ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לז' אדר פ' תצוה תרל"ט
ובו הספד על הגאון מו"ה משה שיק אב"ד בחוסט והגאון מו"ה זעליג בער באמבערגער אב"ד בווירצבורג והרב מו"ה פסח אב"ד בנאוואק והרבני מו"ה חיים מהומענע תושב קהל יארמוטה תנצב"ה:
תנחומא פ' זו זש"ה הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים דוגמא שלך דומה ליונה מי שמבקש ליקח חטים מחבירו הוא אומר לו הראיני דוגמתן אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה מה יונה כ' בה ותשב אליו היונה וידע כח כי קלו המים ומה יונה זו הביאה אורה לעולם אף אתם שמנשלתם ליונה הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר שנא' ואתה תצוה ויקחו אליך שמן: אמר ירמי' הנביא ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו גלה לנו הנביא:
כי רק הגבר אשר יבטח בה' הוא המבורך ואשר לא יבטח בה' הוא הארור וזה משני טעמי' הא' כי כל ימי החיים של האדם ימי נסיון והרבה פעמי' יבא האדם בספק הן מפאת חסרון פרנסה הן מאויבים וכיו"ב והבוטח בה' חסד יסבבנהו ויקבל הכל מה' באהבה לא כן האיש אשר לא יבטח בה' בבאו בספק יעשה עול בנפשו ואמנם יותר מזה אחרי כי אין תכלית האדם בעולם רק לשמור חקי ה' וזה לא יתכן לאיש אשר לא יאמין כי ה' הוא הזונו והמפרנסו ואמנם נסיון הבוטח עצום מאוד עד שארז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ורגילין אנו לבאר כי הנסיון בקריעת ים סוף לאבותינו הי' כי השכל היה נותן לשלוח מליצים לפרעה ולהשלים ולא לנסוע מחנה כבד כזה למי הים אבל אבותינו האמינו בה' ונסעו לתוך הים והצליחו וכן בענין הפרנסה השכל בלא אמונה מחייב שיעמול אדם במלאכתו הן באמת הן בשקר הן בשבת הן בחול ואין השכל מודה בזה אשר אם לא יפרנס האדם עצמו ע"ד שצותה תוה"ק שלא לשקר במשא ומתן ולא במדות ומשקלות וישמור שבת ויו"ט לא יצליח בפרנסתו זה והבוטח בה' יאמר מי שהעביר אבותינו בים סוף בלי פגע הוא הגוזר ים סוף לגזרים הוא הנותן לחם לכל בשר נמצא כי הבטחון בה' הוא יסוד תוה"ק והנה חטא אנשי דור המבול הי' כי שמו בשר זרועם ומלאה הארץ חמס וגלל כן העבירם ה' מן העולם ונח אשר הי' צדיק בין אדם לחבירו עם ביתו ניצול ואמנם טרם יצא נח הזה מן התיבה אנה ה' לידו יונה זו אשר הביאה לו עלה זית טרף בפיה להודיע כי ימתיק לחכה ארוחת מזון אשר יושיט לה נח כי אם רמזה מר כזה מידו של הקב"ה מתוק ומתוק מתחת בו"ד מר למען יבינו כי רק האיש הבוטח בה' יערב לו מזון חקו ואמנם תלמידי חכמים אשר מנעוריהם חשקה נפשם בתורת ה' וקשה להם להפרד ממנה ועל כרחם עיניהם צופות לאחרי' הם מחזיקי תורת ה' גם עליהם עבר חק שלא לשום מבטחם כ"א בה' לבדו ולהאמין באמונה שלימה כי פרנסתם קצובה מראשית השנה עד אחרית שנה ולא ישימו באדם מבטחם ובמה יוודע זה איפא ארז"ל בה' יומא אר"א מ"ד אליכם אישים אקרא למה כ' אישי' ולא כ' אנשים כאורחא דקרא להורות כי אם כי הת"ח נדמה לאשה המקבלת פרנסתה מתחת ידי בעלה לא יאמינו ח"ו ביד אנוש לחסר מקצבתם או להעדיף כי אם יאמינו כך יהיו כפופים לאותן האנשים המחזיקים בידם ונפלו שני' יחדיו כי תכלית המחזיקי תורה אשר הת"ח ידריכו אותם בדרך התורה והיראה אבל באין חזון יפרע עם ואם הת"ח יחנופו ח"ו להמון עם ילכו אחור ויכשלו ואמנם מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי' אבל הת"ח יאמין באמונה שלימה כי יותר ממה שמחזיקי' עושין עמו הוא עושה עמהם כי בזכות התורה תתרבה הפרנסה כדכ' עץ חיים היא למחזיקי' בה ותומכי' מאושר ולמה זה יחזיק טובה לבני אדם אשר מפיו המה חיים וז"ש כ"א אלו ת"ח שדומין לנשים שמקבלין פרנסתם כאשה זו מבית בעלה ועושין גבורות בחכמה ומוסר כאנשים כאילו העולם מתפרנס על ידם והנה כ"ז שהת"ח הולכי' על דרך זה ילמדו דורם מהם מדת הבטחון ויאמינו כי העושר והכבוד מלפניו ית' וישמרו שבת ויו"ט ולא יעשו עול זה לזה ויחיו חיי נעימי' כמ' הכ' ברוך הגבר אשר יבטח בה' וזש"ה הנך יפה רעיתי הנך יפה וד' רז"ל הנך יפה בעוה"ז כי חייך חיים נעימים הנך יפה בעוה"ב כי שמרת חוקי ה' אבל אימתי יהא זאת אם עיניך מנהיגייך שנקרא עיני העדה דומה ליונה שהביאה אורה לעולם ע"י מאמרה מר כזה ע"י הקב"ה ולא מתוק ע"י ביוד ואם עיניך יונים דוגמא שלך ישראל אשר בך אתפאר ג"כ דומה ליונה זו כמ' הכ' שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וזה ענין הכ' אחרי שהציע מרע"ה בפ' יתרו ומשפטים חוקי ה' ומשפטיו על ישראל א"ל הש"י הבינם הדרך אשר על ידו יהי' מוכנים לקבל עול תוה"ק וא"ל ואתה תצוה את ב"י שלא יאמינו אם ישמרו שבת ויו"ט וילכו בחקי התורה יהיו כולם עשירים ומוצלחים כי אם ויקחו אליך אל התורה אשר נתת לפניהם שמן זית לעורר אותם על דברי היונה לכח בעלה זית ושמן זית יהי' זך בלי תערובות גזל וגניבה וכיו"ב ויהי' כתית ביגיעה רבה וזה יהי' למאור בעיני האומות שיאמרו ראו כי עם ה' אלה כמ' הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וזה הדרך להעלות נר תמיד:
מ' מגילה רפ"ב מקום שנהגו לברך אחריו יברך אחריו מאי מברך הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אמר רב פפא הלכך במרינהו לתרוויי' ושם בפ"א אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי קם רבה שחטי' לר' זירא למחר בעא רחמי עלי' ואחיי' ומזה השיב הרז"ה על הרי"ף על שהביא הא דרבא דחייב אינש לבסומי וכ' לבאר דהנה כל המפ' נתקשו על דבר שמרדכי הביא עצמו וגם כלל ישראל לסכנה טרם רצה להקים דבר המלך להשתחוות למשניהו עד שד' רז"ל מה ראה מרדכי שנתקנא בהמן ואמנם ע"י הצעה א' יובן כל הענין דארז"ל ממוכן זה המן וכ' היוסף לקח שד' כן מהכ' אחר הדברים האלה גדל המלך את המן א"כ ע"כ בדברים שנכתבו במגילה לפני אותו ענין אירע דבר מה אשר הניע את המלך לתת גדולה להמן ולא מצינו שום אדם שעשה למלך טובה בכל הסיפור כ"א זה ממוכן האיש אבל לא היתה הטובה שיסיר את ושתי וישא אשה אחרת כ"א אחרי שראה ממוכן זה כי המלך לא ינשאיהו לבבו לעשות משפט באשתו שבזתה אותו ברבים אם לא עפ"י יודעי דת ודין העיר ממוכן זה את לבו כי אין בזה טובת בני מלכותו כי אי אפשר ליודעי דת ודין לערוך משפט על ענין גדול כזה המהפך נימוסי הוית העולם שימשול האיש באשתו מקצה אל קצה אשר על כן יעבור דבר מלכות מדה זאת מלפניו ובחכמתו וישרו יעשה משפט וכן עשה אחשורש בעצת השרים והסגני' שהיו שם באותה סעודה דין בושתי לפי דעתו וכן בבגתן ותרש ואחרי כי ראה אחשורש כי אין פצה פה ומצפצף על הנהגת מלכותו החדשה גדל את המן תחת אשר הוא גדלו וחלק מכבודו להמן לאמור כמ' פרעה ליוסף רק הכסא אגדל ממך אבל על פיך ישק כל עמי ולזה צוה להשתחוות אליו אפי' עבדי המלך אשר בשער המלך לא כ"ש שאר העם ואמנם מרדכי זה היודע ומכיר בהמן עד היכן עצתו מגעת כמו שספרו לנו רז"ל שהיו שני' שרי צבא יחדיו במלחמה והיו שני' משמשין בבית המלך על: המשתה הגדול ידע כי כל מגמת המן רק להשמיד להרג ולאבד את כל היהודי' ובין היום בין למחר יבקש ענין זה ולהוציא ענין זה מלבו לא יכרע ולא ישתחוה לו לאמור כי ידעתי זדון לבך לאמור גם היהודים יכרעו לפניך ואתה על במותימו תדרך לא תאמין כזאת ראה אנכי יושב בבית המלך לבוזה לך ולועג לך לאמר מעין כרפש מקור משחת צדיק מט לפני רשע והמן אשר הבין מחשבות מרדכי מיהר להוציא מחשבה זאת אל הפועל ועשה את אשר עשה ועלתה בו מה שעלתה בו והנה בזמן שלשת ימים אחר הגזירה כבר עלה על העץ ולא היה יראה ממנו עוד והיה די לישראל בזה אם מרדכי היה כותב עליהם אגרת שלם לבין העמים שלא יחרץ לבני ישראל איש את לשונו אבל לערוך מלחמה נגד שונאי ישראל בי"ג באדר לא עלה על לב אבל מרדכי ברוח ד' אשר הופיע עליו הבין כי אם לא יקחו ישראל נקמתם משונאיהם ומאויביהם בין היום בין למחר יעמוד איש צר אחר מזרע המן ויקח מישראל נקמת אביהם והנה בעת נתלה המן שמחו כל ישראל אבל עדן לא ברכו למרדכי כי אמרו אשר בקשיות ערפו הביא כל ישראל בסכנה ואמנם בהגיע ימי הפורים וראו אחרית רשעים נכרתה וכל אחד מישראל הרג אויבו ושונאו כלם שאלו בשלם מרדכי והנה אנחנו היום בדורות האחרונים כלנו נודה ונאמר ארור המן איש אשר דמה לכבות גחלת ישראל אבל אם הדין היה עם מרדכי לגרום סכנה כזאת זה צריך משפט וידוע כי היין טבעו להבעיר החמה ולהלביש לאדם נקמה בשונאיו וע"ז אמרו חייב אינש לבסומי בפוריא כי השמחת פורים היא הנקמה בשונאי ישראל ומי שלא יבין זאת יבסם עצמו ולא ידע חילוק בין ארור המן שהכל מודים בו לברוך מרדכי אשר לא יבין כל איש ואיש והנה רבה ור' זירא בעוצם שמחתם נחלקו בזה א' מהם אמר כי עיקר השמחה בארור המן והשני אמר כי ברוך מרדכי עיקר כזה עד שמעוצם הפלפול וגם ע"י התלהבות היין אירע מעשה לרבה עם ר' זירא ולא שהיין גרם לזה כ"א פלפולם בענין שב היה הגורם ושפיר הביא הרי"ף הך דרבא והכה מטעם זה אמר רבא הא דברכה לאחרי' תליא במקום שנהגו היינו ע"כ מה"ט כי עיקר הברכה על קחת נקמתינו והיינו הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם ואמנם אביי אמר שעל מפלת השונאי' לא תקנו ברכה כמו שארז"ל במ' ערכין מעש' ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה כי אם הברכה האל המושיע והא דלא נהגו כן בכל מקום הא מלתא תליא בפלוגתת רשב"י ותלמידיו דתלמידי רשב"י אמרו שנתחייבו ישראל כליה על שנהנו מסעודת אחשורש וא"כ באמת נתחייבו אלא תשובה ותפלה וצדקה העבירו את רוע הגזירה והיינו האל המושיע אבל רשב"י השיב להם כי עדן היו חייבי' על שהשתחוו לצלם בימי נ"נ הרשע אלא ע"י שלא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ול"ש ברכה האל המושיע כי הכל הי' לפנים ובא ר"פ ואמר השתא דאתית להכא הדין עם רבא אחרי כי ישועת ישראל היתה ע"י מפלת השונאי' שפיר מברכין לתרוויי':
ארז"ל בסופ"ק דסוטה מלמד שהי' משה מת מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און תניא ר"א הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחכה ישראל ב"ק מכריז וימת שם משה ספרא רבא בישראל וי"א לא מות משה נאמר כאן וימת שם ונאמר להלן ויהי שם מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש ארז"ל במ' מגלה כיון שנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' אדר מת משה ובז' באדר נולד משה:
הענין כ' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וארז"ל במשנה במ' ר"ה וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' נוצחי' הענין ארז"ל דבשביל שנתעצל משה במלחמת עמלק לא זכה ליכנס לא"י תדע דכת' בתר הכי ושים באזני יהושע וצריך ביאור מ"ט באמת לא זכה משה בעצמו במצוה זו אמנם טרם מלחמת עמלק כ' היש ה' בקרבינו ואחריו כ' ויבא עמלק וכבר ד' רז"ל סמוכי' אמנם גם בקי"ס מצאנו וייראו העם את ד' ויאמינו בד' ובמשה עבדו הכוונה כי העם הם ההמוניי' כמ"ש הרמב"ן ר"פ בשלח שהיו מגודלים במצרים אצל מעשה כישוף כמה פעמים עלה ספק בלבם אם מעשה נסים שיעשה משה להם המה מעשי ה' או הוא א' מחכמי קדם ואמנם בקי"ס כאשר ראו היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם גם ההמוניי' את ה' ויאמינו בה' והאמינו בה' ובמשה שהוא רק עבדו של ה' ית' ועתה כאשר באו למסה ומריבה שוב אמרו היש ה' בקרבינו אם אין כ"א משה הוא העשה פלא וזה הי' כוונת משה שלא יצא להלחם בעמלק כי אם גם ינצח עמלק עדן לא ידעו כי יש ה' בקרבם ושלח את יהושע ואולי באותו שעה קראו יהושע כדכ' לאמור יה יושיעך והוא עמד על ראש ההר והתפלל לה' שיושיע את עמו וארז"ל וכי ידיו של משה עושות או שוברות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין לבם היו נוצחי' הפי' להיפך כי אם ישראל היו משעבדי' לבם ירים משה ידו וכאשר לא היו משעבדי' היו ידיו כבדי' והניחם ועי"ז נודע לישראל כי משה שליח ה' הוא וזכותם תעמוד לו שיצליח נמצא כי משה ע"י תפלתו במלחמת עמלק הוביש את עמלק בבאו לעקור האמונה וכל ימי משה לא הי' ביכולת לעמלק להקים מזמותיו כי בבאו שוב במלבושי כנעני' במלחמת ערד העמיד משה החמה אשר ע"כ יום מיתת משה הי' להם ליום שמחה וע"ז שמח רשע זה כי כפל פור באדר ואמנם באמת הי' הענין להיפך כי מיתת משה הי' החיזוק אמונה עד שי"ל ע"ז גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כי בחייהם המתעקש יאמר בחכמתם פעלו ובמיתתם נודע כי שלוחי ה' המה ואם נתבונן במיתת מרע"ה האיש הזה שהי' בן מאה ועשרים שנה הלך לו קודם מותו למחנה ישראל ודבר באזניהם שירת האזינו וכ' להם כמ' רז"ל י"ג ס"ת לכל שבט ושבט ס"ת א' ואח"כ בירך לכל שבט ושבט במליצה נשגבה ואחר כל זאת בעוד לא כהתה עינו ולא נס ליחה עלה להר נבו ומת שם ולא ידע איש את קבורתו והעידו הכל כי על פי ה' מת משה רבינו ובמיתתו העידו הכל כי הי' רק עבד ה' והיינו בז' באדר נולד משה כי מיתתו היתה לידתו וז"ש ר"א הגדול י"ב על י"ב מילין הי' ב"ק מכריז וימת שם משה ספרא רבא דישראל כי זולת זה לא הי' מעצמו:
חכם וחושב וארז"ל כי מש"ה הספידו עליו צדקת ה' וגו' הכוונה כי בעת חטאו אבותינו אמר משה ואם אין מחני נא מספרך הניח משה לחק קבוע אחריו אשר מנהיגי הדור יתפשו בעון הדור והענין כי משה התפלל שיתנהג הש"י עם המון העם כאשר יתנהג האב עם בניו הקטנים אשר לא יבינו טובות אבותם וכמ"ש ישעי' ולבית יעקב חטאתם ואמנם הסרחון יהי' תלוי בראש המנהיגים שלא הדריכו בני דורם בדרך האמת ועי"ז עשה צדקת ה' להמון העם ומשפטיו יהי' עם ישראל ואמנם אחר שגילו מה' סוד זה אמר הש"י אם זה יהי' שכר המנהיגי' מה להם ולאותה צרה מי יקבל המשרה על שכמו מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און והנה ידוע אשר המזמור שכ' בו פסוק זה הוא מי"א מזמורים שאמר מרע"ה וסמך לזה הפסוק ואמר לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אבל אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדיני יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך:
מילי דהספידא:
על מות ה' אברהם אדלער ש"ץ דקהלתינו מ"ב למב"י תרל"ט פ' במדבר: סוף פ' במדבר אל תכריתו את שבט הקהתי זאת עשו להם וחיו ולא ימותו אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש על עבודתו ועל משאו ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו אמר שהע"ה אל תהי צדיק הרבה אל תתחכם יותר למה תשומם אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך ל' אל תהי צדיק הרבה מוקש' אל תצדק הרבה הו"ל לומר כמו שאמר אל תרשע הרבה הענין כשם שראיית פני השמש מזיק לאור עינים כך הנכנס לפני ולפנים לחקור בסוד ה' ירד לבאר שחת אם לא אשר בחר בו ה' כו' רז"ל ר"ע נכנס בשלם ולכך יצא בשלום אמנם מי שאינו מחשיב במדריגת ר"ע הלא יעיז פניו לבא אל חצר בית המלך הפנימית אשר לא יקרא כי ידע אשר אחת דתו להמית וזה שאמר שהע"ה בחכמתו לא אמר אל תצדק הרבה כי הצדקות אין לו גבול כל עוד נשמת אדם באפו אבל בכל אשר יצדק לא יהי' הצדיק בעיניו כי אדרבה ימעטו עוד מעשיו בעיניו כמ"ש רז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב ועי"כ שלא תהא בעיניך צדיק אל תתחכם כי תירא לבא אל חצר בית המלך הפנימית ואם לא תעשה כן למה תשומם ואמנם אמר להיפך ג"כ שלא תאמר אחרי כי ע"ה זדונות נעשה להם כשגגות מוטב שאהי' סכל ואם גם ארשע הרבה הלא רק לאולת יחשב לי ולזה אמר בלא עתך כי האדם שאין בו דעת הוא אשר ביקר לא יבין כמשל כבהמות נדמו ולא בין החיים יחשב והנה משפחות קהת זכו יותר מכל שבט לוי לשאת ארון הקדש וכל קדש הקדשים ובנקל יהיו צדיקי' בעיני' ויבאו לראות יותר ממה שהורשו כדרך שנכנס אהרן ובניו ויכרתו ולזה אמר הכ' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש על משאו למען ידעו כי רק עפ"י פקודת אהרן ובניו ישיגו שלימותם ולא יבאו לראות כבלע הכוונה כאלו בלעו בקרבם קדש כמ' הכ' בקרבך קדש כי אם יחזיקו עצמם לצדיקי' כאלו ימותו ע"י שיבאו לראות:
ארז"ל פ' ע"פ ג' מנוחלי העוה"ב הדר בא"י והמגדל בני' לת"ת והמבדיל על היין במו"ש והוא דמשייר מקידושא לאבדלתא לא אמרו שלשה יש להם חלק לעוה"ב כ"א מנוחלי העוה"ב הכוונה להם בזה בני אדם נחלקי' לב' כתות הסכלים יאמרו בתימו לעולם משכנותם לדור ודור והחכמים יבינו כי העוה"ז הפרוזדור לעוה"ב ובמה יוודע איפא למי מהכתות האדם יחשב הכה המאמין בעוה"ז נח לו יום אחד בחוצה לארץ משבעים שנה בא"י בחיי צער והמקוה לעוה"ב כל העוה"ז כלא יחשב לו וכל תחבולותיו לחיות בעוה"ז חיי צער למען אחריתו יברך ויבחר לשבת בלחם צר בא"י ולהתענג בתענוגים בחוצה לארץ נמצא כי הדר בא"י מנוחלי העוה"ב כ"ז המאמיני' כי עיקר נחלת האדם העוה"ב וזאת שנית אמר הכ' על א"א ע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו וכבר ד' רז"ל עליהם היו לו לומר ועוד דקדקו מפ' התורה דמפ' זה נ' כאלו אברהם הדריך את בניו לעבוד ע"מ לקבל פרס ואמנם אמר הכ' והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה תנהה לו כמו שנתנה לך ואמנם הצדיק לא יאמין בנפשו כי לא קלקל בעולמו אשר יזכה כי נשמתו תהא צרורה בצרור החיים ואמנם ברא מזכי אבא ומה שיחסר להאב ממדת השלימות ישלים בנו אחרי מותו בזמן שהוא לא יקלקל עוד וזה הי' מדת אברהם ע"ה שצוה את בניו ואת ביתו אחריו בעת לא יהי' עוד בעולם ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם העולם הבא המוכן והיינו את אשר דבר עליו וזה שארז"ל כי המגדל בני' לת"ת ואוחז במדת אברהם לקוות שלימותו לעוה"ב ע"י בני' שזכ' לת"ת הוא ג"כ מכוחלי העוה"ב העושים עוה"ב לעיקר והשלישי ש"ק זה שנתן לנו צורינו הוא מעין העוה"ב והמשמרו וקורא אותו עונג הוא מנוחל העוה"ב שמאמין כי שם עיקר נחלתו וזה תכלית לקחתנו כוס יין בכניסת שבת וביציאת שבת להודות לה' כי טוב שזכנו להתענג בעוה"ז מעין העוה"ב ואמנם לפעמים בכניסת שבת ישמח האדם ובש"ק כשיבא לידו איזו חפץ ויניח מלעשות חפציו ביום קדש אזי לא יתענג ולזאת נקח כוס להבדלה להראות כי מכניסת השבת עד יציאתו לא יצא עונג מלבינו ואמנם אולי כוס זה להודות כי כבר פנה הש"ק מאתנו וע"ז אחז"ל והוא דמשייר מקידושא לאבדלתא שלא תהא שמחתו מופסקת מכניסה עד יציאה:
דרך אחר בפ' כי ידעתי' כי אברהם ע"ה דאג אחרי שידעו בניו כי ה' דבר טוב על זרעו לזאת יאמרו אם גם לא כלך בדרך ה' בכל זאת ה' ישמור הבטחתו שהבטיח לאבינו עלינו וגלה להם אביהם כי לא כן הדבר כ"ז שאנו הולכין בדרך ה' אנו נקראין זרעו של אברהם אבל עשו לא יקרא זרע אברהם וז"ש אשר יצוה את בניו ואת ביתו אם יבקשו אשר יביא ה' עליהם את אשר דבר עליהם ישמרו דרך ה' לא זולת וזה נ' כוונת הכ' סוף מיכה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו' יודעי' אנו כי כ"ז שאין אמת ביעקב אין לנו לקוות על חסד שנשבע ה' לאברהם אבל מאחלים אנו וטהר לבינו לעבדך באמת תתן אתה אמת ליעקב:
לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:
מילי זעירין לכל גדרי תר"ם:
ובו מילי דהספידא על הגאון מו"ה יוסף צבי ווייס אב"ד בערלוי והגביר הצדיק ה' משה פרייא בס"ה והגביר ה' יונה ענגלמאן באדא:
למדו רז"ל מסמיכת מיתת בבי אהרן ליוה"כ מה יוה"כ מכפר כך מי"צ מכפר ובמ' למדו ג"כ ממיתת מרים שנסמכה לפ' פרה מה פרה מכפרת כך מי"צ מכפרת ותרתי ל"ל החילוק בין יוה"כ לפרה דביוהכ"פ קיי"ל דמכפר עם התשובה ובפרה לא בעי' מידי דההזיי' מכפר ומאן דיליף מיוה"כ ס"ל דגם במי"צ אינו מכפר אלא עם התשובה ומאן דיליף מפרה ס"ל דמי"צ עכ"פ מכפר ע"ד שאמרו במ' דאמר אברהם לפני הקב"ה אם בני חוטאין בזמן שאין מקדש מה תהא עלי' אמר הקב"ה הריני נוטל צדיק א' מהם:
וארז"ל דור שבן דוד בא קטגוריא בת"ח הענין כי אז"ל על הדור הזה פני הדור כפני הכלב חוצפא יסגא וענין זה יען הש"י קוצף על הדור נפרע מן הת"ח כדרך המלך שקוצף על בני מדינתו מניח כעסו על השרים והשופטים אשר בארץ ועד"ז ג"כ החרון הגדול ההוה בא"י תב"ו זה שלש שנים רצופים עד אשר הרעב מסוכן בעו"ה כי המלך ה' צבאות כועס על בכי פלטרין שלו ובעת שיתפייס ה' עם ארצו יתפייס ג"כ עם מנהיגי הדור ויתנם לחן בעיני העם אשר המה בראשם וז"ש הכ' שאלו שלום ירושלים ואז ישליו אוהביך ואמר כלפי הש"י אם יהי' שלום בחילך באותן האנשים שהם חיל שלך תחילה יהי' שלוה בארמנותיך בירושלים אכיה"ר: