ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין או"ב במוקדשין פ' או"ב
מתני' רש"י ד"ה שני' כשרי' לא ניחא לי' לרש"י בתי' תוס' דאכתי שני' דתנן למה לי לימא אף השני כשר ואמנם ע"ד שכ' תוס' יע"ל דלרבא דאמר כל מלתא דא"ר לא תעבד אי עביד לא מהני אצטריך לאשמעי' דשני' כשרים וכ"ת באמת מ"ט צ"ל כיון דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ופטור עלי' באו"ב ע"כ כל או"ב שחיטה ראויה היא אמנם לרבנן דפליגי אר"ש הדרא קו' לדוכתא ע' רש"א בביאור ד' רש"י ומ"מ לא ביאר כל הצורך ונ' דמאחר דאשמועי' תנא דלא כר"ש הק' אף דשני' פסולין מ"מ שני סופג את הארבעים דלא בעי' שחיטה ראויה.
תוס' ד"ה קדשים הק' תלמיד א' למה לא הק' תוס' קו' זו כדפריך הש"ס קמא מקטיל קטלי' ונ' לתרץ דבשלמא לעיל י"ל דקו' הש"ס הי' הרי מתני' סתמא תנן אפי' לא הקדיש השני כ"א אחר שחיטת הראשון וא"כ כיון שבשעת שחיטה הראשון הי' השני עדן חולין ולא חל עלי' אי' או"ב דלגבי חולין הוה שחיטת הא' אינה ראוי' ממילא אף שהקדישה אח"כ שוב ל"ש גבה אי' או"ב משא"כ הכא דדייק הש"ס קדשים שחיט' שאינה ראוי' מ' דמשום קדשי' גרע שפיר הקשו בתוס' דאדרבא קדשים עדיף.
תוס' ד"ה הנח למחוסר זמן בסו"ד ואיכא נמי לאו דלא תעשוק כבר הקשיתי במק"א דהרי לא תעשוק ולא תגזול בחד קרא כתיבי בפ' קדושים ואין לך סמיכי גדול מזה ושמעתי שכבר הק' קו' זו בס' שעה"מ וכ"ת א"כ באמת ק' מסוגי' דתמורה י"ל דהתם איכא כמו כן תרי עשה והשיב את הגזילה והשיב את העושק ולמ"ש תוס' במסקנא דהיכא דהעש' מתקן הלאו ל"ש כללא דתמור' וודאי א"ש וצ"ע.
ר' אפוטריקי רמי הק' הרב מוה' אברהם בינג אב"ד בווירצבורג זצ"ל למרן הגאון חת"ס למה לא הק' ר' אפוטריקי אקרא דפ' משפטים דוכן תעשה לשורך דדייק מני' כ"ז ותי' לו מרן זצוק"ל דהתם כל בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך א"כ י"ל דקאי אבכורי בהמה דמרחם קדיש ובקדשים שהם כבר קדשי' הלילה הולך אחר יום העבר ולא ק' קראי כלל אמנם קרא דמייתי מפ' אמור דבחולין משתעי שפיר ק' לי' ואף דלפי האמת גם קרא דמשפטי' לא מוקמי' לי' בבכור משום דכבר אשכחן פירוקא ע"כ מכח קרא דאמור אבל אי לאו קרא דאמור הוה מוקמי' ע"כ קרא דמשפטי' לבכור וכמ"ש:
רש"י ד"ה ואזדא רבא יל"ד למה הדר בי' רש"י תוכ"ד ומקיים הפי' דהתראת ס' ונ' דק' לי' לרש"י דאי כפי' רש"י א"כ רבא לא חידש כלום דפשיטא דאינו לוקה לר"ש דהרי שחיטה שאינה ראוי' היא משא"כ לפי' דהתראת ספק שפיר שייך ואזדא לטעמיי' דהיינו שחידש:
תוס' ד"ה עולה יל"ד אפי' למ"ד אכילת מזבח שמה אכילה תינח לגבי שחיטה שאינה ראוי' דכיון דגם למזבח בעי' שחיטה א"כ שפיר מקרי אכילה משא"כ לענין אוכל שאתה יכול להאכילו מנ"ל ולולי ד' תוס' הייתי אומר דלכאורה מנ"ל כלל דלמזבח אסור להקריב טמא אי מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אכתי למ"ד אכילת מזבח לא שמה אכיל' מנ"ל אע"כ קרא קדרשי' דאסור להקריב טמא למזבח א"כ בהדיא גלי קרא דשייך טומאה אצל מזבח: