אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין אבר מה"ח פ' גי"ה

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין אבר מה"ח פ' גי"ה

בע"ה בענין גי"ה אינו נוהג בטמאה פנייה

ד' ר"י ור"א הנה הא דדריש ר"א היקש לחומרא ולא דריש מעם הבשר לקולא משום דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן אבל מ"מ האי עם הבשר מאי דרש בי' ונ' להא גופא דבעי' משהו בשר דווקא ואפכא אין להק' רבנן האי היקישא מאי דרשו בי' צריכי לדגי' וחגבי' שאין בהם אבר מה"ח:

ואין להק' אמאי לר"י לא אצטריך האי היקישא נהי דאי' לי' אי' חל על אי' מ"מ הכא אי לאו היקישא הוה ילפי' מהבשר כרבנן דלא חל דא"כ לא ליכתוב רחמנא לא ה' ולא ו' לא היקש ולא הבשר.

תוס' ד"ה ור' יודא ומ"מ מוכח מהכא דר"א אפי' אי' מוסיף וחמור לי' לי' דחל על אי' אם לא נימא דמהכא יליף באמת.

תוס' ד"ה ור"מ ע' רש"א ובאמת נ' דצ"ל ובזבחי' ס"ט ושם איתא במתני' פלוגתא דר"מ ור"י אי שחיטה מטהר בעוף עי"ש וצ"ל אח"כ ובפ' טבול יום וכו'.

והנה בפ' השוחט מסקי תוס' דמודה ר"מ דאי' אינו זבוח איכא בחיה ועוף מוכח כן מדס"ל שחיטה מטהר טריפה מטומא' ומשו"ה ל"ש ליכא מידי ונ' דאדרבא זה הביאו לר"מ לדרוש כן דק' לי' דל"ל דכ' קרא תחלה וזבחת מבקרך וצאנך ואצטריך צבי ואיל להיקש על חיה ואצטריך הל"מ בעוף הו"ל למכתב וזבחת כאשר צויתיך והכל בכלל אלא ש"מ דמשום אבר מן החי דבתר הכי נקט בקרך וצאנך.

והנה התוס' מסקי שם דלר"ל ע"כ לית לי' ליכא מידי דהרי בח"ש איכא אבר מן החי וליכא אי' אינו זבוח ואפשר לדבריו אלו כיון הדרישה שהניח הש"ך סי' ס"ב בצ"ע ודייק מזה דבאמת גם לב"נ מותר ומ"מ דברי' כנגד הש"ס ולכאורה הי' התוס' יכולין לשנות דלר"ל ר"מ כר"ש ס"ל דאי' לי' כ"ש למכות ור"ל גופא הוא מרא דשמעתא במכות שם וכן אנו צריכין לכאורה לפ' לר"א דק' לכאורה דל"ל קרא דחל אי' אבר אאי' טמאה הרי באבר מן החי לא בעי' כזית בשר ובטמאה בעי' כזית בשר וא"כ בלא קרא חל אי' אבר על אי' טמאה כיון דלית לי' דרשה דהבשר ולר"י ניחא דמ"מ גם ח"ש אסור מן התורה וחמור על קל אינו חל אבל לר"ל ק', אע"כ לר"ל ר"א כר"ש ס' דס"ל כ"ש למכות וא"כ גם לר"מ נוכל לשנות הכי ונ' דמ"מ הוצרכו תוס' למיחת להא מלתא דר"ל לית לי' מי איכא מידי דהנה לדידן עכ"פ אבר מה"ח צריך כזית ולב"נ אמרי' בירושלמי לא נאמרו שיעורין לב"נ וא"כ שוב יק' מי איכא מידי א"וו לית לי' לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ליכא מידי וכו' אם לא שנאמר דר"ל פליג אדרב דאמר אבר מה"ח צריך כזית וזה דוחק.

והנה ד' הכ"מ פ"ט מה' מלכים דהרמב"ם ס"ל דב"נ אינו מצווה על אבר מה"ח בעוף וד' צ"ע כיון דבישראל פסק הרמב"ם בה' מ"א דחייב על עוף מהי"ת נחלק בב"נ מאחר דאדרבא ב"נ מוזהר יותר על אבר מן החי מישראל ותו דע"כ הא דב"נ חייב על הטמאי' מבשר בנפשו דמו ילפי' דנאמר לב"נ ולא תאכל הנפש הוא אזהרה לישראל ועי"ז נשני' בסיני וא"כ מהי"ת נילף מבשר בנפשו בהמה וחי' דווקא וצ"ע.

אמר רב אבר מה"ח צריך כזית ע' רש"י לכאורה הו"מ רש"י לפ' דרב אשמעי' דלאו בברי' תלי' מלתא אמנם א"כ יק' מאי קאמר רב אכילה כ' בי' נהי דכ' אכילה מ"מ דלמא אכילה אצטריך שאינו צריך שיאכל כולה כמו שהקשו תוס' לעיל גבי פלוגתא דרבנן ור"י א"וו רב לא קאמר כ"א ע"ז שכ' רש"י וכ"ת מ"מ קו' תוס' במקומה כבר תי' תוס' לעיל אלא שדבריו צריכין ביאור ונ' לי כוונתם כיון דאמרה תורה עם הבשר א"כ הקפידה תורה על בשר דווקא ואס"ד בעי' כולא אבר ממילא הו"ל עם בשר ולולי דברי' נ' לתרץ בענין אחר דאס"ד בעי' כולא אבר הרי לא ימלט שיהא בכולא אבר רוב פעמים כזית בשר וא"כ בלא"ה משום בשר מה"ח מחייב וכי נימא דקרא לקנותא אצטריך א"וו לא בעי' כולא אבר.

אלא אי ק' הא ק' כדמק' הש"ס לקמן לרב מאכל צפור טהורה לימא ברי' שאני וצ"ל דידע הש"ס דרב אפי' בברי' קאמר דאס"ד דברי' רב מודה והא דאשמעי' דצריך כזית בלא ברי' וכי מהי"ת נימא דאי לא כ' רחמנא אכילה א"צ כזית א"כ בשר מן החי דכ' רחמנא היכי משכחת לה הרי אין אבר בלא בשר ומה לי אכל כ"ש בשר או כ"ש אבר א"וו רב אברי' גופא קאי דאפי' בברי' צריך כזית ושפיר מק':

ולכאורה יל"ד כיון דכבר שני לי' הש"ס במשהו בשר אמאי הדר מק' בשלמא אידך קו' מפלוגתא דר' ורשב"א שפיר ק' לי' משום דק' לי' מי איכא מידי אבל מדרב מאי ק' לי' אמנם עפ"י ד' תוס' א"ש דמ' לי' כ"ש דרישא דומיא דכ"ש דסיפא וע' בתו"ח דמיישב למסקנא ג"כ.

הנה לכאורה צ"ע מאי ק' להש"ס מי איכא מידי דלמא רשב"א הק' כיון דבעלמא באבר שיש בו כזית ע"י משהו בשר גידין ועצמות ר' מודה וכי גרע שלימה ממקצתה אא"כ לא מק' לר' מידי דהרי טעמא דר' משום דלאו לאיברים עומדת ובשלמא אי מני' ובי' מק' ק' לי' הרי כל הראוי' לבילה אין בילה מעכבת בו.

אמר רבא את"ל וכו' הנה י"ל דרבא תרוויי' בהדדי קאמר ואביי אתרוויי' כחדא מק' לי' והש"ס נקט לה פסקי פסקי אבל הא דרבא אצטריך לאשמעי' בין לר' ובין לרשב"א נ' דבשלמא לר' דמהני מעשה שפיר מסתבר דמחשבה כמעשה אבל לרשב"א דס"ל לאיברי' עומדת דתיהני לי' מחשבה הא וודאי לא ס"ד כלל ושפיר אצטריך לי' לרבא לאשמעי'.

רש"י ד"ה לא תאכל הנפש לכאורה מאי ק' לי' לרש"י הרי בשר אצטריך לדרשא דרבנן דלעיל דכל שבשרו מותר אא"כ לר"ל וודאי מק' מנ"ל לרבנן פ' לבשר מן החי אלא ע"כ קרא כפשוטו וודאי דרשי' לי' לבשר מן החי דהרי מצינו שאסרה תורה לב"נ אבר ובשר וחזרה ונשני' אבר בסיני ובוודאי גם בשר כשני' ורבנן דרשי מהא דשינה הכ' ולא כ' כמו לב"נ בשר בנפשו לא תאכלו אלא ש"מ דר"ל עם הבשר כלומר אם אתה אוכל הבשר אבל גופי' דקרא לא אצטריך לדרבנן ודנימא דבהא פליגי ר"י ור"ל וודאי נ' דוחק ולזה כ' רש"י מ"ש ליישב גם אליבא דר"י:

רש"י ד"ה בשדה ד' רש"י ותוס' דמ"ל בשדה דריש ר"י ומשו"ה ק' להו לתוס' הרי בשדה אצטריך וכן למה יחשב לאו א' אמנם מה"ט נ' דס"ל להרמב"ם דבשדה דרשי' רק איצא חוץ למחיצתו ובשר מן החי מטריפה גופי' יליף לי' ר"י דמה לי טריפה כולא או טריפה מקצתה מ"מ לא נשחט הבשר הזה הנתלש ולק"מ:

וצריך. ביאור לד' תוס' כיון דעכ"פ מבשדה דרשי' כמה דרשות למה לא יחשב זה לאו שבכללות וצ"ל דכולא מלתא דחוץ למחיצה מקרי ענין א' ואין זה דומה לנא ומבושל דב' ענינים שאינם דומי' כלל הן אלא שאינם צלי אש ולולי ד' תוס' נ' דעיקר קרא וודאי לבשר מן החי אתא ואידך אסמכי' רק אקרא זה ואולי באמת לא מלקי' עליי':

והנה גם קו' תוס' למה לא יחשב בשדה וטריפה לב' לאוין כמו נא ומבושל י"ל ג"כ מדכ' קרא ובשר בשדה הך וי"ו ברישא דקרא מאי עבידת' א"וו לעשות מהם לאו א' כאן בבהמה א' נ' דגם המק' ידע דאבר מן הטריפה מיירי בבהמה א' אלא דמ' לי' דגם שקלא וטריא דלעיל קאי אבהמה א' דבב' בהמות פשיטא דמחייב שתים ולמסקנא באמת טרח רש"י ליישב.

תוס' ד"ה מר סבר מבואר מד' תוס' דאבר מן החי לא מקרי כולל ולכאורה אמאי לא הכי חל גם אגידין ועצמות וצ"ל דגם בטריפה נהי דלא לקו אגידין ועצמות מ"מ איסורא דאוריי' מיהא איכא דלא גרע מכ"ש:

תוס' ד"ה ומר סבר בסו"ד ע' רש"א ונ' להסביר תי' רש"א דוודאי ר"ל אי הוה מספיק לי' דרשא דרבנן הוה נקט לה אבל לא מספיק ליה משום דס"ל מין שבשרו אסור קאמר ולהכי קאמר לסברא דילי' אבל רבנן וודאי דפליגי אסברא דר"ל דאי ס"ל כר"ל לא אצטריכו לדרשא דידהו ואין זה ק' על ר"ל כיון דבמאי דפליג עליי' אי' להו תנאי דכוותי' ס"ל:

גמ' ואיבע"א דכ"ע לאיברי' יל"ד מאי דוחקא לש"ס לאוקמא דר"י דלא כר' ולמימר דס"ל אי' חל על אי' וכ"ז דלא כהל' ונ' דהנה ד' רש"י דהא דאמרי' בהמה בחיי' בחזקת אי' היינו אבר מן החי והתוס' הקשו עליו בכמה מקומות דהרי לא מחזקי' מאי' לאי' ומסקי' דהיינו בחזקת אי' אינו זבוח אמנם בפ' שבועות שתים בתרא הק' על דברי' מסוגי' דאי בהמה לאו לאיברי' עומדת ואין אי' חל על אי' א"כ לעולם לא משכחת לי' לאי' אבר מן החי דלא מצי לחול על אי' אינו זבוח ואפשר דמה"ט חזר בו הש"ס ומוקי לדר"י דאי' חל על אי' ולדר"ל דלא לאיברים עומדת וא"כ אבר ואינו זבוח בב"א קאתי.

וע' כד' רש"י דדייק מאי דאמרי' לר"ל לא חייל דר"ל דמתלי וקאי ודייק רש"י דלא דמי האי מתלי לשאר מתלי דבעלמא דהתם ס' אם יחול כלל אבל הכא לאחר שחיטה וודאי חייל וכשחל חל למפרע דלאחר שחיטה ל"ש טריפה.

רש"י ד"ה ומ"ד שתים ואי' טריפה וחלב חלו בעת לדתה טריפה אגב שיטפא נקט דבלא"ה חל על חלב כדילפי' לקמן מקרא:

תוס' ד"ה דאי' חלב וי"ל הנה מגמ' דכריתות שהביאו תוס' מוכח דלא כהאי תי' דאל"כ האיך ילפי' ממאי דחל אי' מעילה על אי' חלב באי' חל על אי' שאני חלב דכל אי' חלין עליו ומה"ט כ' תוס' לקמן בתי' לד' רבא דמגו דחל ולא כ' כמ"ש הכא משום דבאמת מגמ' דכריתות מוכח דלית לן הך סברא ומזה יש להק' על הלח"מ דנקט בשיטת הרמב' סברא זו לדינא וק' כמו כן עליו מגמ' דכריתות ובלא"ה ג"כ צריך להוסיף על דבריו למה באבר ניחא להרמב' למנקט שנטרפה בו ולא בחלב דלא שכיח שתטרף ע"י חלב והתוס' שכ' כן נ' דס"ל כד' הרמב"ן דבכוליא בחלבא מיירי ומיירי שחתך מהכוליא עם החלב וכמ"ד לעיל פ' א"ט דדווקא נוטל הכוליא כשר ולא נחתך:

ובסו"ד ע' רש"א נ' הכוונה דהתוס' רצו ליישב לרבא דלית אלא חדא אוקימתא דל"פ דר"י אדר"י ולאביי באמת ר' אמי ור"ח בר אבא פליגי באידך דר"י מר מוקי לה כהאי אוקימתא ומר כהאי הנה מה שפי' רש"י דאבר מן הטריפה מיירי מחיים היינו לכאורה משום דלמסקנא מסקי' שנטרפה עם יציאת רובה א"נ דאי מיירי שלא נמצאת טריפה עד לאחר שחיטה דלמא לבתר הכי נטרפה אלא דצ"ל דמיירי שהיתה טריפה שנולד ע"כ מן הבטן כה"ג הוה מזכיר הש"ס אלא דאכתי ק' למה כ' רש"י ואכל בחיי' דלמא לא אכל עד לאחר שחיטה כיון שרק תלש מחיים א"וו דרש"י בא לומר שמיירי שאכלה אפי' בחיי' וכגון דהוה טריפה מחיים וזה עיקר כוונת רש"י דלא נצטרך לדחוק דמיירי שלא אכל עד לאחר שחיטה:

רש"י במאי פליגי מ"ט דמאן דפטר לכאורה אדרבא מאן דפטר משום דאין אי' חל על אי' אא"כ למה קאמר הש"ס לר"י ניחא א"וו דבשלמא לר"י אתי' אי' טריפה דהו"ל אי' מוסיף וחל על אי' אבר אפי' לר' דמסתמ' קיי"ל כוותי' בלאו לאיברי' עומד':

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה