדרי' לאי' קמא כיון דמהתם ילפי' אמרי' דיו וכה"ג ל"ש אהדרי' לאי' קמא:
גמ' שכן טומאתן ע' רש"י ומ"מ הש"ס נקט טומאתן למימר דחמיר מנבילה בתרתי בטומאה ואי'.
טבל וחדש ע' רש"י כוונתו בשלמא אינך דלמא בזיתי' וענבים מיירי משא"כ בחדש דלית' אלא בה' מיני דגן ע"כ בשכר מיירי אמנם הא דבאמת שכר לא מקרי זיע' ע' ברא"ש פ' כיצד מברכין גבי דובשא דתמרי דיש חילוק בין משקי' שסוחטי' מפירות למשקה היוצא ע"י בישול.
תוס' ד"ה היכא דלאו אי' הנה רש"י פי' מ"מ דאהקדש מק' מקו' ראשונה כבר תי' תוס' גופיי' לשיטתיי' לענין כלאי' וכה"ג יש לתרץ לשיטת רש"י לענין הקדש אלא דקו' מחטא חטא מתרומה עדן ק' ונ' דהיינו דווקא לר' דיליף אפי' למיתה מגז"ש להזיד במעילה משא"כ לרבנן דס"ל אינו אלא באזהרה א"כ לשוגג כמשמעות מלת חטאת הוא דילפי' א"כ לענין שתיי' שוב מנ"ל לרבנן ובהא מיושב קו' תוס' לקמן מה לתרומה שהק' לד' רש"י מרבי ולמ"ש ע"כ לרש"י סוגיין כרבנן והנה לא רצה רש"י לפ' דקאי אכלאי' דמ' לי' כיון דבשעת זריעה עדן ליכא אי' קודם קליטה ושוב הו"ל אי' הבא מאיליו וז"נ ד' רש"י כיון דקאמר קרא פן תוקדש המלאה ותבואת הכרם הרי ידעי' דשתיי' בכלל גם מלאה מני' ילפי':
והנה למ"ש דכוונת רש"י בהקדש בכוונת תוס' בכלאי' דס"ד ליתא לאי' מובן מדוע שביק רש"י במסקנא לקמן גבי וחד מהנך חלב דהרי חמץ ג"כ שייך בי' כרת ואמנם ה"ט דחלב א"נ הוה מהותך מ"מ כיון דהדר לכדמעיקרא מקרי אי' בעין משא"כ בחמץ וא"כ מחלב אין ראיי' לשמעתין דילפי' היכא דליתא לאי' בעיני'.
תוס' ד"ה אלא אי וד' רש"י דמ"מ בחומש לא דמי:
גמ' דון מינה ומינה ע' תו"ח ומ"מ יל"ד מ"מ כיון דלתירוש ויצהר לא אצטריך קרא דשתיי' בכלל אכילה ולשאר משקי' למעוטי כמו כן לא אצטריך קרא דהרי זיע' בעלמא הוא והיקש ל"ל וצ"ל כיון דעיקר היקישא אצטריך למילף ביכורי' מתרומה ס"ד חין היקש למחצה ונילף תרומה לשאר משקין קמ"ל דון מינה ומינה כיון דבבכורי' ל"ש כ"ח בתירוש ויצהר גם בתרומה לא ילפי' טפי
תוס' ד"ה והדר מייתי לה מק' הכא קו' לד' המק' בפסחי' ובפסחי' הק' קו' זו לד' התרצן ובסו"ד הניחו בתימא למה לא ילפי' ממשרת והי' נ' דגם אשאר משקי' הקשו ואמנם מה שהוכיח הרא"ש גבי דובשא דתמרי דדווקא ע"י בישול שייך טעם הפרי ממש ומה"ט אמרי' מיא דסילקא כסילקא א"כ ע"כ קו' תוס' על תירוש ויצהר למה אצטריך כלל רבויא הא ממשרת ידעי':