אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין גי"ה אינו נוהג בטמאה פנייה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין גי"ה אינו נוהג בטמאה פנייה

בע"ה סוגי' דחענ"נ פ' גי"ה

כ' רש"י במתני' ב' פירושי' ולכאורה הוה מ' דת"ק דר"י היינו ר"ש ור"ש הרי ס"ל אין בגידין בנו"ט ונ' דמ' לרש"י דאי ת"ק דמתני' ר"ש לא שייך דיקא נמי דקאמר וכמ"ש תוס' לקמן דלדבריו דר"ש קאמר אלא ש"מ דמ' לש"ס דת"ק לאו ר"ש ושפיר מפ' רש"י בתרי גווני:

ומ"מ מבואר מד' רש"י דאינו נוהג ר"ל דפטור אבל לא מותר וכ"מ ל' דר"ש פוטר והטעם נ' דהוה בשר שנתקשה ונעשה גיד ומ"מ לא יצא מידי אי' לכתחלה ככל אי' שהפיג טעמו:

והלא מבני יעקב הנה אי' ס"ל לת"ק אין בגידין א"כ היינו ר"ש וקאמר צ"י מהתם אין ראי' דע"כ הי' מותר

הבשר כשנצטוו תלה בי"ה ואי ס"ל לת"ק יש בגידין א"כ הטעם דאין אי' חל ע"א וקאמר ר"י דהכא הו"ל חמור על קל דחל וכדמפ' בגמ' ואמנם אין לפ' דקרא באמת בבני יעקב משתעי ומשום דקיימו התורה עד שלא נתנה דא"כ הך לא יאכלו עכ"פ לאו לא הוה והאיך סופג את הארבעי'.

וכ' הרשב"א בתשובה סי' שס"ד דגם בבשר אדם שייך דין גי"ה די"ל ולמינו כף וגם מעשה שהי' באדם הי' והביאו המ"ל פ"ח ממ"א שם מ' דס"ל דהרמב' מודה להרשב"א בדין זה אבל המעיי' ברשב"א שם יראה דהצעת דבריו כד' הרמב"ן פ' שמיני דבשר אדם מותר מה"ת וא"כ ל"ש בזה דרשא מי שבשרו אסור גידו מותר אבל הרמב"ם שפסק דבשר אדם אסור מה"ת בעשה לא ידענא אם גי"ה נוהג בו וצ"ע ולהרמב' ע"כ אי' לי' דרשא זו שהרי פסק אין בגידין בנו"ט:

גמ' סבר ר"י אי' ע' רש"י והטעם דמ' לש"ס דאי אין חל א"כ אטמאה לחייב וסבר ר"י והתני' יל"ד מה צריך הש"ס להצעה זו בלא"ה ק' הרי תניא ר"י מחייב שתים ונ' דלכאורה ה"מ הש"ס לתרוצי דמיירי ר"י בגיד של בהמה טמאה שאין בו כזית והטור משום טמאה ואולי ס"ל ח"ש מותר מה"ת ומשום גיד חייב משום ברי' וממילא לא יק' מבריי' דלקמן דלמא מיירי מתחלה אכל גיד שלם ולא הוה בי' כזית ואיחייב משום גיד ואח"כ תכא"פ השלים עלי' בשר טמאה לכזית ואיחייב משום בשר אלא דלר"י ל"ש האי תי' דר"י ס"ל דגי"ה צריך כזית לעיל בפרקין ואצטריך הש"ס לשנויי דס"ל אין בגידין בנו"ט ושפיר פריך מחייב שתים והיינו דקאמר וסבר ר"י כלומר מדלית לך תי' אחר א"כ ק' מבריי':

רש"י ור"ש פוטר בא לפ' מ"ט מק' הש"ס לקמן אר"ש ממ"נ דלמא פוטר משתי' הוא דקאמר איוו ל' פוטר לגמרי.

תוס' ד"ה וכי תימא ע' תו"ח ואפשר דניחא להש"ס טפי לפ' דר"י טעמא דנפשי' קאמר ולא לדברי ת"ק:

רש"י שכן אי' נוהג והו"ל אי' חמור כלומר דל"ל דאי' מוסיף הוה דמדלא נישנת בסיני ע"כ לישראל נאמרה ולא לב"נ א"וו אי' חמור קאמר וכמו שכ' תוס' פסחי' כ"ב ע"א ד"ה ור"ש .

יל"ד אמאי פלגי רבנן בגי"ה של נבילה הרי הוה ג"כ כולל בחמור דנבילה הו"ל אי' שיש בו טומאה וצ"ל דנגד זה בגי"ה חומר' אחרת איכא דחייב עלי' בברי' פחות מכזית ועכ"פ יש ליישב בזה קו' רש"י, מ"ט קאמר ר"י הגלילי היא משום דלריה"ג מסקי' לקמן דאף דטומאת הגוף באמת חמירא כיון דעכ"פ גם בטומאת בשר שייך חומרא שוב לא חלה טומאת הגוף על טומאת בשר ה"נ דווקא עולה חל על גי"ה ולא נבילה ומטעם שכ':

תוס' ד"ה גי"ה של נבילה צריך לבאר דוודאי א"ש דקאמר הש"ס מטעם כולל דאפי' בנבילה שלא היא' ראוי' דל"ש מוסיף מ"מ מחייב ר"מ משום כולל אמנם קו' תוס' היתה דבאי' מוסיף הרי מודו רבנן לר"מ ל"מ לרש"י דעולה מטעם מוסיף הוא אפי' לתוס' מ"מ מוסיף עדיף מאי' חמור וא"כ ליפלגו רבנן בנבילה גופא בין נבילה דהויא חזיא להקרבה לבין נבילה דלא הויא חזיא אלא ש"מ דלאו מוסיף הוה וכתי' תוס':

תוס' ד"ה אי' כולל בחמור הבינו תוס' מד' רש"י דהביא לרש"י לפ' דהש"ס ר"ל הוסיף משום דבמוקדשין בהדי' קאמר בכריתות דהו"ל אי' מוסיף וא"כ ה"ה הכא בעולה ומה לי עולה מה לי שור הנסקל אמנם לד' הרמב"ם בנקודה נפלאה שם יש לחלק דכשם שכ' הרמב' בב"ח משום דלאו א' כולל אכילה והנאה ל"ש אי' מוסיף ה"ה בשור הנסקל קל דמלא יאכל נפקא לן אכילה והנא' וא"כ י"ל דמשום שור הנסקל קאמר הכא כולל בחמור אבל י"ל דבשלמא התם בחלב בחלב שפיר כ' הרמב' דלא תאכל כל תועבה ע"כ לא כ' רחמנא משום חלב בחלב דהרי כ"כ כל חלב לא תאכלו משא"כ הכא דעכ"פ חל על שור זה אי' שור הנסקל גם מגיד אי' הנאה מיהת לא פקע ושפיר גם אי' אכילה ס"ל

והנה בקו' ראשונה של תוס' י"ל ע"ד שכ' למעלה דמייתי דריה"ג משום דמבוא' ג"כ מדבריו דחמור לא מקרי כ"א היכא דבשנגדו אין שום חומרא וכמ"ש לעיל.

ודע דלא תק' לך לד' תוס' דר"י אדר"י דהכא מסקי' דר"י אי' לי' כולל בחמור והתם קאמר א"א והיא חמותו נידון בא"א אף דחמותו חמור דא"א בחנק וחמותו בשריפה וגם כולל קרי לי' תוס' והיינו משום דכולל אי' גם לאחר מיתה וגירושין משא"כ בא"א אמנם ר"י דיבמות לאו היינו ריה"ג דשמעתין דסתם ר"י ר"י בן חלפתא:

והנה בענין קו' שניי' לכאורה לרש"י חמור ומוסיף הכל חד כמ"ש רש"י גבי שבת ויוה"כ כבר דחה הרש"א מפי' ד' התוס' דהיכא דליכא כ"א חדא לחיובא ל"ש מוסיף ונ' ליישב דלכאור' למה הוצרך הש"ס להאריך כ"כ ולא קאמר בקיצור והאמרת בחמור מודה ר"י אלא ש"מ משום דע"כ לא אמרי' דמודה כ"א היכא דשייך מוסיף משא"כ כאן דל"ש מוסיף לא אמרי' אלא מ"מ ק' כיון דאמרת דווקא קאמר ר"י כולל למה לא מודה גם בחמור כי האי ואדרבא לד' רש"י מובן יותר אריכות ל' הש"ס.

ובענין קו' השלישי' הנה רש"י באמת לא גרס לקמן וסבר שמואל ע"ש אלא דמ"מ ק' דבתר הכי פליגי רב אמי ור"א בחלב בחלב וקאמר הש"ס ג"כ דבאי' חל על אי' פליגי וק' קו' תוס' וכ"ת ה"ק הש"ס דבאי' מוסיף חל על אי' פליגי א"כ מאי מסקי' דכ"ע אין אי' חל על אי' אטו באי' מוסיף לכ"ע אין אי' חל על אי' אמנם לד' הרמב"ם בנקודה נפלאה מבב"ח אין קו' כלל.

תוס' ד"ה שפיר קאמר לי' פי' דאס"ד ר"י בתחב לו חבירו דווקא קאמר לפלוג ולתני בטהור בין תחב לו חבירו אלא ש"מ דבכ"ג קאמר ר"י בטהור חייב:

תוס' ד"ה וריה"ג בסו"ד ל"ל שבת הוא פי' בשלמא לד' רש"י אצטריך שבת הוא דל"ת יוה"כ דכולל הוא דחל ואצטריך יוה"כ הוא דל"ת שבת דמוסיף הוא אבל לד' תוס' דאי' יוה"כ לחוד אנו דנין ק':

תוס' ד"ה ור"ע י"ל דלמא מיירי התם בוולדות קדשי' וס"ל במעי אמן הן קדושין וחלב ומוקדשין בב"א אתי ונהי דלית לי' לר"ע ב"א היינו דלא חל יוה"כ אשבת דלא הוה מוסיף אבל במוסיף וב"א מודה ר"ע.

אלא די"ל הרי חלב איכא למ"ד דחדשי' ואוירא גרמי וא"כ מוקדשי' איכא חלב ליכא וצ"ל אפכא דס"ל וולדות קדשי' בהווייתן הן קדושי' ושוב חלב ומוקדשי' בהדי הדדי קאתי:

ושלחו מתם נ' דשלחו דלא נטע' ונימא כקו' תוס' דס"ד שייך אתם אפי' מזידין:

בע"ה בענין גי"ה נאסר לבני יעקב פ' ני"ה

והכ' וישאו בי ישראל את יעקב אביהם יל"ד והא מקמי הכי בפ' מקץ כ' ויבאו בני ישראל לשבור וכ' בפ' ויגש ואלה שמות בני ישראל ונ' דוודאי נקראו בניו של ישראל בני ישראל ע"ש שהיו בניו של ישראל אבל שם עצם שלהם לא היו בני ישראל כ"א לאחר מ"ת אמנם מכדי כ' וישאו בני ישראל את יעקב אבי' ל"ל הו"ל למכתב את אבי' ותו לא ש"מ משום דשם עצם שלהם הי' בני ישראל ואפי' בני בניו וקמ"ל את יעקב אבי' שהיו בניו ממש והיינו דמק' מהא קרא דווקא.

תוס' ד"ה לאחר מעשה התם לענין מצות פי' דלענין הי' להם קודם מ"ת דין בן נח ויל"ד אמאי לא משני הש"ס הכי לענין מצות קאמרי' ונ' דכיון דמ"מ מצינו שבני יעקב נקראו עכ"פ גם קודם מ"ת בשם בני ישראל שוב ל"ק דהו"ל למכתב קרא בני יעקב ולעולם לבני יעקב נאסר ולזה משני לי' דעכ"פ קודם מעשה לא נקראו בני ישראל כלל דזה אי אפשר:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה