ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לז' אדר תרל"ז פ' תצוה
ובו הספר על מות הגאון מו"ה משה לעווינגער אב"ד בוויצן הרב מו"ה ישראל רביד בווערבוי הרב הקצין מו"ה אברהם ר"ב בפ"ב דגניד מו"ה עקיבא לעהרן באמט"ד הרב מו"ה משה קרעמזיר בירושלים תוב"ב:
ברבות ע"פ ואתה תצוה ד"א זית רענן וגו' ראה היאיך ד"ת מאירין לאדם בשעה שעוסק בהם וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן נכשל בה מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא הי' בידו נר כך ההדיוט שאין בידו ד"ת מצא עבירה ונכשל בה ומת למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא שנא' דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו אבל אותם שעוסקי' בתורה הם מאירים בכ"מ משל למי שעומד באפלה וכר בידו ראה אבן ולא נכשל בה ראה ביב ולא כפל על שהי' בידו נר שם נר לרגלי דבריך ואור לכתיבתי וכן נר ה' נשמת אדם אמר הקב"ה יהא כרי בידך ונרך בידי:
כבר כ' החו"ה אשר אף כי הגוף חסר המדע והנשמה נשמת שדי ממרומי' בכל זאת יען הגוף תושב בארץ וכל סביביו יעזרוהו למלאות תאותו והנשמה גר בארץ הזאת יגבר הגוף על הנשמה וינצחנה ואף גם השכל האלקי החופף עלי' באמצע הנשמה ישמש בו בתאותי' הבהמיות והרבה פעמים להתחכם בו על בוראו וכאשר ראו בני קרח המבוכה הזאת בעולם כ' בתהלי' מ"ט בחינתם זאת באנשי עולם הרודפים אחרי ההבל ויזהירו למתבוכני' להטות מדרך זה ופתחו ואמרו מל' המון בכי אדם הבוטחי' על חילם כלומר כחם כי יאמרו כחי ועצם ידי עשה לי חיל וגלל כן וברב עשרם יתהללו כי לולא יאמינו כי מה' זאת להם מתת חנם הלא לא יתהללו בזה וגלל כן אין מי אשר יניעם לגמול טוב וחסד הן אח לא פדה וגו', אף ייקר פדיון נפשם כאילו ויחי עוד לנצח ואמנם כי יראה חכמי' ימותו אבל מיתה נאמר בהם אבל לא אבידה כמ' רב אשי לבר קיפוק אבידה קרית לי כי חכמתם ומעשי' הטובי' יעמדו עוד לדורי דורות אמנם כסיל האפקורסם ובער שלא למד יחד יאבדו לא ישימו זה על לב כ"א למלאות קרבם בתימו לעולם אבל להשאיר להם זכרון בארץ יקנו נחלת שדה וכרם ויקראו על שמם וזה אחריתם אשר בחרו וז"ש קראו בשמות רק עלי אדמות ואמר ואדם ביקר בל ילין מי שאינו רודף יקר הזה ההבלי שהם רודפי' אחרי' במיני' נמשל כבהמות נדמו כבהמה הנדמה בצורת אדם ואינו בגדר אדם אצלם וסיימו דברי' לאמור אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה רק כבוד ביתו ולא קנה עולמו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו כי אחרי מותו ישחקו בני תבל עליו ועל עשרו כמ' המחבר בעל חיי אדם בס' ברית אברהם בשעת פטירתו אין מלוין לו כסף וזהב כי אין זה שבח שהי' לו כסף וזהב רק מע"ט בלבד וע"ז סיימו דברי' כי איש אשר נפשו בחייו יברך רק חייו המה ברכה לנפשו ויודך כי תיטיב לך וגם אותך ישבחו כאשר תיטיב לך הנפש הזאת תבא עד דור אבותיו של אותו דור עד נצח לא יראו אור וביאר דברי' ואמר ואדם ביקר בל יבין האדם אשר לא יבין יקרת נפשו הוא הנמשל כבהמות נדמו לבהמה בצורת אדם והנה תוה"ק בפ' האזינו אמרה על האנשים האלו וישמן ישורון ויבעט ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו אמר כי הם שני כתות:
כת א' אומרת כי אין אלקות באדם כלל והוא כשאר ברואי אדמה וגלל כן הרוג בקר ושחוט צאן אכל ושתה כי מחר נמות וכת אחת אשר אם גם תאמין כי נשמת שדי בקרבם בכל זאת יעשו מעשי' מתועבי' בכח נשמתם עד שינבל צור ישועתם כי הוא גנאי לנשמה להיות יועץ ומסייע לדברי' מכוערים כאלו ואמנם תוה"ק רפואה לחליי הנפש כאלו כי היא אשר תעיד ע"י הנבואה אשר נכנסו בה אבותינו ששים רבוא במעמד הר סיני כי רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם כי לולא זאת מה ראו לזכות למעמד גדול ונורא כזה גם היא תראה בעינים פקוחות סופן של בני אדם שהלכו אחר יצרם הן בפרטי' הן בכללי האומות הן בדור המבול ובמעשה סדום וכיו"ב ולזה אמר הכ' נר לרגלי דבריך ואור לכתיבתי התורה כר בעוה"ז והיינו לרגלי על כל פסיעה שלא יכשל ואור לכתיבתי לאחר המיתה ודימו רז"ל הב' כתות כנגד האפקורסי' אמרו שנכשל באבן כמ' הכ' והסרותי את לב האבן מבשרכם כי האפקורוס הזה אחרי כי אין בו אמונה לא יפעל ממאומה לא ממוסר ולא מתוכחת השטופים בתאות העוה"ז קרא אותם שנפלו לביב של גילולים ואמר כ"ז שכרי בידך כי אתה מאיר לך ע"י התורה יהא נרך בידי תאמין אשר נשמתך חלק אלוק' ממעל ואמנם התורה לא תפעל באדם כ"א ע"י חינוך ימי הנעורי' כמ' הכ' חנוך לנער עפ"י דרכו ואז גם כי יזקין לא יסור ממנה והעיקר בגידולי האבות לתת לבני' מדע צלול באמונה ויבררו להם האמת כמ' הכ' אשר תשים לפני' והנה המדעי' מכונ' בשם שמן כי המה מאירי' ע"י השכל כדרך שמאיר השמן ע"י האור וז"ש ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך את התורה אשר ערכת לפני' שמן זית זך מדע צלולה ויהי' כתית למאור לא מן השפה ולחוץ ואז יהי' להעלות נר תמיד:
סיומא במ' אסתר ר"ע הי' יושב ודורש התחילו העם להתבמנם ביקש לעוררם אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אמר הקב"ה תבא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שני' ותמלוך על קכ"ז מדינות:
כ' ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה ופי' רש"י נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ומתה מלבד שהדבר ק' כי שרה הצדקת מתה ע"י בשורה זו גם ל' פרחה נשמתה ק' הנה פי' רש"י על שני חיי שרה כלן שוין לטובה וכן ד' רז"ל במ' כשם שהם תמימי' כך שנותי' תמימי' והדבר צריך ביאור הכה ארז"ל במ' שבת כי יצחק אע"ה יטעון כמה שנותיו של אדם ע' שנה דל כ' שנה פשי חמשין דל פלגא דליכתא פשו עשרי' וחמשה דל פלגא דמיכלא ומשתיא וביה"כ פשו תריסר ופלג וא"כ היאיך שייך לומר שנותי' תמימי' אבל באמת דבר זה אצל מי שלא יחי' רק בעד נפשו ולא ישתדל בעד זכות אחרים אבל הצדיקי' הגמורי' עיקר השתדלותם לטובת אחרי' לזכותם ויש להם בכל יום ויום ד' ידות שייך לומר שנותי' תמימות וזה ענין מ' רז"ל הני נשי במאי זכיין מה תוכל אשה לפעול לטובת אחרי' ומשני באמתוניי' גבריי' עד דאתו מבי מדרשא ואמטויי בניי' לבי כנשתא ומעתה שרה זו כל השתדלותה הי' בשביל אאע"ה בעלה שיוכל לעבוד ה' ולעשות צדקה וחסד ואחרי ילדה יצחק הי' לה פי שנים בגדלה יצחק בנה לעבודת ה' ועי"ז היו שנותי' תמימים אמנם בשמעה כי יצחק נזדמן לשחיטה והלא אמר הש"י לאאע"ה ביצחק יקרא לך זרע וע"כ אברהם זה חטא חטאה גדולה עי"ז השיב ה' ית' הבטחתו אחור וצוה עליו לשחוט את בנו למען ילך ערירי ומעתה במה תשלים שרה נפשה ולא יהי' חיי' מכן ולהלן ע"ד שהי' ע"ע שהיו ימי' ושנותי' תמימי' וז"ש אחרי שכ' כי היו חיי שרה קכ"ז שנה וחתם לאמור שני חיי שרה כלם שוים לטובה אמר לולא היתה שרה זו במקום תלמידי חכמי' וצדיקי' שהיתה יכולה להשלים נפשה עדן לא מתה אבל ותמה שרה בקרית ארבע קריה של ארבע ענקי' היא קריה זו חברון מחוברת בארץ כנען אשר בידם מאזני מכמה לעשוק אהב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה וכ' רש"י כי ע"י שאברהם הלך לשחוט את יצחק וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה למען לא תסוג אחור ומתה וזה ענין פרחה כאדם הפורח להציל נפשו והנה להראות כי שרה זו באמת חיתה כל הקכ"ז שנים זכתה אסתר יוצאת ירכה למלוך על קכ"ז מדינות והכה ר"ע הי' יושב ודורש להורות להם עה יעשו והעם הי' מתכמכמים כלומר מה יבקש זה מאתנו אשר כבר רוב ימי חיינו אחרי גיווינו ומה תועלת עוד בנו וסיפר להם ר"ע כי שרה חיתה קכ"ז שנים והיאיך הי' זה ע"כ ע"י שהשתדלה לחזק את בעלה לעבודה ולגדל בנה לעבודה וראה מה נאמר בה וכי מי יחסר לו כמו אלה להיות מחזיקי תורה ומגדל בניו לת"ת:
המן בן המדתא צורר כל היהודי' חשב על היהודי' לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלו פורים על שם הפור וצריך ביאור מה נעשה כס לישראל ע"י גורל זה גם המקרא הראשון צריך ביאור וכ' דארז"ל כיון שנפל פור באדם שמח אמר כפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וצ"ע מהיכן למדו רז"ל לדרוש כן ששמח ע"ז שנפל פור באדר וטרם כל עלינו לבאר מה ענין שמחתו במיתת משה דווקא ולזה אנו צריכין לבאר קצת ענין מי מריבה הנה ד' רש"י כי החטא הי' על שהכה ולא דבר והק' הרמב"ן אם לא הי' רצונו של הש"י שיכה הסלע למה צוהו קח את מטך ובלא"ה הדבר ק' לומר על מרע"ה שעשה מה שלא נצטווה גם ק' אם משה חטא אהרן מה חטא וכן הביא רש"י פ' וזאת הברכה והרמב"ם בח' פרקי' כ' דמשום שאמר שמעו נא המורים חטא והביא ראי' מהכ' כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו והרמב"ן דחה דבריו ואמנם לא פי' הרמב"ן פי' הכ' שהביא הרמב"ם וגם על הרמב"ם ק' אהרן מה חטאו ונ' לבאר דהנה ידעי' ד' הרמב"ם במו"נ כי הנסים שהיו מתמידי' לאבותינו במדבר ה"ה המן הבאר והענן המה מופתים חותכי' על השגחת ה' על אבותינו כי המקרה לא יתמיד כ"ז שהי' הנס מתמיד היו אבותינו מאמיני' בהשגחת ה' וטובו אבל אחרי כי ע"י מיתת מרים שעשה רושם וגם אולי לא נספדה כהלכה ומצינו בשאול ע"ה ע"י שלא נספד כהלכה הי' רעב בימי דהע"ה כמ"ש ויאמר ה' אל שאול ואל בית:
הדמי' וד' רז"ל אל שאול שלא נספד כהלכה ועכ"פ ע"י מיתת הצדקת נסתלק הבאר ושוב חזרו להסתפק אם אין הכל במקרה ואולי היום פסק הבאר ומחר יפסוק המן ואמנם באמת בבא ספק בלבם ביסודי האמונה הרע לנפשם ונתקנאו באחי שכבר מתו מתוך האמונה וזה הי' פתח דברי' ולו גווענו בגוע אחינו שהי' לפני ה' באמונה שלימה וע"ז תלו האשם במשה ואהרן שחשבו כי מחמת זקנתם הוליכו אותם למדבר הזה ואמרו ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירינו ר"ל כי ע"י חסרון האמונה אדם ובהמה שוין וכלם ימותו מיתת בהמה וכ"ת מה הי' לכם לעשות הלא לא לכם הי' לקבל ההעלאה ממצרים וזה למה העליתנו ממצרים אם יראתם להוליך אותנו דרך ארץ פלשתים ואתם הבאתם אותנו אל המקום הרע הזה וגו' והיתה עצת ה' להראות להם כי אין כאן מקרה כלל ולזה צוה את משה לקחת המטה והקהל את העם אל פני הסלע ולקחת המטה ולהכות סלע אחר וזה לא יתן מים ואח"כ ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והשקית את העדה ואת בעירם ויראו בעיני' פקוחות כי הכל בהשגחה וכן כסה משה והכה באמת סלע אחר אבל כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו ואמר לסלע זה שנצטוה רק להכותו אשר יתן מים ואחרי כי דבורו של משה עשה רושם באמת יצאו מים רבים אבל אם גם יצאו מים רבים אחרי כי אסור ליהנות ממעשה נסים הי' לו לאהרן להזהירם שלא ישתו מאותן מים כלל וכלל ע"ד שאסר ר"י במ' תענית החטין שהביאו המלאכים ואחרי כי לא ישתו שוב ידבר אל הסלע הידוע ויתן מימיו בלי הפסק כמו שהי' קודם מיתת מרים משא"כ עכשו שיצאו מים עד ששתו דים ואח"כ נסתם הסלע עד שבא להם הבאר אצל אשדות הפסגה וזה הי' חטא משה שדבר מה שלא היה לו לדבר וחטא אהרן שלא דיבר מה שהיה לו לדבר ולזה אמר הש"י לשני' יען לא האמנתם בי להקדישיני לעיני בני ישראל שלא יאמינו במקרה כלל וידעו כי הכל בהשגחה ואמנם ע"י עונש שהושת בזה על משה ואהרן ג"כ נודע כי זה היה הנס הראשון הנעשה ע"י מרע"ה מעצמו וע"ע הי' הכל עפ"י ה' וז"ש המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' אבל ויקדש בם ע"י הגז"ד שהגיע על משה ואהרן ועכ"פ הכעס שנתעורר למעלה ע"י ריב בני ישראל את ה' הביא מיתת משה עלי' כמ"ש ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם והנה ממיתת משה נתהוה גלות הארץ וכן אמר דהע"ה אחר הכ' הנ"ל כי ע"י שלא נכנס משה לארץ לא השמידו את העמים אשר אמר ה' להם עד שבא לגלות הארץ והנה זה הי' שמחת המן בירח שנפל בו מיתת מרע"ה אמר הנה החטא שחטאו ישראל וגרמו מיתה למרע"ה היא הביאה הגלות עליהם ומאחר כי מדי שנה יתעורר בחדש זה ביום מיתת מרע"ה החטא הלזה הוא סי' רע לשונאי ישראל אבל באמת הוא להיפך כי מרע"ה מת באדר להעיד על מאמרו היום מלאו ימי ושנותי אך לולא חטא זה הי' הש"י מוסיף לו עוד ימים והיינו כי בז' באדר מת משה משום דבז' באדר כולד ואמנם מאין נודע לנו שמחתו הענין הוא כך כי בתחלה כ' ויבקש המן להשמיד את כל היהודי' ואמנם כאשר דבר לפני המלך לא אמר כ"א לאבד ולאבד הוא לכל היותר למכור לעבדי' ולשפחות כמ' אסתר ואלו לעבדי' ולשפחות נמכרנו החרשתי אמנם באמת אין מוקדם ומאוחר בכ' כי הפלת הגורל יוכל להיות שהי' אחרי שאמר לו המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אזי הפיל פור מה יהי' פתרון לאבד וכשנפל הגורל באדר אזי שמח שנפל בירח שמת בו משה רבן וכ' להשמיד להרג ולאבד ומזה למדו רז"ל שמחתו בגורל זה ובאמת הי' זה לרעתו כי אחרי שלא אמר אל המלך כ"א לאבד וכ' בספרים להשמיד להרג ולאבד ה"ז הי' כמזייף דברי המלך וז"ש הכ' כי המן בן המדתא חשב על היהודי' לאבדם מ"מ ע"ז הי' לו רשות מאת המלך אבל הפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם לא למוכרם לעבדי' ולשפחות ובבאה ר"ל אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' בו לא כאשר צוה המלך ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ ואמר על כן אחרי כי הגורל הי' סבה להטעותו קראו לימים האלו פורים ע"ש הפור וגו':