אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ד דרוש לפ' בלק תרכ"ט לפ"ק

ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט

דרוש לפ' בלק תרכ"ט לפ"ק

דרוש לפ' חקת תר"ם

וירא בלק וגו' את אשר תאור יואר יל"ד השינוי לשון מתחיל כל אשר עשה ה' לישראל ואמר ויגר מפני העם וחזר ואמר ויקץ מפני בני ישראל ותו מה שאמר את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר או הו"ל למימר בתרוויי' ל' עתיד תברך יבורך או בתרוויי' ל' הוו' ואשר תאור ארור, והנה גם במאמר הראשון שאמר בלעם יל"ד שהחליף בכל פעם מיעקב לישראל ארה לי יעקב זועמה ישראל עפר יעקב כובע ישראל ושאר המאמר וברבות ע"פ לכה ארה לי אלו באומה אחרת בקש שאקלל כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול אלא יעקב, מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחר ואמר גנאי עלי' כלום יש לו חיים ואלו חבלתו ונחלתו וסגולתו שנא' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ולכה זועמה ישראל מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו ואמר אדם שאינה כלום יש לו חיים ואלו כ' בהן ישראל אשר בך אתפאר ע"כ הענין בלק ובלעם הבינו שני' כי עם ב"י המה נחלקי' לב' כתות צדיקי' והמוניי' וחשבו כי הנסים שנעשו לישראל המה משום שהצדיקי' שבהם הם דבקים בשכינה וגם המה מגיני' על ההמון ואמנם אם יגרמו עונות ההמון שיפרץ בהם פרץ אזי גם להצדיקים יהי' זעם וראי' לדבר מתאוננים שנא' בהם ויהי העם כמתאוננים וסיום ותבער בקצה המחנה ופי' רש"י בקציני' שבמחנה ואמנם מתחלה נתעורר הדין על העם וכשפגע בהם מה"ד ממילא נתעורר הזעם על הקצינים שבמחנה ועתה נבא לבאר הנה בלק זה שראה כבישת סיחון ועוג וראה כי אותו הניחו ידע כי מה' הוא והוא צוה עלי' אשר ע"כ לא הי' לו לדאוג מפני הצדיקי' אמנם היתה כל דאגתו מפני ההמוניי' ואמנם ידע כי אם ההמוניי' לא יעשו רצון ה' לא יהי' ה' עמהם ולא יעשה להם נסים אכן מאחרי כי מצד עצמם המה רבים אינם צריכין לנס כלל ואמנם לזה עלה בלבו עצה אחרת שישתדל לפתות ההמון לעזוב דרך התורה וממילא יעשן אף ה' בהם ואמנם ידע כי ההמוניי' יסורו למשמעת הגדולים בענין ולא יאבו להתפתות ומעתה יבוארו הכתובי' הראשוני' אמר וירא בלק כלומר התבונן כל אשר עשה ישראל לאמורי כלומר הכל נעשה מהגדולי' והתבונן כי המה נצטוו לבלתי עבור בגבולו בחזקה אבל ויגר מואב מפני העם ההמוניי' שהמה מעצמם ילחמו אתו ואמר כי רב הוא כלומר ואינם צריכי' נס אמכם אילו עמהם לבד הי' נידון הי' יודע מה לעשות כלומר לפתות אותם לעזוב ארחות אבל בענין זה ויקץ מואב מפני בכי ישראל כלומר:

הגדולי' לא יניחו לקטני' לחטוא וז"ש אח"כ לזקני מדין עתה ילחכו הקהל כלומר והגדולי' אין אנו מתייראין רק מפני הפחותי' המכוני' בשם קהל והנה בלק זה הבין כי מהות ענין בלעם היא כך אחרי כי הוא שתם העין וכל הפסול יודע לפסול הוא מבקר אחרי מומי כל עם ועם ואיש ואיש ועי"ז הוא מעורר דין על כל א' וא' והנה הקללה מעצמה שמקלל אין בה ממש כ"א ע"י קללתו יעורר מדכי' למעלה אמכם א"כ לענין הקללה יוכל כן כי ה' ית' מצד עצמו ארך אפים ואמנם אמרה תורה מנחת זכרון מזכרת עון כי ע"י תביעת הבעל פוקד הש"י עון האשה אבל ברכתו אין בו ממש ומעתה יתבאר הכ' וישלח אל בלעם שלח לו ארה לי את העם כלומר הפחותים שבהם כי מהם לבד יש לי לדאוג ואמר אל יהא תימא בעיניך למה אבקש שתאור את העם ולא אבקש שתברך אותי לזה אמר כי ידעתי את אשר תברך צריך להיות מבורך בלא זה ואם אינו מבורך אין ביכלתך להביא עליו ברכה אבל את אשר תאור זה יואר וע"ד שבארנו והנה באמת בלעם זה הי' נצב על ראש הפסגה ונתן עיניו בישראל כמבואר בדבריו והי' סבור לגלות קלון הפחותי' שבהם ולעורר דין עלי' אבל לא ידע כי עם ב"י נאמר עליהם שעריך כעדר העזים קלים שבנו יש בהם מדות ישרות כבני יעקב וכפלח הרמון רקתיך ריקני' שבנו מלאי' מצות כרמון וכל יותר שרצה להביט בהם קלון פתח ה' ית' עיניו ונשתומם על המעלות היקרות לפחותי' שבנו וז"ש הכ' ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם שרצה לספר בגנותן של ישראל אדרבא הוכרח לספר בשבחן והיינו דאמר ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי עי"ז שסיפר בשבחן הביא ברכה עלי' ואמר הטעם כי אהבך ה' אלקיך ועל כל פשעים תכסה אהבה והנה בלעם הסביר ד' בלק ששלח לו ארה לי את העם כי ר"ל בשם עם ההמוניי' המכוני' בשם יעקב ואמנם כוונתו כי אם יהי' ביעקב פרצה גם על ישראל יחר אף ה' וז"ש לכה ארה לי יעקב ועי"כ ולכה זועמה ישראל והשיב לו על שאלתו אתה סובר כי פחותי עם ב"י המה כפחותי שאר אומות אשר המה קללת אלקי' בארץ לא כן הדבר גם ההאוניי' שבהם קראם הש"י יעקב חבל נחלתו גם אלו המה כדאי שיאהב הש"י אותם וכ"ז אשר ההמוניי' בדרך זה ומי גרם להם זה גודל קדושת הצדיקי' אשר עלי' כאמר ישראל אשר בך אתפאר והיאיך יזעום הש"י עלי' ונתבארו ד' המ' כי במלות יעקב וישראל כבר ביאר לו בלעם כי מן הנמנע ליעשות בקשתו וביאר אח"כ דבריו ואמר מה אקוב היאיך אקוב ליעקב שהוא לא קבה אל איננו בכלל קללת אלקי' כ"א עדן יתקדש ש"ש על ידו וממילא מה אזעום את ישראל אם המה בדרך אשר לא זעם ה' שאינם מעוררי' שום זעם למעלה וע"ז אמר אם גם יגעתי בכל כחי מראש צורים ומגבעות לראותו לשורו בכל זאת מצאתי הן עם ההתוכיי' שבהם ג"כ לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כלומר אפי' החשובי' שבגוים אינם בערך ההמוניי' שבישראל ואמר מי מנה ר"ל בזה שני' דברי' יקרי' כי מנין ומספר לא שייך כ"א על דברי' שוים ואמנם בכל עם החכמי' אינם עולים במספר שאר כי אם כל א' לפי ערכו אבל בישראל אפי' הפחותי' שבפחותים הנקראי' עפר יעקב א"א למנותן כי כל א' וא' יש בו מעלות ומדות מה שאין בחבירו וא"כ בעפר יעקב מה יעלה על האומה בכללה וכנה אותת בשם רובע ישראל ע"ש הארבע מינים שמכונים בהם האומה ישראלי' אתרוג לולב הדס וערבה כמבואר כ"ז במ' רבה פ' אמור וביוצר לסוכות הש"י יהפוך לבו בכל עת קללת שונאי ציון לברכה ויברך את עמו בשלום, אמן כיה"ר:

הערה עוד לפ' בלק בפעם הראשון נאמר ויעל בלק ובלעם פר ובשניי' נאמר ויעל פר ואיל ובשלישי נאמר ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל כ' הענין כי בתחלה שיתף בלק עמו בהקרבתו וכשראה שלא הועיל סבר שמא פיגל בלק במחשבתו והעלה לבדו וכשראה שלא הועיל תלה הדבר בעצמו וצוה לבלק שיעל לבדו:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה