ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בסוגי' דקיבה פכ"ה לשבועות תר"ל
רש"י במתני' קיבה חלב קרוש שבתוך הקיבה קרי קיבה נ' דהוציא רש"י כן דאס"ד כר"ת דגם חלב צלול מקרי קיבה וכי אצטריך תנא לאשמעי' דכשירה שינקה מן הטריפה שהחלב עדן צלול בה ולא נשתנה האי' כלל אסורה מהי"ת להתירה א"וו שם קיבה ל"ש כ"א אחלב קרוש אא"כ יק' להרי"ף דמתיר אפי' חלב צלול וכי כשרה שנשחטה מיד לאחר שינקה מן הטריפה תשתרי וצ"ל ד' הרי"ף דכיון שבכ"ז חלב קרוש בתוך הקיבה כל חלב צלול שיבא שם מיד נתקלקל ויש לעורר ע"ד הרי"ף ממתני' דתמורה פ' כל האסורין ר"ח ב"א אומר כשירה שינקה מן הטריפה פסולה לגבי מזבח וכיון שהחלב במעי כשירה מותרת אפי' לכתחלה היאך תפסל הבהמה ע"י וצ"ל לד' הרי"ף דבאמת רחב"א כמשנה קודם חזרה ס"ל:
ובזה מיושב קו' הש"ך סי' ס' על הרמ"א שהביא להל' ד' תוס' תמורה שם בהמה שנתפטמה באי' כל ימי' אסורה והק' הש"ך הא תוס' כ"כ לרחב"א והרמב' תמורה שם כ' דאין הל' כרחב"א ואמנם למ"ש הא דכ' דאין הל' כרחב"א בחלב דווקא דקיי"ל כמשנה אחר חזרה וה"ד בחלב דפירשא בעלמא הוא ואפי' לשתותה במעי כשרה מותר משא"כ הרמב' דמיירי בנתפטמה בשאר אי' שפיר פסק וגם לד' רש"י יש ליישב ד' רמ"א דיל"ד מ"ט משני הש"ס שם שהניקה חלב רותח משחרי' לשחרי' ופי' רש"י ובינתיי' אכלה דברי' אחרי' ולמה לא משני שלא ינקה כ"א חלב טריפה אלא ש"מ דא"ה מ"ט פליגי רבנן עלי' דרחב"א אלא ש"מ כה"ג דווקא פליגי ורבנן מתירין משום זוז"ג ורחב"א ס"ל כיון שיכולה להתקיי' ע"י חלב משחרי' לשחרי' הו"ל כאי' לבדו יכול לחמץ ולא מקרי זוז"ג ואמנם בגוונא דמיירי רמ"א שלא נתפטמה כ"א בדברי' האסורי' גם רבנן מודו ועד"ז מתיישב לפמ"ש תוס' שם דאפי' להדיוט ואמאי נקט רחב"א למזבח לינקוט להדיוט ולמזבח ממילא ידעי' ממשקה ישראל ממותר לישראל אלא דרחב"א דמיירי מזוז"ג וס"ל דלמזבח דווקא אסור אבל בגוונא דנתפטמה רק באי' גם להדיוט אסור:
ובזה מובני' ד' רש"י אדר"ה לקמן שכ' שמא ינק חלב זה וק' פשיטא הרי רק אחלב זה דייני' אלא דק' לי' לרש"י אם הגדי מטמאה ינק הרי כל הגדי אסור ולזה כ' רש"י דלא חיישי' שלא ינק כ"א מטריפה או טמאה הא וודאי לא חיישי' כ"א לחלב זה חיישי' דווקא והא דבאמת לר"ה לא חיישי' גם לגדי דשמא לא ינקה כ"א מטריפה או מטמאה ה"ט לא מיבעי' בטמאה למסקנא ל"ק דסתם גדי יונק מאמו ולא מטמאה שאינו אמו גם בס"ד מסתמא הך טריפה דחיישי' לה לאו דאמו טריפה דטריפה אינה יולדת אף דיש לחוש שמא אחר שנתעברה נטרפה מ"מ כיון דעכ"פ הי' לה פ"א לאמו חזקת כשרות למה נחוש שנטרפה א"וו דלא חיישי' כ"א שיש לו טריפה אחרת בעדרו, א"כ שוב לא חיישי' כ"א לאותו חלב דווקא:
והנה לד' רש"י ד' ר"ה קיימי' גם למשנה אחרונה אמנם לד' הרי"ף למשנה אחרונה גם לדר"ה ליתא ולר"ת נ"מ בחלב צלול ובזה מובני' לד' תוס' שכ' דליתא לדר"ה דקיי"ל כשמואל ש"מ דלר"ה מיהת אסור ואמנם סיום דברי' שכ' ואנו מעמידי' בקיבת עגלי' לר"ת הרי מעמידין בחלב קרוש וחלב קרוש אפי' טריפה שרי למשנה אחרונה וצ"ל דמ"מ אין להעמיד לכתחלה דלמא אי' בה צלול ג"כ ואין אנו מקפידין בכך וש"מ דלא קיי"ל כר"ה כלל. ואמנם היכן רמוז דבר זה שכ' להרי"ף דאפי' חלב טריפה במעי כשירה מותרת משום שנקרשה נ' דל' כנוס במעי' צריך דקדוק דלרש"י העיקר שכנוס ממקום אחר וא"כ מה לי אם כנוס במעי' או במקום אחר אמנם להרי"ף ה"ק לפי שכנוס במקום טינופות ובוודאי נחרש ונתקלקל שם:
ובזה יש ליישב קו' הראשוני' על הרי"ף למה לא נקט גם לאחר חזרה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותרת ה"ט דס"ד דלאחר חזרה רק בתר גופה אזלי' וקיבת נבילה וטריפה אסורה מידי דהוה אביצת נבילה קמ"ל דקובת טריפה מותרת וכ"ת אתי למיטע' שוב ולמימר דקיבת כשירה שינקה מן הטריפה אסורה לא היא כיון דתנן שכנוס במעי' כלומר שנעשית פרש א"כ ע"כ גם טריפה שינקה מן הכשירה מותרת:
תוס' ד"ה המעמיד פי' לקו' דליחוש דלמא נתן הגוי עור קיבה כדי נ"ט וכ"ת ליטעמי' קפילא אטו יתקנו רבנן כל הרוצה ליקח גבינה מעכו"ם יטעמנו לקפילא אתמהה וע"ז תי' דעכ"פ לא הוה טפי מס' אי' דרבנן ול"ב למימר שיגזרו משו"ה אבל בע"א כ' כד' הראב"ד דמשום אי' דרבנן לא שייך למגזר וק' א"כ מאי מק' הש"ס עלי' דשמואל דלמא לעולם קיבה אסורה אבל רק מדרבנן כמו ביצת נבילה דמהי"ת יאסר מדאוריי' הלא לאו מגופי' קרבו ומתני' ה"ק קיבת שחיטת עכו"ם כקיבת נבילה ואסורה וא"כ לא יוכלו לגזור עלי' משום מעמיד וכד' הראב"ד דרבנן לא גזרו ונ' דהש"ס מק' שפיר כיון דשמואל ס"ל מב"מ לא בטיל א"כ אי קיבת נבילה אסורה אפי' מדרבנן מ"מ א"צ כלל לדבר המעמיד דמטעם מב"מ אוסר במשהו דקיבה בחלב הוה מב"מ משא"כ עור קיבה דבעי' נ"ט:
ומעתה לא זו דל"ק לד' הראב"ד ותוס' ע"א כ"א אדרבא יש לסייע עוד דיק' לכאורה מאי מק' הש"ס אשמואל אטו לא ידע דמתני' קסתרי אהדדי מתני' דידן ומתני' דע"א בשלמא רישא לסיפא יש לתרץ כדרב חסדא אבל מתני' דידן ודע"א הרי עכ"פ ק' אהדדי ואמנם למ"ש א"ש לעולם קיבה אסורה כמתני' דידן אבל רק מדרבנן ואמנם משום אי' דרבנן ע"כ לא גזרו אגבינו' וטעמא מאי משום דהו"ל תרתי דרבנן כלומר הקיבה דרבנן ודבר המעמיד דרבנן ומתני' דע"א ס"ל דמב"מ בטיל ואמנם אשמואל דס"ל מב"מ במשהו שפיר דמב"מ דאוריי' אמנם כ"ז אי גם באי' דרבנן אמרי' מב"מ לא בטיל למאן דס"ל הכי כ"ה ד' רש"י במתני' שכ' כן גבי קיבה שמלחה בחלבה בהדי' אבל באמת תוס' בפ' גי"ה כ' בהדי' גבי שאני ציר דבאי' דרבנן אפי' ר"י מודה דמב"מ בטיל משו"ה לא יוכלו לתרץ כד' הראב"ד דא"כ הדרא קו' לדוכתא מאי מק' הש"ס אשמואל א"וו וודאי אי' דרבנן גזרו ג"כ אדבר המעמיד:
והנה מה שהק' עוד הר"י מיגש אמאי צריך צ"ט הרי דבר המעמיד אפי' במשהו אוסר י"ל דהנה בבב"ח לא נעשה עד לאחר מעל"ע וההעמדה נעשי' קודם מעל"ע א"כ כבר נעשה המעמיד קודם שבא לידי אי' כלל:
ועתה נבא בע"ה לבאר ד' רש"י בקיבה שמלחה בחלבה הנה יל"ד בדברי' ג' דברי' הא' לאיזו כוונה נקט רש"י בין שהוסיף עליו חלב אחר וכי מה יועיל זה שהוסיף לה חלב אחר כיון דלד' רש"י הטעם משום מב"מ שני' לאיזו ענין כ' רש"י שני' נותני' טעם זה בזה הו"ל למימר הבשר נו"ט בחלב וכי על העור אנו דנין הרי רק על החלב ואמנם השלישי' היא העיקר מה הוצרך רש"י לכל הפלפול הזה לדחות ד' הגאוני' הרי רש"י כ' בהדי' בסוגי' דדגי' שעלו דוודאי אם נתבשלו הדגי' אסורי' לאכלן עם כותח לכ"ע והכא הרי נמלחה הקיבה עם בשר והיא קו' הד"מ על הב"י ולזה נ' דלכאורה צ"ע כיון דמליחה אינו אוסר יותר מכ"ק א"כ אי איכא ס' בחלב הקיבה כנגד הכ"ק שבלעה מהבשר אין כאן אי' בב"ח כלל ול"ש חנ"נ אמנם התינח אם רק הבשר הי' אוסר החלב אבל מאחר שגם החלב אוסר הבשר נהי דלא נאסר גם הבשר כ"א כ"ק מ"מ א"א שלא יפליט אותו כ"ק מהחלב שבלע משהו לתוך חלב הקיבה ואותו החלב נעשה בבשר נבילה ואוסר במשהו מטעם מב"מ נמצא אדרבא עיקר דינו של רש"י מיוסד על מה שהבשר נאסר והוצרך לומר נ"ט זה בזה ואמנם לולי כ' רש"י בין שהוסיף עמו חלב אחר סד"א עיקר הטעם משום דלא מסתבר שיהא בחלב הקיבה ס' נגד הכ"ק שבלעה מעור הקיבה אבל מאחר שכ' רש"י דאפי' הוסיף עמו חלב אחר אנו יודעי' עיקר כוונת רש"י דאפי' אם יש ס' נגד הקליפה אסור ומעתה לא ק' קו' הד"מ כאן במלחה דכיון דבאמת משום החלב עצמה הי' תקנה בס' נגד הכ"ק ועל מה אנו דנין על הטעם הנפלט אח"כ מן הבשר ה"ז כמו דגים שעלו בקערה שאנו דנין על פליטת הקערה ומה לי פליטת הקערה מה לי פליטת הבשר ולזה הוצרך רש"י לומר דהעיקר משום דהתם ל"ש חנ"נ והכא הטעם שפולט הבשר הו"ל חנ"נ:
ונ' ליישב ג"כ קצת ד' הגאוני' דבאמת עיקר טעמיי' דס"ל כהרי"ף דהו"ל פירשא בעלמא אלא מ"מ יש בהם טעם בשר וטעם זה הי' לו לאסור הגבינה וע"ז כ' דטעם זה כיון שבא לגבינה באמצעות הפרש וודאי לא עדיף מטעם דגים שעלו בקערה ואף דל"ד לגמרי מ"מ עיקר ראיי' דטעם קלוש אין בו כח לאסור ואפשר משום דגם רש"י הבין כי זה סברת הגאוני' ולזה דחה לבסוף עיקר סברא זו דע"כ ל"ש למקרי לקיבה פרש:
גמ'
שמא ינק מן הטריפה יל"ד אמאי לא מק' הש"ס מיד גבי דידן נמי ניחוש ונ' דהנה וודאי ידע הש"ס דאם ידעי' דבהמה זו שינקה ממנה היתה לה פ"א חזקת כשרות שוב מוקמי' לה אחזקתה ולא חיישי' שמא נטרפה נמצא גבי דידן דיונקת הבהמה שכבר ילדה וא"כ הי' לה פ"א חזקת כשרות שוב לא מחזקי' ריעותא משא"כ בעכו"ם כיון דאיכא בהמות דחולבת קודם לידה יש לחוש דלמא מבהמה כזו ינקה:
ובזה א"ש ג"כ דנקט ר"ה גדי דווקא דידוע דבהמה גסה יולדת לג' שני' ומסתברא דלכה"פ אם גם חולבת קודם לידה דבשנה ראשונה אינה חולבת וע"כ כבר הי' לה י"ב חודש כשחולבת אם גם לא ילדה עדן והרי יש לה שוב חזקת כשרות ואמנם בגדי שיולדת תוך שנתה כ"ש שחולבת תוך שנתה שפיר יש לחוש שחולבת קודם לידה תוך י"ב חודש ולית לה שום חזקה אא"כ ק' מאי מק' הש"ס מביצים הרי התם שוב ילדה ושפיר הוא דלא חיישי' אפי' לר"ה אמנם קו' הש"ס הי' עד"ז דהרי גם בביצה יש לחוש דלמא באמת הוציא הגוי הביצי' ממעי התרנגולת לאחר שקטלה וא"כ נהי דלביצת נבילה לא חיישי' דהוה דרבנן אבל נחוש דלמא ביצת נבילה דהיינו מתה הוה וא"כ יש לחוש שהתרנגולת טריפה כמו הכא בחולבת קודם לידה:
ועד"ז נבא ליישב עוד קו' דלמאי אצטריך הש"ס לאתויי ראי' דלא חיישי' דלמא טריפה הרי' אנו שותין חלב מבהמה ולא חיישי' לכך אמנם למ"ש א"ש דאנן שותין מבהמה שכבר ילדה דאי' לה חזקת כשרות וכ"ת עכ"פ היאך אמרי' נשחטה הותרה ור"ה גופא הוא דקאמר הכי בפ"ק י"ל דדווקא מחיי הבהמה דאיכא חזקת אי' דבהמה בחיי' וגם מיעוט טריפות הוא דחיישי' משא"כ היכא דנשחטה ונסתלק חזקת אי' שפיר איכא למימר דאזלי' בתר רובא ולזה אצטריך לאתויי מביצי':
תוס' ד"ה חדא קתני יל"ד למאי הל' ליתני אסורה וי"ל כוונת התוס' דאי בעי למתני לאפוקי מדר"א דאמר סתם מחשבת גוי לע"א ליתני אסורה.
ויע"ל. כוונתם דלשמואל הו"ל כאילו תנן קיבה ששחטו גוי וא"כ מתני' דיוקא אתא לאשמועי' דדווקא שחטו גוי אסורה אבל שחטה ישראל מותרת ולאפוקי מדר"ה דחייש שמא ינק מן הטמאה:
ונ' ליישב קו' תוס' דסד"א דהא דשחיטת גוי נבילה משום דבהמה בחי' בחזקת אי' ושחיטת גוי אין בכחה לסלק האי' והתינח לענין בשר מש"אכ לענין חלב דלא הי' חזקת אי' מעולם ס"ד דאין הקיבה אסורה כקיבת שאר נבילה שהיא נבילה ממש קמ"ל דל"ש:
תוס' ד"ה מי אמר שמואל וי"ל קו' תוס' דגם המק' ידע דע"כ מתני' קודם חזרה אמנם הא גופא ק' לי' מ"ט נאיד שמואל מדר"ה הרי לר"ה עכ"פ הך דקיבת גוי אליבא דהל' ולשמואל כולא מתני' שלא כהל' וע"ז משני לי' אדרבא כאן קודם חזרה וכ' רש"י ומשנה לא זזה ממקומה ר"ל בשלמא לדידי שייך לומר משנה לא זזה ממקומה אבל לר"ה אתמה פלגא מתני' קודם חזרה ופלגא לאחר חזרה מסתבר טפי לאוקמא כולא לקודם חזרה דאז שייך ומשנה לא זזה ממקומה ואמנם כ"ז בשיטת רש"י ותוס' וכמ"ש לעיל דלדידהו ר"ה לאחר חזרה משא"כ לשיטת ר"ה גם דר"ה ל"ש כ"א קודם חזרה:
והנה כ"כ לעיל די"ל מ"ט לא מק' מתני' אהדדי וי"ל דבלא שמואל הייתי אומר דר"י שהק' לר' יושע מא"ל הק' ומתני' דידן כלא הודו לו וכשם דקיבת עולה לכתחלה אסורה ה"ה קיבת נבילה אבל א"כ הו"ל לשמואל לשנויי דבאמת טעמא דגבינה משום דלא הודו לו וכמתני' דחולין אלא ש"מ דגם לא הודו לו בעולה דווקא לא הודו אבל בנבילה הודו:
תוס' ד"ה כאן לאחר חזרה ובדיעבד מותר דאפי' לכתחלה דברי' ק' מאוד להולמן ונ' הכוונה דתוס' אזלי בשיטת ר"ת דדווקא צלול אסור ואי ידעי' דנמלחה אסור מה"ט דחיישי' שהי' שם גם מעט חלב צלול אבל אי לא ידעי' דנמלחה ויש כאן ס"ס ס' נמלחה או לא וא"נ נמלחה דלמא לא הי' שם חלב צלול.
ודע דמ"ש בד"מ לתרץ ד' הטור משום דא"נ הי' חלב צלול הו"ל זוז"ג היינו לד' ר"ת דס"ל קרוש שרי משא"כ הטור שכ' כן גם לד' רש"י דקרוש אינו אוסר כ"א בנ"ט לא הועיל כלום בתי' וכן יש לתמוה על הש"ך שלא זכר עיקר קו' הד"מ כי הטור באו"ח תמ"ז פסק להדי' דדבר המעמיד לא בטל:
תוס' ד"ה ה"ג ע' בתו"ח מה שפקפק ע"ד אם חלב צלול אינו מעמיד א"כ לא פריך הש"ס מאומה משמואל אדשמואל
ונ' דתוס' בע"א ק' להו הך קו' ומשו"ה כ' להיפך דקרוש גם לקודם חזרה הי' מותר ובחלב צלול הוא דיש חילוק בין קודם לאחר חזרה ואמנם ק' להו אפכא לישני תרוויי' קודם חזרה והתם בצלול והכא דמיירי לענין העמדה מיירי בקרוש דגם קודם חזרה שרי' ותי' ע"ד שכ' לעיל דא"א לקרוש בלי צלול ומ"מ לד' תוס' בע"א אין פלוגתא בין ר"ת לרי"ף כלל ולא הוזכר זה בפוסקי' וצ"ע:.
הביא הראב"ד ראי' דבדברי' של נכרי' לא גזרו בתר נ"ט מהא דאמרי' טעמא לאי' גבינות שמחליק פני' בשומן חזיר ואולי משום דלחזותא עביד ל"ש ביטול:
גמ' בע"ח בין לר"ח בין לרנב"י תיתסר בהנאה קשי' ויל"ד הרי קו' זו נזכרת במתני' ונ' דבאמת י"ל דכולהו חששי דאמרי' איתנהו וכל חשש לחוד הו"ל מיעוט וא' לא' למצוא לחשבון רוב ואמנם לענין אכילה הוא דאיכא רוב עור קיבת נבילה שומן חזיר צחצוחי חלב כפי' רש"י אבל ערלה וחומץ יי"נ דאסירי בהנאה הו"ל מיעוטא ומשו"ה באכילה אסרו ולא בהנאה אלא דל' דר"ח ורנב"י ל"מ כן ומשו"ה קאמר קשי' אבל במתני' דקאמר ר"י משום ע"א לחוד שפיר מק' לי' ר' ישמעאל:'