אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין ברי' פ' גי"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין ברי' פ' גי"ה

בע"ה בענין ביצה בס' סגי"ה

הנה ממה דאמר הש"ס שהרי ציר שיעורו קרוב למאתי' ולא קאמר סמוך לתתק"ס יש ראי' לכאורה לד' הר"ש במס' תרומות דת"ק לא מיירי בציר כלל כ"א מברי' מיירי ואמנם הרמב"ם לטעמי' דמפ' דגם ת"ק בתרומה מיירי להכי פסק כר' יודא ולא כת"ק וע' לח"מ שם פט"ו ממ"א שנדחק משום דהש"ס שבק לת"ק ונקט שיעורי' דר"י:

ודע דתוס' ד"ה ברי' רמז לקו' הר"ן דמ' ברי' דומיא דחתיכה הראוי' להתכבד וגם הר"ש שם הק' קו' זו ולא תי' ועמד על פי' הרמב"ם ודחה באי אפשר ולא פי' וע' מע"מ בשם שו"ת הרשב"א והוא פי' מאי ק' על פי' הרמב' עיי"ש:

בע"ה בענין דבר שבמנין וחתיכה הראוי' להתכבד

יבמות פ"א תוס' ד"ה מאכילה בתרומה משום דר"י קאמר דספיקא הוה נ' לכאורה מכאן ראי' ברורה לד' הפוסקי' דבס' דרבנן אפי' אתחזק אי' אזלי' להקל דהרי אשת אנדרוגינוס אתחזקי' בבת ישראל והתרומה וודאי תרומה והאנדרוגינוס ס' זכר ומ"מ מאכילה בתרומה דרבנן:

והנה יש לעיין מנ"ל לר"ל דבדרבנן בטיל כל שדרכו למנות י"ל דק' לי' אמאי לא קתני הראוי לתרומה תרומה א"וו משום דבתרומה הי' צריך לחלק בין בזה"ז דבטיל לר"י בין בזמן המקדש:

או י"ל משום דמתני' בע"א דווקא חבי' יי"נ הוא דתנן דלא בטיל ש"מ דסתם יי"נ בטיל אפי' בחבי' סתומות וכמ"ש הרשב"א בחי' לחד תי' ש"מ דבדרבנן דבר שבמנין בטיל ונ' דבזה תלי' הני ב' תי' בתוס' אי לר"ל תרתי דרבנן בעי' או לא דאי מדלא נקט תרומה דייק ר"ל ע"כ תרומה דווקא קאמר ר"ל ואי מסתם יינם קדייק ע"כ צ"ל כתי' בתרא דר"מ אי' לי' תרומה בזה"ז דאוריי':

תוס' ד"ה ודלמא התם בשתיי' מיהת אסור יש להק' א"כ גם הכא נתיר אותו בהנאה ונאסור באכילה ואכתי אמאי ידלקו ונ' דביי"נ מצינו דלפעמים לא גזרו עליו כ"א בשתייה א"כ גם זה כא' מהם משא"כ בערלה וכלאי' לא מצינו כ"א אם אסור אסור אפי' בהנאה.

תוס' ד"ה הראוי' לערלה ובע"א משני האי תנא תרתי אי' לי' יל"ד א"כ מאי דייק ר"ל מעיגול בעיגולי' דלמא האי תנא ג"כ תרתי אי' לי' דבר שבמנין ואי' הנאה וצ"ל כמ"ש תוס' לעיל דא"כ אמאי נקט כל שדרכו לנקוט את שדרכו.

ומ"מ מבואר מד' רש"י ותוס' דר"י ור"ל אליבא דר"מ נחלקו ואמנם הרשב"א בחי' מפ' דאליבא דרבנן נחלקו ור"מ אליבא דר"י ג"כ אי' לי' כל שדרכו והוה ק' לי מימי' ימימה א"כ אמאי אצטריך הש"ס בביצה ובזבחים לאוקמא בריי' ומתני' כתנא דליטרא קציעות אליבא דר"י לוקמי כר"מ דאליבא ר"י מודה וכעת נ' לי דד' הרשב"א דביצה ושור הנסקל אפי' כל שדרכו לא הוה כ"א לעתי' מועטי' והש"ס דקאמר הני למ"ד כל שדרכו ה"ק למ"ד כל שדרכו א"כ לר"מ אפי' כל שדרכו לא בעי' מתני' ובריי' כר"מ אלא למ"ד את שדרכו ולר"מ כל שדרכו בעי' גם כר"מ לא אתיא:

והנה בענין קו' רש"א למה לא הביאו תוס' ראי' מדקאמר הש"ס א"ה תי' רש"א אינו מספיק כיון דמ"מ המק' לא ס"ל כד' רש"י מנ"ל לרש"י לפ' כן למסקנא ונ' דהמק' לא מ' לי' דר"י משום מב"מ פליג דאטו בכל מקום שיזכר מב"מ יבא ר"י לחלוק הרי כבר ידעינן דעתי' דר"י אע"כ דעתי' דר"י משום ענין אחר והתרצן מ"מ ס"ל דר"י משום מב"מ הוא דפליג ודוק.

ע'. תו"ח למה תנן גיד וחתיכה ואולי מהתם דייק הרמב"ם דחשובו' תלוי במקום:

וע' כ"מ שתי' דלהכי כ' מרמב' בה' מ"א דפרוסה של לחה"פ תעלה דמייר' בלחה"פ שנטמא והוה הפסד מרובה והן ד' רש"י ביבמות פ' הערל אבל לא הבנתי א"כ אמאי פסק הרמב' דחתיכת בב"ח ורימוני באדן לא תעלה מה לי הכא מה לי התם ובאמת נ' דהתם בה' פ"מ מיירי הרמב' בפרוסה דומיא דחתיכה דנקט בהדה א"כ מיירי בראוי' להתכבד משא"כ הכא מיירי דומיא דסאה קמח תרומה דנקט ה"נ מיירי בפרוסה שאינה ראוי' להתכבד.

והנה לא ביאר הכ"מ פסק הרמב' כר"ע הלא קיי"ל אין הל' כר"ע מחביריו ולזה נ' דד' הרמב' דר"ע ורבנן בהא גופא פליגי לרבנן הנך ששה דווקא ולר"ע ה"ה חתיכה הראוי' להתכבד ומה"ט ס"ל ככרות של בעה"ב לא בטיל וכיון דקיי"ל חתיכה הראוי' להתכבד לא בטלה ממילא מוכח דקיי"ל כר"ע:

הנה ד' המעי"ט דמ"ש הרמב' הן ל' רבי' דרבנן כולל גם בב"ח ונתקשה בדבריו הרי בב"ח מדאוריי' אסור בהנאה אמנם ד' הכ"מ דלא קאי כ"א אחולין שנשחטו בעזרה ול' רבים משום דחולין ג"כ ל' רבים:

ומה שצל"ע דכל הפוסקי' הסכימו דב"ח לאחר שחיטה בטל חשיבותן והרי צפורי מצורע חד מהן ודייק הרמב' דאשחוט' קאי ובה' ט"צ פ' הרמב' דשחיטה לא נאסרה עד שעת שחיטה וא"כ הרי בב"ח אף לאחר שחיטה לא בטלי וצ"ע.

והנה הא דכ' הרמב' דאפי' בדרבנן לא בטיל הביא הד"מ בשם הפוסקי' דילפי' מליטרא קציעות דהו"ל ג"כ תרומת תאני' דרבנן צ"ע מ"ט פשיטא להו להכ"מ והלח"מ דד' הרמב' דבכל אי' מהני יוליך הנאה דלמא ס"ל כד' תוס' דבע"א לחוד מהני לא זולת ועכ"פ תי' הכ"מ מוק' דלא הו"ל להרמב' לסמוך ומכ"ש לענין ימכר כולו לנכרי הרי תי' הירושלמי דבדברי' הנקחי' מן הגוי ליתא להאי דינא וצ"ע

כוונת ה"ר יעקב הצרפתי מבואר בב"י בשם שערי דורא דס"ל כד' הר"ן דעוף שלם בנוצה לא הוה ראוי להתכבד ובטל חד בתרי וס"ל כד' רש"י דגם ביבש ביבש דבטל צריך להשליך חד מניי' הנה בחולין הניחו תוס' בקו' הא דתנן בע"א בב"ח מאחר דתנן ח"נ בחולין והביאו ראי' מזה לשיטת רש"י דתנא בע"א פליג ונ' מזה ראי' דבעי' אי' מחמת עצמו ותנא בב"ח לאשמועי' דמקרי אי' מחמת עצמו וכמו שיישב הכ"מ ד' הרמב'.

מה שאמר הש"ס בע"א הא תנא לי' התם הראוי' לערלה ערלה הכוונה דלא תימא דלמא מהתם אכתי לא ידעי' דבעי' אי' הנאה ג"כ דלמא התם בתרומה ג"כ מיירי ולה"ק הרי תנן הראוי' לערלה ערלה וכו' כלומר לאפוקי תרומה דלא הוה אי' הנאה וזה ע"ד רש"י ז"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה