אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › עירובין

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · עירובין

מס' מעילה

מתני' לא לכאן הריני כבני עירי ע' רש"י נרא' דס"ד דעכ"פ לצפון ולדרום אבד אלפים אמה לכך צ"ל לא לכאן הריני כבני עירי דלכל רוח לא יפסיד:

אם בא חכם ע' רש"י קמ"ל רש"י ג' דברים דמתני' מיירי שרוצה לשמוע תורה לאפוקי מברייתא שרוצה לברוח ותו דמאחר דמתני' סבר יש ברירה אפילו אם יבא החכם אחר ביה"ש מהני ולא בעי' כבר בא חכם ותו דלמה נקט תנא לא לכאן לינקוט אם לא ישמע שבא חכם דנכרי' לסטים קלא אי' להו שבני העיר בורחי' אבל בחכם הרי יכול להיות שלא ישמע לזה כ' רש"י דמיירי שיודע שיבאו מחר אנשים משם לכאן ע"י שהניחו להם עירוב:

ודנקט תנא תרתי י"ל לא זו אף זו דס"ד גם תנא דידן מס' ליה אי יש ברירה ובנכרים שריא ספיקא דרבנן משום פסידא קמ"ל דאפילו בחכם סמכינן אברירה:

הא מקרי שמע ע' רש"י וריטב"א ונראה דבאמת לא היה הולך מעצמו גם למותיב פרקי אמנם שלא לבייש המקרי שמע שהולכין שאר בני העיר אליו הולך הוא למותיב פרקי:

רש"י ליתא למתני' דתנן אם היה שני' רבותיו למקום שירצה ילך מזה מוכח שפיר דאי' ליה ברירה:

אין אדם מתנה וכו' יל"ד למאי דמוקמי' לה בכבר בא חכם א"כ אפי' בדבר א' נמי לא מהני תנאי לר"י ואמאי קאמר דעל שני דברים אין מתנה הא לאו בהכי תליא מלתא ותו ליפלוג ונתני בדידה בין בא חכם כבר או לא ונראה דר"י אד' ת"ק קאי וה"ק אפי' אמרת שמעתתך בבא כבר דווקא מ"מ גם בכבר בא אין אדם מתנה על ב' דברים כא' ואמנם לפי"ז שמעי' מד' ר"י דס"ל יש סברא לומר דכבר בא חכם מהני אפילו בתולה בד"ע דהכי הוה מפ' למלתי' דת"ק ואי ס"ד דר"י מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א וא"כ בתולה בד"ע אפילו על ד"א אינו מתנה ומה זה דנקט ר"י שוב אין אדם מתנה על ב' דברים כא' הלא גם על ד"א אינו מתנה וא"כ שפיר דייק ליה ר' יוחנן דע"כ לא הוה טעמא דר"י משום תולה בד"ע ומיושב קו' תוס' ד"א ביישוב קו' תוס' י"ל דהנה ע"כ מדמחמיר ר"י אפילו בדרבנן ש"מ דס"ל דלאו דברירה ספיקא הוה כדברי הרמב"ם שכת' לעיל דא"כ ספיקא דרבנן לקולא כ"א דוודאי אין ברירה ואס"ד דבתולה בד"א מודה ר"י דיש ברירה א"כ בתולה בד"ע ספיקא הוא דהוה ואמאי מחמיר ר"י א"ו ר"י לא מחלק כלל.

והנה יש לעורר על מה דמפלפל הש"ס לקמן אי יש חילוק בברירה בין דאורייתא לדרבנן למאי דקיי"ל דמספיקא הוה א"כ למה לא תפשוט לן תו דיש חילוק כדדייקי' בביצה ומ"ט דמ"ד אין חילוק ונראה דבשלמא בהך דביצה שפיר יש לחלק שהס' נולד מאליו משא"כ הש"ס לקמן קאי אהא דאם רציתי אלך והתם עושה הס' בידי' ולהכי לא בעי הש"ס לחלק בין דאו' לדרבנן ועד"ז יש ליישב ד' הסמ"ג שפסק הכא בשמעתין דיש ברירה ובריש כיצד משתתפין פסק כמתני' דבעי' קיבל עליו מבעו"י ול"מ הודיעוהו לחוד ולמ"ש א"ש דהתם כיון דהיה יכול לקבל עליו מבעו"י והניח עצמו עד שירצה למחר כה"ג מקרי עושה ס' דרבנן בידי' ואסור וכ"ת גם בשמעתין אם אומר למקום שארצה עושה ג"כ הס' בידי' ואפ"ה הל' כת"ק ה"ט דהתם לא היה יכול לברור מבע"י שלא ידע כלל איזו חכם יבא ולא היה יכול לומר למקום שיבא חכם זה כי לא שמע רק שיבא חכם. וכ' רש"י בשמעתין דקו' הש"ס מאם הריני כבני עירי ובביצה פי' דמיירי בס"ד שהי' החכם יכול לבא לכאן ולכאן ונ' דע"כ מוכח דגם מהריני כבני עירי ק' דאל"כ למה הוצרך ר"י לאוקמי וכבר בא חכם לימא רישא מיירי בלא יוכל החכם לבא רק לצ"א אמנם בביצה בא רש"י ליישב לאיזו ענין הכפיל הש"ס ואמר מ"ש לכאן ולכאן בקיצור הו"ל למפרך מזרח ומערב מ"ט א"ו דהש"ס בא לרמז וכ"ת דמזרח ומערב מיירי שאין החכם יכול לבא כ"א לרוח א' וכה"ג אי' לי' לר"י ברירה א"כ לפלוג בהא גופא בין יוכל לבא לב' הרוחות או לא ומ"ש לכאן ולכאן דווקא דנקט אלא ש"מ דלמזרח ולמערב בכ"ג יש ברירה ואמאי וכ"ת אכתי לתי' דכבר בא חכם ק' ליפלוג ולתני זה כבר בארנו לעיל:

והנה הריטב"א כ' דהיכא דאינו מתנה כי אם על דבר א' אם יבא או לא ל"ש ברירה ולא שכוון לד' הרמב"ן בר"ן גיטין הנ"ל דהרמב"ן קאי אפי' תלה בד"ע וזה ק' מרציתי אלך לקמן אבל הריטב"א כוונתו היכי דדבר זה תלויי באחרים ומיושב לד' הריטב"א קו' תוס' לקמן ד"ה אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים דהתם ג"כ לא התנה כ"א על ד' א' אם ירדו גשמים או לא ירדו. אלא דק' מסוגי' דגיטין דמה היא באותן הימים והריני בועליך ע"מ שירצה אבא ונ' דאדרבא דהריטב"א בא ליישב קו' תוס' מאחר דר"י אליבא דר"י אינו מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א א"כ ליתא לדאיו ומ"פ הש"ס בביצה לזה כ' הריטב"א דר"י פליג אסוגיא דגיטין וס"ל דהיכא דאינו מתנה כ"א על ד"א אם יהא או לא ל"ש ברירה ול"ק ממה היא באותן הימים וכן ל"ק דר"ש דהלוקח יין אדר"ש דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא וכן ל"ק דשמואל בביצה אשמואל דגיטין דבביצה לא הוה שים תנאי ובגיטין התנה על ד"א ולא תלה בד"ע כמו דהלוקח יין דבתולה בד"ע אפי' התנה על ד"א תליא בברירה. גמ' לא ס"ד הק' רש"א לקמן דלמא מחלק ר"י בין דאוריי' לדרבנן והלוקח דאוריי' ועירוב דרבנן ונ' דטעמא דמאן דמחלק היינו דס"ל אין ברירה ס' הוה וס' דרבנן לקולא אמנם שמעי' לי' לר"י לקמן דסבר ס' עירוב פסול א"כ א"נ מס' לי' אי יש ברירה או לא הרי גם ס' עירוב פסול לר"י:

ועד"ז יש לתרץ קו' הריטב"א כיון דעיקר דיוקא דרב מההיא דהלוקח נימא סמי מתני' מההיא דהלוקח אמנם מאחר דבההיא דהלוקח גם ר"ש אוסר ואס"ד דטעמא משום ברירה ע"כ צריך חתה לחלק בין דאוריי' לדרבנן דהרי ר"ש מתיר בעירוב לקמן אמנם מאחר דשמעי' לאיו שר"י אוסר בעירוב אנו נאמר ר"ש לטעמי' דס"ל ס' עירוב כשר וס"ל דאין ברירה ס' ולהכי מקיל בעירוב משא"כ ר"י דס"ל ס' עירוב פסול א"כ שפיר לא מחלק בין דאוריי' לדרבנן. אא"כ גם הש"ס הו"מ למימר דלעולם לענין ברירה לא מפליג ר"ש בין דאוריי' לדרבנן והתם ה"ט משום דלטעמי' אזיל דס"ל ס' עירוב כשר:

ד"א ביישוב קו' הריטב"א בנדקדק לאיזו ענין מייתי הש"ס הכא הך דר"י וכבר בא חכם ונ' דכ"כ לעיל ד' הריטב"א ליישב קו' תוס' מההיא דמה היא באותן הימים דדווקא כשמתנה על ב' דברים ואמנם מהיכן למדנו סברא זו מהא דתני איו אין אדם מתנה על ב' דברים ש"מ דהעיקר תליא בב' דברים אמנם למאן דמחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א ע"כ ב' דברים לאו דווקא דהרי בתולה בד"ע אפי' לא רציתי לא אלך ג"כ אין ברירה והנה לפי פשוטו מורין ד' איו לחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א וא"כ ב' דברים לאו דווקא וק' קו' תוס' אכתי ליתא לאיו מכמה דמה היא באיתן הימים ולהכי מייתי הש"ס הך דר' יוחנן דדחק לפ' הך דאיו וכבר בא חכם וע"כ משום דק' לי' לישנא דאין אדם מתנה על ב' דברים וא"כ ל"ק תו מהך דמה היא באותן הימים ושפיר ליתא למתני' מההיא דהלוקח ועכ"פ הוצרך לאתויי לאיו וכמ"ש:

ואמנם לד' תוס' דרב ור"י פליגי ולר"י דמס' וכבר בא ליתא לאיו ק' טובא לאיזו ענין מייתי הש"ס הך דר"י דהוא לסתור דרב ולא משני כאן בתולה בד"ע וצע"ג:

אבל מה שהק' רש"א לקמן דלמא רב מחלק בין עומד להתברר וד' רש"א דהכא בעירוב מקרי אין עומד להתברר מטעם דלמא לא יבא לא לכאן ולא לכאן עדיפא הול"ל עפ"י דרכו דלר"י מסקו תוס' חילוק זה ואפ"ה פשיטא להו דלר"י ליתא לדאיו ודחקו טובא בסוגי' דביצה ולישנו ג"כ בדאיו שאני דאין עומד להתברר אבל באמת נ' כיון דבתנאו כולל גם זה לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי א"כ הו"ל אם יחי' אם ימות ושפיר מקרי עומד להתברר.

רש"י ד"ה שלקחו קני' הנה היוצא מד' רש"י הוא כך דסיפ' שנתנו קני' לכהן לא מיירי בעירב כלל כ"א כ"א בפ"ע וקמ"ל דהכהן יכול לקרות להם שם וקו' הש"ס רק מרישא דמ' לרש"י דאם רבו קני' בידי' אפי' ברירה לא מהני וביומא בהתנה מיירי וכמ"ש תו"י שם והוספנו נופך דהו"ל ע"י תקנת ב"ד כמו התנה ועיקר הקו' מרישא וז"ש רש"י דלענין בעלים לא יוכל הכהן לקבוע שם בעלים ובענין קו' תוס' על רש"י לכאורה מדתקינו רבנן שופרות לקיני חובה מבואר ג"כ דסתמא לשמה דמאין ידע הכהן מי נתן צרור זה בשופר אמנם כוונת רש"י דעכ"פ הכהן מקריב כדרכו וכל צרור קן שלו לשם מי שהוא אבל מ"מ מקריב קן קן משא"כ כאן שעירבו קני' ואם יקריב קן א' לשם מי שהוא יוכל להיות כי א' מהפרידו' הי' להאחרת והוא נתכוון להקריב שני' לשם אחת כמ' הכ' א' לחטאת תחלה וא' לעולה ואין צריך לפי' התוס' שהוא ג"כ קרוב לענין זה והנה בכוונת ד' רש"י כשהתנו כבר פי' הריטב"א ולא באנו כ"א להוסיף נופך לד' רש"י דבריי' תרתי קמ"ל חדא דאם לקחו מתחלה בשותפות ולא פי' איזו תהי' לרחל ואיזו ללאה כ"א התנו שהכהן יברר לא אמרי' דזה תלה בברירה מאחר שהכהן הוא הזוכה בעדן וגם לא אמרי' דעכ"פ צריך הכהן להקריב כל קן בפ"ע כי ע"ז וודאי קפדי מאחר דבלקיחת בעלים לא קבעו שם שוב א"א לקרוא שם כ"א בעלי' כהן וסיפא קמ"ל דאין הכהן צריך לשאול אם קבעו הבעלים שם כ"א מאחר שנתנו לו סתם יוכל להקריב ע"ד עצמו:

והנה הרמב"ם בה' פ"מ השמיט התנו וכ' הכ"מ דהרמב"ם מפ' דלבתר דנחתי' לדרב חסדא שוב לא בעי' התנו ודבריו תימא גדולה ולי נ' דהרמב"ם מפ' התנו כפי' התוס' דר"ל שביררו דווקא אבל מהתנו בשעת לקיחה גם המק' ידע וכמ"ש תו"י ביומא דאל"כ לא שייך ברירה באי' שנתערב אמנם אף דמיירי בהתנו גם בס"ד מק' לר' יוסי דידע הש"ס דלר"י גם מתנה לא מהני וכפשטא דההיא דהלוקח יין וכדאמרי' לקמן ר"י אומר לא חילל ואמנם כ"ז ר"י לשטתו דס"ל כן אבל אנן דקיי"ל וכמו שבארנו לעיל ד' הרמב"ם דהיכא דמתנה ומברר יש ברירה א"צ לתי' הש"ס ולאתויי דהתנו לפחות שיברר הכהן בעבורם לא הצריך הרמב"ם לבאר דסתמא הכי איתא מדלקחו קיני' בעירוב ונתנו כך לכהן תדע דגם הש"ס לא מבאר מידי וקאמר סתמא דטעמא משום ברירה ובברירה א"ש והיינו משום דהו"ל כאלו התנו מדלקחו ונתנו לכהן סתמא:

תוס' ד"ה וסבר ר"י ע' רש"א לכאורה הסוגי' דהכא לרב דס"ל איתא לדאיו וע"כ לשטת תוס' מחלק רב בין תולה בדעת עצמו לדעת אחרים ושפיר מק' תוס':

גמ' אגודה של ירק או גלוסקא לכאורה נקט ירק דמעשרו דרבנן ואפ"ה ר"י אוסר ונקט גלוסקא דמעשר דאוריית' ואפ"ה רבנן מתירין א"נ י"ל דבאמת בירק הי' ר"י מיקל משום דהוה גם וודאי דידי' דרבנן אבל אם באת להקל בירק יקילו כ"כ בגלוסקא ולהכי לא מייתי הש"ס לקמן מר' יוסי דאפי' בדרבנן ל"ל ברירה וכמו שהק' תוס' דהכא גזרי' ירק אטו גלוסקא דהא בלא הא לא מתקיים ומיושב קו' תוס':

אמנם מד' רש"י לקמן שכ' ומהנך תנאי דלעיל אין ראי' דכולו מילי דאוריי' מ' דס"ל דכל דבר דעיקרו דאוריית' דינו כדאוריי' ודווקא מעירוב מיירי הש"ס ביצה ועירוב תחומין כולי מלתא רבנן תקנו וכ"כ רש"י ד"ה מאן האי תנא כ' רש"י דבעירוב מ' דכל השקלא וטרי' הוא רק מדרבנן כעין עירובין ואמנם יש לעורר בדמאי דקרי לי' הש"ס פ' ב"מ ספיקא דרבנן וא"כ א"נ אין ברירה למה צריך לעשר הרי הוה ס"ס ס' דידי' הוא וא"נ לאו דידי' דלמא עישר ע"ה המוכר אע"כ ש"מ דש"ס דידן סבר דאין ברירה לוודאי מ' ולא ס' ועד"ז נבא לפ' ד' מהר"י קורקוס בר"מ ה' מע"ש כוונת דברי' דהרמב"ם לטעמי' דס"ל דאין ברירה ס' מיהא הוה וא"כ עכ"פ אמירתו מהני והמע"ש מחולל על סלע א' שיש בתוך הכיס אבל הסלע עצמו שיעלה הוא דמי חילול ממ"נ מ"מ אפי' אינו זה מחללו האחר ע"ז אמנם הש"ס קאי אר"י דאפי' בדמאי סובר אין ברירה והא הו"ל ס"ס ש"מ דס"ל אין ברירה וודאי אין ברירה וא"כ אמירתו לא מהני כלל ואמאי מחולל וע' ברש"י שכ' כן להדיא ולואי שזכיתי לכוון בזה לד' הר"י קורקוס שהשמיט הכ"מ ביישוב ד' הש"ס.

תוס' ד"ה דליכא אלא חדא אולי י"ל דתנא סיפא לגלויי רישא דהטעם דלא חילל משום ברירה דס"ד דס"ל לר"י דכיון דאין המעות פדיון בידו בשעה שפודה לא מהני הפדיון קמ"ל סיפא דטעמא דרישא משום ברירה:

גמ' אמר לחמשה יל"ד למה לא נקט למלתי' כאידך תנא במערב לעצמו רציתי אלך ונ' דלכאורה מאי דנקט רצה מבעו"י הוא ג"כ שפת יתר אלא דכל המערב בעד אחרים צריך לזכות וא"כ צ"ל כאן דזיכה להן על תנאי דאל"כ כ"א דזכה להם לגמרי רצונו שוב מה בעי הכא וא"כ גם ברצה מבע"י צ"ל בשעה שרצה חל העירוב למפרע והו"ל לכאורה שוב ברירה קמ"ל דהא לא מקרי ברירה כ"א דהו"ל כאומר זכה בככר זה ט"מ שלא אחזיר בי ואם אחזיר לא יהא הזכות חל משא"כ משחשיכה ל"מ שוב כיון דביה"ש לא נתברר. וכ"ת הרי גם באידך בריי' תני מבע"י עירובו עירוב נ' דרש"י יישב זה במ"ש לא רציתי לא אלך ר"ל הרני כבני עירי וא"כ א"נ רצה מבע"י ס"ד דיוכל לחזור בו עד חשיכה ויהא כבני עירו קמ"ל כיון שרצה פ"א שוב אם ירצה לחזור צריך ליטול העירוב משם ואם לאו חל העירוב ממילא וצ"ע:

תוס' ד"ה אלא מעתה ע' בריטב"א דלא ס"ל כמ"ש לעיל בשטתו דזה מקרי מתנה על ד' א' ואמנם פי' הסוגיא לד' הריטב"א הוא כך בשלמא אי בברירה פליגי א"כ למ"ד יש ברירה זה מקרי שירי' נכרי' ותלי' דין דב' רמונים בדין ברירה אבל לדידך לכ"ע לא מהני ולמאי דמייתי מכרי ג"כ א"ש למ"ד אין ברירה אבל עכ"פ מה שחוץ לתוכו מבורר שהוא מתוקן ואתוך אמרי' אין ברירה אבל לרבא ס"ד דבעי' כל שירי' נכרי' ומשני דלא בעי' כל שירי' ניכרי':

ודע דתי' מהר"י בתוס' דווקא בשטת הרמב"ם א"ש דברירה ס' הוה למ"ד אין ברירה משא"כ אי אין ברירה ודאי לא עשה כלום:

והנה למאן דמפ' פלוגתיי' בברירה מה שא"ל שמא יבקע הנוד י"ל עפ"י דרך התוס' דהיכא דעומד להתברר בוודאי מודה ר"י דאמרי' ברירה וה"ק לי' הרי יש לחוש לבקיעת הנוד וא"כ אינו עומד להתברר בודאי ואמאי אמרת כה"ג יש ברירה וקאמר ר"י דזה מיקרי עומד להתברר דלא חיישי' לבקיעת הנוד:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה