ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין מי חלב פכ"ה
ע'. ברא"ש מה שהשיב ה"ר שמחה דלענין בב"ח דווקא מי חלב אינן כחלב דלא הוה בחלב אמו שיוצא מעורב עם האוכל וצ"ע א"כ גם חמאה או גבינה נימא דאינן כחלב מה"ט וצ"ע
וע' בש"ך סי' ס"א מה שהשיב דלאחר שידעי' מחלב דאבמ"ה ובשר מן החי דווקא וצ"ע תוס' פ' א"ט ס"ד ע"א ד"ה שאם ריקמה שנתקשו מנ"ל דביצה שרי' וע"ש וצ"ע:
בע"ה בענין שאמר דרשות לאי' בב"ח פ' כ"ה
רש"י, ד"ה אבל בהנאה לא קמ"ל בסו"ד דכל קדשי' וכו' לכאור' לא הי' צריך לזה כיון דגבי פסח כ' אל תאכלו דלמא ר"ל כר' אבהו ס"ל דלא תאכל גם אי' בהנאה בכלל אא"כ הי' יוכל ללמוד כרב אשי מלא תאכל כל תועבה.
תוס'
ד"ה ונאמר להלן נ' לפ' כוונת תוס' דאי מלא יהי' קדש ילפי' א"כ לא כ' אכילה בבב"ח וחייב עלי' שלא כדה"נ אמנם משו"ה יליף מלא תאכלנו דלכתוב בי' אכילה ולא ליחייב עלי' שלא כדה"נ והיינו הנאת הגוף בלא אכילה שכ' תוס':.
אמנם י"ל קו' תוס' בד"א דהנה גם אאיסי בן יהודה לקמן יש להק' אמאי לא יליף מלא יהי' קדש והנה אמת לפי פי' רש"י דקדש היינו מל' מזומן א"כ אין זה ענין לעם קדוש ואמנם לפי' הרמב"ן הוא שרש א' משרשי' הפכיי' כמו סקלו ודשנו יש להק' אמנם נ' דמ"מ מסתבר טפי למילף מאנשי קדש מולא יהי' קדש ומעתה לרבי נמי אי לאו קרא דלא תאכלנו לא הוה ילפי' מלא יהי' קדש כ"א מאנשי קדש ואמינא אפכא דבב"ח מותר בהנאה כר"ש בן יהודה לקמן אבל מאחר דאי' אכילה ילפי' מלא תאכלנו ע"כ ילפי' גזי"ש מלא יהי' קדש לאי' הנא':
א' לאי' אכילה יל"ד קמא לכאורה כפשוטו לאי' בישול ור"י נקטא אדבתרא וצ"ל דמסתבר דהא דתורה אסרה הבישול ר"ל לא תאכל ומשום דדרך בישול אסרה התורה נקט לא תבשל ושניי' דאפי' להאכיל לגוי לא תבשל והיינו אי' הנאה ושלישי ע"כ לא תבשל גרידא אפי' שלא לאכול כלל ומשום דאין כאן סברא שבחא אדבתרא:
איסי בן יהודה יל"ד אכתי מלקות אבב"ח לאיסי מנ"ל ונ' דאיסי ג"כ כתדר"י סבר דמלא תבשל ילפי' אלא דק' לי' מנ"ל לפ' דלא תבשל ר"ל לא תאכל ואהא איצטרך הך גזי"ש ובזה יובן קו' הש"ס אאיסי ל"ל גזי"ש לילף רק בק"ו וק' הא אגזי"ש לוקין ואק"ו אין לוקין אמנם למ"ש עיקר אזהרה מלא תבשל בין גזי"ש בין ק"ו גילוי מלתא בעלמא:
רש"י ד"ה כלאי הכרם נ' דרמז לן רש"י דהש"ס בכיון לא פריך מיד מה לכלאי הכרם דידעי' דעכ"פ במה הצד נוכל למילף אא"כ ק' נימא ערלה תוכיח מאי אמרת דלא בעי למילף במה הצד א"כ ק' מה לכלאי הכרם וע"כ אתה צריך למילף במה הצד:
תוס' ד"ה ומה ערלה לכאורה יל"ד דלמה לא תי' הכא ג"כ הא גופא נילף וצ"ל דזה אי אפשר דהרי דרך בישול אסרה ואין באי' נו"ט יותר מס' אמנם למ"ש הרמב' בה' מ"א דדווקא במב"מ בעי' בערלה מאתי' אבל באינו מינו גם בערלה בס' בלא"ה לק"מ קו' תוס' וכ"ת עכ"פ לאחר שנעשה בב"ח שייך ג"כ מב"מ ומ"מ סגי בס' התם שוב א"ל היא גופא נילף ואמנם מדהק' תוס' כן ש"מ דלא ס"ל כד' הרמב' כ"א דאפי' בא"מ בעי' בערלה מאתים:
תוס' ד"ה מה לחמץ יל"ד מאי אין עונשין שכ' מלקות באכילה הרי ידעי' ואהנאה גם בחמץ ליכא כרת וצ"ל דלענין קרבן כוונתם ומ"מ ד' צ"ע וכי מ"ט אין עונשין מן הדין דלמא אי' לי' פרכא לק"ו ותינח לענין קרבן וכיו"ב אבל מ"מ כיון דאיכא ק"ו מנ"ל למפרך שאני חמץ דלמא באמת גם כרת איכא למילף לבב"ח מחמץ וצ"ל כיון דהתורה מסרה לנו כלל דאין עונשין מן הדין א"כ לא אהני ק"ו בכ"ג לקרבן ואי בעי רחמנא למיחייב כרת על בב"ח הו"ל למכתב בהדי' בבב"ח כרת אלא ש"מ דליכא כרת בבב"ח:
תוס' ד"ה כלאי הכרם שכן בשריפה יל"ד אדרבא הא קולא הוה דכל הנשרפין אפרן מותר אע"כ מנ"ל כלל דהנך דבשריפ' חסירי בהנאה דלמא רק למצוה צוה הש"י לשרוף ובהנאה שרי אע"כ הך שריפה לאי' הנאה נכתבה וכיון דלא כ' רחמנא בבב"ח שריפה נימא דמותר בהנאה וע"ז תי' דגם הוא גופא נילף:
גמ' הוסיף אין נ' דמ"מ תי' הש"ס כדקאי קאי דמ"מ הי' לו שעת הכושר קודם שהוסיף וקו' הש"ס לא הי' כ"א מנ"ל למימר דעיקרן נאסר אמנם למ"ש תוס' סד"ה והיתה להם באמת גם קודם שהוסי' לא הי' להם שעת הכושר אלא שבטלו במאתי'