אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בכורות י"ז ע"א

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בכורות י"ז ע"א

עירובין ט"ו ע"ב:

וילדה. שני זכרים שנא' הזכרים הק' הרי"ט אלגאזי לרבנן ממ"נ אי דרשי קרא דהזכרים א"כ ש"מ אפשר לצמצם ואי לא דרשי א"כ בלא"ה אין שני' לכהן ע"מ דדייק מקו' זו כשיטת תוס' דא"א לצמצם היינו דספיקא מיהא הוה וא"כ לשיטת הרמב"ם שכ' בהדי' דא"א שלא קדם א' וכ"מ קצת ל' רש"י במתני' שכ' אלא הא' קדם הדרא קו' לדוכתי' ונ' לחקור באופן אחר דלכאורה י"ל לרבנן אצטריך לדיוקא בתרי זכרים א' מיהת לכהן הא א' זכר וא' נקבה אין לכהן כלום וכ"ת פשיט' מי לא ידעינן דס' ממונ' לקולא י"ל סד"א לד' תוס' דא"א לצמצם ס' הוה ליהוי ס"ס ס' זכר קדם ס' בב"א יצאו וכד' הפוסקים דבס"ס מוציאין ממון להכי אצטריך קרא והשתא אי בב"א ג"כ לא שקיל והוה ס"ס לבעה"ב א"נ אצטריך למאי דקיי"ל דבס' זכר תקפו כהן אין מוציאין מידו משא"כ השתא דהוה ס"ס לבעה"ב ואפי' תקפו כהן מוציאין מידו א"נ למ"ש תוס' לקמן ר"פ הלוקח מן הנכרי דכיון דמותר להקריב למזבח אין סברא שלא יהא לכהן וא"כ ה"נ אי לאו דגלי קרא הכי מטעם ס"ס מותר ע"כ האי דנולד עם נקבה להקריבו למזבח וממילא ס"ד שיהא ג"כ לכהן וגלי קרא דהזכרים א' לכהן משא"כ א' זכר וא' נקבה וכ"ת א"כ לר' יוסי מנ"ל הא דא' זכר וא' נקבה אין לכהן כלום כיון דדרש הזכרים לענין אתי' י"ל דר"י ס"ל כמ"ש תוס' דכולי' רחם מקדש ובשני' זכרי' מב"מ אינו חוצץ משא"כ בא' זכר וא' נקבה ורבנן לית להו להך סברא ופליגי בל' כל פטר רחם ע"ד שמצינו בעלמא ככל היוצא מפיו דאיכא ג"כ פלוגת':

אמנם לד' הרמב"ם אכתי לא העלינו מידי ונ' דלכאורה מנ"ל להרמב"ם הך מלתא דפי' א"א לצמצם היינו אי אפשר ממש ונ' משום דק' ליה אי ס"ד ספיק' הוה א"כ הו"ל לגבי מזבח ס"ס ופשיט' לי' כד' תוס' הנ"ל דכיון דקר' לגבי מזב' ממיל' הוה לכהן א"וו דא"א היינו א"א ממש וא"כ לא הוה ס"ס כלל אא"כ ק' מנ"ל לרבנן גופא הך מלתא דא"א ממש שיהי' בב"א א"וו מקרא דזכרי' ולפי דס"ד דאין לכהן כלום משום דאיכא ס"ס לבעלי' דכל חדא דלמא אינך זכר או דלמא שני' בב"א יצאו ולא פטר כל א' כל הרחם ומשום דמב"מ אינו חוצץ יש לומר דעכ"פ לא פטר מיהת כל הרחם קמ"ל דמ"מ א' לכהן והטעם דב"א לא שייך משום דא"א להיות בב"א ור"י ג"כ ס"ל דבעי' פטר כל רחם אלא דס"ל דה"ק רחמנא ע"י זכרים צריך שיפטר כל הרחם ולמעוטי זכר ונקבה דלא וא"א לצמצם לא שמעינן מזה:

רש"י בידי שמים שאין מקפידין נ' כוותו דלדינא בהרף עין תלי' מלתא ואם יצא א' מהם הרף עין קודם השני אינו זכר ואמנם אין דרך בני אדם להקפיד על רגע וזמן מועט ומ"מ כא' קרי' לי' ואעפ"כ קאמר ר"י דכיון דאמר בב"א מהימני' להו דהוה בב"א ממש:

תוס' ד"ה בידי שמים יל"ד אפי' לפי הבנתם ד' רש"י אכתי מאי מק' מע"מ הרי התם כיון דעכשיו נמצא מכוון מה לנו אם מתחלה במקרה נפל שם או לא וצ"ל דבשלמא בע"ע דעלמא שפיר אמרי' כאן נמצא כאן הי' מעיקרא משא"כ בנמצא מכוון דזה דבר שא"א להיות אם נעשה במקרה ושלא במתכוון הוה כאגלא' מלתא למפרע דלא היה כאשר נמצא וא"כ היאך נוכל לדון על הקרובה זה תו"ד:.

והנה כ' תוס' דלעולם אפשר להיות שני' מכווני' אלא דאין סומכין על הבירור משום דלא שכיח ואמנם כ"כ לעיל דהרמב"ם בה' בכורות כ' שא"א שלא קדם א' ובה' רוצח כ' שא"א לצמצם אפי' בידי אדם מ' לכאורה דאדם ושמים שוין בזה וא"כ אף בידי אדם א"א שלא קדם וזה א"א דע"כ הרמב"ם כשיטת הר"ש ס"ל כמ"ש הלח"מ וא"כ מאי אפי' ונ' ד' הרמב"ם דהא דאמרי' בידי אדם א"א לצמצם היינו משום שיהא ב' דברי' מכווני' ומצומצמים לא שכיח וכמ"ש תוס' ומשו"ה לא סמכי' אבירור דידן ומהיכי ידעי' זה דהא דבידי שמים א"א לצמצם הטעם משום דדבר שנעשה שלא בכוונה א"א שיהא מצומצם דצמצום עצמו לא שכיח אפי' בכוונה ושלא בכוונה א"א וא"כ הא בהא תלי' משום דבידי שמים א"א בידי אדם לא סמכי' אבירור. וע' רש"י סוכה מה שנתקשה במ"ש דא"ל דמיירי שדומה לנו כשוין ובאמת ד' תוס' ק' מאוד ונ' לפ' קצת דלכאורה י"ל דר"פ ס"ל דבעי' רוב הנ' לעיני' ולא תפרוץ רובא וכ"ז שלא נ' לעיני' רוב נפרץ סגי ור"ה ס"ל ג"כ רוב הנ' לעיני' אמנם אדרבא גדור רובא וע"ז הק' למה להש"ס למימר דפליגי בגדור רובא כלל לימא דתרוויי' ס"ל אל תפרוץ וברוב הנ' לעיני' פליגי ור"ה ס"ל דברוב מצומצם פרוץ אסור וממילא פרוץ כעומד אסור משום א"א לצמצם:

וע' עוד מ"ש רש"א מדוע לא יישבו לשיטתם הא דס' דאוריית' מהא דהכא לרבנן ואמנם נ' דהכא בשמעתין כבר מיושב זה דהלא כ' לעיל דמצומצם לא שכיח ומה"ט לא סמכי' אבירור וא"כ כיון שהביאו עגלה א' על תנאי סגי אמנם כ"ז לרבנן דס"ל א"א לצמצם אמנם רב אשי דס"ל אפשר לצמצם א"כ שפיר אמר דבדאוריית' ס' לחומרא:

והנה יש לעיין מ"ט לא הקשו תוס' אהר"ש מני' ובי' מ"ט בדאוריית' לא להני ס"ס ואין לומר דמס' להו כמ"ש הריטב"א דלהכחיש מה שעינינו רואות לא מהני ס"ס דא"כ מ"ט תו מק' בתר הכי ונ' דמעיקר' מ' להו דלמא לא הוה ס"ס גמור דדמי לשם אונס חד הוא אף דבאמת לא מקרי שם אונס חד הוא כמ"ש הרי"ט אלגזי בזה מ"מ י"ל כך ור"פ בפרוץ כעומד בבקעה דרבנן מיירי כמו שרצה הרש"א בעירובין ז' לפ' ולהכי מק' מסוגיין ואמנם בתר הכי הביאו מל' דר"פ דאמר הכי אגמרי' דמ' דאפי' בדאוריי' וה"ה דהו"מ לאתויי מדמייתי הש"ס מכלאים לאקשויי עלי' דר"פ וד' רש"א באמת צריך עיון אלא דהתוס' הכריחו מני' ובי':

ויל"ד מדוע מיאנו תוס' בעירובין ז' בתי' שם דהתם איכא עוד ס' דלמא הד' אמות מצומצמי' היו יותר מד' אמות ונ' ד' תוס' דדווקא במע"מ לפי שזה שיהיו ב' דברים מכווני' א' כחבירו לא שכיח כמ"ש תוס' לעיל משו"ה לא סמכינן אבירור דבידי אדם משא"כ במדה שאנו מודדין מהי"ת נימא דלמא היו יותר ונ' דלתי' תוס' בעירובין הנ"ל מוכח כד' המ' דבשחיטה בעי' רוב הנ' לעיני' דאל"ה אמרי' בידי אדם א"א לצמצם ואמנם מאחר בפשטי' דסוגי' דחולין מבואר דלא בעי' בשחיט' רוב הנ' לעיני' מ' ממיל' דדווקא במע"מ הוא דלא סמכינן אבירור דבידי אדם ומטעם שכ':

ונ' ליישב ד' הר"ש מעיקר ק' דשמעתין דלכאורה כיון דלמאן דס"ל אפי' קרובות אמאי לא אזלי' בתר הך עיר שיש בה רוב דהיא רוב וקרוב נגד העיר האחרת וי"ל דכיון דאי אזלי' בתר רוב איכא רובא דעלמא ובקורבה שני' שוין אין לעיר הזו מעלה זו סברת ר"א ואמנם חכמי' ס"ל דבאמת אזלי' בתר העיר שיש בה רוב ומשו"ה הך דאי' בה רוב ע"כ מביאה אלא דכיון שמביאה ויכולה להוציא בעגלה זו גם האחרת אם היא באמת קרובה ע"י תנאי מייתי ומתנה אבל שני' ל"צ כלל:

והנה הביאו תוס' מהך דהלכו באברי' ולא תי' וברי"ט אלגאזי הק' דלמא נ"מ לענין ס"ס ולעולם ס' הוה והניח בקו' ונ' דהנה תוס' השמיטו עיקר מלתא דרבא יצא חציו ברוב אבר ולא הביאו כ"א הל' הלכו באברי' אחר הרוב ומזה עיקר ראייתם דל' הלכו באברי' מ' דהלכו לגמרי ולענין וודאי קמבעי' לרבא ולהכי למסקנ' כיון דלא הוי כ"א דקדוק ל' בעלמא לא איכפת לתוס' לחזור ממ"ש דבידי שמים א"א לצמצם:

ואמנם הק' עוד הרי"ט אלגאזי על הפוסקי' שפסקו הך בעי' דרבא לחומר' והרי קיי"ל בידי שמים א"א לצמצם וא"כ הוה ס"ס עיי"ש ודבריו צ"ע שהרי איכא ג"כ ס"ס לחומר' חדא דלמא לא יצא רוב אבר או לא יצא חצי' ממש ואת"ל יצא דלמא לא שדינן מיעוטו בתר רובו ושפיר דמי למ"ש תוס' בעירובין דבדאוריי' אזלי' לחומרא היכא דאיכא תרי ס"ס. והנה בהך דגיטין שהביאו תוס' הק' תוס' שם נהי דא"א לצמצם הרי באמת הוה ס' מגורשת ע"ש מה שתי' ולי נ' משום סיפא דמלוה הק' הש"ס דהתם ס' ממונא לקולא. י"ל קו' הש"ס בסוכה ועירובין והא אפשר דמדקאמר ר"ה טעמא משום גדור רובא ולא קאמר טעמא משום א"א לצמצם ש"מ אפשר ס"ל:

תיובת' והל' נ' דר"פ ס"ל דרב כהנא בפסח שני שם דמע"מ תנאי היא ובריית' כאידך תנא ואנן כתנא דמתני':

ובענין קו' תוס' פסחים על רב כהנא י"ל דהא דציבור עושין בטומאה לאו מאיש נ"ל דמהתם לא ידעי' כ"א דאין צבור עושין פסח שני אמנם מבמועדו נפקא והתם בני ישראל כ' ובעי' רוב. על תי' תוס' במחיצה דווקא קאמר ר"פ י"ל למה מק' מכלאים וגם במורה צריך עיון.

ע' מהר"ם לובלין מה שיישב בענין כפל הצריכותי' וי"ל דאכתי הוה ק' לתני תנא השוחט בקדשי' רוב א' וכו' ש"מ דאי. תנא קדשים ה"א בחולין בפלגא סגי:

וע' ראש יוסף מאי נ"מ ונ' דאדרבא למסקנת הרשב"א הנ"מ אי דיעבד קאי אא' בעוף דאי בקדשי' ע"כ לא קאי אא' בעוף וכמ"ש הרשב"א עיי"ש. והנה מל' ר"ש סובר מ' ג"כ דנ"מ לדינא ולא כמהר"ם לובלין:

תוס' ד"ה א"כ ע' חי' ר"ן וצ"ע מ"ש דהו"ל לכ"ג למרק דהרי היה צריך לקב' הדם וע' ח"ר כוונתו דאס"ד קרבנות יו"כ דווקא א"כ כל העבודות של שאר הקרבנות למה יהיו בכ"ג דווקא:

וכוונתו בתי' בתרא דהך משנה יתירה באה להורו' דאין קרבן בעול' דצריך יותר מרוב:

ובאמת בכל קרבנות יוה"כ הי' הך דקרצו דהרי היה צריך לקבל הדם ותנא נקט בתמיד שהי' קרבן ראשון:

ס"ד פסול מדרבנן פי' דאל"כ מוטב שלא להניח לאחר למרק:

תוס' ל"ל למרק ע' ביומא כוונת דברי' וסיימו שם מצוה משום דם כוונתם כיון דאיכא קצת איסור בדבר ע"כ משום דצריך לדם התירו אבל לא משום ברוב עם הדרת מלך:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה