ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ענינים · מה"ב ביצה מתני'
זימן שחורים כ"כ במה"ק דמדנקט תנא כפילא שחורים ומצא לבני' ואפכ' ג"כ מבואר כתי' הש"ס דע"כ מתני' דזימן שני' ובזה יש ליישב דלא מתרץ הש"ס דהק' ומצא אף לבני' אמרי' מדלבני' מעלמ' אתי אף שחורים מעלמ' אתי אא"כ יק' סיפא ל"ל. ואמנם הא גופא ק' למה לי' לתנא למנקט כה"ג ולא נקט ומצא אף לבנים והי' נ' מזה דמשו"ה לא הוי כ"א ס' וס"ל לתנא דס' ביל"מ בדרבנן שרי דלא כרב אשי לעיל ומה"ט קאמר הש"ס גבי שני' ומצא ג' תרי ספיקי דלמא אחריני נינהו ונהי דמ' מרישא דחד ס' שרי מ"מ הא איכ' חד ג"כ דמיערב ומשום חד דמיערב לחוד ג"כ לא מתסר דאי ס"ל לתנא דס' דרבנן ביל"מ שרי ה"ה ביטול שייך ג"כ כמבואר פ' משילין בתי' דרב אשי גבי מים ומלח דהא בהא תליא משא"כ השתא הוה ס"ס לחומר' דאפי' בדרבנן אסור חדא דלמא כולהו אחריני נינהו ואת"ל חד דלמא כל חד היינו דמיערב בהו והו"ל כל חדא וחדא ס"ס לחומר':
רש"י במתני' ולא הי' לו עוד ע' ש"מ מ"ש בזה אמנם נ' דאס"ד דמיירי דבקן הסמוך יש עוד שחורים א"כ מאי משני הש"ס בדף וק' פשיטא כיון דבקן הסמוך יש עוד שחורים שאינם מזומנים וגם רובא דעלמא יש כאן בדף ומאי קמ"ל תנא ועד"ז י"ל קו' הש"מ דלמה לי' להש"ס לאוקמי בדף לאוקמי ביש עוד שחורים וי"ל דק' א"כ פשיטא כיון דאיכא קרוב אינו מזומן כמו קרוב מזומן ואיכ' ג"כ רובא דעלמ' אפי' בלא דף פשיטא אע"כ מיירי שלא הי' שם עוד. אלא שהש"מ הק' ע"ד רש"י מסיפא דתנן ואם אין שם אלא הן מ' דרישא כולא מיירי אפי' יש שם דלא הן ונ' ד' רש"י דאדרב' מדבסיפא הוא דתנן ואם אין שם אלא הן ש"מ דרישא אפי' שם בלא הן ומ"מ אסורי':
וכ' רש"י בכל לבני' כוונתו למ"ש דאי הוה מוקי לה הש"ס באף לבנים לא הי' צריך לאוקמי בהזמין שני' ואמנם ביאר לן רש"י מ"ט באמת לא רצה הש"ס לאוקמי באף לבנים וכ' רש"י דאי באף לבנים לא הוה כ"א ס' מדלבנים אחריני דלמא שחורים ג"כ אחריני ותלי' בפלוגת' אי ס' מוכן אסור משא"כ עכשיו דמוקי לה באתפוכי אתפיך א"כ ל"מ לר"ח דהלך אחר הרוב דהוה וודאי אינם מוכנים אפי' בדף כיון דל"ש קורבא ג"כ הוה וודאי אינם מוכנים:
וכאן יש להק' על הרמב"ם שכ' ברישא טעמא משום ס' מוכן הרי הרמב"ם פסק כר"ח דרוב וקרוב הלך מדאוריי' אחר הרוב ואפי' תרומה שורפין ומ"ט כ' הרמב"ם דמטעם ס' אסור ונ' דדחקו להרמב"ם לזה מדנקטא תנא בחד בבא עם שנים ומצא שלשה דוודאי מכח ס' אתא עלה אלא דא"כ אתנא גופא יק' ונ' בנבאר תחלה מ"ט אביי ורבא ברישא לא ק' להו לימא מסייע לר"ח ובסיפא הוא דק' להו ונ' דבאמת יל"ד מנ"ל למימר דברישא טעמ' משום דהלך אחר הרוב דלמא רוב וקרוב ספיקא הוה וס' מוכן אסור אלא שכ"כ תוס' בע"א גבי ההוא חצבא דחדא מתרתי או רוב עדיף שהורגין עלי' נפש משא"כ קורבא דל"מ כ"א בעגלה ערופה דאפי' קדשים בחוץ ל"ש אבל אי רובא דליתא הל"מ כאידך פירושא ברש"י פ"ק דחולין וודאי קורבא עדיף דכ' בקרא והכי מ' ג"כ לש"ס דילן אמנם אביי ורבא ס"ל דבכה"ג דמתני' דמצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורין י"ל דמידי ס' לא נפקא וא"כ ע"כ טעמא דתנא דידן משום ס' מוכן אסור אבל במצא לפני הקן שם ל"ש ס' אי לאו דרוב עדיף מקרוב וטעמ' כמ"ש רש"י במתני' דאורחא דיוני לצאת לפני הקן ע"כ הוצרך אביי ורבא לתי' אחריני וזה ענין ד' הרמב"ם דבסיפא סתמא למלתי' משום דקיי"ל כר"ח וברישא פסק דווקא משום ס' מוכן הוא דאסור לא זולת:
רש"י באו"ד ואינו מכיר וכו' נ' כוונתו דס"ד דכיון דקיי"ל באתחזק אי' אין ע"א נאמן היכא דלאו בידו והכא הרי ע"כ אתחזק חד אי' וכ"ת הרי הכא רק דרבנן הרי חזי' דחכמים החמירו כאן כבשל תורה לזה כ' רש"י דלא היא דאילו הי' מכיר וודאי הי' נאמן. ובתוך הקן לא מצא כלום כוונת רש"י ע"ד שכ' דוודאי אילו גם בתוך הקן הי' מוצא אפי' לר"ח שרי דהיכא דשייך כאן נמצא כאן הי' לא אזלי' בתר רוב כדאמרי' בב"ב גבי ענבי וודאי מצנעי וא"כ דווקא משום דבתוך הקן לא מצא:
וסיים רש"י ובגמ' מפ' לה וצ"ע דבגמ' לא מפ' כ"א למאן דלית לי' דר"ח אבל אנן הרי קיי"ל כר"ח א"כ לא מפ' בגמ' מידי ונ' דק' לי' לרש"י כיון דאביי ורבא תרוויי' כר"ח ס"ל בב"ב שם מ"ט דחקו לאוקמי מתני' בדוחקא ולמימר משום דלא תק' אטו ר"ח מתני' אתא לאשמעי' נ' לרש"י דוחק ולזה נ' לרש"י דס"ל לאביי ורבא דלר"מ דס"ל במקום חזקה חיישי' למיעוט' ואמרי' סמוך מיעוט' לחזקה ה"ה גבי קורבא אמרי' סמוך מיעוט' לקורב' וא"כ מידי ס' לא נפקא וכ"כ לעיל דס' כה"ג לא דמי לס' מוכן דהרי אין ריעות' לפנינו לומר שאין אלו היוני' שהזמין כיון דאורחיי' דיוני' לצאת לפני הקן א"כ ע"כ מתני' דלא כר"מ ואנן קיימ"ל סתם מתני' ר"מ ולהכי מוקי לה אביי ורבא בגוונא דאף לר"מ א"ש וז"כ רש"י ובגמ' מפ' לה:
ואם אין סביבותיהם כ' רש"י מאתמול נ' כוונת רש"י אפי' אם ביו"ט אין כאן שובך רק שאתמול הי' כאן שובך ויוכל להיות כי מאתמול כבר באו לכאן ומ"מ אינם אותן שהכין ממיל' ג"כ אסורין:
גמ' והשכים י"ל דאם בהשכמה מצא אותם במקומם אף דאח"כ נתחלפו אם לא ראו מאז שם יונים אחרים מותרין אבל אם מיד כשהשכים מצא אותם שלא במקומם אזי אסורין:
הנך אזדו לעלמא לא קאמר הש"ס דלמא הנך אזדו כ"א וודאי אמרי' כן משום דלא רצה לאוקמי מתני' כמאן דאוסר מוכן דא"כ כאן הו"ל לר' לשנות ור"ג מתיר וע"ז קאמר א"כ דבוודאי חשבת לי' ש"מ אי' לדר"ח דלר"ח הוה ודאי וזה שביאר רש"י דר"ח אפי' לקולא אזיל בתר רוב ע' בדבריו ומשני דהכא בדף מיירי דהו"ל רוב וגם קרוב וע"ז קאמר בתר הכי דה"ה בשני' ומצא שלשה הוה וודאי משום דאיכ' ס"ס להחמיר וכמ"ש לעיל ולהכי קאמר ל' מה נפשך וז"נ כוונת רש"י שכ' פירושא דמתני' עיי':
רש"י ד"ה רבא אמר כוונת רש"י לאו דרבא פליג בדף הא לא אפשר אלא דק' לי' לרבא הא ל"ל לתנא לאשמעי' ובשלמא ברישא אשמעי' דלא אמרי' אתהפוכי אתהפך אבל כאן מה אשמעי' ולאביי צ"ל דלדיוקא אתא דבלא דף שרי ולאפוקי מר"ח. והנה כ' הב"י הפוסקים הביאו המשנה כצורתה משום דקיי"ל כר"ח והרמב"ם לא הביא רק סיפא משום דפשיט' לי' אם ברישא קיי"ל כר"ח ולא אמרי' אתהפוכי כ"ש בסיפ' אלא שרבינו ירוחם הביא ד' רבא ונ' דק' לי' הא רבא ג"כ כר"ח ס"ל ואמאי דחיק לפ' מתני' אע"כ כי היכי דלא תק' אטו ר"ח מתני' אתא לאשמעי' וא"כ לר"ח גופא ע"כ מתני' כה"ג מיירי ושאר פוסקים ס"ל כיון דעכ"פ איכ' לפ' מתני' בענין אחר ל"ק לר"ח ולמסקנ' מ"מ לא מפ' מתני' הכי:
גמ' איכא למימר הנך אזדו ל"מ לאביי דבדף מיירי וודאי ק' אפי' לרבא הרי קיי"ל כר"ח וא"כ ק' מתני' עלי' דר"ח:
תוס' ד"ה פשיטא כ"כ במה"ק ליישב ונ' עוד מדמר עוקבא לא אצטריך לאשמעי' אלא כל המדדה אבל רוב מדדין יותר מחמשין ליכ' שום סברא וא"כ תו ליכא רוב ואזלי' בתר קרוב ובזה יל"פ פלוגתת הרמב"ם עם הרי"ף והרא"ש דהרי"ף והרא"ש השמיטו תי' הש"ס דמ' להו דקו' הש"ס לא הי' כ"א אטו מר עוקבא מתני' אתא לאשמעי' וא"כ למסקנ' כיון דאיכא לפרושי מתני' בגוונא אחרינ' שוב אצטריך מר עוקבא לאשמועי' ולעולם מתני' כפשטא וע"ד שכ' לעיל לענין תי' דרבא אבל ד' הרמב"ם דקו' הש"ס הי' כיון דממר עוקבא שמעי' כל ש"מ דרוב וודאי אין כאן וא"כ מתני' פשיטא דבליכ' רוב וודאי אזלי' בתר קרוב אלא ש"מ כתי' הש"ס:
ב"ב פ' לא יחפור
ניפול כ' רש"י גוזל ויל"ד אמאי לא נקט תנא גוזל ובשלמא למסקנ' דמתני' במדדה א"ש דל' ניפול מ' מדדה שנופל מחמת שאינו יכול לפרוח אבל בס"ד ק' וי"ל דר"ל ניפול שאין בו סימן דאי יש בו סימן עכ"פ של בעל השובך:
בתוך חמשים כ' רש"י של שובך נ' דלס"ד הוצרך לפ' כן אבל למסקנ' דבמדדה מיירי ה"פ בתוך חמשי' שיכול לדדות:
קרוב לזה ילפי' מעגלה ערופה אלא שהתוס' הקשו הא התם בב"ד תליי' מלתא ונ' דעירות הקרובות שאין להם ב"ד כולהו בתר הך עיר שיש בה ב"ד גרירין וכולהו חדא עיר חשבי' להו:
תוס' ד"ה חוץ לנ' בתר רובא דעלמא ע' רש"א וד' צ"ע דא"נ מיירי במדדה אכתי נימא דהוה דההוא שובך דמרובה ביונים מכלהו אלא ש"מ משום דאמרי' כיון דע"כ מאחר נפל כיון דאינו יכול לדדות יותר מנ' א"כ אזלי' בתר רובא דעלמא והן הן ד' תוס':
ואפי' למ"ד וכו' נ' דגם בקו' ידעי' שפיר דהא דבממון אין הולכין אחר הרוב היינו משום חזקה אלא דק' להו ליהוי הכא קורבא כי חזקה דהתם וע"ז תי' דחזקה ה"ט משום דהוא מוחזק וא"א יכול להוציא מידו אבל הכא הרוב הוא המוחזק:
וא"ת וכו' ארב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ל"ק להו די"ל דס"ל כרשב"א ולדידן דקיי"ל כשמואל ברוב והתם כרבנן הוא דק' להו:
ויל"ד כיון דהבעלים יתנו סימן למה נסמוך ארובא וצ"ל דהרי עכ"פ ברוב א"צ לברר דהרי בי"ח טריפות ג"כ לא מבררי' וע"ז תי' דבאמת תק"ח הוא בעיר שרובה נכרי' דלא לשתכח מצות השבה וכ"ת הרי הפקיעו חכמים ממון שלא כדין דכיון דרובא נכרי' בעלי' מתייאשי' והמוצא קנה מן ההפקר וע"ז כ' כיון דחזי כ"ע דתקנו רבנן להכריז ש"מ קים להו לרבנן דלא שכיח שימצא עכו"ם אבידת ישראל אף הוא לא מתייאש כ"נ לפ' ד' תוס' וע':
רש"י ד"ה רוב וקרוב אם בא דבר נ' כוונת רש"י דלא תימא ר"ח אמתני' דהכא קאי וכמ"ש תוס' דהרי הוא של מוצאו מטעם רוב לא היא דבממון הרי אין הולכין אחר הרוב וע"כ טעמ' משום דאיכ' חזקה בהדי רובא וכמ"ש תוס' וע"כ ר"ח אדעלמא קאי ולא אשמעתין:
גמ' ואע"ג דרובא דאוריי' נ' פי' דרובא אף דליתא קמן דאוריי' כלומר דתרוויי' ילפי' מאחרי רבים להטות וכמו שפי' תוס' לקמן בגמ' ש"מ רובא דאוריי' אלא דמ"מ יל"ד וכי איכא מ"ד דמה"ת לא אזלי' בתר רובא והרי מעשים בכל יום דלא בדקי' אחר י"ח טריפות ונ' דבשלמא התם ליכא חזקה נגד הרוב אבל בדם הנמצא בפרוזדור וכה"ג דאי' לה לאשה חזקת טהרה סד"א דיו דאמרי' רובא וחזקה ספיקא הוה אבל אין שורפין תרומה קמ"ל דאפי' רובא במקום חזקה דאוריי' ויש לכוון זה ג"כ בד' תוס' ומ"ש דר"ל רובא דליתא קמן כיוונו ג"כ לרובא במקום חזקה אלא דאשמעי' תוס' דבאיתא קמן אפי' במקום חזקה פשיטא דהרי באחרי רבים להטות מפקי' ממונא:
תוס' ד"ה רוב וקרוב הק' רש"א לקמן לישני תוס' דר"ח דליתא קמן אשמעי' ונ' דמאחר דנקט ר"ח רוב וקרוב וקרוב איתא קמן הוה וא"כ אי רוב דליתא קמן קאמר הו"ל לפ' בהדי' וכ"כ במה"ק ליישב בנמצא ביד עכו"ם:
ואין נ' לריצב"א וכו' נ' דלפי פשוטו ל"ק לי' לריצב"א די"ל ר"ז ור"ח בס"ד בדרבנן פליגי אבל מקרא עכ"פ ל"ק:
וי"ל ד' ר"י בר מרדכי דה"ק דהנה התם מטעם קבוע אתי' עלה וס"ד דבדלתות מדינה נעולות דע"כ מאותן חניות בא בשר זה הו"ל כלקח מן הקבוע ולא מהני רוב מדאוריי' אבל באין דלתות נעולות דיש כאן ס' אם לא הי' ממקום אחר שפיר שרי וא"כ עכ"פ אין ראי' מהתם דהתם הוה כעין ס"ס נגד הקורבא:
ואין נ' לריצב"א עיי' רש"א ויל"ד למה לא הק' רש"א מיד אר"י בר מרדכי וי"ל דדלמ' ר"י בר מרדכי לא קאמר כ"א דהתם בט' חניות מהני תרי רובא משום דעל ס' קבוע אנו דנין ולא על וודאי אי' ומ"ש רש"א דהני תרי רובא דהתם עדיפי כוונתו דהכא כ' חוץ לחמשים כרוב א' חשוב:
ובענין קו' רש"א יע"ל דעיקר קו' על ר"ז לא הי' כ"א מקרא דעגלה ערופה דלא מיירי מממון דלמא מ' לי' לר"ז כי היכי דלא אזלי' בממון בתר רוב במקום חזקה דלמא גם בהדי קורבא לא אזלי' בתר רוב והיינו דק' לי' מניפול אדר"ח דמ' דאיירי גם בממון ולא אט' חניות דמיירי רק מאי' ולכך ל"ק לי' לריצב"א כ"א מקרא דעגלה ערופה:
תוס' שם בנמצא באמצע כוונתם דתנא דהך בריי' לא בא כ"א לאשמעי' דנמצא לא הוה קבוע ומקורבא לא קמיירי דשם אזיל בתר רובא היכא דהוה קורבא דלא מוכח מבואר מד' דעכ"פ קורבה דלא מוכח ג"כ קורבא הוה והיינו דעגלה ערופה דכ' בי' קורבה הוה לא מוכח כמו שביארו תוס' ד"ה מתיב ר"ז והטעם דהא גופא משום דעיר א' מגעת עד באותה מידה עד חוטמו והשניי' עד טבורו אין לך לזו מוכח גדול מזה וכ"ת א"כ כיון דקורבא בעגלה כ' והתם לא מוכח ורובא עדיף ומנ"ל תו דבקורבה דמוכח עדיף מרובא י"ל ע"ד שכ' תוס' לקמן דר"ז לנפשי' אצטריך לאוקמי קרא דעגלה בדליכ' משום דאי איכ' אזלי' בתר רובא ואכתי למה לא אזלי' בתר רובא דעלמא וע"כ משום דלגבי רובא דעלמ' הוה הך עיר קורבא דמוכח וש"מ דקורבא דמוכח עדיף מרובא:
שם מהו דתימא וכו' נ' שהביאו גם שקלא וטריא זאת למימר דלא תימא דהתם מיירי ביש בקן בשובכים אחרים עוד שחורים ולבני' וא"כ הוה שוב קורבא דלא מוכח אמנם מדקאמ' הש"ס הנך אזלו לעלמא מ' דמיירי שאין שם עוד דאל"כ לימא באינך שיש שם אינם מזומנים אחלפי:
תוס' ד"ה בדליכ' יל"ד הך קו' הו"ל לאקשויי לעיל כדא"ר חנינא קורבא דאוריי' דהיינו מעגלה כדפירש"י התם הו"ל לאקשויי ונ' דבאמת כ"כ לעיל ליישב קו' תוס' די"ל דכל עיר שאין לה ב"ד נחשבת לעיר א' עם העיר קרובה שיש בה ב"ד ומשו"ה י"ל דל"ק להו לתוס' לעיל אבל הכא ק' להו למה להש"ס לשנויי בדליכא הרי אפי' איכא אם אין בה ב"ד אין מודדין לה אלא שיש להשיב דהיינו דקאמר הש"ס בדליכ' עיר שיש בה ב"ד דנפישא מינה דמאין בה ב"ד לא מיירי ואמנם יק' למה להש"ס לאוקמי בדליכ' כיון דמעיר שאין בה ב"ד לא מיירי א"כ אפי' בדנפיש מאי איכפת לן כיון דכל העיירות שאין להם ב"ד גרירן בתר העיר הקרובה שיש בה ב"ד בנקל שאותה העיר אפי' לא נפישא עם העיירות הנגררו' עמה המה רוב נגד הך דנפיש' ולמה לן לתרוצי בדליכ' והיינו דק' לתוס' הכא דווקא:
וכ' הכ"מ דקו' ניזל בתר רובא דעלמא לאו קו' היא דא"כ בכל פעם נמדד אל העיר היותר גדולה ותמה אני על דבריו הרי ל' הרמב"ם מורה כן בהדי' דכל המדידה לא איצטריך כ"א בשני עיירות שוין במנין עיי"ש ואמנם אין להק' אכתי אי ניזל בתר רובא דעלמ' בטלה לה עגלה ערופה י"ל דאדרב' היינו דמק' הש"ס לד' ר"ח דאמר קורבא דאוריי' ורובא עדיף הני תרתי כהדדי לא משכחת להו דאי דנימא דעגלה ערופה גזיה"כ הוא ואין למדין ממנה וא"כ קורבא דאוריי' מנ"ל או דנימא עגלה מטעם קורבא אתי' עלה וא"כ ע"כ קורבא עדיף מרוב דאל"כ ניזל בתר רובא דעלמא:
ודלא מייתי הרמב"ם תי' הש"ס בין ההרים נ' דק' לי' מ"ט תנינן פ' עגלה כל מקומות שאין מביאין עגלה ערופה סמוך לספר וירושלים ועיר שאין בה ב"ד ולא משכחת מ"ד דבעי' בין ההרים דוקא אלא ש"מ דלמסקנ' דגלי לן קרא דדוקא לעיר שיש בה ב"ד מודדין ש"מ דלא אזלי' בתר רובא דעלמ' וא"כ מהאי רוב אפקא קרא בהדי' והש"ס הו"מ לשנויי הכי אלא שדחה ד' המק' בקש. ואמנם הרמב"ם הציע לפנינו תחילה הדין דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד ולהכי שבק אח"ז תי' הש"ס בין ההרים משום דבלא"ה א"ש וכמ"ש:
תוס' ד"ה בדליכ' דיבור שני לכאורה מני' ובי' מוכח דר"ל תוך ל' ריס דאי בכל העולם מנא ידעי' אלא די"ל כל כמה דלא ידעי' משובך דנפיש אהאי אזלי' בתר האי דקרוב וכד' רש"י שכ' דבאמת הו"מ למפרך ניזל בתר רובא דעלמא ומה שדחקו לרש"י לפ' כן היינו דק' לי' קו' תוס' ד"ה ואי דליכ' דתקשי לי' למק' אמאי הוה של מוצאו ותי' תוס' לא ניחא לי' דכל כי האי הו"ל לש"ס לפרש א"ו לד' ה"ט דהוה של מוצאו משום דאזלי' בתר רובא דעלמ' כיון דליכ' קורבא דמוכח אבל לר"ח אי אזלי' בתר רובא דעלמ' אמאי תוך חמשים הוה של בעל שובך כיון דלר"ח אפי' בקורב' דמוכח אזלי' בתר רוב. ונ' מד' תוס' דמפ' בדליכ' דליכ' שום שובך ולא דר"ל דליכ' דנפיש כמו לעיל כדמשני בדליכ' ונ' דהביאם לזה דאי ר"ל בדליכ' רק דנפיש א"כ ל"ש וודאי מההיא נפיל כיון דעכ"פ יש שם שובכין אלא דא"כ תק' לשני באמת דאיכ' ולא נפיש ע"ז כ' תוס' מ"ש:
תוס' ד"ה וודאי צריך להסביר תי' דכוונתם נפילה לא שכיח דכל בן דעת משמר מה שעליו אלא דיק' לך בב"ח מלת' אחרינ' הוה וע"ז כ' דאדרב' הואיל והם בע"ח ודרכם לישמט משמרתם עוד יותר בשמירה מעולה וכד' תוס' חדא ולאו תרתי מילי קאמרי:
הב"ע ע' רש"י הביאו לפ' דגם רישא מיירי במדדה דאל"כ הוה מפ' הש"ס רישא במפריח סיפא במדדה ואדרב' א"ש טפי דמיירי אפי' בדנפיש אמנם מ"ש רש"י דע"כ הוה מפריח ולא כ' סתמא דביותר מחמשים אמרי' מעוברי דרכים נפל דאי בעי' למימר מעוברי דרכים נפל בלא"ה ל"ק קו' המק' אע"כ גם התרצן מיאן בזה וטעמו משום דהו"ל מפריח:
וע' רש"א מ"ש בד' תוס' אלו תו"ד דלגבי קורבא דמוכח לא סגי בעוברי דרכים דלאו רוב הוה אבל בקורבא דמוכח נהי דלא הוה רוב מ"מ בהדי הנך שוין מצטרף למיהוי לפחות מע"מ נגד קורבא דלא מוכח:
תוס' ד"ה מצאו ע' רש"א שהק' קו' עצומה דעדיפ' הו"ל לתוס' להק' דמאי מק' מ"ט לק' לי' רישא לסיפ' וי"ל דבסיפא הו"ל תרי רובא כיון דהוי חוץ לחמשים ומשו"ה לא אזלי' בתר קורב' דחד' רובא דהפקר או נכרי' וחדא רובא דעלמ' משא"כ ברישא ליכא אלא חד רוב דתוך חמשים ליכ' רובא דעלמ' ומט' חניות הוא דק' להו דלד' ר"י דקאי תוס' השתא אליבי' גם ר"י בשמעתין מוקי ט' חניות בדלתות נעולות וליכ' תרי רובא:
שם באו"ד אבל ק' י"ל דק' לי' למק' דהכי הו"ל לתנא למתני נמצא בין ב' שובכות הולכין אחר הרוב שנים שוין הולכין אחר קרוב מחצה ע"מ וכו' אלא ש"מ גם באין שוין הולכין אחר קרוב:
תוס' ד"ה וליזל בסו"ד הנה אקו' ראשונה תי' דלא הוה דומי' דריש' כוונתם דע"כ רישא מיירי ביש שובכין הרבה דאל"כ לא אמרי' חוץ מנ' של מוצאו וכמבואר לעיל אבל אהא לא תי' מידי ונ' דהכא טעמ' דמק' דתנא אפכ' הו"ל למתני בתוך חמשים של בעל שובך בין ב' שובכין וכו' ואח"כ חוץ לנ' אלא ש"מ מדתני חוץ לנ' בריש' דסיפ' גם אחוץ לנ' קאי:
וכ' רש"י דקס"ד דגם אחוץ לנ' קאי וק' מאי קס"ד הרי גם לפי תי' הש"ס בשביל של כרמים מפ' רש"י דסיפ' מיירי חוץ לנ' ונ' מזה ד' רש"י דכל הך מלתא שקלא וטרי' דעלמ' ולעולם מתני' לא מיירי בשביל של כרמי' דווקא כ"א סיפא לא קאי כ"א אתוך נ':
וזה ענין ד' הרמב"ם שתמה עליו הב"י סי' ר"ס למה לא הביא הך דשביל של כרמים וכמו שהביא הטור והיינו משום דהרמב"ם לא מייתי הך סיפא רק אתוך נ' ולא חוץ לנ' וכ"ת היכן מוכח כן בדבריו י"ל מדסיים וברוב הלך אחר הרוב וכ' ה"ה דכ"ז בתוך נ' אבל חוץ לנ' בכל ענין של מוצאו ואם א' תוך ל' וא' חוץ לנ' אזלי' בתר האי דתוך נ' וא"כ ע"כ הרמב"ם לא מיירי כ"א בתוך נ' וס"ל ג"כ דכולי הא מלתא הוה רק שקלא וטרי' בעלמא ולדינ' מוקמי' מתני' סיפא דבין ב' שובכות בתוך נ' דווקא וכן הי' ע"כ ד' המחבר שלא הביא רק ל' הרמב"ם אף שתמה עליו בב"י:
ועד"ז נ' לבאר ג"כ ד' הרי"ף והרא"ש והרע"ב שלא הביאו כ"א מתני' כצורתה והנה בשלמא שלא ביארו דמיירי בשני' שוין מבואר מדהביאו עלה דמתני' הא דר"ח דהולכין אחר הרוב אבל מדדה מ"ט לא מייתי ואמנם לכאורה יש לתרץ עיקר קו' הש"ס עד"ז בשלמא בתוך נ' דרוב יונים עד נ' אמה מליי' כרסיי' ורובא מהאי שובך אתיא איכא רובא דהאי שובך נגד רובא דעלמ' ומסייע להאי שובך קורב' ג"כ להכי הוה של בעל השובך משא"כ בחוץ לנ' דליכ' רוב כ"א קרוב ורוב' דעלמ' כנגדו הוה של מוצאו דרוב עדיף וא"ש כולא מתני' וסיפא קאי אתוך נ' דווקא ולק"מ אא"כ אמאי לא משני הש"ס הכי דל' הש"ס דמפ' סיפא אחוץ לנ' וק' חוץ לנ' ליזל בתר רובא דעלמ' אלא ש"מ גם חוץ לנ' שייך קורבא מק' שפיר אבל למסקנ' דמשום הך קו' אצטריך לאוקמי מתני' בשביל של כרמים והוא דוחק מסתבר טפי למימר דסיפ' אתוך נ' דווקא קאי ולק"מ וכמ"ש והן הן ד' הרי"ף והרא"ש דלא מייתי כ"א מתני' כצורתה:
תוס' ד"ה דכל דמדדה בסו"ד ועוד יל"ד הא לכאורה גם בתי' קמא ה"ט כמ"ש השתא וצ"ל דמתחלה קאמרי תוס' רק דשאר שובכות לא מצי חזו וק' להו היכן רמז הש"ס זה וע"ז כ' ועוד דבל' שביל מבואר הך מלתא:
רש"י ד"ה ספיקו טמא מבואר מדבריו דלא כד' תוס' ד"ה דתני שכ' דממתני' לא שמעי' וודאי ולא כד' מהר"ם בהג"ה שם שכ' ג"כ עד"ז והדרא קו' תוס' לגי' דידן דהוא דתני ר"ח והנה כ"כ לעיל במה"ק ליישב ונ' עוד עד"א בניישב ג"כ קו' תוס' ד"ה ואע"ג דמאי אשמעי' אביי הכא טפי מבריי' דט' חניות די"ל בבריי' דט' חניות אין כ"א קורב' משא"כ הכא דאיכ' חזקה חזקת טהרה של אשה וכמ"ש לעיל ואפ"ה רוב עדיף וע"ז קאמר רבא מדתני ר"ח דאפי' תרומה שורפין והך חזקת תרומה לא אתרעי ואמאי לא נימא דהני תרי חזקות בהדי קורבא מול רוב ס' מיהו הוה אלא ש"מ דהכא משום דהוה רוב ומצוי:
והדר אמר רבא דלא היא כ"א ע"כ ר"ח אי' לי' דר"חנ דאס"ד בעלמא רוב וקרוב ספיקא מיהא הוה היאך שורפין כאן תרומה ולא גזרינן דאפי' ברוב שאינו מצוי ג"כ ישרפו נגד קרוב אלא ש"מ באמת הל' כן וכן ש"מ דרובא אפי' נגד חזקה דאוריי' דאל"כ שוב למה יסמכו כאן במקום חזקה אמצוי דלמא גם בלא מצוי יסמכו ארוב נגד חזקה וכן ש"מ דלא בעי' בשום מקום תרי רובא דמדשורפים כאן אחד רובא ולא גזרי' שיסמכו גם בעלמא אחד רובא ש"מ דבאמת בחד רובא סגי וע' בד' רש"י ד"ה דהא אשה ותמצא מבואר דברים אלו האחרונים:
תוס' ד"ה וש"מ איתא בסו"ד ונ' לי ר"ל לריצב"א אף דפליג לעיל אר"י בר מרדכי ומ' לי' דר"ז גם למסקנ' מק' אר"ח ולכאורה הל' כר"ז אבל מדאמר רבא דמלת' דר"חנ ומלת' דר"ז תרוויי' מדר' חייא ילפי' ש"מ דאית' לתרוויי' ור"ז ל"פ למסקנא אדר"חנ:
תוס' ד"ה וש"מ רובא חשוב לי' וכו' ר"ל דבאמת דם המקור מחשיב איתא קמן דהתורה קראתו מקור דמה אלא מאחר דאינו בא כ"א ע"י שחייה הרבה כמ"ש תוס' לעיל ד"ה ואע"ג וצ"ל דרוב פעמים שכוח שהאשה שוחה והאי רובא וודאי מחשיב ליתא קמן:
רש"י חביות של יין נ' דעתו דאי לאו איין היינו דנין כ"א אחביות הו"א לכ"ע עד שתאכלנה באי' תאכלנה בהיתר ויכשירנה ואפי' מאן דס"ל גבי הגעלה דלא מקרי יל"מ היינו משום דצריך הוצאות עצים ואש אבל בחביות יי"נ דבעירוי במיס בעלמ' סגי וודאי הוה יל"מ ולא סמכי' ארוב וקרוב:
תוס' ד"ה אימור נ' דק' להו לימא הש"ס דכ"ע לית להו דר"ח והכא טעמ' דשמואל משום דלמא הגוי' דרים קרוב יותר לשפת הנהר כמ"ש התוס' לעיל אא"כ למה לשמואל למימר מהאי דקרא אלא ש"מ דאפי' בכולא ישראל קאמר וע"כ אי' לי' דר"ח:
והנה הרמב"ם פסק כרב ודווקא בהנאה מותרת והכ"מ לא העיר בזה מאומה ואפי' הרמב"ן שהביא בשם ר"ח גבי זיקי וריצב"א דאסור בשרי' כאן לא הביא מזה ונ' דק' לי' להרמב"ם לימא הש"ס דרב ושמואל בהא פליגי רב מתיר אפי' בשתי' משום דסמך אקורב' ושמואל ס"ל דא"נ ממקום קרוב אתי לא מתירין לי' בשתיי' דנפילה הוי ריעות' דנפילה לא שכיחא אלא וודאי אצל הישראל נאסרה והשליכה בנהר וכיון דקורבא לא היה וודאי שוב מצרפים לזה גם רובא בעלמא ונח לפ' כן מלמימר דבמציאות פליגי אי מעקילי ופשורי מטבעא לה אלא לאו ש"מ דלרב ג"כ בשתי' נאסרה מה"ט שכ' ובהנאה פליגי וע"כ בעקילי ופשורי פליגי וכ"ת מאי איכ' בין שתיי' להנאה י"ל דכ"כ הר"ן פ' אין מעמידין דחכמים לא גזרו מיד על הנאה משום ניסוך דניסוך לא שכיח אך מאחר שכבר אסרו בשתייה אסרו ג"כ בהנאה ותינח אי בשתיי' אסורה וודאי אבל אי בשתייה גופא רק מטעם חשש בעלמ' אסרי' כה"ג לא אסרי' בהנאה:
ואמנם טעם ר"ח בחצבא דאוסר בשתיי' נ' דמ' לי' דחצבא היינו כלי מגולה דמכוסה חבי' שמי' ויש כאן חשש נגיעת גוי מיהת ומשום חששא לא אסרי' לי' בהנאה דאיכא ספיקא טובא דמאן יימר לן דבכוונה נגע וע"י עצמו דלמא הוה נגיעה שאינו אוסרת בהנאה:
אבל בד' הרמב"ם א"א לפ' כן משום דכ' חביות במקום חצבא וסתם חבית סתומה היא והנה השמיט הרמב"ם ג"כ תי' התוס' דמיירי ברוב גנבי ישראל א"ו מ' לי' דבאמת מדלא מפ' הש"ס דמיירי ברוב גנבי ישראל ע"כ לא מיירי בהכי וא"כ יש חשש לנגיעת גוי ומ"מ מטעם נגיעה ס"ל להרמב"ם דהו"ל ס"ס דלמא גנב ישראל הי' ואי גוי דלמא לא נגע בכוונה מדחזי' דהוה סתום ומה"ט דיו שוב לאסרו בשתיי' ולא בהנאה:
והנה הלח"מ נתקשה מאחר דהרמב"ם פסק כר"ח דהולכין אחר הרוב למה מחלק בין ענבי' לחמרא ותי' הלח"מ צע"ג שלא הרגיש כי בענבים אין חשש ניסוך עיי"ש ואמנם הרמב"ן בב"ב שם הביאו הש"ך יו"ד קכ"ט כבר יישב זה דהכא אפי' ר"ח מודה דכאן נמצא כאן הי' ועיי"ש בש"ך וממיל' מיושב גם קו' האחרת של הלח"מ למה הביא הרמב"ם סברת הגמ' דלא מצנעה בגווה דלר"ח לא אצטריך דמאחר דפסק בענבים אמרי' כאן נמצא צריך לחלק למה בחמרא לא אמרי' הכי ואפשר שדברי ג"כ בכלל ד' הש"ך שם:
ואמנם בזיקי דאוסר הרמב"ם בשתיי' מבואר מדבריו דמשום חשש נגיעה אתי עלה שכ"כ כלים מלאים יין מ' דבכלים פתוחים קאמר וכ"ש לד' ר"ח תוס' ד"ה לימא כ"כ לעיל במה"ק דאין סברא דרוב וקרוב יהא ס' דאי תי' הש"ס לעיל נכונים רוב עדיף ואי לא ע"כ קרוב עדיף אלא שיש לעורר דלמא מס' לי' אי הל' כר"ח או לא ומס' מתיר בערלה בחו"ל וצ"ל דכה"ג מקרי ס' חסרון ידיעה ולא מחשב לספיקא כלל בריך רחמנ' דסייען למדתי סוגי' זו באין כח ואון וה' הי' בעזרי ככה יעזרני עוד ע"ד תוה"ק ללמוד וללמד לשמור ולעשות א"ס:
וראיתי בפליתי סי' ס"ג בסוגי' זו כמה דברים תמוהי' מ"ש כי הרמב"ם בה' יו"ט הביא תי' הש"ס בדף לפנינו ברמב"ם ליתא:
מה שתמה עו"ש על הרמב"ם בשני' ומצא שלשה דהוה ס' מוכן הרי לר"ח הוה וודאי אינו מוכן צ"ע אטו אם היוני' במקומם בשובך שייך רובא דעלמ' א"כ לא יועיל הזמנה לעולם וע"כ הא דמצא שלשה רק כדאמרי' בגמ' דלמא כולהו אחריני א"נ איכא חד דמערב בהו וכ"א מהם אסור משום ס' מוכן:
מ"ש דר"ה ס"ל דקורבא דמוכח הוה ס' נגד הרוב ופי' בזה הך דחצבא בפרדיסא דערלה ק' א"כ הדרא קו' תוס' לדוכת' מנ"ל דרבינא כר"ח דלמא גם רבינא כר"ה ס"ל ומשום ס' ערלה בחו"ל מתיר:
ומ"ש למה לא תי' התוס' דבמקום חזקה אשמעי' ר"ח כ"כ לעיל בחי' דע"כ כוונת תוס' לרוב נגד החזקה עיי"ש:
ובענין הקו' שהק' על דרשא דהעיר נאמר לי בשם הרבני מוה' איצק בנימן שעכטער בשם מ"ד דהמעיי' ברמב"ם שם התנאים שצריכין בעיר לשום בה ב"ד לק"מ קו' הפליתי:
בעז"ה