אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › שבות

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · שבות

בענין חשדא

בע"ה בענין כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו

בין השמשות עירובין פ' בכל מערבין

נתנו בבור מסקי' לקמן דקאי בכרמלי' ויל"ד כיון דכבר אשמעי' ברישא בנתנו באילן נר' דלא גזרו על שבות ביה"ש למאי נ"מ תנא הך סיפא והי' נ' דתנא בא להוציאנו מטעות שלא נאמר דווקא להשתמש באילן שבות כזה הוא דהתיר רבי דכה"ג מיירי רבי והתימא על הר' אברהם בן הרמב"ם בכ"מ ה' שבת פכ"ד שהק' הא רבי סתמא קאמר אטו רבי קאמר מלתא בהדיא מהך דנתנו באילן דייקי' לקמן לא זולת ועכ"פ ס"ד דהתם דווקא דהטעם שמא יתלוש וביה"ש א"נ יתלוש הוה ספיקא ולא גזרו רבנן משא"כ כרמלי' דהוא אי' דרבנן מצ"ע לא קשרי רבי קמ"ל תנא דאפי' בכרמלית קאמר רבי ויש עוד להוסיף מאין יהי' לנו הטעות דהראשונים הק' הכא סתם לן תנא כרבי ובשבת תנן ס' חשיכה אין מעשרין את הוודאי ופי' רש"י שם דלא כרבי ואי הוה מחלקי' בין משתמש באילן לשאר שבותים הוה א"ש דאין מעשרין בשבת ג"כ אי' דרבנן הוא ולא מטעם גזירה קמ"ל תנא בור:

ועד"ז הי' נ' ליישב מ"ש רש"י לקמן גבי פלוגתא דר' ורבנן כל אי' דרבנן בשבת שבות קרי להו דלא תימא דבאילן דווקא קאמר רבי דהרי אף בכרמלי' דבור דמתני' קאמר כר' אלא דמ"מ מאי בעי רש"י התם דווקא בזה ונ' משום דרש"י נדחק לפ' דאסור ליטלו ר"ל בשבת והריטב"א שפי' אביה"ש עיי"ש ולכאורה הי' אפשר לומר דבאמת גם ביה"ש אסור ליטלו משום דמטלטל מכרמלית ומ"מ הוי עירובו עירוב שהרי יכול לאכלו ע"ג האילן וע"ז כ' רש"י דלא היא כ"א מסקי' לקמן כל דרבנן שבות קרי לי':

אלא דאכתי ק' לד' רש"י דמריש' דתנן למטה מי' עירובו עירוב מוכח דמכרמלי' לר"ה לא גזרו א"כ סיפא ל"ל ונ' דמשנה יתירא לדיוקא אתא דווקא בכרמלי' עירובו עירוב ולא בר"ה וכמו שהביא ה"ה פכ"ד מה' שבת בשם הרשב"א דאם הניח העירוב בר"ה חוץ לח' אמות אין עירובו עירוב אע"ג דיוכל לטלטלו פחות פחות מד"א דלא הוה כ"א דרבנן דרבנן כי האי לא שרי רבי דקרוב ליגע באי' תורה:

תוס' ד"ה מה לי למעלה יל"ד אמאי לא ציינו קו' אקו' הש"ס האי אילן היכא קאי דהו"ל להק' הא קמשתמש במחובר ונ' משום דבתו' מסתייעו ממה דקאמר הש"ס מה לי למעלה מה לי למטה כלומר כיון דקשרית למטה ולא חיישת למשתמש במחובר גם למעלה תשרי ולכך ציינו דברי' אמה לי למעלה וכו':

ובעיקר קו' לכאורה יש לתרץ דאיכא למימר מתני' דתנן אילן ל"ד באילן גופי' כ"א בכלכלה התלוי באילן וס"ל לתנא צדדין מותרין ואמנם למסקנא מוקמי' מתני' כרבי דקיי"ל כוותי' וקיי"ל ג"כ צדדין אסורין וכמ"ש רש"י לקמן והו"ל שוב מתני' אי מוקמת לה בכלכלה דלא כהל' ולהכי מק' הש"ס מהשתמש במחובר:

אלא דלד' הריטב"א שכ' לקמן דקו' הש"ס הי' משום דביה"ש לכ"ע צדדין מותרין ק' מאי מק' הכא והא משתמש במחובר דלמא מתני' בכלכלה מיירי וצ"ל משום דעכ"פ מסיפא דמיירי בכרמלית לכ"ע ע"כ צ"ל מתני' ר' הוא משני לי' שפיר מתני' באילן עצמו וכדקתני ר' בהדיא לקמן:

תוס' ד"ה רה"י עולה עד לרקיע י"ל בנדקדק ג"כ ל' מה לי למעלה בקיצור הו"ל להש"ס למימר למעלה אמאי אין עירובו עירוב הא רה"י עולה וכו' וכ"כ בתוס' יישבו דקדוק זה בדבור הקודם אבל י"ל דה"ק הש"ס הרי גם למטה כרמלי' הוה ואמאי עירובו עירוב דאכתי לא מוקמי' מתני' כר' כ"א בכלכלה וכמ"ש דאפי' רבנן מודו דצדדין מותרין ס"ל השתא ואמאי למטה עירובו עירוב אע"כ דל"ק כאן כרמלית ברה"י דרה"י עולה לרקיע וא"כ מה לי למעלה מה לי למטה:

רש"י ד"ה דקאי בר"ה ורבינו יהונתן דחה דלמא האילן למטה מי' אינו רחב ד' ולא הוה כרמלית ונ' דרש"י לא ס"ל האי תי' משום דק' א"כ ל"ל לתנא לאפלוגי בין למעלה ובין למטה ולמעלה מיירי ברחב ד' ולמטה באינו רחב ד' ליפלוג בחדא לחוד או בלמעלה או בלמטה בין רחב ד' או אין רחב ד' וכבר רמזנו לעיל ליישב קו' רש"י דהרי בנתכוין לשבות למעלה קאמר הש"ס הוא ועירובו במקום א' ומאי אהני לן הרי אינו יכול להוריד העירוב למטה וע"כ צ"ל ביוכל לעלות מבע"י ולאכלו שם ביה"ש ולירד א"כ גם בכרמלית ר"ל למטה מי' נוכל לאוקי מתני' שעולה שם ואוכלו:

רש"י לשבות למטה תי' הוא דלא תימא דהוה ג"כ שקלא וטריא ועלה קאמר והא משתמש באילן ולזה כ' רש"י דלא היא דקו' והא משתמש באילן אין לה שייכות להאי תי' דאמתני' ק' וכמ"ש תוס'. והא משתמש באילן הק' הריטב"א אטו צריך להשתמש באילן כשניטל עירובו ונ' דהמניח עירובו באילן פחות מי"ט הרי צריך להטמינו שם שלא תאכלהו חיה שרץ ועוף וממילא כשמחפש אחרי' משתמש באילן:

וכ' רש"י דה"ה דהו"מ למפרך והקמפיק לכרמלי' ותי' בתוס' דע"ז הוה משני לי' דקאי בר"ה והק' הריטב"א הרי עכ"פ עכשו דמשני הש"ס שנתכוין דקאי בר"ה שפיר הק' רש"י דהו"ל למפרך וכו' ונ' כוונת תוס' עד"ז דהתרצן דשני לי' מעיקרא דקאי בר"ה ולא שני לי' דקאי בכרמלית היינו משום דמוקי מתני' כרבי והמק' לא הבין דבר זה והק' לו והא משתמש במחובר ומשני לי' דהא דאוקימנא מתני' ברה"ר ולא בכרמלי' היינו משום דמתני' ר' היא מדקשרי להשתמש במחובר וה"ק לי' מקו' דהקשית והא משתמש במחובר דייקי' מתני' ע"כ רבי היא וע"כ מוקמי' לה ברה"ר ואי לאו דק' לן הך קו' דהא משתמש באילן היינו מוקמי' מתני' בכרמלי' וזה כוונת תוס' דאי לאו קו' דמשתמש באילן הוה מוקי למתני' בכרמלית:

וכ' רש"י טעמא דר' הואיל וביה"ש ספיקא הוא בספיקא לא גזרו רבנן מבואר מדברי' דלר' אין חילוק בין ביה"ש מ"ש לביה"ש ע"ש שנסתפק בזה המג"א סי' שמ"ב וע' נתיב חיים על ש"ע שם וק"ל בשמעתין ונ' דרש"י לטעמי' שפיר פשוט לי' ממתני' סוף כ"מ דגם במו"ש פליג רבי וע"ד שכ' הק"נ דהתם תנן ס' חשיכה דהיינו ע"ש וס' אינה חשיכה דהיינו מו"ש ורש"י כ' במתני' שם דמתני' דלא כר' וק' ל"ל לתנא למתני ס' אינה חשיכה למו"ש הרי במו"ש אפי' רבי מודה אלא ש"מ דרבי דפליג אפי' במו"ש פליג והא גופא אשמעי' תנא דבמה מדליקין:

ויל"ד בד' רש"י ב"מ שם למ"ש דמתני' דלא כרבי א"כ סיפא דאין מדליקין את הנרות אפי' ע"י גוי מיירי ולמה נדחק רש"י לפ' זו ואצ"ל זו שהוא דאוריי' ועוד הרי אי אין מדליקין ר"ל ע"י ישראל ק' חדא פשיטא דביה"ש אין מדליקין אטו עד השתא לא ידעי' דס' דאורייתא לחומרא ותו כי היכי דלא תנן אין מערבין עירובי תחומין משום דסמוך ארישא דתנן עירבתם כדמבאר הש"ס שם תנן הדליקו את הנר ולמה תו תנן אין מדליקין וכו' ולזה נ' דגם רש"י מודה דע"י גוי קאמר אין מדליקין לה"ק רש"י זו ואצ"ל זו מעשר וטבילת כלים לית בהן דררא דאוריי' דתיקון דדהו דרבנן הדלקת הנר דאי' בי' דררא דאוריי' לא כ"ש:

וע' רש"י פ' בא גבי כל מלאכה לא יעשה כ' רש"י ע"י אחרים והרמב"ן הק' עליו והב"י בשם סמ"ג הביא דאמירה לגוי דאוריי' הוה:

ונ' דמה"ט כ' רש"י ואין מטבילין משום מתקן דליהוי דרבנן גמור דאי הוה משום שמא יעבירנו בר"ה הרי שוב אי' בי' דררא דאוריי' ולא תימא דרש"י דוקא אליבא דרבא בסוגיא דטבילת כלים קנקט לה כ"א נ' ד' רש"י דע"כ לא קאמר רבה דאיכא בטבילה משום שמא יעבירנו אלא באם שחל להיות אחר השבת דשייך הכל חייבין לטהר קודם הרגל ואיכא טרדא דכולהו דמי' ללולב ושופר משא"כ הכא דבשבת דעלמא עסקי' דאין טרוד כ"א זה הטובל לבדו דמי' טפי למילה דלא גזרו בה מה"ט משום דאבי הבן לבדו טרוד וכמו"ש תוס' במגילה שם ודקאמר הש"ס בביצה ורבה גזירה שבת דעלמא היינו מקמי דידעי' לדרבא וכ"ת א"כ ל"ל לרבה כלל ביו"ט אחר השבת לטעמא דיעבירנה כיון דע"כ בשבת דעלמא הטעם כדרבא משום מתקן ה"ט דס"ל לרבה דאי לאו דשייך ביו"ט שמא יעבירנו משום מתקן לא הוו מבטלי רבנן מצוה בזמנה דאוריי' לטהר עצמו ברגל אבל כיון דהכל חייבין בה גזרו עלי' שמא יעבירנו כמו בלולב ושופר:

ועתה נבא לד' החולקי' על רש"י ומוקמי מתני' דב"מ אפי' כר' וס"ל דר' לא קאמר כ"א במקום מצוה ומתירין להדליק נר ע"י גוי משום דנר שבות מצוה וא"כ אין מדליקין את הנרות ע"י ישראל קאמר וק' כמ"ש לעיל פשיטא דס' דאוריי' אסור ותו הא מרישא שמעי' ונ' דלהנך פוסקים בכיון נקט תנא אין מדליקין את הנרות דלא תימא כד' רש"י דמתני' דלא כר' להכי נקט נרות בהדיא דלכ"ע אסור לאשמעינן דכולא מתני' כר' ג"כ אתי':

וכ' הטור דאם הי' טרוד ונחפז לעשר מותר לעשר ביה"ש והק' הב"י הרי תנן בהדיא אין מעשרין ותי' דאדמאי קאי וס"ל להטור דגם דמאי לא שרי כ"א בטרוד וק' מנ"ל להטור הא והב"י גופא נ' לו דוחק לפ' סתם ד' הטור בדמאי וכ' עוד דהטור ס"ל כרש"י דמתני' דלא כר' וא"כ לדידן דקיי"ל כרבי שפיר כ' הטור וד' אלו צ"ע דאי מתני' דלא כר' א"כ לרבי כל שבות שרי ביה"ש ומנ"ל להטור לחלק בין מצוה או לאו מצוה ונ' דהטור ק' לי' תרי קו' במתני' חדא כי היכי דשביק תנא למתני אין מערבין ערובי תחומין משום דסמוך ארישא דתנן ועירבתם ה"נ לא הו"ל למתני אין מעשרין דתנן ברישא עשרתם ותו מדתנן בסיפא מעשרין את הדמאי אנן ידעי' דודאי אין מעשרין ותרתי ל"ל למתני א"ו הך משנה יתירה בא להורות לן דוודאי הא דאין מעשרין את הודאי היינו אפי' אם צריך לה לסעודת שבת כדדייק הב"ח דתנן דמאי דומיא דטומנין את החמין דקאי לצורך שבת וש"מ דווקא דמאי אבל וודאי לא וכ"ת טעמא מאי לזה תנן תחלה בעם חשיכה צ"ל עשרתם ואי בתר הכי עבר זמנו ולא עשר הרי פשע בנפשי' אי אמר ואי לא אמר עישרתם ביטל תק"ר וממנ"פ אין מעשרין את הודאי אפי' לצורך טבל אבל דווקא אם פשט ואמר או לא אמר וכמו"ש אבל אם הי' טרוד ושכח לומר עשרתם שוב הו"ל מעשר לצורך שבת כשאר דבר מצוה דלא גזרו עליו ביה"ש ודיוק זה ממשנה יתירה ילפי' וכמ"ש והן הן דברי הטור:

ובזה מיושב קו' תויו"ט כיון דעירובי תחומין דרבנן למה לא יערב לר' ביה"ש ולמ"ש כיון דעם חשיכה חייב לומר עירבתם אי פשע בתר הכי ולא עירב או פשע ולא אמר קנסוהו רבנן ולפ"ז הטור בטרדא דמעשר לצורך שבת מיירי אבל הרמב"ם ס"ל כל טרדא שרי לר' ביה"ש ונחלקו הר' אברהם בנו עם ה"ה מאין יצא לו להרמב"ם דין זה והר' אברהם יליף לה מעי"ח ולה"ה ממערבין לדבר הרשות בדיעבד אפי' ע"ג אילן הוה עירוב:

והנה ה"ה מיאן בד' הר' אברהם משום דס"ל אף עי"ח מקרי דבר מצוה כמו"ש הריטב"א עירובין מ"ח דהו"ל דרכי שלום אבל גם ד' ה"ה צריכין תבלין דילמא באמת דווקא במערב לדבר מצוה קאמר ר' ומנ"ל להרמב"ם לדייק ג"כ טרוד ונ' דק' לי' להרמב"ם מנ"ל דרבנן אפליגו עלי' דר' בהא דס"ל במקום מצוה לא גזרו על שבות ביה"ש דילמא בהא רבנן מודו לי' לר' וקמפלגי בהא גופא ר' ס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה ומשו"ה מתיר באילן ורבנן ס"ל מערבין לדבר הרשות ומשו"ה פליגי אלא ש"מ דלר' דבר מצוה ל"ד דכל שהוא טרוד ונחפז לדבר הו"ל כדבר מצוה וכל המערב עי"ח טרוד ונחפז הוא לדבר ואמאי שוב פליגי רבנן אלא ש"מ לית להו דר':

וראיתי בד' רש"י לקמן ל"ה איזו דברי' שיש לדקדק בהם שכ' דבנתגלגל לא הוי עירוב משום דאי קנה שביתה בביתו הרי אינו יכול ללכת אצל עירובו וק' אם רוצה לקנות שביתה בביתו עירוב למה לי כלל והי' אפשר לומר דכוונת רש"י דביה"ש הוה תלתי רבעי מיל וא"כ י"ל תחלת ביה"ש דעתו בביתו ובסוף ביה"ש יקנה לו עירובו ומשו"ה אמרי' הכי כדי שלא יהא אסור בבית וכמו"ש תוס' וע"ו כ' רש"י דעכ"פ אינו יכול ללכת אצל עירובו והאיך יקנה לו עירובו אמנם הלא רש"י מס' בב"מ דע"ת אסור לקנות ביה"ש וליתא לדברינו וד' רש"י צ"ע. ואמנם גם ד' תוס' צריכין ביאור דכולי האי אמאי לא מפ' הש"ס ונ' דלכאורה אם ביתו בסוף אלפים מעירובו ומהלך אלפים אמה הוא מיל וביה"ש תלתא דבעי מיל ואפי' נתיר לו ללכת אצל עירובו משום שבות ביה"ש לא גזרו הרי לא יגיע לשם עד לאחר ביה"ש ובשלמא אם העירוב מונח במקומו הו"ל סעודה הראוי' אולי הי' שם ביה"ש במקום עירובו משא"כ השתא דאתה צריך לומר דיכול ללכת שם כולי האי לא אמרי' אילו הי' שם והוא עובר אשבות אלא דהתוס' מק' הרי סתמא תנן אפי' ביתו בתוך אלפים דיכול להגיע שם ומ"מ להש"ס ל"ק לי' אמתני' דאיכא לאוקמי כשביתו בסוף אלפי'. ועוד כ' רש"י דבמרא וחצינא הוה מלאכה דאו' וע' בריטב"א שביאר דברי רש"י ויש לי לדקדק מגמ' דר"ה דמקשי' גבי שופר השתא דרבנן דהיינו תחומין וגל אמרת לא פי' רש"י שם דלא אתי לידי אי' דאוריי' מבעי' כשמחתכין אותו עיי"ש סוה"ד ואי מרא וחצינא דאו' הרי גם גבי גל שייך דאוריי' ואפשר באמת מה"ט גמגם רש"י בר"ה שם לגרוס כל הך שקלא וטריא ולולי ד' רש"י הייתי אומר דסתמא דמילתא אין לו שם ע"פ השדה במקום עירוב ע"ש ביה"ש מרא וחצינא ועד דמייתי לי' יעבור ביה"ש ואימתי יקנה העירוב:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה