ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לחינוך ביהכ"נ ביישוב טארדעשקעד שבת פ' ויצא תרל"ג
בילקוט בלק מה טבו אהליך וגו' ככחלי' נטיו מה נחלים ב"א יורדין לתוכן טמאי' ועולין טהורי' כך ביהכ"נ אדם נכנס לתוכה מלא עונות ויוצא מלא מצות:
וברבה וילקוט פ' ויצא וירא והנה באר בשדה זה ביהכ"נ והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' קרואים כי מן הבאר ישקו ששמעין את התורה והאבן גדולה זה יצ"ה ונאספו העדרים זה הציבור וגללו את האבן זה סה"ת שגוללין ושומעין דברי התורה והשיבו את האבן כיון שיוצאין יצ"ה חוזר למקומו:
ארז"ל פ"ק דברכות תניא אבא בנימן אומר אין תפלתו של אדם נשמעת כ"א בביהכ"נ שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי' רש"י במקום רנה שאומרי' שם זמירות ותשבחות הכוונה לד' רש"י כשה כשהאדם עומד ומתפלל צריך בתחלה להכיר חסדי הבורא על דורות שעברו עלינו ויתן שבח והודאה על העבר ועי"ז שמכיר חסדי המקום הוא כדאי שתשמע תפלתו ודומה לזה ארז"ל תיכף לגאולה תפלה אחרי שהזכיר חסדי המקום על ישראל מעולם יעמוד ויתפלל וזה ענין ברכת השחר שתקנו לנו רז"ל שישמח האדם במה שהש"י פקח בבקר עיניו והתיר מאסרו והכין מצעדיו ומתוך הודאה זו יתפלל על העתיד כי מי שהוא כפוי טובה על העבר אינו כדאי שישמע הש"י תפלתו על העתיד זה תו"ד רש"י אבל עדן ק' מה ענין רנה זו לביהכ"נ הלא גם בביתו יכול לסדר זמירות ותשבחות קודם תפלה ונ' לפ' ע"ד אחר בנדקדק מ"ט קראו רז"ל לבית תפלתינו ביהכ"נ אמנם הענין עד"ז האדם המתפלל צריך לבטל ממחשבתו כל עניני מאויי העוה"ז וכל תפלתו לא תהי' רק שלא ייגע לריק ובבא יום פקודתו יהא תקוה לאחריתו והנה ההפרש בין המבקש חיים למען יעבוד ה' או העובד ה' שיתן לו חיים:
הוא כי זה שעיקר מאוויו הוא מאווי העוה"ז ואין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו לזאת כל ימיו כעס ומכאובי' ואם גם יעמוד ויתפלל לא יתפלל בשמחה לא כן האיש אשר כל מגמתו לעבוד ה' ואם גם בעת עסקו בעניני העולם יתעצב על אשר יוציא זמנו לריק אבל בשעה שיעמוד להתפלל השעה הזאת אשר יתאוה לה מבקר עד בקר והיא לבדה מכת כוסו יתחזק ויתאמץ ויעבוד הש"י בשמחה והנה באמת אחרי כי האדם מדיני בטבע ובעת שבתו בביתו ידמה לעיני' כאילו תכליתו לעמוד במסחרו שבעים שנה ולבלות כל ימיו בדברי הבלים ואי אפשר לו לקבץ רעיוניו להתבונן למה נוצר האדם לא כן בבא האדם לבית ה' יצייר לנגד עיניו לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים אשר יבא יום שתתן דין וחשבון לפניו ולאט לאט יבא בלבו מה בצע לי בשחרי לטרוף הלא בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו כ"א תורה ומע"ט לבד ועי"ז יקבץ רעיוניו יחד וזה שכוונו רז"ל בשם זה של ביהכ"נ לומר תכלית בית זה כי בביתו רעיוני האדם מפוזרים והבית הזה הוא שיכנס האדם מחשבתו ורעיוניו ואמנם להשיג זה יתן האדם טרם תפלתו ברכות והודאות למלך חי וקים אשר בחר בכו מכל העמים והנחילנו תוה"ק ק והודיענו יחודו חסדו ואמתתו וז"ש אבא בנימין אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת מקום שכנס האדם רעיוניו ודבק בה' ובטובו והביא ע"ז המקרא לשמוע אל הרנה בתחלה יבקש הש"י והאיש המתפלל שיכון וישמח על אשר זכה להכיר כבוד מלכותו ית' ואח"כ יתפלל במקום רכה שם תהא תפלה וזה א"א כ"א בביהכ"נ וכמו שאמרנו ועד"ז כ' פי' המ' פ' זו מה נורא הראהו הקב"ה ביהמ"ק בנוי וחרב ובכוי מה כורא זה בנוי שנא' כורא אלקי' ממקדשיך אין זה הרי חרב שנא' על זה הי' דוה לבינו וזה שער השמים הרי בנוי שנא' כי חזק בריחי שעריך אמר הכ' וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי פי' רש"י שאלו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה הענין המקום המקודש מעורר קדושה בלב באו שעריו לפי הכנתם הנכנס לביהכ"נ ורעיוניו מפוזרין והנה זה האיש לא ירגיש קדושת ביהכ"נ כלל ומתנהג בתוכו כמו בתוך ביתו לא כן הנכנס באימה ופחד המקום המקודש עוד יפ' עליו אשר ירגיש קדושה יתירה ואמנם הצדיקי' אשר בכל עת מחשבתם דבק בה' כמ' דהע"ה שויתי ה' לנגדי בבאם לבית ה' לבם ובשרם ירנן אל אל חי ואיך הי' אפשר שיעקב יישן במקום קדוש כזה ולא ירגיש קדושת המקום וזה שהתאונן על עצמו ואמר אכן כלומר כמה אני עדן במדרגה חסירה השלימות אחרי כי יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי ר"ל לא הרגשתי בי לולא הרגשתי לא ישנתי במקום קדוש כזה אבל באמת ביעקב מאת ה' היתה זאת להגלות לו הנבואה שראה ואמנם אחרי כי ידע יעקב בכל זאת כי מחשבתו דבק בה' התבונן בקדושת המקום הנורא ואמר עתה אני רואה כי המקדש הזה לא יפעל כ"א על מי שיחשוב בעת בואו שם כי הוא עומד באמת לפני כסא כבודו ולא יחשוב במחשבות העוה"ז כלל ועי"ז יזכה שיקבל תפלתו בשמים וז"ש מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקי' עד"ז יבא כל בשר להשתחות וזה מחשבה זו שאין זה כ"א בית אלקי' שער השמים והנה בעת בנה שהע"ה את ביהמ"ק וראה כל העם את האש הבאה מן השמים ותאכל העולה והשלמי' אז היה כורא אלקי' ממקדשיך וכ"ז שהי' נורא ממקדשו הי' בנוי ואמנם ע"י שאין זה כי אם בית אלקי' ואבותינו לא עשו כן ואמר הנביא עלי' בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני נחרב כמו שארז"ל ביהכ"נ שמחשבין בו במחשבה בעלמא כ"א בקרב לבו חשבונות חרב ח"ו ואמנם בעת יתקיים בנו ומל ה' את לבבך לאהבה את ה' אלקיך וידע האדם כי תכלית האדם בעוה"ז להתקן עצמו בפרוזדור כדי שיכנס לטרקלין וידע כי העוה"ז שער השמים יבנה המקדש וז"ש וזה כלומר בעוה"ז שער השמים בנוי והביא ע"ז כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך עי"ז שהאדם חושב העוה"ז לשער לשמים ומתאמץ לעלות מעלה עי"ז יזכה כי ברך בניך בקרבך כי כן יבורך גבר ירא ה' ואמר הכ' הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן והנה יעקב אע"ה בראותו החרבן נתעצב אל לבו מה יעשה בבני' בהגלותם לבין האומות ואמר המקונן מלכה ושרי' בגוים אין תורה הכוונה בעת ישיבתינו על אדמתינו היתה כל גדולת האיש הישראלי לפי גודל חכמתו ויראתו אבל עכשיו הגדולה אשר יבקש הישראלי להיות לו גדולה בקרב גויי הארץ ותורה זו למה לו וז"ש מלכה ושרי' בגוים שבה מבקשי' להיות נכבד ושר ואין תורה הראה לו הש"י כי לא כן הדבר ח"ו עדות לא תשכח אנכי אהי' להם למקדש מעט יבנו להם ביהכ"נ ויכנסו בו ויקראו בתוכה כהן לוי וישראל למען יזכרו העת שהי' ביהמ"ק בנוי והן אמת כי בעו"ה מפאת שאור שבעסה ודוחק הפרנסה נתקיים בנו כי יגעת בי ישראל ואמרו במ' טרון כולא יומא ולא לעי אית צלי והוא לעי ואמנם בכל זאת מי שלא ילך ג' ימים בלא תורה וישמע ג' ימים בכל שבוע במקום קדוש מספר תוה"ק ד' תוה"ק אם גם הי' קשה עליו אבל קריאת תוה"ק עוררה בלבו אמונת תורתנו ולא ככניסתו יציאתו אבל לא על זמן מרובה כי היצר ילחציהו ויטיהו עפ"י דרכו עז"ש הכ' וירא והנה באר בשדה בעת שיהי' בני' נטושים בגולה על פני השדה יהי' ג"כ באר מים חיים זה ביהכ"נ ושלשה עדרי צאן אלו שלשה קרואי' כהני' לוים וישראלי' אבל רובצים עלי' כמו רובץ תחת משאו כי מן הבאר ישקו זו התורה והמה רובצי' יען האבן גדולה על פי הבאר הזה יצה"ר שילחום באדם למען לא יכנסו דברי תורה באזני' ונאספו העדרי' זה הציבור וגללו את האבן זה הס"ת ע"י שגוללין אותו ושומעין ד"ת יגוללו את היצ"ה אמנם כשיוצאין והשיבו את האבן למקומה יצה"ר חוזר למקומו אבל באמת זה במי שהוא בביהכ"נ רובץ תחת משאו לא כן מי שעיניו פקוחות ויתבונן כי אדם קונה עולמו בשעה אחת ר"ל באותה שעה שהוא בבית ה' ויאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך זה יוסיף קדושה ויראת ה' מדי בואו בית ה' והנה העיקר אם הביהכ"נ עשה רושם בלב האיש הישראלי זה כיכר במשכנותינו וז"ש בלעם האוהלי' הן הן הבתי כנסיות ומה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל טרם הלכת לביהכ"נ יום יום הי' שמך יעקב ועתה אפי' במשכנותיך בתוך ביתך ניכר כי שמך ישראל וע"ז אמר כנחלי' נטיו כשם שהנחלי' מעלין מטומאה לטהרה כך בתי כנסיות מעלין מעונות לזכיות כיה"ר: