אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין כל שתעבתי פ' כ"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין כל שתעבתי פ' כ"ה

בעה"י בענין אי' חל על אי' פ' כ"ה

מנין לבב"ח נ' דלא רצה למילף כתנא דר"י מג"פ לא תבשל דחדא אצטריך לדרך בישול אסרה תורה ואידך להוציא את הטמאה ואי לא כ' שם לא תבשל ס"ד מאכילה הוא דאמעיט ולא מבישול דלא שייך בי' אי' חל ע"א ואי כ' בהני תרי א"נ אייתר חד לא תבשל אאכילה אכתי הנאה מנ"ל:

רש"י ד"ה כל שתעבתי פשיטא שנ' לרש"י דאפי' שלא ע"י עבירה דאס"ד דלרב אשי דווקא בעבירה אסור משא"כ לאידך תנאי לא הוה שתיק הש"ס מזה ומ"מ ק' מנ"ל לרב אשי הא ונ' מל' כל תועבה דמאחר דלא ילפי' מזה כ"א בב"ח מאי הל דכ' רחמנא אלא ש"מ לרבות אפי' לא נעשה תועבה בידי' אלא דק הרי כ' רש"י ע"פ זה פ' ראה דאצטריך ג"כ לצורם אוזן בכור ונ' דס"ל כמ"ש תוס' בבכורות דצורם אוזן רק דרבנן וקרא אסמכתא וכן מ' לכאורה דאלת"ה הוה לי' לאו שבכללות ואי' לוקין עליו ולכ"ע לוקין על בב"ח אע"כ צורם אסמכתא אמנם בספרא איתא שם בשם ר"א דמהאי קרא צורם אוזן בכור לוקה וצ"ל דר"א שוב נפקא לי' בב"ח מדרשא אחרינא ואייתר קרא לצורם לחוד.

ואמנם הרמב' אף שפסק צורם דרבנן לא פסק כרב אשי והביא דרשא דג"פ לא תבשל נ' טעמו דהרי אמרי' בפסחי' דבב"ח לוקין עלי' שלא כדרך הנאתו דלא כ' בי' אכילה ואי כרב אשי הרי כ' בי' אכילה ודפסק מ"מ דצורם ג"כ דרבנן אף דקרא לא קאי לבב"ח היינו דק' לי' קו' תוס' מבכורות דצורם גוי מותר בלא מתכוון אלא ש"מ דרבנן:

תוס' ד"ה עד שיפרוט לך בסו"ד למעוטי דגר ע' רש"א ולי נ' דבאמת סברא זו של תוס' דחוקה ואמנם תי' ראשון וודאי מסתבר משום לא תחנם כמבואר בע"א שם וא"כ כל כמה דמצי תוס' לשנוי תי' מסתבר לא מתרצי' תי' שאינו מובן:

ויע"ל דהרמב' לא הביא לדרב אשי משום דתלי' בדר' אבהו והרמב' כחזקי' ס"ל וכד' קצת מפ' וכבר הבאתי ראיות לזה בסוגי' דחזקי' ור' אבהו:

רש"י ד"ה מעשה שבת מבואר מדבריו דמפ' קו' הש"ס מהא דלאחרי' שרי אבל מהא דבשוגג מותר ל"ק להש"ס דנפקא לן ממחללי' מות יומת במזיד אמרתי כמו לר"י הסנדלר ודייק לרש"י הא מלת' מדלא מק' הש"ס גם מר"י הסנדל' א"וו דקו' הש"ס מהא דלאחרי' שרי ולר"י הסנדלר באמת לאחרי' אסור וכ"ת עכ"פ לר"י הסנדלר קרא ל"ל כבר תי' בתוס':

רש"י ד"ה חורש וכו' למיסר באכילה ובהנאה כוונת רש"י ליישב קו' תוס' דלמא קרא דקדש היא התיר בהנאה ולעולם באכילה אסור ולזה כ' רש"י דהא לא אפשר דאי לא תאכל כל תועבה כולל אכילה והנאה א"א לחלוק הלאו ולומר דאאכילה מיחייב אהנאה לא מיחייב וכ"ת א"כ מ"פ הש"ס בכלאי זרעי' לקמן באכיל' ליתסר התם הכי פריך נימא כלאי כרם דלר' יאשי' יש בו ב' לאוין זרעי' וכרם דבעי' חטה שעורה וחרצן אסור אפי' בהנאה זרעי' דליכא כ"א חד לאו באכילה מיהת אסור:

יליף מכלאי בהמה אף דההיקש אצטריך להא דשדך לא תזרע נוהג אפי' בחו"ל מ"מ אין היקש למחצה וכ"ת הרי ההיקש ע"כ למחצה דדווקא הרכבת אילן הוא דנוהג בחו"ל ולא כלאי זרעי' מ"מ י"ל דילפי' מהרכבת אילן בק"ו השתא הרכבת אילן דנוהג בחו"ל מ"מ מותר בהנאה כלאי זרעי' דאינו נוהג בחו"ל לא כ"ש דמותר בהנאה.

רש"י ד"ה שילוח הקן כ' רש"י וחייבינהו לשלח כוונת רש"י וכ"ת דלמא באמת אסור א"כ היאך נחייבנו לשלח לתקלה וע"ז תי' הש"ס אטו אנן מחייבי' לי' התורה חייבה אותו לשלח וש"מ דלא מיתסר כלומר דגלי קרא דלא מיתסר וכ' עוד רש"י דהו"מ לשנויי מעשה שבת יוכיח ולכאורה יש ליישב דאכלאי זרעי' ל"ש מעשה שבת יוכיח דנימא כלאי הכרם יוכיח דאסירי ולקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ואותו ואת בנו ומחוסר זמן ג"כ ליכא למילף ממעשה שבת דהוה דומיא דבב"ח דאוכל האי' עצמו ולא דמי לחורש בשור וחמור וכמ"ש רש"י:

תוס' ד"ה חורש בשור וחמור לא רצו לפ' כרש"י קאי אזרעי' ודישה דק' להו חורש מא"ל הא הו"ל זוז"ג ובאמת לרש"י צ"ל דקאי למ"ד זוז"ג אסור.

באו"ד דלא תחסום אסור משום בהמה דברי' צריכין ביאור הרי רק משום דישה ונ' כוונתם למ"ש בסו"ד דמ"מ אין ניכר במלאכת הדישה אם חסם פי הפרה או לא משא"כ בבב"ח וכן בחורש ג"כ לא ניכר שחרש בכלאי'.

באו"ד למה לי קרא דאלה ע' רש"א ויש להק' לפי פירושו בד' תוס' מאי מק' התוס' למה לי קרא דאלה הא אי לא הוה כ' קרא דאלה הוה מוקמי' קרא דמן הבהמה לכל מיני עבירה ול"ד לרובע ורק השתא דכ' אלה ע"כ קרא דמן הבהמה לרובע ונרבע אתי ותו ק' דמ"ש רש"י לפ' תי' התוס' דר"ל כיון דלהדיוט ל"ש כל שתעבתי שוב גם לגבוה לא שייך למה לא ביארו תוס' זה בהדי' ולזה נ' כוונת קו' תוס' לאו אקרא כ"א אש"ס דידן לפ' גי' תוס' ל"ל לאתויי קרא דאלה למה לא מייתי קרא דמן הבהמה שכ' קודם דהאי קרא בפ' ויקרא והאי דאלה בפ' אמור וכ"ת בלאו אלה נימא דעכ"פ כולהו אסיר לגבוה וליכא ק"ו השתא לגבוה הרי א"נ ליתא להאי ק"ו מ"מ ידעי' דאפי' רובע ונרבע להדיוט שרי אף דבמיתה חורש וחוסם לא כ"ש וע"ז תי' דאי לאו דכ' אלה הוה ילפי' מן הבהמה לרובע ור"ל לגבוה ומן הבקר לנעבד אפי' להדיוט דלגבוה לא אצטריך דמ"ש נעבד מ"ש רובע דהו"א בכלל רובע כל האי' שבתורה לגבוה ובכלל מן הבקר דאייתר ע"כ אם אינו ענין לגבוה תנהו ענין להדיוט:

בסו"ד וק' למה לא יחשב וכו' נ' כוונת רש"י בע"כ קרא דכל שתעבתי אתא לאורויי אי' וקרא במעשה שבת מורה לן היתירא ומעתה בשלמא חורש דגרע בתרתי ממעשה שבת דהתם מעשה הבישול ניכר משא"כ בחורש והתם אוכל גוף האי' משא"כ בחורש ומסתברא למילף ק"ו השתא שבת משא"כ בבב"ח דנהי דדמי למעשה שבת בהא דמעשה האי' ניכר מ"מ לא גרע מינה וכיון דכ' קרא לא תאכל כל תועבה ע"כ בבב"ח מוקמי' לי':

תוס', ד"ה פן תוקדש יש ליישב דהנה קיי"ל הנשרפין אפרן מותר ונקברין אפרן אסור וא"כ לפי ד' תוס' כלאי זרעי' דלית בהו אלא חד לאו חמירי מכלאי הכרם דאי' בי' תרי לאוי דבכלאי כרם אפרן מותר ובזרעי' אסור א"וו זרעי' אפי' בהנאה שריין.

תוס' ד"ה כלאי זרעי' לכאורה י"ל דבאמת אי לא כ' קרא המלאה לא היינו מעלי' על דעתינו דמעביר עציץ ליתסר דהרי לא כ' כ"א כרמך לא תזרע כלאי' אלא דגלי לן קרא המלאה וא"כ המלאה דגלי גלי דהיינו הוסיף מאתי' אבל מהי"ת נימא דלא הוסיף אסור כלל.

תוס' ד"ה מדאסר רחמנא לכאורה לפמ"ש ס' כל האי' דאי בעי קרא למיסר להדיוט למה כ' גבי גבוה גם קו' זו מיושבת אבל התינח התם בנעבד דלא כ' כ"א חד קרא וע"כ מוקמי' לי' לנעבדה ואח"כ הקדישה וא"כ ק' למה לא כ' גבי הדיוט אבל ברובע ונרבע וכלאי' דאי' לן תרי קראי וע"כ חד להקדיש' ואח"כ נרבעה וא"כ שפיר כ' רחמנא גבי גבוה ולעולם גם להדיוט אסירי ושפיר מק' תוס' אלא הא ק' אתי' שם דדלמא להדיוט מכל שתעבתי ידעי' וה"ה לגבוה בנעבדה ואח"כ הקדישה וקרא להקדישה ואח"כ נעבדה וע"כ צריך גם התם לתי' תוס' דשמעתין דאי מכל שתעבתי ידעי' לא אצטריך שוב קרא כלל להקדישה ואח"כ נעבדה:

באו"ד א"נ יל"ד הרי בכלאי' מ"מ אי' לן תרי קראי פ' יוצא דופן ולפי תי' לא אצטריך.

תוס' ד"ה מדאסר רחמנא ובדברי' מיושב למה לא פריך הש"ס מנעבד דבנעבד שפיר ידע הש"ס התי' מדאסר רחמנא לגבוה משא"כ במחוסר זמן ואו"ב דלא פשיטא כולי האי ומשני לי' מ"מ:

תוס' ד"ה לא אמרה תורה י"ל דהנה לולי דכ' רחמנא כל צפור טהורה תאכלו ג"כ הייתי אומר משולחת אסורה דאל"כ ל"ל דכ' רחמנא ושלח לא הו"ל למכתב כ"א מה יעשה בה שיטבול אותה א"וו לאסור אותה הוא דכ' רחמנא ואמנם גלי לן קרא צפור טהורה תאכלו דמותרת באכילה ושלח הוא למצוה בעצמה וע"ז פריך הש"ס ואיפוך אנא ומשני מסתברא דמשולחת מותר משום שלח לתקלה אבל אי לאו קרא מ"מ הוה דייקי' מושלח אי':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה