ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לז' אדר פ' תצוה (תר"ם ידך על צריך)
ובו הספד על הגאון מו"ה יוסף צבי ווייס רב בערלוי והגאון מו"ה עזרא רב"ד בס"ה והגאון מו"ה אורי' אב"ד בברעזאווא והגאון מו"ה שלמה דייטש אב"ד בנייטרא והמאוה"ג מו"ה לעמל אב"ד בשאמבאקרעק והרב מו"ה חיים ווייס אב"ד בנאדאע, תנצב"ה:
ברבה פ' זו הה"ד זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך אמרו ישראל כי אתה תאיר נרי ואתה אומר שנאיר לפניך אמר להם בשביל להעלות אתכם שתאירו לי כשם שהארתי לכם לכך נאמר זית רענן:
אמר הכ' שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר אמר באמת שפת ובשקר לשון הענין החילוק בין שפה ללשון המדבר מן השפה נקרא מי שלא יתן תבלין בדבריו כי אם אומר הענין כאשר הוא ואמנם איש לשון הוא המדבר גדולות וזה החילוק שבין אמת לשקר האמת עד לעצמו ואשר יצא אמת מפי' לא יעלה על לבו כי יצטרך למופתים לברר אשר יראה הוא עין בעין משא"כ השקר הרוצה להפיל האמת ארצה ישתדל בכל כחו לברר כי הוא האמת וז"ש שפת אמת האמת לא ידבר כ"א מן השפה ובכל זאת תכון לעד ולשון שקר אף שמדבר בלשון מדברת גדולות אם יבוחו באדם רעיוניו ויתבונן בדברי שקר ידע כי הכל שוא וז"ש ועד ארגיעה עד אשר אניח לשון שקר והכה בדור אנוש החל השקר להתגבר והאמת להתמעט עד שבא לדורו של נח אשר הי' לבדו איש אמת בארץ אמנם גבר השקר ככה עד שלא הי' כח יוכל לברר אמתתו לבני דורו וכלפי זה דרשו רז"ל נח נח לשמים ונח לבריות אחרי כי ידע כי המה טופלי שקר ולא ישמעו אל קול עליו קיים בעצמו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו כשמע שנ' אל תוכח לץ רמז לנו שהע"ה הסימן לאיש שקר אשר אין תרופה למחלתו הוא הלץ אשר ילעג לאמת על פניו וגלל כן אמר הש"י לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה בדור הזה אשר פנו עורף מול האמת אתה צדיק אף כי לא תפעל מאומה אבל בדור אחר אין די בזה שיצדיק האדם את עצמו ולא ישתדל להביא גם אחרים אל האמת והנה נח זה הניח אחריו ג' בנים הא' שם הוא מלכי צדק איש האמת והשני חם הוא הלץ המלעיג על האמת והג' יפת אם הי מקרב עצמו אל האמת הי' נכנס באזניו ולזה ברכו אביו יפת אלקי' ליפת הש"י ייפה ליפת וישכון באהלי שם שיהי' לו לעונג לשכון באהלי שם ולקבל האמת ממנו ובימי בני נח עמד דור הפלגה המה היו במורדי אור ולא הי' בהם אנשי אמת כ"א שם ועבר וכראותם כי לא יפנו אל האמת אתם בנו להם ביהמ"ד לאמור כל מבקש האמת יבא לביתינו ויקבל את אשר יחפץ עד עמד אאע"ה ומאס בישיבת אהל תורה לבד כ"א הלך מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר לפרסם האמת ואמר עליו הכ' מי העיר ממזרח מי הוא אשר העיר לך אנשי העולם מהבאים ממזרח האיש אשר צדק יקראהו לרגלו בכל מקום אשר הלך ואברהם זה הוליד ג' תולדות יצחק הבא מאברהם ושרה שניהם נביאי' כלו אמת בכי קטורה כלם שקר ישמעאל מקצת אמת בפיו וגלל כן אמר אאע"ה אל שרה אחתי היא כי היא מצד עצמה בכח תוה"ק שבה שהי' גדול משל אברהם כמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וכ' רש"י כי אברהם נופל לשרה בנביאות ולא שהיתה נביאה שקבלה מאברהם כדרך אשה המקבלת מבעלה וגם יצחק בנו נולדו לו שני בנים יעקב כלו אמת ועשו כלו שקר עד שבא יעקב שהיתה מטתו שלימה כלו זרע אמת אמנם גם האמת הזה לא נתקיים רק כל ימי חיי השבטים ובמות שבטי בני יעקב שוב גבר השקר באבותינו ורק שבט לוי לבדו דבקו בה' ולא נטו לדברי שקר ותגבורת השקר הזה הי' גדול כ"כ עד אשר ראה הש"י אם לא יפליא אותות ומופתים לעיני' לא יאמינו באמת ואמנם הנסים האלו לא הועילו רק למובחרים שבהם המכונים בשם ישראל אבל העם לא האמינו עד אחר קי"ס כ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו וגם אחרי כס קי"ס ואחר אשר ירד להם המן מן השמים שוב אמרו היש ה' בקרבינו עד אשר באו להר סיני שמה כ' ויחן שם ישראל שהיו כלם כדאי להתכנות בשם ישראל יען היו בלב אחד כמ"ש רש"י שם ואמנם הש"י אשר ראה כי גם אמת זה עדן אינו מספיק להיות קים לעד אמר למרע"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן לבעבור ישמע העם בדברי עמך ואז בך יאמינו לעולם ונגלה להם יתברך על: הר סיני פנים בפנים וכל העם רואים את הקולות ולא הי' בהם לא סומא ולא חרש למען יהיה כ"א וא' עד לעצמו ובכל זאת עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו בעוד האש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל נטו אל השקר של הערב רב ועשו להם העגל ולתכלית זה צוה הש"י אחר כפרת עון העגל לעשות משכן והי' ענן ה' על המשכן יומם ואש תהי לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם הכוונה להיות כי השקר אולי אמר על האש האוכלת בראש ההר כי ההר הוא הגורם למראה האש אמנם במשכן שהי' הענן והעמוד אש הולך עמהם בכל מסעיהם לא הי' להם מה להשיב כמ' מרע"ה במרגלי' אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה ועי"ז לא יהי' שום ספק בלב ישראלי להאמין באמונה שלימה כי יש ה' בקרבם, ועתה ביאר הש"י תכלית כל הנסים כמ' דהע"ה ספרו בגוי' את כבודו בכל העמים נפלאותיו ויפרסמו מציאות ה' והשגחתו בארץ ועיניו אל יראיו ואמר הכ' עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ואמר ואתם עדי ואני אל אבל לזה צריך אמונה שלימה אשר אין בה שום פקפוק ואז מעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר והנה השמן זית הנטחן ברחים הוא הרבה יותר מאשר יכתש במכתשת אבל הנכתש במכתשת המעט שבו הוא זך למאור וז"ש ואתה אשר בך האמת הבכור תצוה את ב"י ויקחו אליך אל דבריך אשר שמת בפיהם שמן זית זך כתית אף כי מעט הוא שפת אמת תכון לעד ויהא מספיק להעלות כר תמיד ואמרו ע"ז האירו לי כשם שהארתי לכם שיהא האמת יוצא מפיכם כשם שראיתם בעיני':
ארז"ל כיון שנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' אדר מת משה ובז' אדר כולד משה ויל"ד מה זו שמחה על שכפל הגורל בירח שמת מרע"ה ועוד מאי אכפת לן אם אז נולד מנשה ורש"י יישב זה קצת כ' וידי משה כבדים וכ' רש"י על שנתעצל ולא עשה מלחמת עמלק נתייקרו ידיו וכ' לבאר ארז"ל בשוח"ט ע"פ וירב בנחל ר' בניי' בשם ר"ה התחיל מיריב כנגד עגלה ערופה אמר זה הורג וזו נערפת ומכפרת ורבנן אמרי התחיל מריב כנגד הקב"ה אמר כך אמר לי שמואל עתה לך והכית את עמלק וגו' אם אדם חטא בהמה מה חטאת יצאת ב"ק ואמרה לו שאול אל תהי צדיק יותר מבוראך וק' הדבר לאומרו על שאול שכ' עליו בן שנה שאול במלכו וד' רז"ל כבן שנה בלא חטא שיהי' ח"ו מלעיג על עגלה ערופה אמנם הענין כ' הרמב"ם בס' מורה נבוכים כי תכליר ענין עגלה ערופה למען יהי' הדבר שיחה בפי הבריות ומה"ט לא יעבד ולא יזרע אותו מקום ויבאו זקני ב"ד הגדול מירושלים למען יתפרסם הדבר ואולי ימצא הרוצח והנה שאול זה הי' דעתו כד' הרמב"ם האלו וא"כ לא מצינו בתורה שיצוה הש"י להרוג בהמה בשביל אדם ואם אתה אומר כי באמת צוה ה' להרוג גם בהמות של עמלק אתה אומר ג"כ כי העגלה שלא חטאה כלל תהרג בשביל הרוצח נמצא ד' ר' בניי' וד' רבנן א' הם ולשאול לא נתקשה כ"א אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שר' בניי' אמר כי שאול הי' משיב נגד מי שרצה להביא ראי' מעגלה ערופה וכי ס"ד כי בעגלה ערופה הוא כן לא כי כ"א גם בעגלה ערופה טעם אחר בדבר ורבנן אמרו תוכן מה שהוקשה לשאול אדם חטא בהמה מה חטאה ואם תשאל ובאמת הטעם למה אם גם גבהו מחשבות ה' ממחשבותינו י"ל כי באמת עיקר מה שצוה הש"י להפוך רשעים ולאבדם איננו לעשות נקמה בהם כ"א כמ"ש ובערת הרע מקרבך לחתוך האבר אשר אחז בו הקדחת למען לא יכלה כל הגוף ובאמת הרשע אשר הוא דל ואביון לא יוכל לפתות בני אדם כי חכמת המסכן בזויה כ"ש אולתו אבל כספו וזהבו ובהמותיו המה אשר ישחיתו בהם רבים ולזה צוה הש"י בעמלק זה אשר כל מגמתו להפיל האמת ארצה שלא ישאר אפי' מקנינו מאומה ואל תדמה כי ח"ו בסר שאול ע"ד ה' כי אם אמר מה שאמר הש"י והחרמת אדם ובהמה החרם באדם הוא החרב אבל החרם בבהמה הוא לזבוח לה' ושמואל הוא דלא הבין כן והי' עכשו לעבור ע"ד נביא וע"ז אמר לו שמואל וכי יעלה על דעתך אם אתה מקריב הבהמה עולה לה' עשית טובה יותר מאשר אם תמית אותה בחרב ענין כל הקרבנות הוא כמ"ש רש"י על ריח ניחוח הנאמר בקרבנות הוא יען אמרתי ונעשה רצוני הכוונה יען אין השכל משיג מה חפץ לה' בעולה הזאת ואעפי"כ יקריב האדם ממיטב אלפיו עולה זה לבד הוא הריח ניחוח ומה לי אם יעשה רצונו ע"ג המזבח או בביתו כאשר צוה ה' וז"ש שמואל לשאול החפץ לה' בעולה וזבחים כל החפץ הוא רק כשמוע כאשר ישמע האדם בקול ה' הנה שמוע לבד מזבח טוב להקשיב לבד הוא הטוב מחלב אילים ואמר ראה הקסם והשואל בתרפים לידע אם יצליח בענינו או לא וכי מה חטא זה אם הבל הגה לבו וכי לא יעשו בני אדם דברי אולת אחרות כמו כן אמנם אחרי כי הש"י צוה שלא לקסום חטאת קסם מרי ואון תרפים רק ההפצר לידע מחשבות ה' טרם יגלו לאדם והנה עמלק זה חטאו הי' אשר קרך בדרך כ' רש"י שהוקר את האמבטי אף שנכוה כי טרם בא עמלק שמעו עמים ירגזון ואחרי כי ג' פרוזדוגמות שלח יהושע לארץ הרוצה להשלים ולקבל ז' מצות ישלים לפנות כדרך שעשה הגרגשי יפנה לעשות מלחמה יעשה מלחמה ולולא עמד עמלק כלם השלימו מאימה ופחד אבל אחר מעשה עמלק דימו לעשות מלחמה ועל ידו נאבדו רבבות בני אדם מב' אומות ועי"ז מלחמה לה בעמלק מדר דר ואמנם כ"ז יען יהושע הלך להלחם נגדו אמנם אילו יצא מרע"ה בעצמו נגדו כשם שלא נשתייר מאנשי סיחון ועוג לא נשתייר מעמלק מאומה ולזה היו ידיו כבדים ונרמז לו בפ' ושים באזני יהושע שלא יכנס לארץ כי ע"י עצלותו נתהוה מלחמת ז' עממים ואמנם מרע"ה הי' נימוקו עמו רצה להראות לישראל כי בזמן שמשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו נוצחי' כמ"ש רז"ל ע"פ והי' כאשר ירים ובכל זאת הי' הפסד עצלותו מרובה משכרו ומעתה המן זה נודע לו סוד זה כי ע"י מלחמת עמלק לא זכה משה לכנס לארץ ולזה שמח ואמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן כלומר כי גם למיתת משה הי' עמלק סבה והנה מצינו בחטא העגל שאמרו לאהרן עשה לנו אלהי' כי זה משה לא ידענו מה הי' לו ונתקשה הרמב"ן וכי משה אלקי' הי' אמנם ישראל שראו במ"ת משה ידבר והאלקי' יעננו בקול והמה עמדו מרחוק ויחוגו וינועו וראו כי עמד בהר וראו אח"כ כי הוא בהר מ' יום בלא צידה חשבו כי הוא מלאך בדמות אדם:
וז"נ כוונת הכ' ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדש ה' הכוונה משה שהי' מלאך בעיני' אמרו עליו מה לזה במחנה בני אדם ואהרן שהי' אוהב שלום ואוהב הבריות אמרו עליו וכי זה קדוש ה' ההולך מבית לבית לעשות שלום בין איש לאשתו ואמנם במיתת משה ראו כי גם הוא ילוד אשה וראו עד היכן יגיע האדם ע"י פרישתו וקדושתו נמצא ע"י מיתתו נודע שנולד משה כשאר בכי אדם ולא הי' מלאך ורב טוב פעל במיתתו ע"י שהי' ילוד אשה כשאר בני אדם והיינו בז' אדר מת משה ובז' אדר כולד משה וזה שכפלו רז"ל גם מיתתו עוד הפעם:
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם וד' רוב המפרשים דקאי על ד' תענותי' וצריך ביאור מה ענין זה לכאן ארז"ל אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי המוקשה ביותר בענין המגילה הוא מה הי' כוונת מרדכי במה שגזר להשמיד שונאי ישראל ולא הי' די לו במה שבטלה הגזירה ויותר מזה בעיר קרית מלך לא הי' די לו בהריגת שונאי ישראל יום אחד כ"א הוסיף עוד יום א' תנן באבות שמואל הקטן אומר פי' הר"ב כי פסוק זה הי' מרגלא בפומי' בכפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך וגו' הענין אמר הכ' לא תשנא את אחיך בלבבך ומי כעמך ישראל גוי אחד ואמנם כלפי שאמרה תורה כי תראה חמור שונאך פי' רז"ל אם רואה אדם דבר עבירה בחבירו והוכיחו ולא שמע בקולו מצוה לשנאתו וכן אמר דהע"ה הלא משנאיך ה' אשנא אבל השנאה הזאת צריכה להיות רק על המעשים כמ' הכ' יראת ה' שנאת רע אבל לא על הרשע עצמו ואמר הכ' בנפול אויבך אל תשמח ואמר באבוד רשעים רנה והיאיך יתקיימו שני כתובי' הללו הענין הרשע אשר הש"י היודע מחשבות אדם יקוה ממנו כי עוד ישוב לדרך טובה מדכאו ביסורין למען ישוב מדרכו הרעה אבל כאשר יראה הש"י כי אין תקוה עוד מרשע זה יאבדנו מן העולם ומעתה באבוד רשעים רכה כמ"ש רז"ל במ' סנהדרין כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם נסתלקו מן העולם נסתלק חרון אף ומן העולם ואמנם בנפול אויבך אל תשמח כי אחרי שלא נאבד כ"א נפל עדן סופו לקום ואף אם בעת נפלו נכשל ולא יוכל לקום מיד אל יגל לבך כי עדן יש תקוה לאחריתו ואם אתה שעח יראה ה' כי לא ברעתו תשנאהו כי אם שנאת גופו וזה ירע בעיני ה' והשיב מעליו אפו ע"ד שפי' המפ' והנה אחר תליי המן וביטול גזירת המן עדן לא בטח לב מרדכי באחשורש זה אחרי אם גם המן איננו היו עוד כמה רבבות שונאי ישראל ומי יודע בין היום בין למחר להיכן יטו לב המלך וראה כי מן ההכרח לאבד כל שונאי ישראל ולקיים הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו וכתבו מכתבם להשמיד כל שונאי ישראל ואמנם בשושן קרית מלך רב מקום המשפט שמה הרשע שמה נשתיירו עוד שונאי ישראל ביום ראשון ונפלו ההריגה גם ביום שני ולהורות כי עיקר הישועה הי' בהריגת שונאי ישראל קבעו למשתה ושמחה ימי הפורים ימים אשר נחו בהם מאויביהם ולא יום ביטול הגזירה וזה פי' מ' רז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והנה ביטול הגזירה נקרא ברוך מרדכי והריגת הרשעים היינו ארור המן ואחרי כי לאו כל מוחא סבול דא וכי מה שמחה בארור המן הלא השמחה היא בברוך מרדכי ארז"ל דחייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי מה בין שמחה זו לזו וכבר כ' היו"ל כי מ"ש וקבל היהודי' את אשר החלו היינו יום ביטול הגזירה כ"ג סיון עשו מעצמן יו"ט ומרדכי ואסתר גזרו לקיים אותן ימי פורים שקים מרדכי ואסתר כי המה הקרובים למלכות וידעו גודל הנס בהריגת הרשעי' האלו וסמכו לזה ענין הד' תעניתים כי הד' תעניתים המה מן חורבן ביהמ"ק כי יאמר אדם אבותינו חטאו ואנחנו מתענים נאמר לו כי בחרבן הי' העיקר החילול ה' כמ' אסף אלקי' באו גוים בנחלתיך וגו' ואמנם בעת יעשה ה' נקמה ברשעים נודע ה' משפט עשה יתקדש שמו כאלו הי' ביה"מ בנוי כו' הכ' ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן כאלו ה' שוכן בציון וז"ש הכ' כאשר קימו דברי הצומות בשביל חילול ה' יקיימו ימי הפורים על קידוש ה' ויה"ר שיתקיים ב"ב ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון א"ס: