אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › חמץ

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · חמץ

עירובין

בע"ה בענין חמץ נוקשה ר"פ אלו עוברין לשה"ג תרל"א

ואלו עוברין ד' ר"ת דר"ל מעבירין מעל השלחן ר"ל דלאו בני מיכל נינהו ויל"ד א"כ רישא מיותר לגמרי והכי הו"ל למתני ואלו באזהרה ואין בהם כרת כותח וכו' ונ' דר"ת מיישב זה במה שסיים ואמר אבל בל יראה ליכא ומאי בעי ר"ת בזה אלא פי' קמפ' דתנא דידן רצה להוציא מסברת רש"י וסייעתו דגם בל יראה איכא ולהכי תנן ואלו עוברין ר"ל אלו דתנינן עוברין רק מעל השלחן חן אבל בל יראה ליכא ומפ' טעמא משום דאין בהם כרת אמנם אי קשי' הא ק' א"כ דמתני' לענין אכילה מיירי ות"ק ור"א דפליגי בתכשיטי נשים ג"כ לענין אכילה פליגי וכי ס"ד דת"ק ס"ל דמותר אפי' באכילה ונ' דאדרבא פלוגתיי' בהנאה דתוס' פי' לקמן דתכשיטי נשים היינו פנים של מטה דמאיס וק' וכי בהא פליגי אי מאיס או לא נבא ונחזי אמנם הרא"ש ר"פ כל שעה הביא ד' הפוסקי' דס"ל דחמץ שנפסל מאכילת כלב מותר אפי' באכילה עיי' קרבן נתנאל שם דלא כמג"א והרא"ש נחלק שם עלי' ומעתה ת"ק ס"ל כיון דמאיס ונפסל באכילת כלב אפי' באכילה מותר ור"א ס"ל כד' הרא"ש דמ"מ באכילה אסור ומ"מ י"ל דדוקא בנוקשה הוא דפליגי דס"ל לת"ק דמותר אבל בחמץ גמור גם ת"ק כהרא"ש ס"ל דאסור באכילה ומ"מ לק"מ אד' ר"ת אלא דמ"מ יל"ד דתנא תנא זה הכלל כל שהוא מין דגן ה"ז עובר ובשלמא לרש"י דעובר היינו בב"י שפיר כלל תנא כל שהוא ממין דגן אבל לר"ת דה"ז עובר ר"ל באכילה אבל בבל יראה אינו עובר תינח בהנך דמצי תנא אבל בזה הכלל ל"ש למתני הכי ונ' דבכ"מ דתנן זה הכלל ע"כ אתא לאתויי ומאי מייתי לן תנא דידן בזה הכלל ונ' דלד' תוס' לפי"מ שפי' רש"א לא פליגי ר"א בתכשיטי עם ת"ק בנוקשה ע"י תערובות כד' הר"ן ורז"ה כ"א במאוס פליגי א"כ שפיר י"ל דזה הכלל אתי לאתויי נוקשה ע"י תערובת וה"ק ל"ד נוקשה בעינא וחמץ ע"י תערובת כ"א אפי' נוקשה ע"י תערובת ושפיר קאמר דה"ז עובר אבל בל יראה ליכא וי"ל בזה ק' תוס' לקמן ע"ד ר' יושע שמק' למה מנו את אלו והק' תוס' הרי איצטרך למעוטי תכשיטי נשים אבל למ"ש קו' ר' יושע הא כיון דזה הכלל מרבה אפי' נוקשה ע"י תערובת ולמה מצו חכמים את אלו דהו"ל רק נוקשה בעינא וגמור ע"י תערובת דמ' מקשה ע"י תערובת לא וא"כ סיפא סותר לרישא וע"ז תי' דאיצטרך מ"מ לממנינהו משום שיהא בקי בהן ובשמותיהן:

ד"א ביישוב ק' תוס' דהאי זה הכלל ר"א קאמר לי' ומייתי ראי' לאפוקי מת"ק דמתיר תכשיטי נשים דהרי שנינו זה הכלל וא"כ גם תכשיט בכלל וע"ז מק' לו ר' יושע לדבריך דגם תכשיטי נשי ם בכלל למה מנו חכמים את אלו ומשני משום שיהא בקי בהן ומ"מ לא קאי כ"א אתכשיטי נשים וג"כ עד"ז לק"מ אד' ר"ת דשפיר תנן עובר דוקא דלאו בני מיכל אבל בל יראה ליכא:

ועתה נבא לד' רש"י בע"ה הנה עיקר קו' תוס' דמהיכי תיתי שיהי' עובר בבל יראה י"ל דהא מלתא תלי' בפלוגתא דב"ש וב"ה בריש ביצה גבי שאור בכזית אי ילפי' ביעור מאכילה ומאחר דקיי"ל כב"ה דילפינן ביעור מאכילה גם לענין בל יראה ילפי' דכל שאסרה תורה באכילה עובר עליו בבל יראה אפשר דטעמא דב"ה משום דמקשי' רחמנא בחד קרא שאור לא ימצא כי כל אוכל מ' דביעור ואכילה חד דינא אי' להו ואמנם הרא"ש הביא עוד קו' על רש"י דמ' סיפא מפ' לרישא מדתנן הרי אלו באזהרה רישא לענין בל יראה מיירי וי"ל אדרבא ה"פ דמתני' ואלו עוברין בבל יראה וא"כ כיון דגם באילו דין חמץ למה נמנו ומשני תנא הוא דנמנו משום דהרי אלו לענין באזהרה ואין בהם כרת להא מלתא נמנו אבל לענין בל יראה זו"ז שוין:

והנה ד' הרמב"ם בין בפי' המשנה בין בה' חו"מ כרש"י דעוברין היינו בבל יראה שכ"כ פ"ד מחו"מ תערובת חמץ כגון כותח הבבלי וכו' עוברין עליו בבל יראה ודייק הטור סי' תמ"ב מדבריו אלו דס"ל להרמב"ם הל' כר"א ונדחק הב"י בכוונתו ונ' לבאר דהנה הכ"מ פ"א מחו"מ פי' שם ב' פירושים בד' הרמב"ם לפי' הא' ד' הרמב"ם דפלוגתת ר"א וחכמים בכזית כא"פ ובבטלה דעתו קמיפלגי דר"א דרש כל לרבויי אף דבטלה דעתו ולמלקות דווקא ורבנן לא דרשו כל ומשו"ה פטרי דבטלה דעתו ופסק הרמב"ם כר"א ופי' אחר דר"א דריש כל אף אפחות מכזית בכא"פ ורבנן לא דרשו כל ופטרי בפחות דווקא ופסק הרמב"ם כחכמי'. וצריך לבאר לפי' שני זה פלוגתת ר"א ורבנן דתרווייהו ס"ל כד' הר"ן והרז"ה דמכי כל אוכל חמץ ממעטין תערובת כל אוכל ולא כל חמץ ותרווייהו ס"ל דכל לרבויי אתי' אלא דר"א ס"ל כל מחמצת אתא לרבות אפי' פחות מכזית בכא"פ דליותר מכזית בא"פ לא איצטרך דבכל התורה אסור ואתא כי כל אוכל למעוטי מכרת ורבנן ס"ל דכי כל אוכל בא למעוטי מכרת אפי' כזית בכא"פ ואתא כל מחמצת לרבויי למלקות וע' לפנינו ומעתה נ"מ בין הני ב' פירושים לענין בל יראה דאי פסקי' כר"א א"כ כיון דגלי לן קרא דגם כזית ביותר מכא"פ מקרי חמץ ונהי דמעטי' אח"כ מכרת למה לא יחייב בבל יראה משא"כ אי פסק הרמב"ם כחכמים א"כ חזי' דמיעט הכ' תערובת משאר חמץ א"כ אדרבא גלי לן קרא דאחמץ בעין דווקא קפיד קרא שפיר ק' קו' התוס' נהי דאתרבי למלקות אאכילה מנ"ל דגם לענין בל יראה אתרבי והן הן ד' הטור בד' הרמב"ם פ"א שפיר י"לפ בו דרכים י"ל דפסק כר"א וי"ל דפסק כחכמים אבל מדכ' דעובר בתערובת חמץ על בל יראה שפיר יש לדייק דס"ל הל' כר"א דאי כחכמים נהי דאתרבי תערוב' למלקות אאכילה דלמא לענין בל יראה לא אתרבי כיון דמעטי' קרא משאר חמץ לענין כרת וכמו"ש וע' עוד לפנינו. אמנם במ"ש הכ"מ דאי הרמב"ם פסק כר"א ס"ל דבבטלה דעתו קמיפלגי יל"ד א"כ ד' הרמב"ם דדוקא אם אכל כל הג' בצים הוא דחייב וק' מ"ש בפ' ט"ו מה' מ"א כ' ג' דינים דהיינו חלב לתוך גריסין בכא"פ אם אכל כל הג' ביצי' לוקה ואם לא אכל כל הג' ביצי' אינו לוקה אבל אסור מה"ת כמו ח"ש עיי"ש בדברי' אבל אם לא הי' כזית בכא"פ היינו טעמו ולא ממשו אסור מד"ס וכאן לא כ' אלא אם לא הי' כזית בכא"פ אינו לוקה אבל אם הי' כזית בכא"פ ולא אכל כל הג' ביצים דין זה לא כ' כלל אנא ש"מ דגם הרמב"ם ס"ל דר"א ורבנן בהיתר מצטרף לאי' קמפלגו כפשטא דהש"ס ומ"ש הרמב"ם אם אכל מן התערובת כזית בכא"פ אינו רוצה לומר שיאכל כל הזית כ"א מן התערובת כזית כא"פ אכל כזית א' ולהכי לא פטר הרמב"ם ממלקות אלא כזית ביותר מכא"פ וא"ש דאצטרך הרמב"ם קרא דמחמצת להיתר מצטרף לאי' ואמנה מדאיצטרך בחמץ קרא להיתר מצטרף למי' ע"כ משרת לאו להיתר מצטרף לאי' דרשי' דאל"כ למה לא נגמר חמץ מהתם והיינו דפסק הרמב"ם בה' נזירות דלא אמרי' היתר מצטרף לאי' ואף די"ל מנזיר לא גמרי' משום דהו"ל נזיר וחטאת ב' כתובים אמנם א"כ טע"כ מגיעולי נכרי' ילפי' וזה א"א דקיימ"ל לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא וקדירה בת יומא נמי פגמא פורתא ומ"מ טעם הרמב"ם בחמץ משום היתר מצטרף לאי' אבל אם אכל כל הזית כא"פ אפי' כרת חייב ובכל אי' נמי חייב וזה המחוור בכוונ' ופי' ד' הרמב"ם:

אמנם עדן לשונו צריך ביאור שכ' שנא' כל מחמצת לא תאכלו דמ' כולי' קרא דרוש ר"א לתערובת וכן מורה בהדיא לשונו במנין המצות ובגמ' מפיק לי' לגופי' דקרא לנתחמץ מחמת ד"א ור"א מכל יליף ותו ק' כיון דעכ"פ מהאי קרא ילפי' לנתחמץ מחמת ד"א א"כ הו"ל לאו שבכללות והיאך כ' הרמב"ם שלוקין וכ"ת קו' זאת ק' גם לר"א ר"א עירובו בלאו קאמר וממאי דלוקין על לאו זה וכצ"ל לר"י בפ' כל שעה דילפי' מהאי קרא חמץ לאחר זמנו לנתחמץ מחמת ד"א דג"כ אולי אינה לוקה ונ' דד' הרמב"ם דהא לא מיקרו לאו שבכללות דכיון דאי' ועונש חמץ שנתחמץ מחמת ד"א בהדי' כ' כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אלא דלא ענש הכ' אא"כ הזהיר הכ' לא היה כ"א רמז בעלמא ועיקר קרא לר"י לחמץ לאחר זמנו ולר"א לתערובת חמץ ודוגמא לדבר לאו דאלקי' לא תקלל דעקרו לקללת דיין ומ"מ איצטרך קרא לאזהרה למקלל השם ומ"מ לא מקרי לאו שבכללות משום דעונש על קללת השם שמענו והכ' דכוותא. ואמנם הא דאמרי' דר"א מכל הוא דדריש ולא מוקמי' כולי' קרא דמחמצת לתערובת היינו דלמא ר"א כר"י ס"ל ואצטרך קרא לחמץ לאחר זמנו ומשו"ה קאמר דר"א דריש מכל וכן הא דאמרי' רבנן כל לא דרשי היינו ג"כ אי ס"ל כר"י דבעי' קרא לחמץ לאחר זמנו וכדמק' הש"ס אר"ש פ' כל שעה האי קרא דכל מחמצת מאי עביד לי' ה"מ לשנוי דאיצטרך קרא לתערובת אלא דילמא ר"ש כחכמי' ס"ל ומוקי לכולא קרא לנתחמץ מחמת ד"א לאזהרה אמנם למסקנא מ' לי' להרמב"ם דכיון דקיי"ל כר"ש בחמץ לאחר זמנו קיי"ל כר"א דהאי קרא דמחמצת אתיא לתערובת חמץ ולא כחכמים דמסתברא דחכמים כר"י ס"ל דעיקר קרא לחמץ לאחר זמנו ולא מייתר להו כ"א כל וכל לא דרשי אבל לדידן דלא קיימ"ל כר"י לא מסתבר לאוקמי כולה קרא רק לאזהרה לנתחמץ מחמת ד"א כ"א אוקמי' קרא לתערובת ומשו"ה פסק הרמב"ם כר"א בתערובות אף דלא פסק כוותי' בנוקשה:

וא"ש בזה ג"כ קו' הלח"מ מ"ש דהכא מלקי' אכל ובח"ש קיי"ל כר"י דאסור ואינו לוקה והנה תי' הא' של הלח"מ דהתם איצטרך קרא לכוי צ"ע דאדרבא לכוי וודאי לא אצטריך דאיצטרך קרא לספיקא הכי איתא בהדי' ביומא ואמנם למ"ש א"ש דבאמת מה"ט לא כ' הרמב"ם דמכל מלקי' כ"א דהכא מלקי' לי' משום קרא דמחמצת גופא וכמו"ש:

אלא דמ"מ בה' אי' מזבח כ' הרמב"ם דלוקה על תערובת חמץ מדרשא דכל הרי דמלקי' על כל ונ' דהתם ע"כ אצטריך לד' הלח"מ בתי' שני אקו' דח"ש דדייקי' בח"ש לא מלקי' משום דכיון דכ' קרא ל' אכילה גמירי דאכילה בכזית וע"כ כל לאי' ולא למלקות וא"כ אבל תקטירו ג"כ ל"ק דהתם לא כ' ל' אכילה:

ואמנם הלח"מ כ' ליישב אפי' אי הרמב"ם פוסק כרבנן דע"כ לא דרשו רבנן כל היכא דהסברא מתנגדת וכד' תוס' משא"כ התם כיון דמכי כל ידעי' מקצתו דגם רבנן דרשי כי כל שוב דרשי' כל גם לתערובת דכיון דמקצתו בלאו גם עירובו שוב מסתבר וק' הא כיון דרבנן דווקא כי כל דרשי היכא אי' לן שוב שום דרשא לתערובת ונ' כוונת הלח"מ דכ' כי כל שאור וכל דבש והו"מ למכתב כי כל שאור ודבש וכל למה לי אלא ש"מ לדרשא והיינו דגם לרבנן מרבי' מני' עירובו משום דמכי כל ילפי' מקצתו:

ואמנם אי ק' לד' הטור הא ק' כיון דמהא דעובר על בל יראה בתערוב' מוכח כר"א דתערוב' באזהרה למה לא מק' הש"ס מיד ארישא אלו עוברין מאן תנא כיון דהא בהא תלי' ונ' דבס"ד הוה ס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אר"א ס"ל דעובר בבל יראה וטעמא דפטרי מלאו משום דמ' להו אכל לא מלקי' ומ"מ חמץ מיקרו ועבר עלי' בבל יראה אמנם למסקנא דטעמא דרבנן דלא מקרי חמץ משום דממעיט מכל אוכל ולא כל חמץ שפיר א"ל דלרבנן עבר עני' בב"י אף דכ' כל כיון דבהדי' אימעיט אאי' אכילה אתרבי ולא לב"י ושפיר דייק הטור מד' הרמב"ם וכמו"ש לעיל:

והנה ד' הרמ"ך הובא בה"ה ובכ"מ דכוונת הרמב"ם אפי' ליכא כזית בכא"פ עובר בב"י וצ"ע הרי לד' הרמב"ם פט"ו מה' מ"א כזית יותר מכא"פ הו"ל טעמו ולא ממשו וא"כ מדאוריי' אפי' באכילה שרי והיאך שייך לומר דעבר עלי' בב"י ונ' ד' הרמ"ך דר"א וחכמים ביותר מכזית בכא"פ פליגי דר"א ס"ל אף דבכל התורה מותר הכא קאסר רחמנא בלאו ורבנן לא דרשי כל וס"ל בד' הרמב"ם דהרמב"ם פסק כחכמים ומשו"ה בעי כזית כא"פ וע"ד שפי' הכ"מ לעיל פ"א ואמנם מ' לי' להרמ"ך ע"ד שכ' הק"נ ליישב ד' הרא"ש בשמעתין דאף דרבנן לא דרשו כל היינו ללאו דוקא אבל אי' דאוריי' וודאי דאיכא כי היכי דלר"י ח"ש אסור מה"ת ולא לקי מדרשא דכל ה"נ יותר מכזית בכא"פ מכיון שהוא כן א"כ נהי דבשאר אי' כזית ביותר מכא"פ מדאוריי' בטיל ושרי לד' הרמב"ם מ"מ בחמץ גלי לן קרא דאינו בטל והוה כח"ש לענין אכילה אמנם לענין בל יראה כיון דעכ"פ לא בטל ויש כאן כזית שפיר עבר עלי' בבל יראה ז"נ ד' הרמ"ך ומ"מ הכ"מ דמ' לי' דהרמב"ם פסק כר"א וא"כ בכא"פ פליגי וכמו"ש הכ"מ אבל ביותר מכא"פ חמץ ישוה לשאר אי' וא"כ היאך הסכים כאן לד' הרמ"כ וצ"ע. ודע דהך סברא דרבנן ג"כ דרשי כל אלא דס"ל דלא מלקא אדרשא דכל יל"ד עלה דא"כ דרבנן כל דרשי מאי מק' הש"ס לקמן ורבנן דלא דרשי כל נשים מנ"ל הרי באמת דרשו כל אלא דנא מלקא עלה וצ"ל דבאמת הו"מ הש"ס לשנויי הכי אלא דהוה ק' לן תינח לר"י דדריש כל אבל לר"ל דלא דריש כלל נהי דס"ל כרבנן מ"מ נשים מנ"ל ולוה תי' הש"ס דרבנן כי כל דרשי וא"ש גם לר"ל אמנם בעיקר קושיין הרי לר"י לכ"ע ח"ש אסור מה"ת וכי נימא דר"י כתנאי אמרה למלתא י"ל דילד"ק התם בהך דר"י כיון דר"י מייתי סייעתא מדרשא דכל ל"ל הך סברא דחזי לאצטרופי א"ו ר"י ס"ל כרבנן דהכא דלא דרשי כל ואמנם אשמעי' ר"י דרבנן דווקא היכא דליכא סברא הוא דלא דרשי משא"כ התם דאיכא סברא דחזי לאצטרופי משו"ה גם רבנן מודו דדרשי' כל משא"כ בעלמא:

תוס' ד"ה אלו עוברין וגם רי"בא דקדק יל"ד מאי ל' וגם אטו הריב"א הביא ראי' לפירש"י וק' עוד יותר דהרא"ש הביא הרי"בא דקדק כן מדלא קתני עוברי' עליהן א"כ אדרבא דיוק הריב"א דלא כפירש"י ונ' דבאמת וודאי יל"ד אד' רש"י למה לא תנן עוברין עליהן וא"כ מ' יותר דר"ל עוברין מן העולם אמנם גם ל' עוברין מן העולם אינו מדוקדק דהו"ל למתני מתבערין כדתנן במס' שביעית ואלו מתבערין בשביעית א"ו תנא חדא מגו תרתי קמ"ל חדא דעוברין על אלו בב"י ותו קמ"ל דלאו דבל יראה ניתק לעשה דתשביתו ואם עובר החמץ מן העולם פטור מלאו דבל יראה ולהכי קתני ל' דמשתמע לתרי אנפי וז"ש וגם הריב"א דקדק דוודאי מדלא קאניס עלי' ר"ל עוברין מן העולם ואמאי קתני ל' עוברין א"ו לאשמעי' דגם בב"י עובר:

וע' ברא"ש מ"ש נ"מ בין רש"י וריב"א לר"ת ואמנם התוס' ריש מכלתין דחו ד' הרא"ש מדתנן שיאור ישרף והאוכלו פטור א"כ ס"ל לתנא דמתני' דנוקשה פטור ומ"מ ישרף והמ"א סי' תמ"ב כ' ליישב ד' הרא"ש דלמא מתני' דשיאור ביו"ט איירי דע"כ מניחה עד שתחשך דהרי אסור לאפותה וממילא תשרף משום חמץ ומלבד דיק' אטו מתני' ביו"ט דווקא מיירי אדרבא מ' דבחו"ה מיירי דכיון דביו"ט מניחה עד שתחשך ותחמיץ א"כ חמץ ישרף ולא לשיאור:

ונ' ליישב ד' הרא"ש בד' אחר דבפ"ק דחולין איבעי' דלא איפשטא אי שיאור לר"י ספיקא דהיינו ס' חמץ ס' מצה או ברי' הוה וא"כ אי שיאור לר"י ספיקא שפיר תשרף משום ס' חמץ והאוכלו פטור משום ס' מצה וכשם דהש"ס לא אפשיט לי' מאי דעתי' דר"י ה"נ אנן לא מצי למפשט ממתני' דשיאור מידי:

ועתה נבא לבאר מתני' בס"ד דהנה מדתנא תנא דידן בתחלה תערובת חמץ ובתר הכי נוקשה לכאו' ראי' למ"ד תערובת עדיף מנוקשה דהשתא מתני' לא זו אף זו תנן משא"כ למ"ד נוקשה עדיף הו"ל זו ואצ"ל זו ואפכא הו"ל למתני וכבר עמד ע"ז במ"ל פ"א מה' חו"מ והנה לכאורה לד' תוס' מה שפי' רש"א וע' לפנינו לקמן דפליגי ר"א בתכשיטי נשים עם הת"ק משום דמאיס ותרווייהו מודו דהוה נוקשה א"כ י"ל דתני נוקשה לבסוף משום דפלוגתא דר"א עלה קאי משא"כ לד' הר"ן והרז"ה דפלוגתא דר"א ות"ק בנוקשה ע"י תערובת ע"כ גם ארישא שייכא הך פלוגתא וליישב קו' זו נבאר תחלה פלוגתת ר"נ ור"י דמ"ס תערובת מסתבר טפי ומ"ס נוקשה מסתבר טפי בניישב ג"כ קושי' המ"ל כיון דלית לן כ"א חד קרא א"כ תרוויי' נוקשה ותערובת היאך מצי' למילף ונ' דקו' זו יישב רש"י לקמן במ"ש ונוקשה ילפי' מכל מחמצת מרבויי' דכל כונתו דתרוויי' י"ל דדרשי' קרא דמחמצת גופא או לתערובת או לנוקשה ורבויא דכל אפקי' לאידך או לנוקשה או לתערובת ומאן דס"ל תערובת מסתבר היינו דדריש ל' מחמצת דמ' טפי תערובת וע"ד שכ' הרז"ה דכי היכי דמחמצת קמא מפקי' לי' לנתחמץ מחמת ד"א ה"נ מסתברא למדרש גם מחמצת בתרא לדומה מיהת לנתחמץ מחמת ד"א והיינו תערובות משא"כ נוקשה וא"כ אפי' מאן דלא דריש כל אי' לי' קרא לתערובת ורבוי' דכל לנוקשה. אמנם מאן דס"ל נוקשה מסתבר למילף ממחמצת ה"ט דס"ל ממלת מחמצת ליכא לדיוקא מידי כ"א דבר הלמד מענינו דרשי' התם כ' שבעת ימי' שאור לא ימצא בבתיכם ושאור הוא דבר המחמץ ד"א וע"ז כ' קרא כי כל אוכל מחמצת היינו שנתחמץ מן השאור אמנם בקרא בתרא כ' כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותי' תאכלו מצות ומאחר דנוקשה לאו מצה הוה ושפיר ילפי' לה ממחמצת ואמנם אי ק' הא ק' הרי האי קרא אצטריך לאזהרה לנתחמץ מחמת ד"א כדקאמר הש"ס וא"כ נהי שכ' לעיל דתרוויי' ש"מ מ"מ בשלמא תערובת ונתחמץ מחמת ד"א דמי להדבר ושייך תרוויי' ש"מ משא"כ נוקשה:

ואמנם יש לעורר עפ"י מ"ש תוס' פ' השוכר בע"ז נדחות ד' הר' יוסף דמפ' דלעולם טע"כ דאו' ומ"מ לקי משום דילפי מגיעולי נכרי' דלא הוה כ"א עשה וכ' תוס' דלא היא כ"א כיון דגלי לן קרא דטעם כעיקר שוב אמרי' הדרא לאי' קמא ולקי והביאו ראי' מפסולי מוקדשין והר"ש במס' טבול יום דחה ראיתם עיי"ש ומ"מ ק' ע"ד תוס' משמעתין דלמה לן אזהרה כלל לנתחמץ מחמת ד"א כיון דגלי לן קרא דחייב עלי' א"כ אהדרי' לאי' וא"צ אזהרה מיוחדת וצ"ע ומ"מ י"ל דבאמת ר"נ ור"י בהא פליגי מאן דיליף תערובת ממחמצת היינו משום דס"ל כסוגי' הש"ס וכד' הר' יוסף דמ"מ אצטריך קרא לאזהרה לנתחמץ מחמת ד"א אלא דתרתי ש"מ אבל דומיא מיהת בעי' ומאן דס"ל נוקשה עדיף ס"ל כד' תוס' דלא אצטריך אזהרה כלל לנתחמץ מחמת ד"א ושפיר מוקמי' האי מחמצת לנוקשה דבר הלמד מענינו דומי' דבכל מושבותי' וכמ"ש מ"ע לפי פשט הש"ס:

אמנם ליישב קו' ממתני' י"ל דר"נ ור"י פליגי בפי' פלוגתא דר"א ורבנן מאן דס"ל נוקשה עדיף היינו משום דמ' לי' דפלוגתא דר"א ביותר מכא"פ דבכל התורה שרי מדאו' והכא מפיק לי' ר"א מכל לאסורא וא"כ חידוש הוא שחדשה תורה ובודאי נוקשה מסתבר טפי משא"כ מאן דס"ל תערובת מסתבר טפי ס"ל דפלוגת' בכא"פ או בהיתר מצטרף לאיסור או בבטלה דעתו וא"כ אי' דאוריי' וודאי איכא דח"ש אסור מה"ת אלא דגלי לן קרא דחמץ לר"א למלקו' וא"כ נוקשה הוה חידוש טפי והנה אמרי' לקמן בהדי' דבכותח הבבלי וד' רש"י לקמן דכל ד' מיני מדינה הוי הכי וע' לפנינו הוה כזית בכא"פ ורבנן משום דבטלה דעתו פליגי אדר"א ומעתה לענין בל יראה ע"כ גם רבנן מודו דהרי איכא כזית בכא"פ ולא נתבטל ולפ"ז מתרץ קו' דהא דס"ל לר"נ נוקשה עדיף היינו דעדיף מיותר מכא"פ אבל מכותח הבבלי וודאי לא עדיף ומעתה הא דנקט תנא תערובת ברישא משום כותח הבבלי דלכ"ע עובר בבל יראה ומדתני כותח הבבלי קמסיים תו לכולא מילתא דתערובו' אף דנוקשה עדיף:

ר"א אומר ע' תוס' לכאו' דברי' בשטת רש"י וריב"א דעוברין היינו בל יראה ושפיר ק' להו כיון דלר"א נוקשה בעיני' בלא כלום היאך יתכן שיעבור בבל יראה אבל לר"ת דס"ל עוברין היינו לאו בני מיכל א"כ מאי ק' להו וכ"ת סיפא ק' להו דתנן הרי אלו באזהרה אטו אסיפא קאי ר"א ארישא קאי ואמנם כד דייקת גם לד' רש"י וריב"א לק"מ דע"כ לא שמעי' לר"א דקאמר אלא דנוקשה אינו בלאו אבל מדאוריי' אסור ושפיר שייך בל יראה ונ' דאדרב' לר"ת הוא דק' להו טפי דכבר דקדקנו לעיל כיון דעוברין היינו לאו בני מיכל א"כ מ"פ ת"ק ור"א בתכשיטי נשים אטו לת"ק אפי' באכילה שרי אע"כ לר"ת עיקר פלוגתיי' בסיפא לענין הרי אלו באזהרה דת"ק ס"ל תכשיטי נשים אינן באזהרה ור"א ס"ל דאיתנן באזהרה ושפיר מק' תוס' דר"א אדר"א:

זה הכלל כ' רש"י מין דגן חטים וכו' נ' כוונת רש"י דלכאור' ר"י לא מק' אלא למה מנו חכמים אלו ואנן ק"ל איפכ' למה תנן זה הכלל ונ' דאתא לאשמעי' דלעיל ס"ל לריב"נ אורז חייבין על חימוצו כרת וחכ"א אין זה חימוץ אלא סרחון והי' אפשר לומר דל"פ חכמים אלא לענין כרת אבל מודו דאף דלא הוה חימוץ מ"מ נוקשה הוה ומאחר דנוקשה עוברין עליו גם אורז עוברין עליו לזה קאמר תנא זה הכלל כל שהוא מין דגן פי' ה' מיני דגן ר"ל לאפוקי אורז דאפי' נוקשה לא הוה:

ואין בהם כרת כ' רש"י אבל לאו יש באכילתו נ' דכ"כ רש"י דלא נטעי ונימא דארישא אלאו דבל יראה קאמר הרי אלו באזהרה ומאכילה לא קמיירי וא"כ לא מק' הש"ס מידי מאן תנא דהתם באכילה פליגי לזה כ' דס"ל ואין חייבין כרת מוכח דלאו י"ל בהן ומדכרת לענין אכילה מיירי גם לאו לענין אכילה קאי ושפיר מק' הש"ס:

קומניתא דאומנא כ' רש"י הא שנתעפש בתוך הכותח נ' שכ"כ רש"י לדחות ד' הברצלני ברא"ש ר"פ כל שעה שהביא ראי' מכותח הבבלי דפת שנתעפש קודם זמן אי' אף דמותר בהנאה אסור באכילה והביא ראי' מכותח הבבלי וק"נ שם נדחק בכוונתו אמנם כוונתו פשוטה דכולא מלתא דכותח הבבלי משום קומנייתא דאומנא והיינו פת שנתעפש והרי הפת עצמו מותר באכילה אלא ש"מ דבאכילה אסור ואמנם רש"י בא לדחות זה וכ' דודאי נתעפש הפת קודם שניתן לכותח לא הי' אוסר הכותח אלא דבתוך הכותח נתעפש ובתוך הכותח אין העיפוש פוסלו מאכילה ולהכי חל עליו איסור:

אמנם יל"ד בד' הרב ברצלינו במ"ש שם לחלוק על הי"א דמורייס כמסקנת הק"נ דע"כ הדברי' מד' הברצלוני דהרא"ש ר"פ אלו עוברין י"ל שיטה אחרת ומ"מ מסיק שם דאו' שאני משום דאורחי' למיכלא הכי וא"כ מאי ראי' מייתי מכותח הבבלי לפת שחרכו ונ' דהברצלוני לנפשי' לא מחלק כלל בזה כ"א דייק כהרא"ש מדקאמר רבא מותר בהנאה אסור באכילה אלא דהני י"א לית להו האי דיוקא וס"ל דהא דנקט רבא מותר בהנאה משום דלא חזי לאכילה ולטעמיי' השיב לי' הברצלוני כיון דבמורייס חזי' דחזי למיכל ואמאי לא קאמר שוב רבא מותר באכילה אלא ש"מ דאסור. והנה בעיקר קושי' מ"א תמ"ב ע"ד הר"ב בזה נא הבנתי אטו תערובת חמץ לר"ש לאחר הפסח אסור באכילה הרי בהדי' כ' המ"א תמ"ב דמותר באכילה ואמנם מ"ש הרא"ש דאף דלא חזי לאכילה כיון דאיהו אכל לי' לדידי' חשיבה אכילה למד כן מדרבא פ' שבועות שתים לפי גיר' הרא"ש שם שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ע' ברא"ש שם מוכחא סברא זו אבל לגרסתינו שם יש לדחות:

שכר המדי ע' ברא"ש וכן פירש"י לקמן בסוגיין דהיתר מצטרף וס"ל לרש"י דקו' הש"ס מכל ד' מיני מדינה הי' אמנם ג"ז אין ראי' די"ל אדרבא ס"ל מדלא פריך הש"ס כ"א מכותח הבבלי ש"מ דאינך אין בהם כזית בא"פ ובאמת תי' רש"י לקמן ק' להבין וד' רש"י בשמעתין גבי שכר המדי לאו דווקא הם:

תוס' ד"ה טיפולן ע' רש"א והב"ח בהגהותיו לש"ס פי' פי' אחר בד' תוס' ע"ד רש"י ולקמן אי"ה נביא ראי' לד' רש"א ואמנם פי' רש"א בפלוגתת ת"ק ור"א הוא דוחק גדול כל כי האי לא הוו שתקי תוס' מלפרש ולזה נ' דבאמת ל"פ כ"א בהא אי נוקשה כי האי דמאיס אסו' או לא ות"ק מתיר ור"א אוסר ואמנם אי הוי נקט ת"ק טפולן של בנות עשירים ס"ד דאפי' בפנים של מטה דמאיס בכלל להכי נקט שמשיירות לבנות עניים ובנות עניי' די להם אם מטפלי' פני' של מעלה ופני' של מטה טופלת בסיד כדלקמן ואמנם ר"א אי הוה נקט טפולן של בנות עשירים שוב הוה ס"ד דת"ק גם בפני' של מעלה חולק וקולן של סופרין מלתא אחריתי הוא להכי נקט תכשיטי נשים דאין דרך לקרוא בשם זה כ"א טפול פני' של מטה וכמו"ש הב"ח וא"ש הכל:

תוס' ד"ה למה מנו חכמים הנה מד' אלו של תוס' מבואר כפי רש"א דלא ס"ל לתוס' כד' הר"ן ורז"ה דר"א ורבנן בנוקשה ע"י תערובת קמפלגי דאי ס"ל הכי לתוס' א"כ לא מק' מידי הא איצטריך משום תכשיטי נשים כיון דתנא לא נקט כ"א חמץ גמור ע"י תערובת ונוקשה בעיני' מהי"ת נימא דגם נוקשה ע"י תערובת אי' לי' אלא ש"מ לית להו לתוס' ד' הר"ן אמנם ליישב קו' תוס' נ' דלכאו' קשה מאי תי' ר' יושע שיהא בקי בהן בשלמא במיני מדינה א"ש כדמייתי הש"ס דמי שאינו מבבל לא ידע מה הוא כותח הבבלי ומי שאינו ממדי לא ידע מה הוא שכר המדי וכן השאר משא"כ מיני אומנו' מאן לא ידע מה הוא זומן של צבעי' או עמילן של טבחי' דברי' הרגילי' בכ"מ ובכל זמן אע"כ אדרבא קו' ר' יושע לא היא אמיני אומנות דהני אצטריך למנקט לאפוקי מדר"א דאוסר ג"כ תכשיטי נשים משא"כ אמיני מדינה ק' למה הוצרך למנקט כולהו בשמהתהון וזהו תי' שפיר שיהא רגיל בהן.

תוס' ד"ה מאן תנא שאינו בעין שנימוח נ' דרש"י לטעמי' דפסיק בשלהי שמעתין לקמן דטע"כ לאו דאו' כרבנן דכותח הבבלי ורש"י לטעמי' דמפ' פ' השוכר בע"ז דטעמו ולא ממשו היינו היכא שנימוח האי' וא"כ רבנן ג"כ כה"ג דווקא מיירי וי"ל שהביא רש"י כאן להציע זה לפ' מאי דאמרי' לקמן דטעמא דרבנן נהי דאיכא כזית בכא"פ מ"מ בטלה דעתו וזה אסור דס"ל בהא פליגי ר"א ורבנן ולא בטע"כ ואמנם מק' אדרבנן וכי בטלה דעתו מאי הוה למה פטר כיון דכזית בכא"פ דאו' אטו אכילה גסה חשבי' לי' התם קץ באכילתו אבל הכא אדרבא כיון דאכיל לה לא קץ א"ו בטעמא קמפלגי ותרווייהו ס"ל טעם כזית כא"פ דאוריי' ואמנם רבנן הכי קאמרי אי האי זית דרך אכילתו נאכל כא"פ אמרה תורה דלא לבטיל אבל אם כדרך אכילתו נאכל ביותר מכא"פ שוב אמרי' אחרי רבים להטות ובטיל:

וסיים רש"י ותכשיטי נשים נוקשה בעיני' וכו' וק' אמאי נקט רש"י תכשיטי נשים אליבא דר"א דוקא ונ' דרש"י כ"כ להוציא מד' המפו' דפלוגתא דר"א ות"ק בנוקשה ע"י תערובת דהרי חזי' הכא דהש"ס הוצרך ליגע למצוא תנא דס"ל חמץ גמור ע"י תערובת ונוקשה בעיני' ואנן נימא דר"א מוסיף עוד נוקשה ע"י תערובת אלא ש"מ דתכשיטי נשים הוא נוקשה בעיני' אלא דבהא פליגי הני נוקשה דת"ק ראוין מיהת לאכילה ע"י הדחק אמנם הני תכשיטי נשים לאו ראוי' לאכילה כלל ופטר בהו ת"ק ור"א ס"ל אפי' כה"ג הוה נוקשה ואמנם מה"ט הרמב"ם בפי' המשנה י"ל שיטה אחרת בכולא פלוגתא דת"ק ור"א דהני תכשיטי נשים סלת הן וטעמא דר"א דגזרי' דלמא אתי לשרותן ואין זה ענין כלל לא לפלוגתא דתערובת ולא לפלוגתא דנוקשה:

תוס' ד"ה מאן תנא ע' רש"א הנה מה שהק' מהא דמס' בשמעתין דרבנן אי' מיהת אסרו אין זה קו' דע"כ לא פליגי רבנן בתערובת עלי' דר"א אלא בהיתר מצטרף לאי' וא"כ ח"ש מיהת הוה שפיר אסרי רבנן משא"כ בנוקשה יוכל להיו' דלא אסרו ח"ש כלל:

ומה שהק' משיאור ישרף דלמא טעמא דר"י דאמר ישרף משום דמדרבנן מיהת אסור אא"כ מ"ש בשיאור דר"מ דקאמר מותר בהנאה ואסור באכילה דהיינו נותנו לפני כלבו ודנימא דגזר הכסיפו פניו אטו סידוק ואי סידוק גופא ג"כ דרבנן הו"ל גזירה לגזירה ואמנם אכתי י"ל דס"ל לר"י ספיקא הוה ולהכי לא לקי עלי' ומ"מ ישרף:

אמנם אכתי ק' מאין מ' להו לתוס' דאפי' אי' ליכ' ונ"מ דמקשה לקמן בפשיטות ורבנן דלא דרשי כל נשים מנ"ל דלמא באמת דרשי כל אלא דס"ל כר"י בסוגי' דח"ש דאדרשא דכל לא מלקי' אלא ש"מ פשיטא לי' לש"ס חדא מתרתי אי דרשי' כל אפי' מלקי מלקי' ואי לא דרשי' אפי' אי' ליכא וה"ה דמאן דאי' לי' נוקשה ודלית לי' נוקשה בהא פליגי אמנם אכתי ק' אש"ס גופא מנ"ל להק' דלמא באמת הכי אי' להו לרבנן דדרשי' לאי' ולא למלקו' והי' נ' דקו' הש"ס לר"ל דלא דריש כל כ"א לאסמכת' בסוגי' דח"ש אמנם ז"נ דוחק וגם אדעתא דהכי לא דייקי תוס' שוב מידי ולזה נ' דקו' הש"ס הי' כיון דטעמא דרבנן דפליגי עלי' דר"א דלית להו היתר מצטרף לאי' א"כ ע"כ כל לא דרשי דלאי' לא איצטרך דהרי ח"ש אסור מן התורה אלא דאכתי ק' דלמא משו"ה לא דרשי כל להיתר מצטרף לאי' משום דאיצטרך להו לנוקשה ולעולם דרשי' כל אא"כ הרי לקמן בשיטת רב יודא שקלי' וטרי' ולרב יודא תערובת מסתבר טפי מנוקשה ואי ס"ד דרבנן דרשי כל למה לא מפקי לי' טפי לתערובת אלא ש"מ דלא דרשי כל ואכתי ק' דלמא לעולם דרשי כל ולאי' וא"כ לתערובת לא איצטרך דח"ש אסור מה"ת ולהכי מפקי לי' לנוקשה אלא ש"מ מאן דלית לי' נוקשה אפי' אי' ליכא וכדכ' תוס':

באו"ד וא"ת והנה קו' זו הקשו תוס' בחולין ובמנחות בלי שום הצעה והכא דוקא הציעו תחלה הקדמה זו ונ' שכ' כן לדחות תי' רש"י במס' חולין שכ' רש"י דבאמת נוקשה לר"מ חמץ גמור הוא והא דפטר מכרת משום דאינו ראוי לאכילה הוא לדברי' ולמלקות ג"כ אצטרך רבוי משא"כ לכרת לית לן רבוי ומיושב ממילא ק' תוס' ולזה הציעו תוס' הקדמתן וודאי אי נוקשה חמץ הוה שפיר י"ל דמכרת מעטי' רחמנא ולמלקות הדר רבוי' משא"כ השתא דאמרי' דאפי' אי' ליכא אתמהה אטו משום דאינו ראוי לאכילה קצת לא יהא בו אי' הרי מאכילת כלב אכתי לא נפסל אלא ש"מ אדרבא אי לאו דרביא רחמנא לא הוה כלל בכלל חמץ ושפיר ק' להו דלמא דוקא בפסח לא זולת:

רשי' ד"ה שיאור בסוה"ד והאי לאו דנוקשה נפקא לי' וכו' צריך להבין כוונת רש"י בזה והי' נ' דק' לי' לרש"י ז"ל מנ"ל לר"מ למדרש מקרא דכל מחמצת תרתי תערובת ונוקשה לזה כ' רש"י דנוקשה באמת מרבוי' דכל דריש ואמנם עיקר קרא מחמצת בתערובת מיירי וס"ל לר"מ כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר מה"ת ולנתחמץ מחמת ד"א לא אצטריך קרא כיון דגלי רחמנא לענין כרת דל"ש בין נתחמץ מאלי' לנתחמץ מחמת דבר אחר ה"ה לענין אי' דגילוי מלתא בעלמא הוי ולא שייך למימר כה"ג עונש שמענו אזהרה מנין וא"כ אייתר קרא כולי' לתערובת ורבוי דכל לנוקשה וז"ש רש"י ונוקשה מפיק לי' מרבוי דכל ועד"ז היינו יכולין לומר ולפ' פלוגתת רב יודא ורב נחמן דכיון דמאן דאית לי' תרווייהו נוקשה ותערובת ע"כ עיקר קרא מפיק לי' למסתבר ואאידך רבוי דכל א"כ רב יודא ס"ל כיון דקרא קמא אוכל מחמצת ונכרתה מיירי בנתחמץ ע"י דבר אחר מסתבר ג"כ לאוקמי האי מחמצת אתערובת דדמי כ"כ לנתחמץ מחמת ד"א כמו"ש הרז"ה ואמנם ר"נ ס"ל דבר הלמד מענינו מחמצת קמא כ' עם שאור בחד קרא שאור לא ימצא בבתיכם וכיון דשאור אי' משום דמחמץ ד"א מחמצת ג"כ בהכי מוקמי' משא"כ מחמצת בתרא דכ' עם מצות בחד קרא והא נוקשה לאו מצה הוא מסתבר לאוקמא אנוקשה טפי. ואמנם נ' כוונת רש"י ע"ד אחר דמאן דדריש מכל נוקשה ה"ט דתערובת דשמעתין פלוגתיי' בהיתר מצטרף לאי' והייינו דקאמר תערובת מסתבר דהתם אי' דאורייתא איכא לכ"ע דהרי ח"ש אסור מ"ה משא"כ נוקשה הוה אי' חדש ומעתה י"ל דר"מ אליב' דרב יודא ס"ל כקו' הש"ס לקמן דהיינו כיון דגלי רחמנא בנזיר משרת להיתר מצטרף לאי' לר"ע לקמן גם אנו אמרי' מכאן אתה דן לכל אי' שבתורה וא"כ לא אצטריך קרא בחמץ ואייתר לי' כולא קרא לנוקשה וז"ש רש"י דנוקשה יליף מקרא דכל מחמצת ולא מל' מחמצת כ"א כל רבוי' הוא ומרבי' נוקשה מני':

ומעתה עד"ז ג"כ י"לפ טעמא דר"נ דס"ל כמסקנא לקמן דנזיר וחטאת ב' כתובים הבאים כא' וע"כ גלי לן רחמנא דלא נימא בשאר אי' היתר מצטרף לאי' וא"כ נוקשה מסתבר טפי למילף מרבויי' דכל אא"כ יק' שוב תערובת מנ"ל לר"נ אליב' דר"א ונ' דלר"נ האי כל אנוקשה אתי אלא מדלא כ' רחמנא כל חמץ לא תאכלו כ"א כל מחמצת לא תאכלו ומחמצת היינו נתחמץ מחמת ד"א ש"מ גם לרבות תערובת אתי וע"ד שכתבתי למעלה דאף דאצטריך קרא לאזהרה אנתחמץ מחמת ד"א מ"מ א"ש ג"כ לאזהרה לתערובת ויש לכוין זה קצת בד' רש"י שכ' ועל עירובו בלאו מכל מחמצת רש"י ד"ה לענין כרת וכו' ועיי' רש"א ולכאורה גם לד' רש"א ק' מאי מקשה הש"ס דלמא לרבוי תערובת דהרי כ' כי כל אוכל חמץ מ' חמץ בעין וכמ"ש רש"א צ"ל נהי דכ' תוס' דחד קרא איצטרך לדרשא אחרת דהיינו קרא דכי כל אוכל מחמצת ונכרתה מ"מ מקשה הש"ס דלמא איפוך חנא וקרא דכי כל אוכל חמץ אתא לדרשא אחרת וכי כל אוכל מחמצת לרבות תערובת אמנם השתא דאתי' להכי גם קו' הרש"א על הר"ן יש ליישב דהשתא וודאי דדרשי' כי כל אוכל מחמצת אנשים ממיל' מפקי' מכי כל אוכל חמץ כל אוכל ולח כל חמץ משא"כ אי אפיך אנא קרא דכי כל אוכל חמץ אנשים וכי כל אוכל מחמצת לרבות תערובת ולא בא הש"ס כלל לומר דאיצטרך קרא למעט נשים כדס"ד דרש"א כ"א תרווייהו מרבי' אלא אפוך ומ"מ משני הש"ס כיון דכ' כי כל אוכל מחמצת:

רש"י ד"ה כותח וכו' נ' כוונתו ליישב קו' תוס' וקו' רש"א דמאי אולמא דהך ברייתא מבריי' דר"נ ולזה כ' רש"י בריי' דלעיל לא נקטי' אלא עירובו בלאו ושפיר י"ל דה"ה נוקשה אלא משום דרבנן בתערובת פליגי ובנוקשה מודו נקט עירובו משא"כ הך בריי' שלא קיצרה משנתה למימר עירובו בלאו כ"א ביאר בהדי' כותח הבבלי ושכר המדי ש"מ למעוטי נוקשה הוא דאתא והיינו דהאריך רש"י לבאר. ואמנם י"ל קו' תוס' עוד ע"ד אחר דבריי' דלעיל דלא דרשה קרא שפיר י"ל דעירובו לאו דוקא אלא משום דרבנן פליגי בעירובו משא"כ הך ברייתא דדרשה קרא כל מחמצת לרבות הני דחשיב מבואר בהדי' דדוקא אערובו קאי ולא אנוקשה:

גמ' ואלו נוקשה בעיני' ל"ק ש"מ לר"א נוקשה בעיני' לית להו ומכאן הק' הב"י על הטור שכ' כל אלו לר"א בלאו ר"ל כל אלו דמתני' והרי נוקשה לית לי' לר"א ונ' לבאר דהנה התוס' במתני' הקשו האיך נוכל לומר דר"א לית לי' נוקשה הרי מדקאמר אף תכשיטי נשים מדקאמר אף ש"מ דמודה לת"ק ותי' דחד מיניי' ר' אליעזר אמנם לכאו' י"ל דר"א מודה דגם נוקשה עובר בפסח אבל פליג אסיפא דהרי אלו באזהרה וכבר דברנו מזה לעיל אלא דלמ"ש הטור דדוקא לר"א אסור להשהות אלו דמתני' בפסח משום דהם בלאו משא"כ לרבנן ואס"ד דר"א לית לי' אלו באזהרה נא הוה קאמר אלו עוברין ואמנם מבואר ג"כ מד' הטור שם דדוקא לדידן דקיימ"ל כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר בהנאה ע"י תערובת הוא דאצטרך להך סברא משום דבלאו משא"כ לר"י דס"ל חמץ לאחר הפסח ג"כ מדאוריי' אסור אפי' לא הוה נוקשה ותערובת בלאו מ"מ אסור להשהותו שכל דתקון חכמים כעין דאוריי' תיקן והנה בטור לא מ' לי' תי' התוס' דחד מניי' ר"א ומשו"ה מ' לי' דדוקא נר"י אסר רב דרב ס"ל הל' כר"י דחמץ לאחר זמנו אסור מדאו' ומוקי לר"א ג"כ כר"י וס"ל דר"א פליג אסיפ' על הרי אלו באזהרה לגבי נוקשה וברישא מודה דעובר בפסח דהיינו עובר מן העולם משום דאסור בהנאה אפי' לאחר הפסח משא"כ ר"נ לדידן קאמר דקיי"ל הל' כר"ש ואי ר"א נוקשה לית לי' היאך קאמר דנוקשה עובר בפסח וכ"ת לידוק ממתני' גופא אי לאו דאשכחנא בפי' דר"א ס"ל עירובו בלאו היינו מפ' דטעמי' דר"א במתני' משום דכר"י ס"ל אבל עכשיו וודאי מסתבר שלי' לאוקמא מתני' שלא כהל' וכן ל"ק מהך בריי' דהך בריי' לר"י אליבא דר"א מתנייא:

רש"י ור"א עירובו בלאו פשיטא וכו' כוונת רש"י דמאי מק' הש"ס הרי תנא בהדי' קאמר כל מחמצת לרבות עירובו א"ו עיקר קו' הש"ס הא כרת נמי ליחייב ובהא מתיישב דלא מק' הש"ס אר"מ נוקשה מנ"ל ואתנא דמתני' דלמא אי' להו שום דרשא משא"כ לר"א דקאמר בהדי' כל מחמצת וממעט לי' מכרת שפיר מק' הא בכרת ג"כ מחמצת כ':

גמ' ההוא נמי מבעי' לי' לאזהרה כ"כ לעיל שיל"ד לד' תוס' בסוגי' דטע"כ דאמרי' הדרי' לאי' קמא אמאי אצטריך הכא קרא יתירא לאזהרה ונ' דה"ט מדחזי' דבכל לאוי לא נזכר כ"א חמץ דמ' נתחמץ מאליו ואס"ד דנתחמץ מחמת ד"א עם נתחמץ מאלי' חד דינא אית לי' למה כ' רחמנא כלל חמץ לכתוב מחמצת ואנא ידענא נתחמץ מחמת ד"א ונתחמץ מחלי' ממיל' ידעי' א"ו לגלויי לן דיש חילוק בזה נתחמץ מאליו בלאו וכרת ונתחמץ מחמת ד"א בעשה וכרת ונ"מ לענין קרבן ומלקות דבעשה ליתנהו ולהכי אצטרך אזהרה יתירא לנתחמץ מחמת ד"א אא"כ יקשה למסקנ' דבאמת תרווייהו שוין הדרא קו' לדוכת' לא לכתוב רחמנא חמץ כלל וצ"ל דאי הוה כ' רק מחמצת היינו מרבי' גם תערובת לכרת דדמי לנתחמץ מחמת ד"א והשתא דכ' חמץ ידעי' למעוטי תערובת מכרת ועד"ז י"ל קו' הש"ס לקמן עלי' דר"א נילף מכי כל עירובו וקאמר הש"ס קשיא ולא אמר תיובת' וכל קשיא א"ל תירוץ וע"ד שכ' א"ש דאס"ד גם תערובת בכרת הדרא קו' לדוכת' לא לכתוב רחמנא חמץ כלל כ"א מחמצת אלא ש"מ למעט תערובת מכרת. ועד"ז יש ניישב קו' תוס' שהקשו הא תרי כי כל כתיבי הנם מדקשיא לן למה שינה קרא בין חמץ למחמצת ע"כ דיש חילוק בשניי' ע"כ אי לאו דכ' קרא דמחמצת שוב כי כל לרבות נשים דלמא הוה ס"ד דדוקא בחמץ שנתחמץ מאלי' נירבו נשים וכ"ת ח"כ לא לכתוב קרא ההוא רבוי כ"א במחמצת וכי כל אוכל חמץ ל"ל אי לאו דגלי קרא בחמץ דל"ש לרבויי מני' תערובת דכי כל אנשים אתא שוב הוה מרבי' מכי כל דמחמצת תערובת ג"כ לכרת ושפיר אצטריך תרוויי':

תוס' ד"ה סד"א לכאורה י"ל דבאמת מספיקא הוה דרשי' היקשא לחומרא ומ"מ מספיקא לא מחייבינן להו בקרבן דהו"ל ס' חולין בעזרה דדלמא היקישא לקולא ואצטריך קרא לברורי וניחייב בקרבן. אמנם י"ל עוד ד"א דסוגיין דהכא אליבא דר"ש דיליף מהאי קרא פ' כ"ש דחמץ לפני זמנו אינו בלאו מדאוריי' וא"כ האי היקישא ע"כ לקולא וס"ד דלהא מלתא ג"כ לקולא אתקש וכ"ת למסקנ' דאצטריך היקשא לדר"א דכל שאינו באכילת חמץ מנ"ל לר"ש למילף גם לפני זמנו מהאי קרח י"נ ע"ד שכ' ר"י דבאמת אורחא דקרא דסיפא מפ' לרישא ואי לדר"א הרי רישא מפ' לסיפא ומ"מ דר"א שפיר ילפי' כיון דאתקש אין היקש למחצה:

ועד"ז י"ל ג"כ קושי' התוס' ליחייבו נשים בציצית דבאמת התם לאו להיקשא כתיב כ"א לסדין בציצית אלא דבש"ס דערכין מק' מנ"ל לאוקמ' קרא לסדין בציצי' דלמא לפטורי כהני' ודחי לה וממילא מוקמי' לקרא לסדין בציצית ואדרב' ציצית דוחה שעטנז אלא להקישא וכ"ת החי גופא מנ"ל לסדין בציצית דלמא לנשים ל"ק דבנשים אי' לן כללא לחומרא מדר"י השוה הכ' אשה לאיש לקולא מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומסתבר טפי לאוקמי אסדין בציצי':

וע"ד שכ' מיושבי' ד' רש"י פ' האשה שכ' דנשי' חייבות בחמץ מדר"י דהשוה הכ' והק' רש"א בסוגיין הא מכל ילפי' לי' ולמ"ש האי כל לא אצטריך אלא לר"ש דס"ל חמץ לפני זמנו אינו בלאו משא"כ למאן דאי' לי' דקרא לחמץ לפני זמנו וללאו לא אצטריך כל דבלא"ה לחומרא מקשי' וכמו"ש. ובענין קו' רש"א מנ"ל אזהרה לנשים י"ל כיון דילפי' לה מלא תאכל עליו חמץ היינו אזהרתן דלהכי אתי קרא דכל שישנו והיינו נשים:

והנה מסוגיי' זו הק' הלח"מ אד' ה"ה דס"ל הרמב"ם פסק כחכמי' והרי בה' אי' מזבח פסק הרמב"ם דלוקה על תערובת שאור ודבש והיינו לר"א דווקא כדמסקי' הכא ונ' ד' ה"ה דכ"כ מדקאמר הש"ס קשיא כל ק' י"ל תירוץ וי"ל התי' ע"ד שכ' רש"י לקמן בשם י"א דאפי' רבנן דלא דרשי כל וכל דרשי וא"כ לעולם הך בריי' כרבנן ור"א כי כל דריש והתם כ' וכל דבש ומהתם ילפי רבנן לתערובת והנה הרמב"ם בה' נזירות כ' דנזיר ששרה פתו ביין אם יש ביין כזית בכא"פ מפת לוקה משום וכל משרת מ' ג"כ דאי' לי' כהני י"מ דמוכל דרשי' וכדמק' הש"ס לקמן אזעירי באמת הו"מ לתרוצי הכי אלא דלא נחית לחלק בכך כי היכי דמוקי דר"א בקשיא ולעולם לה' ס"ל הכי מדר' אבהו וכמ"ש. ואמנם לאחר העיון שפיר מק' הש"ס דאי טעמא דזעירי משום וכל א"כ מנ"ל להוסיף אדר' אבהו דלמא גם ר' אבהו הכי ס"ל והא דקאמר חוץ מאי' נזיר ולא קאמר שאור דבאי' מזבח לא קמיירי אע"כ זעירי לא מ' לי' דרשא דוכל וטעמא דר' אבהו ממשרת גופא וא"כ ע"כ טעמא דזעירי דכר"א ס"ל וא"ה אפי' חמץ בפסח נמי:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה