ליקוטי חבר בן חיים ד· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לז' אדר פ' תצוה תרל"ו
ובו הספד על המאוה"ג מו"ה יחזקאל אב"ד בטערצאל והרב מו"ה יוסף אב"ד בבאטארקעז והרב מו"ה אלי' אב"ד בדערעטשקע:
ואתה תצוה וגו' כתית למאור פי' רש"י ולא כתית למכחות ובילקוט זש"ה עיניך יונים דוגמא שלך דומה ליונה כיצד כשהי' נח בתיבה מה כ' ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית א"ל הקב"ה מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני שנא' ואתה תצוה:
ארז"ל קשין מזונותיו של אדם כקי"ס שנא' לגוזר י"ס לגזרים כל"ח נותן לחם לכל בשר כל"ח כיוונו רז"ל בזה לדבר עמוק הנה ראשית האמונה שיאמין האיש הישראלי בה' ית' כי הוא זן ומכלכל ומפרנס כי מי שלא יאמין זאת באמונה שלימה כ"א יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי חיל מוהי"ת יעמוד במשמרת ה' לבלתי סר ממצותי' בעניני טרף חקו ולזה אמר הכ' בפ' המן למען אנסנו הילך בתורתי הכוונה אחרי כי ראו אבותינו בעינים פקוחות משך ארבעי' שנה כי הש"י זן אותם ינחילו אמונה זאת לבני' אחרי' ואזי ילכו בתורת ה' ואמנם אם נתבונן בענין הפרנסה נראה כי רוב צדי הפרנסה בנוי' לא' לטובה ולא' לרעה אם ישפות ה' ברכתו עלי תבל ויצמיח תנובה בכל מקום הו"ל סאה בסלע ולא משתכח וכן הוא בכל מיני מו"מ הטוב לזה רע לזה והנותן לחם לכל בשר ימציא לכל א' חזיז לפרנסתו וז"נ פי' הכ' בזכרי' ח' שאלו מה' מטר בעת מלקוש ואל תאמרו אם יבא המטר בעתו יהא ד' סאין בסלע ופרכסה מנלן ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה כשם שנותן לבהמה לחמה עשב בשדה ככה יתן לאיש אף כי יהי' מטר גשם והנה בקי"ס לולא הי' הנס רק הפך ים ליבשה אין זה נס כל כך בורא ים ויבשה למה לא יוכל להפוך א' לחבירו אבל הנס הי' כי המים נבקעו ועמדו כחומה מימין ומשמאל למען אחרי עבר ישראל ביבשה ישובו המים ברגע אחד על מצרים שלא ישאר בהם עד אחד והי' צריך הנס להיות עד"ז טובת הישראל ורעת המצרים וז"ש לגוזר י"ס לגזרים דהיינו שנבקעו המים לגזרים ובדבר זה שהושיע את ישראל הטביע את המצרים וע"ז אמר מרע"ה ימינך ה' נאדרי בכח לישראל ימינך ה' פי' רש"י אותה ימין עצמה תרעץ אויב ושני' בנס א' כעשו וע"ז אמר דהע"ה כי אחרי שהש"י נותן לחם לכל בשר דומה הענין לקי"ס כי ענין הפרנסה ידמה לקי"ס טובת הא' רעת האחר ובכל זאת הש"י נותן לחם לכל בשר והנה המאמין בהשגחת ה' בעולמו ויאמין כי הוא הזן ומפרנס לכל בריותיו לא יעשה עול אחרי כי תועבת ה' כל עושה עול ועל קוטב הענין הזה אמר דהע"ה תהלי' ק"ז ישם נהרות למדבר ומוצאי מים לצמאון ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים ויושב שם רעבים ויכננו עיר מושב וסיים שופך בוז על נדיבי' ע"י מה ויתעם בתהו לא דרך כי אבדה עצה מהם והאביון אשר תרבה משפחתו ויתמהו עלי' מאין יחיו אלו וישגב אביון מעוני אף כי ישם כצאן משפחות וסיים יראו ישרי' מעשי ה' אלה וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' והנה הבוטח הוא המאמין האמתי אבל הבוטח הזה אם יהי' מזונותי' קשין אל יתפתה ח"ו לעשות עולה כי ידע בנפשו אשר עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו כ"א האמונה אשר רצה אלקי' את מעשי' יפעל בו אשר יקיים בנפשו אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ייניך כי כבר רצה אלקי' את מעשיך ולהורות לנו ענין זה צוותה התורה על עשיי' הארון שהוא כתר התורה ואח"כ על השלחן המוכן לשפע פרנסה ושוב באה המנורה להשפיע תורה לומר כי התורה תהא לנגד עינינו בשבתינו במקום שפע הפרנסה ומנה לא נזוע ותכלית הפרנסה תהא לקיום התורה או לעמול בעצמינו תוה"ק או להיות עץ חיים למחזיקי' וצותה לנו תורה להביא למנורה זאת שמן כתית ביגיעה רבה ומעט מהרבה להורות כי לשמור דרך התורה ולעמול בפרנסה צריך יגיעה גדולה ולא תביא לעושר גדול אם לא עפ"י ברכת ה' אבל טעם היגיעה משום לשמור דרכי התורה ואם בדרך הזה כלך יתקיים בנו איש אמונים רב ברכות ויראו רבים וייראו היאיך עם ב"י עם דרך התורה ישיגו גם בעוה"ז ארחות חיים ולתכלית זה בחר הש"י בשמן זית דווקא לעורר:
על מאמר היונה לנח אחרי כי לפני המבול מלאה הארץ חמס באה היונה עם עלה זית לאמור יהי' מזונותי ארורי' כזית בידו של הקב"ה שיקובלו דרכי לפניו ואל יהי' מתוקי' בידי בו"ד שלא עפ"י עצת ה' וז"ש עיניך יוכי' תכלית עם ב"י להורות ליושבי תבל כי יש זן ומפרנס לעולם ע"ד שאמר היונה וזה ענין להעלות נר תמיד ע"ד והלכו גויים לאורך:
כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודי' לאבדם והפיל פור הוא הגורל להעם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וגו' הנה יחסו כותבי המגילה לגורל זה נס גדול וצריך ביאור מה ביקש המן בגורל זה אחרי שהי' בידו טבעת המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך מדוע בושש ברעתו והפיל עוד גורל וגם כפל הל' פור הוא הגורל וגם ענין זה אחרי שהפיל הגורל בי"ג ניסן מדוע לא נפל חלקו עד י"ג אדר וכ"כ בזה ביו"ל ויש לומר דבאמת פור ענין אחר וגורל ענין אחר והענין פור שייך בכל ענין וענין ואמנם גורל לא שייך כ"א בב' אנשי' כד' שמצינו כל גורל בתנ"ך והנה המן זה הפיל פור באיזו יום בחדש יבחר ונפל לו הפור על יום י"ג והפיל שוב פור באיזו חדש ונפל לו באדר ואחר שנתברר לו היום והחדש שוב הפיל גורל מי יצליח ביום הזה ונפל הגורל עליו כי הוא יצליח באותו יום וז"ש במדרש המן גורלך עולה להצלב כי באמת לא כיחש לו הגורל כמ' שהע"ה כל פעל ה' למעניהו' וגם רשע ליום רעה ותכלית גדולת המן לא הי' כ"א ליום י"ג באדר שנאבדו בו בני המן עם שאר משנאי ה' והנה המן זה שהי' ערום כנחש לא הזכיר לפני המלך כ"א יכתב לאבדם ואמנם מן השמדה והריגה לא הזכיר מאומה כי ענין זה גנאי גדול למלך לשפוך דם נקי ואמנם בענין לאבדם אף בלא השמדה יש ב' פירושי' איבוד הדת שיהי' לעם אחד או להמכר לעבדי' ולשפחות ולזה תפסה אסתר בקצה השני ואמרה אלו לעבדי' ולשפחות נמכרנו החרשתי כי עדן אין לו רשות מאת המלך להשמיד ולהרג אם גם אמר לו לעשות בו כטוב בעיניך ולזה התחכם עלי' מצד אחר הוא כ' אגרותיו אחד עשר חדש במוקדם למען יפלא בעיני היהודי' אם המלך רצונו להרוג אותנו הי' לו לכתוב לכל שרי עיר ועיר כבא כ' זה לידכם עמדו וקומו להרג היהודים יום זה ליחד ולהודיע במוקדם מה זה ועל מה זה ולאחר התבוננת ידעו כי יום זה נבחר עפ"י גורל והגורל הגיד כי באותו יום יהיו שונאי ישראל ברום המזל וישראל בשפל המזל ועי"ז מאפס תקוה ימירו כבודם בלא אל וישליכו תורתם אחרי גיוום ומעצמם יעשו לעם אחד והי' כי יבצע מעשיהו יראה המלך כי בחכמה עשה כל זאת ואם נתבונן נמצא כמעט מבוארי' דברינו אלה אמר הכ' ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודי' אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי למאי אכפל הכ' עוד הפעם עם מרדכי אבל גלה לנו כי כל קצפו הי' רק על עם מרדכי על הצדיקי' ולא עלה על דעתו להשמיד כל היהודי' כ"א עם מרדכי הצדיקי' לבדם וארז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ואם בזקן זה פגע מה"ד ע"כ כי החדש הזה מוכן לרעת היהודים ואמנם הש"י המתין עם מיתת משה עד יום לידתו להודיע כי לא מת משה בחטא ישראל ולא בחטא עצמו כי אם מלאו ימיו ושנותיו כמו שד' רז"ל בן מאה ועשרי' אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ומה שנענש במי מריבה לא הי' קיצור ימי' ח"ו כ"א וה' אמר אלי במי מריבה לא תעבור את הירדן ולולי חטא מריבה כבר עברו וז"ש רז"ל ולא ידע אותו רשע כי אדרבא בז' באדר מת משה משום דבז' אדר נולד משה ומעתה פי' ד' הכתובי' כך כי המן חשב על היהודי' לאבדם ביקש רק לאבד שם יהודי והפיל פור הוא הגורל כלומר שני' יחדיו למען להמם שיהי' להם אימת מות ועי"ז לאבדם ובבאה לפני המלך והי' בידה פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם כאשר נתן מרדכי להתך ועי"ז חרה אף המלך וז"ש ובבאה ר"ל אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' בו להשמיד ולהרג ולאבד תשוב מחשבתו אשר חשב על ראשו שלא יועיל מאומה ותלו אותו ואת בניו ואחרי זאת לולי הפיל המן גורל להמם ולאבדם כ"א הי' גוזר בשם המלך אשר היהודי' יהי' לעם אחד עם שאר יושבי המדינות לא הי' למלך תרעומת וגורל זה הכין לו מוקש ועלי' נתנבא דהע"ה בפועל כפיו נוקש רשע וז"ש על כן קראו לימי' האלו פורים על שם הפור כי באמת פור זה הי' לטובתינו:
ועד"ז יל"פ מ"ש רז"ל פ' שילוח הקן משה מה"ת מניין שנא' בשגם הוא בשר והיו ימיו וכו' מאי ק' לי' משה מה"ת מניין אטו מיעוט משה כ' באוריי' אמנם בא לעורר מנ"ל מה"ת דמשה לא מת בחטא כ"א משום שמלאו ימיו ושנותיו ואמר כי ע"ז רמז הכ' לא ידון רוחי כלומר לא יתקיים נשמה שנתתי באדם לעולם בשגם הוא בשר כי הצדיק הגדול בכל זאת הוא בשר והן בקדושיו לא יאמין ורמז בתיבת בשגם למשה מבחר הברואי' ואמר עליו והיו ימיו מאה ועשרים שנה הרי כי מראש מקדם הוקצב לו ק"כ שנה לא יותר: סיומא ותכתוב אסתר המלכה וגו' לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרים וגו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמני' וגו' וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם הפסוקי' האלו צריכין ביאור מה היא האגרת השנית ומה ענין דברי שלום ואמת ומה ענין הצומות שפי' המפ' על ד' התעניות לכאן ארז"ל אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כ' לבאר דהמופלא בכל ענין המגילה היא מה ראה מרדכי לכתוב באגרת שנכתבו על ידו אשר היהודי' ינקמו מאויבי' והמלך לא אמר להם כ"א ואותו תלו על אשר שלח ידו ביהודי' א"כ ידעו הכל כי לב המלך טוב על היהודים ואתם כתבו על היהודי' כטוב בעיניכם דהיינו שינשאו למעלה ראש ומה שאמר כי כתב שנכתב בשם המלך אין להשיב כוונתו היתה כי ע"כ צוה המלך בענין היהודי' דבר מה לכתוב והמן זייף הכתב מטוב לרע אבל מה להם ולצרה הזאת לעורר קנאה לבין האומות ולכתוב אשר היהודי' ינקמו מאויביהם וכמו כן מד' המלך שאמר לאסתר בשושן הבירה הרגו היהודי' ואבד וגו' בשאר מדינות מה עשו כ' שהרע בעיניו ולמה להם יותר מהצלת נפשם אמכם כלל גדול אמרה תורה בעדי' זוממי' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וביאר הרמב"ן מאחר:
שלא חלה מחשבתו על האיש אשר העיד בו העד זומם רעתו ישוב אל חיקי ואמר הכ' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ואמר קהלת חופר גומץ בו יפול וגולל אבן אליו תשוב וראו כי נעשה כן בהמן שתלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי ואחרי כי במשך ימי הצער הכירו בשונאיהם ומי ששמח וקוה להרוג את היהודי' בטחו בהש"י וכ' על כל שונאי' פתקא דנפל מן שמיא על המן וז"נ כוונת דהע"ה במ"ש תהלי' ל"ז צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא זו בלבד כ"א ולא ירשיענו הש"י לא ירשיענו לצדיק בהשפטו מרשע זה שצפה להמיתו ואמר קוה אל ה' ושמור דרכו כי הש"י מקיים בכל עת צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וגם אתה וירממך לרשת ארץ בהכרת רשעי' תראה והנה עיקר הנס כבר נעשה בב' ש"פ כשנתלה המן ובפורי' לא הי' כ"א הנצחון לאויבי ישראל ויאמר האומר לשמחה מה זו עושה אני אשמח בברוך מרדכי משבטלה גזירת המן ולא נעדר מב"י איש בעזרתו ית' ומה לי בארור המן שנתקיים בפורי' וע"ז ארז"ל דחייב לבסומי כי בעת שהאדם מבוסם אז לו לעונג גדול הנקמה בשונאיו כאשר עינינו יראו בכל יום באנשי' שכורי' ואמרו דחייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שיהי' שמחת ארור המן חביב בעיניו כשמחת ברוך מרדכי והנה ישראל שבאותו הדור בקשו להסיר מהמגילה אגרות שכ' מרדכי להשמיד שונאי ישראל למען לא יזכר להם בקרב העמים לנצח ויאמרו היהודי' עם נוקם ונוטר ואפשר ע"ז ארז"ל שלחה להם אסתר לחכמי' קבעוני לדורות שלחו לה קנאה אתה מעורר עלינו וזאת הקנאה היא כמ"ש והיא השיבה להם כבר כתובה אני למלכי מדי ופרס והן אם תכתבו או לא לא ישכח ענין זה מהאומות וז"נ כוונת הכתובי' ותכתוב אסתר את כל תקף כי בתקף הוצרכו לגזור כן לקיים אגרת הפורי' השני' ר"ל אגרת שכ' מרדכי הכל יהי' נכתב במגילה וכלפי שדאגו ישראל לקנאה בין האומות שלחה להם אשר לא ידאגו כי הכל ד' שלם ואמת כי הוא ענין לאמתו של תורה וכמו שבארנו לעיל ותכלית קיום האגרת הזאת כי לולא האגרת נאבדה לא היו מקיימי' ימי הפורי' בזמנ' אבל ע"י קיום האגרת הזאת יהי' לקים ימי הפורי' האלה בזמני' כאשר קים מרדכי ואסתר כלומר מי שלא יבין ענין דבר ה' יעשה ככה לאמור כיון שמרדכי ואסתר כך קימו בל"ס הי' כן מן התועלת וסיים בד' רז"ל במ' תענית כשם שמשנכנס אב ממעמין בשמחה והטעם משום דבאותן ימי' מתעורר בכל שכה ע"י תגבורת דין על שונאי ישראל וכמ"ש רז"ל האי ב"י דאי' לי' דינא בהדי גוי באב לשתמיט מני' כך משנכנס אדר מרבין בשמחה משום דהחדש הזה נהפך לישראל מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ואמנם זה יהי' רק ע"י קיום ימי הפורי' וז"ש לקים ימי הפורי' כאשר קימו על נפשם וזרעם דברי הצומות לא הצומות לבד כ"א למעט בשמחה מתחלת החדש ככה נקיים ימי הפורי' ומשנכנס אדר נרבה בשמחה כיה"ר בב"א: