אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין חומר בחלב פ' כ"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין חומר בחלב פ' כ"ה

בע"ה בענין מי חלב פכ"ה

מתני' חומר בחלב נ' דנ"מ דאי בעי' למילף ק"ו או מה מצינו מחלב לדם:

תוס' ד"ה א"ר ינאי ור' ינאי ס"ל וכו' וק' עכ"פ מאן דיליף מהאי קרא לדבר הלמד בהיקש מנ"ל דחלב קדשי' קלי' מועלי' בו ונ' דלכאורה קו' התוס' לק"מ דא"נ אצטריך קרא יתירא לפר העלם דבר ולדבר הלמד בהיקש מ"מ למאי הל' נקט הכ' משור זבח השלמים אטו בשלמי' לחוד מקריבי' האימורי' א"וו בא ללמד על שלמים גופי' וכדר' ינאי אמנם ל' דר' ינאי ק' להו לתוס' שאמר וכי מה למדינו מעתה מ' דכולא קרא יתירא וע"ז כ' תוס' משום דר' ינאי ניליף דבר הלמד ממק"א נקט האי לישנא ואמנם עיקר דרשא א"ש לכ"ע:

ועפ"י דברינו נבין מדוע תוס' בזבחי' שם מקמא שתי' תי' דשמעתין כ' דנ"ל מכאשר יורם היינו ג"כ מקמא דמ' להו דרשא יתירא בלא דרשא דדבר הלמד לא יוכלו לתרץ תי' דהרי אכתי יק' למאן דמפיק לי' מדרשא דהכא דבר הלמד מועלין בחלב מנ"ל אבל בתר דתי' דאיכא קרא יתירא כאשר יורם ועדין ק' להו ל' דר' ינאי וכמ"ש כ' לתי' דהכא.

באו"ד ועי"ל ע' רש"א אמנם המעיי' בתוס' מ' מעילה שם ומדקדק ל' תוס' דשמעתין לק"מ וזה דהנה גי' שם דמק' הש"ס אר' ינאי דהתם מבריי' דר' ומשני מדרבנן ופריך והא קרא נסיב ומשני אסמכתא וק' להו שם אמאי לא מק' הש"ס דר' ינאי אדר' ינאי דשמעתין ומת' דהא ידע גם המק' דר' ינאי דשמעתין אסמכתא בעלמא פי' לדברי' משום דאצטריך קרא לדבר הלמד וכקו' פה ומעתה נהי דלמסקנא שם דר' ינאי הדר בי' וס"ל מועלין בקדשי מזבח מ"מ משקלא וטרי' דהתם מוכח דפשיטא להש"ס דר' ינאי דשמעתין אסמכתא קאמר מדלא פריך דר' ינאי אדר' ינאי וז"ש תוס' ופריך והא קרא קנסיב פי' כל חלב לאפוקי מאותן שגורסי' שם רק והא קרא נסיב ומפ' דבאמת מר' ינאי דהכא פריך וע"ז קאי קו' וכ"ת מאי ראי' הוא זו הרי הו"מ להק' ג"כ ממתני' דכריתות יש אוכל ולא מק' ותי' דהתם מיירי בעולה וכו'.

ודע דגם מיש תוס' שם במעילה דלמסקנא נפקא לי' מכל חלב ורש"י שם כ' מאיש כי יאכל קדש ולא כ' דרשא דשמעתין משום דמ' להו דדרשא דהכא אסמכתא:

ודע עוד דמתי' תוס' דשמעתין מבואר דלא גרסי במעילה שם בדר' ינאי קדשי בה"ב ועולה דאי הוי גרסי לא איצטרך להסביר דבעולה מודה ר' ינאי.

והא דכ' רש"י במתני' דמועלין בחלב משום דכ' קדשי ה' אף דבאמת קדשי ה' אדרבא רק קדשי בה"ב מ' מ"מ כיון דלמסקנא ילפי' גם לקדשי מזבח הכל בכלל קדשי ה' וכמ"ש תוס' במעילה שם עיי"ש:

גמ' אלא מעתה לא ימעלו אף דקרא קדריש מ"מ כיון דאליה לאו חלב מקרי ל"ש למדרש מכל חלב משא"כ בדם

גמ'. מה"מ יל"ד לעיל בעי בחלב מה"מ דמועל וכאן בעי אפכא אמנם רש"י יישב זה דדווקא אקדשי' קלי' בעי לעיל מה"מ דמקרי קדשי ה' ובדם פריך מנ"ל דאפי' בדם ק"ק אין מועלין הרי מקרי קדשי ה':

רש"י ד"ה לכם אלמא לאו קדשי גבוה נינהו יל"ד לאיזו ענין כ' רש"י כן ונ' דלפי פשוטו מ' דגלי קרא דשלכם יהא שמותר בהנאה כמו דדרשי' בפסחי' בשיטה דחזקי' ור' אבהו גבי שרצי' אא"כ השתא דם קדשי' מותר בהנאה דם חולין מיבעי ולמאי אצטריך בפסחי' שם קרא דתשפכנו כמים להיתר הנאה בדם הרי מלכם ידעי' לזה כ' רש"י דקרא לא קאמר כ"א דלאו קדשי גבוה היה ופטור מקרבן מעילה אבל בהנאה אסור ומ"מ י"ל דתנא דבי ר"י להכי שבק קרא דלכם אנותר ויליף מעילה מלכפר משום דק' לי' ג"כ א"כ תשפכנו כמים ל"ל ועולא דדריש מלכם באמת ס"ל דתשפכנו כמים אצטריך להכשר זרעי' וכדדריש חזקי' שם ומ"מ הא דלא משני הש"ס בפסחי' שם לר' אבהו דמלכם ילפי' כדמשני גבי שרצי' היינו משום דתנא דבי ר"י דשמעתין דריש האי לכם אנותר.

רש"י ד"ה הוא האריך דלא תק' דל' בהוויי' מ' טפי לאחר כפרה כלפני כפרה לזה כ' רש"י דלא כן כ"א בהווי' יהא הוא רק שיהי' תמיד על ענין א' ול"ל ומ"מ מבואר מד' רש"י דמיד דמשני הכי כבר ידע דלאחר כפרה ה"ט דאין מועלין משום אין דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ומ"מ מק' דלמא הכי אתא קרא לאורויי דעכ"פ ימעלו בו ומשני כיון דכללא הוא בכל התורה למה נימא דאתא קרא להוציא מן הכלל ומק' והרי גם תה"ד יצא מן הכלל ודלמא גם דם קדשי' וע"ז משני דהו"ל ב' כתובי' ואף דלא בעי' למילף מידי מהתם כ"א קרא דהוא דרשי' מ"מ כיון דחזי' דקרא כ' ב' כתובי' תה"ד ובגדי כהונה באי' כ"א כי היכי דנדע דבשאר דברי' אין לך שנעשה מצותו ומהי"ת שוב לדרוש לקרא להוציא מן הכלל כ"נ לבאר השיטה וא"צ לד' התו"ח:

תוס' ד"ה הוא מה שלא תי' אמקיז דם דמדרבנן קאמר יישבו בתוס' יומא נ"ט עי"ש. בקו' רש"א ע' תוס' יומא נ"ט:

רש"י ד"ה בגדי כהונה מ"ש רש"י ואין כהן הדיוט אף דהא פשיטא לכאורה דאין מורידין מ"מ מאחר דר' דוסא מ"מ מתיר כ' רש"י דלרבנן זה אסור וטעמא דר' דוסא נ' דניחא לי' למדרש קרא והניחם לאורודי בקדש מלמדרש שיהא מועלין בדבר אחר שנעשי' מצותו.

ויש לעיין אדרבא כיון דאפי' כו"ג אינו רשאי שוב לעבוד בהם מהי"ת נימא דקרא אתא לאשמועי' דמועלין בהם אחר שנעשי' אמנם הענין הוא כך כיון דאינן ראוי' שוב לשום עבוד' עי"ז מקרי נעשי' מצותן ולמה כ' רחמנא שם להטעין גניזה הרי אין מועלין בהם ש"מ ללמד דאף דנעשי' מצותו מועלין בו:

גמ' הניחא למ"ד אין מלמדין קו' הש"ס רק לר' דוסא דלרבנן הא הו"ל תלתא כתובי' ויל"ד למסקנא לרבנן הני מיעוטי ל"ל ונ' דס"ד קדשי' מחולין וחולין מקדשי' לא גמרי' ותה"ד קדשי' וע"ע חולין וכן דקדק רש"י וכ' בע"ע אסורה בהנאה כלומר מעילה ל"ש שם ומיושב ע"כ ק' תוס' ד"ה תרי מיעוטי ואמנם ביומא שם יישבו שפיר קו' זו.

רש"י ד"ה דתנן דכ' וזרק משום דהאי קרא לאו בעולה כ' אצטריך רש"י לאשמועי' משא"כ בבשר דכ' בהדי' ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל לא אצטריך רש"י לאתויי קרא.

ודע דהא דמק' הש"ס ואימא לאחר כפרה אף דמפ' מ"מ לא מצי' לחייב קרבן מ"מ מאי קאמר מתני' בפשיטות חומר בחלב מבדם למאי נ"מ דאי בעי' למילף מידי מדם נימא מה לדם וכו' דלמא לא היא ר"י דם יש בו מעילה:

הדרן עלך פ' כל הבשר: ונתחיל לבאר פ' העור והרוטב: בעזרת יורה חטאים טוב וישר: בעזרת צור וגואל טוב ומטיב:

רש"י ד"ה במתני' כיוצא בו ומטמא אוכלין אחרים כ"כ לשיטתו בכמה דוכתי דלענין קבולי טומאה א"צ כביצה והביאו כאן לפ' כן משום דנקט תנא לטמא טומאת אוכלין ולא נקט לקבל טומאת אוכלין אמנם יש לדחות משום דבעי למימר לטמא טומאת נבילות והתם לא מצי למימר לישנא אחרינא:.

תוס' ד"ה והטלפים דלא שייכי אלא בעוף אף בחיה טמאה ג"כ י"ל צפורן כדאמרי' בדרוסה צפורן בגבו של א' מ"מ מהא דשחט טמאה לנכרי לא איירי תנא עד בסיפא:

רש"י גמ' תנינא לא פי' רש"י דקאי על טומאת אוכלין דדינא דטומאת אוכלין לענין יד ושומר עיקרו במס' עוקצין וע"כ מאי דקאמר אמתני' דידן קאי אטומאת נבילות דאין בהם דין שומר:

תוס' ד"ה ולא שומר ע' רש"א ונ' דעיקר קו' תוס' קאי אתי' שכ' תחלה דבלא"ה היינו יכולין לומר דלא מצינו שומר אלא באוכל אבל לא במשקה ואמנם לפי מה דמתרצי תוס' אקו' ראשונה דס"ד לרבויי מיטמא א"כ גם במשקה כ' אשר ישתה בכל כלי יטמא ואמאי לא נרבה ג"כ שומר ומתרצי אה"נ אלא דהתם וכו'

רש"י ד"ה מכל שהוא שומר ע' רש"א לכאורה מאי ק' לי' נהי דשומר מצטרף אבל מ"מ לפחות כזית אוכל צריך דאם השומר יותר ממחצה ל"ש ל' צירוף אבל מל' הרמב"ם בפי' המשנה מ' כד' רש"א שפי' כי העור והרוטב והקיפה כולן ביחד מצטרפין עם הבשר מ' אפי' אינהו רובא וצ"ע:

גמ' השתא עיולא מעייל' אף דוולד הטומאה ג"כ מעיילי אפוקי לא מפקא הכא ה"ק כיון דהיד שהוא טפל חשיב כ"כ להכניס טומאה לעיקר האוכל מכ"ש כשהעיקר טמא דהטפל בטל ונטמא עמו וכיו"ב פי' בתו"ח.

רש"י ד"ה ותיתי מהנך כל הנך דאמרי' ע' רש"א ואפשר משו' דאנבילה ג"כ קאי ובנבילה וודאי ליכא ק"ו:

רש"י ד"ה אר"ה ברי' דר"י הכשר היינו גמר מלאכה נ' פי' דבריו דקרא דהכשר בזרעי' כ' וסתם זרעי' היינו חמשת מיני דגן וגמר מלאכתן היינו עשיי' פת הנעשה ע"י מים.

ד"ה מה להנך ע' רש"א שנתקשה למה קרי לה רש"י פירכא כ"ד ונ' משום דאויר ל"ש בזרעי' וכה"ג לאו פירכא גמורה הוא.

ע"ב תוס' ד"ה וכשם בסו"ד ע' רש"א וק' לפי פירושו הרי טל ממילא מיעצר וטל מד' משקין שמכשירין ולי נ' פי' ד' תוס' דאדלעיל קאי דס"ד דבמחובר הוא דלא מהני הכשר ומ"מ ההכשר מהני לאחר שיתלש אם תבוא טומא' עליו וא"כ ע"כ העיקר בטומא' תלי' וילפי' הכשר מטומאה דל"מ הכשר כלל במחובר אף לאחר שיתלש.

רש"י ד"ה אין שומר לפחות לא להצטרף נ' דמשום דר"י דאמר יש שומר ס"ל אפי' להצטרף נקט רש"י תרוויי' דאל"כ למה אצטריך לאשמועי' לא להצטרף כיון דאשמועי' לא להכניס.

תוס' ד"ה והבית מאהיל ע' תו"ח שהק' למה לא נילף מנביל' ופרכ' כ"ד הרי לא פרכי' בחדא מחדא ונ' דע"כ אצטריך לתוס' למילף במה הצד משום קו' שניי' דנימא דיו והשתא דילפי' במה הצד הוה גילוי מלתא בעלמא:

תוס' ד"ה שייר ולא לפלוגי אהך בריי' נ' דלפי גי' תוס' הוה בריי' אבל לפי גי' רש"י היא מתני' במס' עוקצין וסתם מתני' ר"מ וגם אחרי' ר"מ ושפיר מק' הש"ס.

תוס' ד"ה שומר אוכל ע' רש"א ונ' דהמק' ג"כ הוה ידע דע"כ בשדרה מיידי דאל"ה ליכא צירוף אלא דמ"מ ק' לי' אי שני שומרין אין מצטרפין עיליתא האיך מצטרף לתתיתא אלא שהתרצן לא הבין קו' עד שפי' לו אח"כ.

באו"ד דבלא"ה ניחא לי' לאוקמי בקולחא והטעם נ' לגי' תוס' לעיל ק' לי' שריקנו ל' יחיד וצריך לדחוק ואי קאי אקולחא א"ש טפי.

אבל נימא לא הוה יד כ' רש"י דפסקא והנה לכאורה להך לישנא פליגי ר"י ור"ל בפלוגתא דר"י ור"מ במ' טבול יום באוכל שנפרש דר"י ס"ל כר"מ דסגי באוחז בגדול וקטן עולה עמו ור"ל כר"י דבעי' שיאחז בקטן וגדול עולה עמו אבל כד דייקת לא ראי זה כזה דר"מ סבר אנא דאמרי אפי' כר"י ע"כ לא קאמר ר"י התם דבעי' יאחז בקטן וגדול עולה עמו משום דהוה אוכל שנפרס ונפרד כ"כ עד שאין הקטן מעלה את הגדול הוה נפרד משא"כ כדמעיקרא קאי מאי אמרת עכ"פ אינו ראוי להיות יד טעמא מאי אינו ראוי משום דהחתיכה גדולה הרבה הא אכנגדו שפיר הוה יד ואילו חתכי' לי' לשאר הבשר הי' לו דין יד אף השתי' אינו מ' לי' לכשנגדו והשאר מקבל טומאה מטעם חיבור ור"ל אמר לך אנא דאמרי אפי' לר"מ ע"כ לא קאמר ר"מ אלא דהוה ע"ע אוכל מחובר עם אוכל משא"כ הכא דלא שימש מעשה יד מעולם אף ר"מ מודה.

ובשערה שכנגדו כ' רש"י ותוס' שכנגדו לאו דווקא וע' ברשב"א וחי' ר"ן מאין לר"י להק' ולי נ' דדומי' דציב קדייק דע"כ מטעם יד הוא וכן כ' רש"י לקמן כולי' ביד בין ציב בין שערה רמז לן מאי דוחקא ע"ע לאוקמא ביד:

גמ' תפילין היכא כתבי' יל"ד הרי עכ"פ השערה ממלא מקום הנקב וי"ל דרב אחא ס"ל בשעת העיבוד אינו נושר השערה מעיקרו וא"כ על השער כתבי' ולא על העור והתרצן או דמשני לי' דהשער נושר מעיקרו והו"ל נקב אבל הדיו יכול לעבור עליו ואינו נקב או דס"ל ג"כ דאינו נושר אבל מכיון דאי הוה נקב לא הי' פוסל גם השער אינו פוסל:

תוס' ר"ה איכא דמתני ע' רש"א ונ' לתרץ דאדרבא ק' להו לתוס' אמאי לא נקטו במלתי' עור דקדים לכל אלא ש"מ משום דבהדי עור קתני רוטב וקיפה וא"כ ע"כ בבישול מיירי ואיזו בשר שמבשלי' עם עורו הוי אומר זה בשר עוף ועור עוף אין לו שער וא"כ ל"ק אי ס"ד דגם שער הוה שומר למה לא תני שער כיון דמתני' בעוף מיירי דלי' לי' שער אא"כ גם מעצמות אין ראיי' דארוטב וקיפה ג"כ קאי ולעולם כולא במבושל ובעוף וע"כ מקרני' וטלפי' קדייק דקרני' וטלפי' כמו כן אין מבשלי' וע"כ בחי מיירי וגם קרני' וטלפי' היינו בבהמה וא"כ ליתני שער אלא ש"מ שער לא הוה שומר וא"כ כיון דעיקר דיוקא דר"ל מקרני' וטלפי' הו"ל למנקט קרני' וטלפי' ולא עצמות ז"נ ביאור ד' תוס' אלו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה