אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין נחמרו בני מעי' פא"ט

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין נחמרו בני מעי' פא"ט

בעה"י בענין הכתה חולדה פא"ט

רש"י ד"ה נחמרו כווצו הנה הובא בטו"ז נ"ב שם פלוגתת הר"ן ורש"ל בנאבדו בלא בדיקה ונ' דרש"י הטיל פשרה בזה דאם רואי' שכווצו בני מעי' ולא באנו לבדוק אם ירוקי' או לא עד שנאבדו אז וודאי טריפה מאחר דחזי' ריעותא אבל אם לא כווצו משום נפלה לאור לחוד לא מטרפה אם נאבדה בלא בדיקה.

ירוקי', כ' רש"י לב וכו' וכבד לא הזכיר רש"י אולי ס"ל דבכבד כנגד בני מעי' טריפה לא זולת או דס"ל דמ"מ ל"ד כבד ללב וקורקבן וכמו שחילק הרשב"א דשלא במקום חיותא בכבד כשר ובמקום חיותא בעי' שלא ישתייר כזית או משום דירוקי' דכבד ר"ל ככרתי גרין וירוקי' דלב וקורקבן היינו כמוריקא געל.

וכ' רש"י מפ' בגמ' וכו' וק' אסיפא הו"ל לרש"י לפ' כן דדווקא אדומי' שהאדימ' ומאי בעי רש"י ברישא בזה א"וו כוונת רש"י ליישב קו' רז"ה למה נקט תנא טפי ירוקי' מאדומי' ולזה כ' רש"י דהך אם ירוקי' כולל ב' עניני' אם האדומי' הוריקו או אם נחמרו הירוקי' וידעי' זה אם נשתנו מראי' ז"נ כוונת רש"י ואמנם צ"ל דמה דאי' לפנינו ברש"י אם הוריקו הוא ט"ס וצ"ל אם ורוקי'. כמו שהוא במתני'.

כ' רש"י אם אדומי' כמשפטם מבואר שלא הי' מפ' רש"י אדומי' שהאדימו ביותר ואמנם ליישב א"כ פשיטא לזה כ' רש"י לעיל דמ"מ מיירי מתני' שכווצו בי מעי' וס"ד דבזה לבד לפסול.

וע' ח"ס סי' נ"ד שכ' דמדלא נקט מתני' נחמרו בני מעי' לחוד ולא תנא נפלה לאור והוה שייך גם בבהמה ש"מ זולת נפלה לאור ל"ש נחמרו ונ"מ לענין שתיית משקין חמי' ואחרי נשיקת עפר קדשו י"ל משם אין ראי' דס"ד אדרבא בנפלה לאור דהעור מגין מבחוץ ל"ש דין נחמרו וכמו שביאר הרא"ש עיי"ש קמ"ל דאפי' בנפלה לאור שייך נחמרו:

ומעיקרא הוה ק' לי לפי דפרי ח"ס הנ"ל א"כ למה כ' בתשו' הקודמת דביריית שראטה ופולווער שייך נחמרו דא"כ הדרא קו' זו לדוכתא וצ"ל דכיון דבזמן המשנה לא היתה נודעת תחבולה זאת ל"ק מידי משא"כ משקין חמי' לעולם הי' מצויין.

והנה הש"ג הק' על הרמב"ם דסתר עצמו מפי' המשנה לחיבורי דבפי' המשנה כ' דמתני' לא מיירי כ"א בנפלה לאור לא זולת ובחבורו כ' אפי' לא ידעי' שנפלה לאור אמנם למ"ש הלח"מ דהרמב' לא מיירי שם כ"א אם הוריקה הכבד כנגד בני מעי' לפי פירושו לק"מ דמתני' לא מיירי מזה וגם ל' הרמב"ם מורה בהדי' כדבריו שהרי מתחלה כלל כבד בהדי לב וקורקבן ואח"ז הביא דין זה בכבד בפ"ע אלא ש"מ כד' הל"חמ ואביא עוד ראי' דהנה ד' הרמב"ם כהרא"ש דאין ריאה לעוף שהרי לא הזכיר ריאה כלל א"כ ק' עלי' ראי' הרא"ש ול"ש תי' הרשב"א אלא ש"מ דדווקא בכנגד בני מעיי' ס"ל להרמב"ם כן ויליף בני מעיי' עצמן ג"כ כמ"ש הלח"מ לא זולת ודע שהביא להרמב"ם לפ' כן דק' לי' ע"ד רש"י דאס"ד דדווקא כנגד בני מעיי' הוה דין זה בכבד היאך כלל הש"ס כבד עם לב וקרקבן וקו' ז' בא הראב"ד לתרץ ונחלק ג"כ על רש"י ומפ' דס"ד דהתם קיל טפי ופשיטא לי' דהתם חמיר טפי ולמסקנא בכל הכבד דינא הכא.

דרסה וטרפה ומפרכסת לכאור' הכוונה אף שהדרוסה הי' כ"כ עד שמפרכסת בכל זאת אם שהתה מעל"ע כשרה אמנם רש"י כ' ועדן מפרכסת הכוונה לרש"י דאם עמדה א"צ מעל"ע ואמנם אם עדן מפרכסת שלא עמדה אז צריכה מעל"ע נמצא דהך דעמדה מתני' דייק' להו ובזה מובן מה שאמרו בגמ' אחת זו ואחת זו ר"ל אחת אינה מפרכסת שעמדה וא' מפרכסת ששהתה מעל"ע שני' צריכי' בדיקה וע' רשב"א שעמד ע"ד רש"י למה כ' לענין חוט השדרה וכ"כ לעיל גבי מקל נ' ד' רש"י דוודאי לריסוק כלל יש לחוש בכל הכאה בכח אבל בדיקה א"צ כ"א השדרה שדרסה וטרפה משא"כ בנפלה מן הגג התם וודאי איכא למיחש לכל חללה.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה