ליקוטי חבר בן חיים ג· רבי חזקי' פייבל פלויט
דרוש לחינוך ס"ת
של ה' ליב סג"ל פישער פ' ואתחנן תרכ"ה:
בפ' ואתחנן ראה למדתי אתכם וגו' עד אשר אנוכי נותן לפניכם היום יל"ד היאיך יאמרו האומות עפ"י החקי' אשר רק עם חכם ונבון וגו' ונוסף לזאת כי יצא מענין לענין ונתן טעם כה' אלקי' בכל קראינו אליו ונ' דהנה הקשה שבעניני האדם מפאת שהוא מחובר מגוף ונפש שני נושאי' אשר לא ראי זה כראי זה וכל א' מהם יבקש תפקידו הגוף יבקש מחסוריו ואין מהם תועלת לנפש האלקי והנפש האלקי יבקש מאווי' להגיע לאחריתו ולא יגיע מהם לגוף תועלת וחכמי קדם אחרי כי ראו באשר בכי האדם ישתדלו למלאות מחסורי הגוף ישליכו את נפשם אחרי גיוום על כן נסוגו אחר מלהשתדל במאוויי העולם הזה כלל וכלל והסתפקו בפחות מכדי סיפוקם ופנו לבבם רק לחשוב לטובת נפשם אמנם דרכם זה לא יתכן כ"א ליחידים אשר רוב ההמון יכינו להם רוב מחסורם ואמנם להתנהג בדרך הפרישות הזה עם גדול זה אי אפשר וגלל כן לא היו רבי' מבני תבל אשר נמשכו לדעת הפילוספי' האלו ועוד זה שניי' אחרי כי האנשים האלו מאסו בתהלוכות בני אדם נחשבו בעיני ההמון למשוגעי' אנשי רוח ואמנם תוה"ק שימה בפיה דרכי' דרכי נועם וכל כתיבותי' שלם הענין כי אדרבה היא תזרז אותנו לבחור ביישוב הארץ ולעסוק איש איש במלאכתו זה בשדהו וכרמו וזה במסחרו ולא יהי' עם בכי ישראל מנוזרי' משאר בני אדם וזה דרכי' דרכי נועם ובכל זאת כל נתיבותי' שלם בין גוף לנפש שלא יתגבר הא' על חבירו ובמה עשתה החיל הזה תוה"ק הנה כל מעשה העוה"ז חולקי' לב' חלקי' החלק הא' הוא המביא ריווח לביתו של אדם והחלק השני הממלא התאות והנה החלק הא' כחלק שוב לב' חלקי' החלק המסחרי ובכלל זה כל אשר ישתדל האדם בו לעמת חביריו כי כל מסחר ומפעל יש לו פועל ונפעל והשני אנשי אדמה אשר ישתדלו בינם לבין עצמם והנה לאנשי החלק הראשון שמה התורה מזכרת למען לא תמוש התורה מנגד רעיוני' לזאת אמרה לו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה לא תונו איש את עמיתו ואמנם לא תאמר כי צויתך זאת ע"ד דעלך סני לחבריך לא תעביד לא כן כ"א הכפילה תורה ואמרה ולא תונו איש את עמיתו למען בעת משאך ומתנך ויראת מאלקי' הכוונה כי מפאת השכל אדם שהונה את חבירו גם חבירו רשאי להנותו כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו ואמנם מפאת ויראת מאלקי לא כן הדבר כ"א הוא הרשיע להונותך אתה תצדק ולא תמרוד באשר צווך וז"ש ולא תוכו איש את עמיתו כלומר אף שהוא עמיתך בדבר זה וכבר הינה אותך לא תונהו כ"א ויראת מאלקי' וכן אמר לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו אמר ג"כ ל' רבי' כלומר אם א' עבר השני לא יעבור בו כי סופו לתבוע אותך לשבועה ולא תשבעו בשמי לשקר ואם תודה או תשבע על שקר עכ"פ וחללת את שם אלקיך וכן במדות ומשקולות לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כלומר אפי' לא תעשה לו עול מפאת השכל כי תחת שלא הכרעת לו את המשקל תמכור לו בזול דהיינו עול במשפט גם זאת לא תעשה אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מצוה על כך והוסיף במשנה תורה כי אפי' בביתיך לא יהי': אבן ואבן איפה ואיפה כי תועבת ה' כל עושה אלה וכיוצא בזה הרבה נמצא הרוכל הזה בכל עת ובכל שעה אם יזכור האזהרות אשר עליו בעניני מו"מ לא יזוז זכר ה' מנגד עיניו וכיוצא בזה ועוד יותר אנשי שדה וכרם הנה בבואו לחרוש ויצטרך כמה פעמי' לסוסי' ושורי' יחדיו למהר מלאכתו הכ' צווח לא תחרוש בשור וחמור בבואו לזרוע אילנות הכ' צווח שדך לא תזרע שלא ירכיב ב' מיני אילן וכן כרמך לא תזרע בבא עת הקציר הכ' מזהירו על לקט שכחה ופאה עת מירוח על תרומה ומעשר וכן הגוזז צאנו על ראשית הגז ואיך יוכל לשכח את ה' בעת עסקו ביישוב העולם וכן הוא בעסקי הכאות העולם הנה ההנאות נחלקו שוב לג' מיני הנאות אכילה מלבוש דירה בעניני אכילה לא יחסר אף רגע לזכור מצות הן להזהר בעניני בשר וחלב ובעניני טריפות ובאכילת פת להפריש חלה בעניני מלבוש הכ' מזכירו לא תלבש שעטנז צמר ופשתי' ונוסף עוד גדילי' תעשה לך וראיתם אותו וזכרתם ובעניני דירה כי תבנה בית חדש ועשית מעקה ולא תשום דמי' להסיר כל דבר המזיק ממנו מכל שיטה ואם הוא בית ישן וכתבתם על מזוזות נכנס ורואה שם שדי יוצא ורואה נמצא נתקיים בכו בהתהלכך תנחה אותך וגו' ואיש הישראלי גופו עולמי ולבו רוחני ותכלית ענין זה כי ע"י שיזכור האדם ה' צורו אף הוא יזכור אחריתו וישתוקק כל ימי המעשה אחרי יום ש"ק היום הנבחר להשתדל לטובת נפשו ויהא לו שבת קודש ליום מנוחה ועונג כי בו יפיק עיקר מאווי' וזשה"כ זכור מדי יום ביום את יום השבת לקדשו כל יום תשתדל שיהי' יום שבת קודש בעיניך ולא יהא עליך למשא ובמה יתקן כן אמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך ויום השביעי שבת הכל יהא לה' אלקיך ומעתה הנה המתבונן עד"ז בחקי תוה"ק יראה בעין פקיחא כי תכלית החק' האלה רק להיות זכרון ה' תמיד בין עינינו ומעתה הנה ידועי' ד' רש"י כי נבון הוא המבין דבר מתוך דבר והמתבונן מתוך חקי ה' ע"ד שבארנו הוא הנבון האמיתי והנה א"ל משה לישראל כ"ז שאתם במדבר ואינכם עוסקי' ביישובו של עולם אין לתורתנו כ"כ תועלת לכם כי בלא זה בכל עת זכרון ה' לא ימוש מפיכם אבל ראה למדתי אתכם חקי ומשפטי' כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באי' שמה לרשתה כלומר שתירשו ותיישבו את הארץ ובכל זאת לא ימעדו רגליכם ואמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החקים האלה ולא ימצאו בהם חקים המבדילים בינכם לשאר יושבי תבל וכמוכם כמוהם תשתדלו ביישובו ועי"ז יאמרו רק עם חכם ולא אנשי רוח ואמנם נבון הגוי הגדול הזה כי לא ירדפו אחרי החקים כמצות אנשים מלומדה כ"א יתבוננו על תכלית החקים האלה ואמנם כ"ז יהי' אם יראו ג"כ אשר ע"י אשר בחקי ה' יתהלכו ה' עמכם כי זולת זה אם לא יראו בכם הצלחה לא יפארו אתכם ואמנם אחרי כי אם תשמרו ועשיתם יקויים כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו עי"ז יאמרו ג"כ ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים כפי' רש"י הגוני' אשר לא יכבידו על האדם כ"א כל דרכיה דרכי נועם ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן להם:
והנה התועלת המגיע לנו מזה כי על האדם לקחת מקנייני העולם צידה לאחריתו אשר ע"כ מה נאה וגם יאה אשר רל"פ הנ"ל בעת בנה לו לגופו לצורך שעה בית חדש קיבל עליו לעשות לנפשו מצוה הקבועה לדורות לכתוב לו ס"ת כמ' רש"י ע"פ ומי אוהב בהמון לו תבואה עיי"ש:
גרסי' במס' סנהדרין כ"א ע"ב אמר רבה אעפ"י שהניחו אבותיו של אדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמ' ועתה כתבו לכם את השירה וכו' וביאר הרמב"ם בה' ס"ת דאי אפשר לומר דקאי אפ' האזינו לחוד דאין כותבין תורה מגילות מגילות ומ"מ צריך ביאור מאחר שיש לאדם ס"ת משל אבותיו מה תועלת אם גם הוא יכתוב ובמס' מכחות ל' ע"א א"ר יושע בר אבא א"ר גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כאילו חוטף מצוה מן השוק כתבה מעלה עליו הכ' כאילו קבלה מהר סיני וצריך ביאור:
אמר הכ' בס' ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך ואילו הדברים יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב וביאר ע"ז הרמב"ן ובכלל דבריו ד' הרמב"ם בהקדמתו לס' משנה תורה וכ"ד הרא"ה בהקדמה לס' החינוך כי עמוד אמונתינו לא יתכוח על האותות והמופתים אשר עשה מרע"ה לעיני כל ישראל כי עמוד כזה אין לו קיום הא' כי המתעקש יוכל לומר כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו אם הי' חכם בחכמות הטבע או מכשף ומי יגיד עליו פעלו אשר בשליחות ה' עשה כל זאת ואם גם לבבינו לא כן מדמה הלא ברבות הימים אולי יקום מכשף וכיוצא ויגדיל לעשות מופתים גדולים ועצומים מול מרע"ה ויאמר כי ה' שלחו להקים דת חדש כאשר עינינו רואות בשאר דתות כי קם א' אחרי חבירו ואמנם לזאת אמר ה' אל מרע"ה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן לבעבור ישמע העם בדברי עמך ויהיו כל ישראל ששים רבוא עדות כי ידבר אלקי' את האדם וחי להוציא מדעת הפילוסופים הומאני' וזאת שני' על גדולת קדושת משה כי כל העם רואים וינועו ויעמדו מרחוק ומשה ידבר והאלקים יעננו בקול וזה וגם בך יאמינו לעולם כנוצא כל ישראל ששים רבוא מבני עשרים עד בני ששים עדים נאמנים על אמתת התורה ומצוה על כל אב להעיד לבנו כי הוא היה במעמד הנבחר ואב לבני' יודיע אמתיך ומפי האב יאמין הבן והבן הזה יגיד שוב לבנו אבי שעמד על הר סיני העיד לי על אמתת תו"הק והנה זה הוא יסוד ופנת תוה"ק אלא שצריך ביאור מה זה שאמר והודעתם לבניך ולבני בניך הרי בנו עליו להודיע לבנו ואמנם הענין כך הודעת האב לבניו יכולה להיות על ב' פני' הא' לא שישתדל לברר להם אמתת התורה כ"א יבטח בהם אחרי כי יראו ממנו הדבקו בתורת ה' ושמרו מצותי' הלא פניו ישאו וכמוהו גם הם יעשו אמנם זה הדרך לא יספיק כלל כי הא' על הרוב אם וגם הבני' פני האב ישאו לא ישמרו מצותי' כ"א בפניו אבל במרחקי' אחרי אביו לא יעמדו על המשמר ואם גם לפעמי' גם במרחקי' יעמדו במשמר יהי' כי ייראו אולי יוודע לאביו וישים על לב ולא יאבו להעציבו ואמנם בעת בא יום פקודת אביו לאחר אשר תיקן את שלו בעולם המעשה אזי יסירו המסוה מעל פני' וילכו אחרי זדון לבם ואמנם לא כן יהיה הדבר אם האב ישתדל להזהיר לבניו לשמור מצות ה' ויאמר להם בניי אהוביי הנכם רואים כי כל הימים אשר אנוכי חי על פני האדמה:
כל השתדלותי בגללכם וכל החיל אשר יתן לי ה' רק לכם אשאיר ברכה אמנם אחת אבקש מכם אשר בבא יום אעזוב אתכם לכם לדעת כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא ועליכם למלא את אשר החסרתי משליונותי למען אשבע על ידיכם טוב ה' וזה הענין הודיע לנו הכ' באברהם אע"ה אמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו כלומר לא לבד בחייו כ"א אחרי' אחרי עזבו אותם ושמרו דרך ה' ויכיני כי ע"י פעלם הטוב יביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו על אברהם להנחיל אותו מטוב הצפון אמנם יש לדעת כי אם גם נראה אשר הבנים אפי' אחר עזבם אביהם ילכו באורחותיו עדן אין ראיה כי באמת נטה לבם אל דרך אביהם כי יוכל להיות אחרי כי אבי' האריך ימים ובעת עזבם כבר היו באים בימים ויבושו בעת הזאת לעזוב ארחות יושר כי יהיו ללעג וקלס ואמנם במה יוודע איפה עד היכן לב הבנים כונה בראותינו אשר גם הם ישתדלו בכל עז לגדל בניהם בנתיב התורה וגם בניהם יהיו כצר מטע ה' להתפאר אזי נדע בבירור כי לב הבנים שלם עם ה' ואמנם כ"ז לא יוכל להיות כ"א אם האב ישתדל בכל עז לברר בלב בניו אמתת התורה וז"ש הכתוב והודעתם לבניך ולבני בניך ההודעה תהי' ע"ד זה אשר תבטח כי דבריך נכנסו ככה בלב בניך אשר גם הם יודיעו כדבריך לבני' והנה זה הוא ההבדל בין מי שמוריש לבניו ס"ת שקבל מאבותיו לכותב ס"ת לעצמו כי המוריש להם ס"ת שירש מאבותיו הרי הוא אומר להם בני תורה זו הורישו לי אבותי ואני אורישנה לכם ומזה עדן לא ידעו בניו אם הוא מאמין באמונה שלימה באמתת תורה זו לא כן האב הכותב ביגיעה ובממון רב ס"ת הרי הוא כמפקד את בניו ואומר בני מה אצוה הנני כותב לכם התורה כולה כאשר קבלנוה מסיני וידוע תדעו כי אם לא תשמרו מה שכתוב בתוה"ק גם בי מרדתם ועל רצוני עברתם והבנים יבינו וידעו מזה כי אבי' בחן במאזני שכלו ועמד על האמת ומסרו להם וזה ענין מ' ר' גידל הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק ועדן אינו מעיד על אמתתה והוא ניהו דעביד מצוה אבל בניו לא יקבלו זאת מאתו כתבה כאילו העיד לבניו שקבלה מהר סיני כי כזה כן זה יעידו על אמתתה וגם מה שאמרו הגי' בה אות א' כאלו כתבה יש ג"כ ליישב כי ע"י ששם עיונו בה מבואר כי הוא מאמין באמתתה וע"ד שבארנו למעלה יל"פ מ' מרע"ה אמר וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ומה הי' קול יהודה כשיבא הזמן ואל עמו תביאנו שיעזוב את בניו בכל זאת יהי' ידיו הדרכתו שהדריך את בניו רב כלומר די לו ויקיימו בניו המצות כמו בחייו ועי"ז ועזר מצרי' תהי' כי כ"ז שאדם בחיי' בתת ה' לו ברכה מקנאי' אשר יאמרו כי כל מעשה צדקה שיעשה המבורך הוא לשם ולתפארת ואמנם אם יראו כי אחרי מותו גם בני' ילכו בדרכי וזה המופת על אמונת האב כמ' שהע"ה מתהלך בתומו צדיק אשרי בני' אחריו ואז גם צריו יגידו צדקתו וזה ועזר מצריו עצמן תהיה ואמנם מה ענין וזאת בוי"ו שאמר גם רש"י מפ' דקאי אדלעיל עיי"ש ולמ"ש אחרי שאמר יחי ראובן וגו' אמר גם זאת ליהודה ואמנם גם זאת שמע ה' קול וגו':