אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין ככר שחתך עלי' פ' כ"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין ככר שחתך עלי' פ' כ"ה

בע"ה בענין כדא דכמכא פ' כ"ה

מבואר מד' רש"י דס"ל דמשום דם גמור אתי' עלה ולא משום מראי' העין ויל"ד א"כ מאי אשמועי' דהככר אסור למה לא כיון דבלע דם גמור לא הו"ל לשמואל כ"א לומר מה נקרא דם גמור ונ' דבאמת היתירא אתי לאשמועי' ולמימר היכי דלא אסמיק אפי' הככר שרי ולא חיישי' למראי' העין וכן בקלישתא.

אלא דבלא אברי' ק' מאי קמ"ל דוודאי מה דבלע לפנינו דם אסור ודשרי מה דלא בלע פשיטא ונ' דס"ד כיון דחזי' דהאי צלי עדן דם בתוכו והניח הצלי הזה רותח על הככר סד"א הככר נאסר קמ"ל דלא והטעם דהרי הדם גופא לא חל עלי' שם איסור עד שיצא לחוץ כמבואר:

שדי לי' לכלב' ד' הרי"ף והרמב' וש"פ דר"ה פליג אשמואל ולולי דברי' הייתי אומר דשמואל שדי לכלב' היכא דהוה קלישתא וכיו"ב אף דמדינא שרי והטעם או משום דשמואל אמרה להך מלתא וקיי"ל התוקע עצמו לדבר הל' אין מקבלין הימנו לפיכך לא רצה ליהנות מהוראתו או משום דמאן דעבד הכי שחתך בשר על הככר שלא כדין עבד דאף ע"ג דאמר שמואל עושה אדם כל צרכו בפת מודה מיהת היכי דממאיס דאסור ולכך לא רצה שמואל ליהנות מאיסורא ואפשר דמהכא דייק הש"ס במ' שבת דהיכי דממאיס מודה שמואל.

בע"ה בענין בי דוגי פ' כ"ה

תתאה מטא ע' רש"י ולכאורה פי' לשיטתו דתימרתו דאמרי' היינו תומרת בשר משא"כ לפי' רבותיו דתימרתו היינו תימרת הגחלי' וא"כ א"נ עילאה לא מטא מ"מ הדם זב דרך תתאה והאיך יעלה תימרתו וצ"ל לפי' זה דתתאה ועילאה לאו היינו עליונו ותחתונו של בשר כ"א על פני הגחלי' קאמר דהאי דלצד עילאה כבר נצלה עולה תימרתו ומ"מ בצד השני עדן לא נצלה ובאמת שם אינו עולה:

תוס'

ד"ה תרי פי' דברי' דהיתר שנאסר פ"א אפי' נשתייר כ"א משהו בעלמא עדן אינו חוזר להיתירו משא"כ הכי דידעי' דאפי' משהו לא נשתייר וזה כוונת הרא"ש ג"כ שהביא ד' תוס' אלו ליישב קו' הב"י כיון דס"ל להרא"ש שהבי דוגי אסור והאיך יהא השומן מותר אמנם בד' תוס' אלו הדבר מיושב ותימא על הב"י שלא עמד על זה:

והנה רש"י פי' ב' גללי בין על הבשר בין בתוך הכלי נ' כוונתו דלהכי בעי' תרי חד על הבשר יחד בתוך הכלי ועי"ז מיד נפרד הדם מהשומן ואינם מתערבין אפי' כשעה חדא ובאמת קו' הר"ן מבי דוגי יש ליישב דהרי הקילוח אינו יורד כ"א טיף טיף ועירוי כזה אינו אוסר אפי' כדי קליפה לד' כמה פוסקי'.

והנה הרשב"א דייק מד' הראב"ד דה"ה אם היו הדם בפ"ע ג"כ אוסר רב אשי ולי לא מ' כן מד' הראב"ד דוודאי אם עומד בפ"ע קרי לי' חמר בשר וליכא אפי' מראי' העין אמנם אם הדם נבלע בשמנוני' אזי אי אפשר שיכירו איזו דם הוא ולהכי שייך טפי מראי' העין לרב אשי:

ואמנם ד' הר"ן שכ' דגם בשפוד שייך כבולעו כך פולטו ק' להולמן דלא מצינו כבולעו כ"פ כ"א היכא דאיכא פליטת עצמו אבל בכלי דנימא הכי הוא מלתא דתמיהה ובאמת הרא"ש כ' מטעם כי האש שואב:

והנה מה שהביא הרשב"א ראי' מב' חתיכות דאמרי' דם משריק שריק ולמה לא אמרי' גם התם כבולעו כ"פ נ' סברתו דלא מצינו כבולעו כ"פ כ"א על בלוע בעלמא משא"כ בב' חתיכות דדם בעין זב מחתיכה לחברתה לא וא"כ ע"כ הטעם משום משריק שריק:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה