ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין חוששין לזרע האב פ' או"ב
רש"י ד"ה ואינו נוהג ואם שחט האב וכו' נ' כוונתו לאפוקי מד' ר"ת וסייעתו דס"ל דרבנן דחנניא ג"כ ספוקי מספקי להו ול' אינו נוהג מ' לגמרי אינו נוהג ולזה כ' רש"י דלאו דאינו לוקה כ"א דאינו נוהג כלל ומותר לכתחלה:
תוס' ד"ה מי שבנו לכאורה יש לדקדק הרי ילפי' לכל התורה לרבנן במה מצינו מאו"ב וק"ו לשילוח הקן ל"ל ונ' דבמה מצינו לא מצינו למילף כ"א לענין ל"ת דשילוח הקן דלענין ל"ת או"ב חמיר אבל לענין עשה (ואף דכיסוי דם דהוה עשה ילפי' התם או לחומרא או באמת משילוח הקן ילפי' למאן דלא מחייב בכיסוי) דשלח לא מצינו למילף ואפשר דממילא גם הל"ת לא ילפי' בל"ת שעשה כ' בצדה חמיר כמ"ש בקידושין ולכך כ' תוס' דבק"ו מיהת נילף:
וי"ל דאי לאו וכו' נ' כוונתם דל' אותו וודאי מ' ל' זכר וכחנניא אלא דמאחר דאי' לן מה מצינו משילוח הקן דאינו נוהג אתיא מה מצינו ומפיק למשמעותא דקרא.
ובהכי מתיישב לן קו' התו"ח שהק' נהי דרבנן בעי אותו לחלק מ"מ הרי משמעו' ל' אותו מ' זכרי' ולמ"ש א"ש דוודאי אי מייתר לן אותו אתי יתורא ומפיק ממה מצינו משא"כ אי לי' לן יתורא אתי' מה מצינו ומפיק ממשמעותא ומ"מ בדברינו מבואר לאיזו ענין נקט תנא כלל הך מה מצינו הרי העיקר מבנו כרוך אחריו אמנם אי לאו מה מצינו הוה ילפי' ממשמעותיו דאותו דגם בזכרי' נוהג ויע"ל דהך אותו איכא למדרשי' כחנני' ואיכא למדרש' לחלק ואמנם השתא דאית לן מה מצינו ניחא טפי למדרשי' לחלק ולא כחנניא:
תוס' ד"ה מהו דתימא ויש לתמוה על הש"ך יו"ד רצ"ז שכ' מסברא דנפשי' טעם אחר ולא הזכיר ד' רש"י ותוס' וכל הראשוני' בזה ולולי ד' תוס' הייתי אומר מחציו עבד לק"מ דהתם הו"ל כחציך מקודשת לי וכ"ת הכא הרי לא שייר דהשאר א"צ קידושין ואם אמנם היום או למחר ישחררנה הלא יהא חציו מקודשת אמנם יש להשיב דהרי עיקר טעמא התם משום שבת א"כ למ"ד פילגש בלא קידושין יקחנה לפילגש ולא יבטל משבת אמנם יע"ל דהתם שאני דלמא היום או למחר ישחרר האדון א' מהם ויקיים באי' לא יהא קדש עם השני:
והנה בד' רש"י ותוס' אלו נבין מדוע באמת יהא מותר לרכוב על פרדה ולא קיי"ל כמ"ד בירושלמי דאסור הובאו דבריו באריכות ברא"ש ה' כלאי' ובר"ש כלאי' שם א"וו ה"ט משום דפרד מין בפ"ע ולכאורה יל"ד גם מד' ר"י דלא כירושלמי דל"ל למנקט הנולדי' מן הסוס עם הנולדי' מן החמור אסורי' לנקוט פרד אסור לרכוב עליו אלא ש"מ מותר ויש לדחות דברישא ע"כ נקט כה"ג לאשמעי' דלא אמרי' אתי צד סוס וכו' וממילא נקט גם בסיפא כה"ג והנה רש"י פי' מיד בס"ד כפי' במסקנא דר"י ספוקי מספקי לי' נ' טעמו משום דל' אעפ"י שאביהן במסקנא ניחא ובס"ד צ"ל כמ"ש רש"י אבי' של א' מהן וזה דוחק.
והנה הרמבי כ' דבאם חייב באו"ב משום שזה בנה וודאי וע' בלח"מ שטרח ונ' דהרמב' רצה ליישב קו' הרשב"א על שיטת ר"ת והיא ג"כ שיטת הרמב"ם דר"י היינו רבנן דחנניא וגם באו"ב מס' להו והק' הרשב"א הלא קרא קדרשי אמנם הא גופא מס' להו הא דגלי קרא דבנו כרוך אחריו אם הטעם דעי"ז אנו יודעי' שזה בנה וודאי וא"כ אם באב ג"כ ידעי' שהוא בנו ג"כ אסור או דלמא משום דאין חוששין לזרע האב וזה שכ' הרמב"ם דבאם ע"כ חייב כיון דידעי' וודאי שזה בנה ממ"נ חייב ובא לרמז על הס' באב.
והנה הרמב"ן כ' דהס' אם ילפי' מאו"ב עיי"ש ולולא דבריו הייתי אומר דהס' כי היכי דאמרי' מחידוש לא גמרי' ה"נ אמרי' חידוש לא גמרי' אלא דלפי"ז הי' הספק רק בכלאי' ולקמן מ' בכסוי הדם ומתנות מס' לרבנן:
רש"י גידמת מזנב ומאזני' ד' רש"י דחד סי' סגי דהרי כל חד מהני אמוראי אמר סי' אחר ומה שכ' רש"י לקמן דדמיין להדדי בזנב ובאזני' ה"ט דאי אי' לי' תרוויי' ובחד דמי לסוס ובחד לחמור ידעי' מאי ניהו ולכן בעי' תרווייהו אבל אי הוה גידמת מחדא סמכי' אאידך:
אלמא קסבר אין חוששין ע' ברשב"א שהאריך בזה ולולי דמסתפינא הייתי אומר דמאן דס"ל חוששין לזרע האב אוסר לרכוב על פרדה ומדשרי ר' אבא לעייל כודניית' ש"מ דס"ל אין חוששין לזרע האב וא"כ הא דפסק בעל הל' דאין חוששין ה"ט דהרי חזי' דשרי' לרכוב על פרדה ש"מ דאין חוששין לזרע האב ודע דמה שכ' הר"ן דר' הרי"ף כבעל הל' ה"ט דלא כ' הרי"ף כלל ספוקי מס' לי' ולא הזכיר מזה כלל ש"מ דס"ל אין חוששין כלל.
רש"י ד"ה וסי' דאוריי' ע' בר"ן בחי' מה שהק' על רש"י וי"ל דה"ק רש"י דאדרבא מדחזי' באבידה דמחזירין בסי' כ"ש אף דאיכא למימר דמיחזא חזא או דאמר כסומא בארובה כמ"ש הר"ן א"נ יע"ל דאיכא אחסינא ג"כ דאי' לי' שמלה בהנך סי' והאי ניהו דאבידה ומ"מ סמכי' אסי' כ"ש הכא דסמכי' אסי' ומ' לי' לרש"י דאי הוה הל"מ הוה אמר הש"ס הל' גמורה א"וו דאוריי' ממש קאמר והיינו באבידה:
ועי"ל לכאורה דלמא הכא ארובא סמכי' ורובא דפרדות דדמיין לאמיי' בגנובתי' ואודני' אלא ש"מ דאיכא מיעוט המצוי דלא דמיין וא"כ שוב הוה כאבידה ומ"מ בסי' ביצי' כ' רש"י כהר"ן דהל' גמירי לה הא דלא קאמר הש"ס במאי קמיפלגי וקאמר מ"ט דרבנן משום דפשטא דל' אותו מ' כחנני' ל' זכר.