אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין וושט (מהדורא בתרא)

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין וושט (מהדורא בתרא)

בע"ה שאר ענייני פא"ט

חיצון אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה מהא דנקט רבה הך חיצון אדום בחדא מחתא עם הא דניקב זה בלא זה מ' כד' רש"י דשני' לבני' כשר כמו ניקב זה בלא זה וקאי הך ניקב זה בלא זה גם אחליף כאילו אמר חליף זה בלא זה, ודע דאף הרמב"ם פ"ג מה' שחיטה לא הביא הך דחליף סמך אמ"ש פ"י מה' שחיטה בפי' וושט שנהפכו מראי' טריפה.

ודע דמ"ש רמ"א וכ"ש ביש לו ב' וושטין ר"ל לד' רש"י דחליף הוה כניטל מכ"ש יתר דהוה כניטל ואמנם הש"ך ציין אלקמן בדיני יתרת ר"ל דלהרמב"ן והרשב"א בתי' דווקא שהוושטי' דבוקי' זה בזה דאל"כ לא אמרי' יתר כנטל

זה. שלא כנגד זה כ' רש"י זה למעלה וכו' כוונתו לר' רש"ל דאפי' רחוקי' זה מזה ג"כ טריפה.

רש"י ד"ה קרום שעלה מחמת מכה ד' רש"י אלו ק' מאוד להולמן דכיון דהביא רש"י ראי' מזהו למעוטי וכו' א"כ עיקר הטעם משום דאין טריפות חוזר להכשירו ול"ל לרש"י תו לטעמא דאין סופו להתקיים ומ"מ מאחר שכ' רש"י טעמא דאין סופו להתקיים א"כ מאי ק' לי' תו מריאה הסמוכה לדופן וכבד הסותם למרה הרי התם עומד להתקיים

והנ' לתרץ בזה דתחלה בא רש"י לפ' ל' קרום שעלה מחמת מכה דלא נטעי ונימא דר"ל שאנו רואין כי קרום זה מחמת מכה עלה אלו הי' מראיתו דומה לשאר והוושט אף דידעי' שהי' שם נקב כשר לזה כ' רש"י דלא הוא כ"א כיון דידעינן שהי' שם נקב לא מהני בי' קרום והטעם כיון דאמרה תורה נקב זה טריפה ע"כ גם בידי שמי' אין לו רפואה ושלא כד' הרמב' בבהמה שנחתכו רגלי' למעלה מצוה"ג וכבר השיגו עליו הראשוני' שם ואף דחזי' שיש בו קרום יפה מצינו לומר כי על כרחו אינו מתקיים וע"ז הביא רש"י וכ"ת מנ"ל הא דלמא הפי' באמת כשאנו רואין שהוא מחמת מכה הרי אמרי' דבטריפו' אין פסול חוזר להכשירו כי ריאה לאו דווקא וכמ"ש התו"ח וא"כ עיקרא דמלתא דאין טריפות חוזר להכשירו ושפיר ק' לי' מריאה וכבד ואצטריך לשנויי דהתם משום דהוה סתימא מעיקרא אלא דאכתי ק' הרי בריאה הסמוכה לדופן להל' בעי' סביך בבשרא וא"כ לא הוי סתימא מעיקרא אמנם הר"ן בלא"ה הק' בענין סירכ' לד' רש"י דאין סירכ' בלא נקב האיך סירכ' כסדרן כשר הא אין טריפות חוזר ובתי' הר"ן שם דנקב זה מעיקרא לא הי' טריפה מדהעלה סירכ' כסדרן גם מריאה הסמוכה לדופן מיושב והיינו סתימא מעיקר' שכ' רש"י

כ' רש"י ואין טריפות ניכרת בו לא רצה רש"י לפ' כן משום דאס' דרוסה קאי כ"א רש"י לטעמי' דהא דלענין נקב אין לוושט בדיקה ג"כ הטעם משום דטפת דם נכנסת בתוך הנקב ובשלמא בפני' גם הטפת דם ניכר משא"כ בחוץ

ובזה מסולק קו' הר"ן דנבדוק במחט או מסמר הר"ן לטעמי' דס"ל דמשום דהוושט אדום אין נקב משהו ניכר בו ושפיר הק' אבל לרש"י דעיקר טעמא דטפת דם סותם הנקב לק"מ והנה יל"ד הכפל ל' אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפני' ולכאורה יש ראי' מזה לד' הר"ן דמבחוץ א"ל בדיקה כלל לענין דרוסה ולזה קאמר רבה אלא מבפני' לחוד וכן מ' ממה שהק' אביי לקמן והא מר הוא דאמר וושט אין לו בדיקה אלא מבפני' סמך כל קו' אמה דאמר אלא מבפני' ר"ל וא"כ למה אתה בודקו לטעמי' הק' דס"ל כד' תוס' דלענין נקב יש בדיקה וקאי רבה אדרוסה לחוד אבל להר"ן דס"ל כד' רש"י דגם נקב אין לו בדיק' א"כ תרתי קאמר רבה לענין נקב אין לו בדיקה מבחוץ ולענין דרוסה קאמר אלא מבפני'

אמנם השתא דאתית להכי י"ל דהנה רבה קאי אמתני' וא"כ ע יקרא דמלתא בטריפות בהמה איירי השתא ומעתה אלו קאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ הו"א דע"כ בבהמה טריפה לזה קאמר רבה דמבפני' יש בדיקה להורות דגם בבהמ' כשר ור"ל בדרוסה וכמ"ש רש"י ומהא נ"ל לרש"י דגם בבהמה ע"כ יש בדיקה מבפני' דאל"כ לא הו"ל להש"ס לאתוי הך דרבה הכא בטריפות בהמה ומעתה באמת הא דקאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ קאי אנקב דאי אדרוסה הוה סגי אי הוה אמר אלא מבפני' והא דקאמר אלא מבפני' קאי אדרוסה דלענין נקב אין כאן בדיקה כלל בבהמה והו"ל לרבה לפ' דבעוף קאי ושפיר קאמר הש"ס דממאי דקאמר רבה אלא בפני' נ"מ רק לס' דרוס' דלענין ס' נקובה השתא דמיירי בבהמה לא נ"מ מידי ומיושב קו' תוס' למה לא קאמר נ"מ לס' נקובה .

והנה כ' רש"י ואין הארס נוקב י"ל דלמ"ש הא דקאמר לס' דרוסה משום בהמה קאמר וכד' רש"י לקמן דגם בבהמה יש תקנה בדרוסה ואלמלא הי' הארס נוקב דלמא עד שלא נתפשט כבר ניקב

ואמנם אי ק' הא ק' כיון דד' רש"י עכ"פ דגם בבהמה יש תקנה א"כ האיך כ' דבעוף בודק את הקנה ושוחט הרי התם לא שרי אלא משום דא"א בע"א כדיעבד דמי וכמ"ש הש"ך סי' כ"ג ומאחר דהכא יש לוושט בדיקה אחר שחיטה לא שרי' לי' לעוף בסי' א' לכתחלה

ועוררני צורבא מרבנן א' דבד' מרן הגאון בח"ס זי"ע שכ' דדווקא בבהמה ס"ל לרש"י דהארס ניכר אבל לא בעוף קו' זו שפיר מיושבת אמנם אכתי ק' דכ' רש"י בפ' השוחט שם דמשו"ה יש לקנה בדיקה משום דלא מפסלא כ"א ברובא והיינו בנקב אבל בדרוסה דמסקי' דבמשהו דמקלי קלי זיהרא אמאי סמכי' אבדיקת קנה וצ"ע

בענין בר אווזא פ' השוחט עיקר כוונת רש"י בד"ה ממסמס קוע' דמל' ממסמס מוכח שנקרע צווארו וזה ג"כ מוכח טפי דהוה נקובה מדרוסה דבדרוסה אין דרך שיהא צווארו נקרע ואפי' תימא כד' הרשב"א דבעי' שיהא ההיתר מצוי טפי מן האי' הא דהוה נקרע צווארו ג"כ מסייע טפי לתלות בקניא או בכלבא מלתלות בשונרא

והנה צריך ביאור לד' תוס' מהי"ת נימא אם נקרע הצוואר לא תיבעי בדיקה אי תלי' בקניא ולכאורה דמ"מ סגי בדיקת חוץ וא"צ לשוחטו ושפיר שייך תלי' משא"כ לד' רש"י גם בקניא צריך לשוחטו דבעי בדיקת פני' וא"כ מאי תלי' דקאמרי' אמנם בד' הרא"ש מבואר דס"ל לשיטת תוס' א"צ כלל לבדוק אי תלי' בקניא וצ"ל דלא מחזקי' אי' מצוואר לסי'.

ודע דמה שהתחילו תוס' בכלבא וסיימו בקניא משום דמהא דתלי' בכלבא לק"מ אד' רש"י די"ל דמיירי דראי' חיה רודפת אחר עוף מקפצת עליו ואמנם לא נקרע צווארה כלל ואי תלי' בכלבא לא בעי בדיקה כלל אלא דגבי ההוא בר אווזא דבי רב אשי דהוה ממסמס קוע' דמא ג"כ אמרי' תלי' בקניא והתם מאי נ"מ

וסיים רש"י אבל עור החיצון אדום דלא תימא דווקא בשמעתין דהוה מלוכלך צווארו בדם הוא דקאמר דאין לנקב בדיקה וכסברא א' שכ' הר"ן בזה משו"ה סיים רש"י דעיקר טעמא משום דעור החיצון אדום.

רש"י ד"ה ישב כוונתו ליישב דלמה לא נקט נתחב דהו"א מבחוץ ועולא מבפני' מיירי ולכך נקט ל' ישב דמ' בשעת אכיל'.

והנה פי' רש"י ב' פי' בענין הבריא ולכאור' נ"מ דלפי' א' יש בדיקה לנקב במקום ידוע משא"כ לפי' ב' אמנם כד דייקת ד' רש"י כמ"ש הש"ך וכן כוונת הסמ"ק שהביא הש"ך שם דלפי' א' אפי' לא ניקב כל העור הפנימי טריפה משא"כ לפי' ב' ומעתה מ"ש רש"י ד"ה מ"ש מס' דרוסה אין כוונתו כמ"ש רשב"א דתופס לעיקר פי' ב' דהרי לקמן ד"ה אבל ישב חיישי' שוב ס"ל לרש"י כפי' א' וכמו לפנינו בס"ד אלא כוונת רש"י דלכאור' מאי מק' הש"ס דלמא להבריא ונתרפא הוא דלא חייש עולא אבל לשמא יצא לחוץ חייש וצריך בדיקה כמו בס' דרוסה לזה כ' רש"י דפשיטא לש"ס דאי בעי בדיקה ע"כ אין לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב כלל

ואמנם מ"ש רש"י לקמן כפי' ראשון היינו דאס"ד דישב חיישי' ר"ל לשמא ניקב לחוץ דווקא וא"כ אם גם עור הפנימי מי לא ניקב מעבר אל עבר לא חיישי' וא"כ ל"ל לאפלוגי בין נמצאת לישב לפלוג בישב גופי' בין ניקב עור הפנימי לחוץ או לא א"וו דהאי מ"ד ס"ל הבריא היינו נתרפא ועכ"פ לא בעי' ניקב עור הפנימי לחוץ:

ומה שהק' הרשב"א ממחט בריאה זה מיושב בד' הג"א שכ' דהכא דווקא חיישי' דע"י דגמדה לי' ופשטה לי' נדחק הקוץ לחוץ ממקום שהי' בתחלה וא"כ ממילא בריאה לא חיישי' דמהי"ת שוב חזר לחוץ אם כבר הי' מעבר לעבר

ודע דמ"ש הג"א דד' תוס' דהל' כעולא אף דבשמעתין כ' תוס' בהדי' להיפך הכוונה למ"ש תוס' לעיל פ' השוחט דלד' ריב"א ניקב זה בלא זה אפי' מבפני' כשר אפי' נקב ע"י קוץ ודנימא דחוששין היינו שצריך לבדוק ל"מ להג"א א"וו דלריב"א דרבה דקאמר ניקב זה בלא זה כשר ס"ל כעולא:

ודע דמ"ש תוס' בסוגיין רק להק' מס' דרוסה ולא הקשו מקוץ דשמעתין וביבמות הקשו גם אקוץ הטעם משום דבשמעתין מוקי לקוץ ביש קורט דם בפני' ואז וודאי שכיח ושכיח ויש רגלי' לדבר שניקב מבחוץ וביבמו' אולי ס"ל כשיטת רש"י בסוגיין דבלא קורט דם מיירי וא"כ לא עדיף קוץ מס' דרוסה:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה