ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין ביצה בס' סגי"ה
תוס' ד"ה ביצה בס' לולי דברי' הייתי אומר דלאפוקי מריב"ל דקאמר לקמן ביצה בס"א כ' כן ואמנם באמת ק' למה לא קאמר הש"ס אדר"נ ופליגא דריב"ל לזאת הי' נ' דהנה הרמב"ם כ' דטעם ס"א הוא משום דביצת אפרוח ברי' הוא ופי' הב"י משום האפרוח בלוע בי' ולא כהש"ך דס"ל להרמב"ם דכל ביצה ברי' היא ולכאורה לפי' הב"י בהרמב"ן אפרוח דווקא בעי' ס"א אבל קורט דם נהי דשד' תיכלא ואוסר דהוה תחלת ריקום ול"ש תו מיא דביעא מ"מ ברי' לא הוה וסגי בס' ויש עוד נ"מ בין הרמב"ם להרמב"ן ומ"מ י"ל עד"ז דר"נ מיירי בקורט דם סגי בס' וריב"ל באפרוח גמור מיירי בעי' ס"א.
רש"י מיא דביעא כשמבשלין עם אחרינ' נ' דהנה הפרישה כ' דלהכי סגי בטמאה קליפה לחוד משום דרך ב' קליפות הוה מיא נ' כוונתו דהקליפה פוגם טעם הביצים ודווקא ב' קליפות פוגמי' וא"כ ה"ה טמאה אינה קליפה בתבשיל ג"כ אוסר וז"ש רש"י דווקא אם מבשלם ביצי' אחרים הוה מיא בעלמא:
ודע דמ"ש הש"ך פ"ו דלהרמב"ם קליפות מקרי ברי' צ"ע ואפשר דעיקר כוונתו על נקובה וכ"מ פשט דבריו.
הנה תוס' הקשו על רש"י למה נקט הש"ס דיקולא ולא נקט קלחת כדאמרי' בב"ב ולא תי' לכאורה קו' זאת ונ' דבמ"ש ל' דיקולא היינו משום הרתיחות מיושב זה לד' רש"י דלד' רש"י אם אין הרתיחות עולין לא משערי' בכולא קדירה לזה נקט ל' דיקולא וכמ"ש תוס'.
בע"ה בענין סוגי' דזרוע בשלה פגי"ה
תוס' ד"ה לא נצרכא אלא למקום חתך ומ"מ יל"ד מ"ט באמת לא נילף כל קדשי' מעובר לחומרא כי היכי דאמרי' בפסחי' ובנזיר לכתוב רחמנא בנזיר ונילף חטאת דש"מ לחומרא ילפי' שפיר קדשי' מחולין ולמ"ש התו"ח א"ש.
תוס' ד"ה לא במאה הנה מה שהביא מ"מ המק' לטעות בד' התרצן נ' משום דתרוויי' בין מ"ד בס' בין מ"ד במאה מזרוע בשלה ילפי' ומ"ד בס' מבואר לעיל דלבר מאי' קאמר ומ' דה"ה למ"ד במאה ובאמת הענין ק' למסקנא לד' תוס' ואולי זה שהביא לרש"י לפ' כן:
בסוה"ד דמ' דלא הוה כ"א העמדה צ"ע דהתם ג"כ דווקא בעור קיבה כשרה דינא הכי משא"כ בעור קיבת נבילה דהו"ל השתא מעמיד בדבר האסור וא"כ הרי תרומה דומה לעור קיבת נבילה ומאי ק' לי' שוב וצ"ע:
והנה בענין קו' תוס' ד"ה ציר ע' בחי' רשב"א דהתורה גילתה דציר בשר לאו זיעה הוה וזולת זה כל ציר הוה זיעא אמנם בר מן דין הי' אפשר לומר דאם נימא דבאמת ציר טריפה ג"כ דרבנן שפיר פריך הש"ס מדג שמלחו שהק' תוס' לפני זה ובקו' שניי' מתרצא הראשונה: