אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ב ענינים › בענין התופס לבעל חוב

ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט

ענינים · בענין התופס לבעל חוב

עבודה זרה

ביצה שלהי משילין ב"מ פ"א

וגיטין פ"א לשבועות תרל"א

בע"ה ביצה רש"י ד"ה רגלי מי שנתמלאו לו שנעשה בה שלוחו וזכה לו הנה מאי בעי רש"י בזה רב ששת סבר בירא דהפקירא והמגביה מציאה לחבירו לא קנה דאמרי' בב' אוחזין דהוה תופס לבע"ח ק' ג"כ מה כוונת רש"י בזה כי רש"י בא בב' דיבוריו אלו לחלוק על פי' רשב"ם שהביאו בתוס' דגריס ר"נ סבר קנה חבירו ומשום דלא שייך כאן תופס לב"ח והביא רש"י בזה ב' ראיות נגד דברים אלו דהנה יל"ד מה עלה ע"ד הש"ס כלל לומר דר"נ סבר בירא דשותפי הוא ולא פי' מיד דפליגי במגבי' מציאה גופא ובשלמא לד' רש"י דבאמת ר"נ ע"כ סבר מסוגי' דב"מ דמגבי' מציאה לא קנה חבירו אלא דטעמ' דר"נ מאחר דהמגבי' לא קנה קנה חבירו מן ההפקר ק' לי' לש"ס ל' כרגלי מי שנתמלאו לו דהרי אין הטעם משום שנתמלאו לו כ"א הטעם משום שזכה מן ההפקר ומה"ט לא רצה הש"ס מעיקרא לפ' כן ד' ר"נ עד דלא משכח אתרח אחרינ' משא"כ להרשב"ם דבאמת משו"ה קנה משום שנתמלאו לו ואמאי לא מפ' הש"ס מיד טעמא דר"נ וזה שכ' רש"י כרגלי מי שנתמלאו לו שנעשה זה שלוחו כלומר דל' זה מ' שנעשה שלוחו ועוד בה שנית דאי לא שייך כאן תופס לבע"ח ומ"מ פליג רב ששת מטעמ' אחרינ' ומאי קאמר הש"ס מ"ס בירא דהפקיר' הוא והמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו הא במציאה כי האי דלא שייך חב לאחרים אכתי לא אשכחנ' מ"ד לא קנה אלא ש"מ דגם כאן שייך חב לאחרים והנה צריך ליישב קו' זאת לפי' רשב"ם גם צריך ליישב דהתוס' הקשו לפי' רש"י היאך נאמר מאחר דלא נתכוין המגביה לקנות שיקנה ואנן נק' לפי' רשב"ם דס"ל לרב ששת מגבי' מציאה לא קנה חבירו ומ"מ הממלא מהיכן קנה מאחר דלא מפ' הרשב"ם כר"ת ואם גם נימא דבס"ד הו"מ הש"ס להק' כן אלא דעדיפ' מניה מקשה מ"מ הרי גם למסקנ' ק' ולזה נ' דהנה ה"ה כ' על הא דהרי"ף השמיט פלוגת' דר"נ ור"ש דהיינו משום דכבר ביאר במק"א המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו ומ"מ תמה עליו הרא"ש הרי קיי"ל גם מעינות הנובעים ר"ל של יחיד ג"כ כרגלי כל אדם וא"כ נ"מ לענין מעינות הנובעי' והו"ל להרי"ף להביא והנה קו' הרא"ש יש לתרץ לכאורה דהרי"ף מפ' כר"ת דטעמ' דר"נ משום דס"ל לא קנה חבירו והיינו בחב לאחרים והנה יל"ד מדוע פליג ר"ת ארשב"ם ובאמת כי בב"מ הביא תוס' גם פי' זה של רשב"ם בשם ר"ת ומ"מ הרי האי תי' לכאורה אמתי ומאי ק' להו בגוי' ואמנם באמת יש לחלק בענין זה בין בור לבאר כי בור אם גם יש בו מים הרבה מ"מ סופו להתרוקן ומאן לימא לן דכה"ג לא מקרי חב לאחרים אבל בבאר הנובע וודאי שייך ד' רשב"ם ומעתה מאחר דעל בור של עולי בבל אנו קיימין לא ניח' לר"ת ד' רשב"ם ומפ' כמו שפי' ומעתה ד' הרי"ף כר"ת ואמנם ע"כ ל"פ אלא בבור דשייך חב לאחרי' אבל בבאר הנובע דל"ש חב לאחרים כ"ע מודו דקנה מטעם מיגו וממיל' הוה כרגלי הממלא ולא הוצרך להביא כ"א סתמא דמתני':

והנה עד"ז באמת נבא בע"ה ליישב ד' רשב"ם דבס"ד באמת הוה מ' לן דפלוגת' דר"נ ור"ש בבור והתם שייך חב לאחרים ושפיר קאמר הש"ס רב ששת סבר בירא דהפקירא הוא ומגביה מציאה לא קנה חבירו דהו"ל חב לאחרים וגם לא הי' יכול לע' בס"ד דר"נ מודה אמנם מאחר דלא קיימי' סוגי' בבור ע"כ במעינות הנובעים דדינם כבור פליגי והתם שפיר קאמר ר"נ דקנה דל"ש חב לאחרים ור"ש מ"מ ס"ל דלא קנה דלית לי' מיגו ואמנם מאחר דבמעינות הנובעים של יחיד עסקי' כיון דלא קנה חבירו ממיל' הם כרגלי הממלא דבאמת הם ברשותו ומיירי שבעל הבאר דלה אותם ולמה לא יהי' שלו לאחר שדלה אותן ברשותו נהי כ"ז שהם בתוך הבאר הרי הם כרגלי כל אדם לאחר שדלה אותן בעל הבאר וודאי הן ברשותו:

והנה יל"ד בד' ר"ת שכ' והשתא ניחא ההיא דב"מ דגם הוא לא קנה מה ענין זה לב"מ מה דהוה ק' מב"מ כבר נתיישב מאחר דר"נ גם כאן סבר דלא קנה חבירו ונ' כוונת ר"ת ע"ד אחר דלפי פי' רש"י ק' הרי ר"נ טעמא קאמר התם משום דהו"ל תופס לבע"ח והכא ל"ש זה כמ"ש רשב"ם אמנם לפי' ר"ש ניחא והשתא ניחא לד' ר"ת ההיא דב"מ ר"ל דקאמר ר"נ הו"ל תופס לבע"ח דר"ל דגם הוא לא קנה וכמ"ש:

ויל"ד לפי' רשב"ם א"כ ר"ש ס"ל אפי' היכא דל"ש חב לאחרים מ"מ המגבי' מציאה לא קנה ומדוע נחלקו התוס' בב"מ שם ד"ה ולימא מר מעני לעני מחלוקת על רש"י שפי' דבמיגו פליגי והשיגו תוס' דבחב לאחרים פליגי הרי מודו תוס' דאיכא מ"ד דהיינו רב ששת דס"ל אפי' היכא דל"ש חב לאחרים ג"כ לא קנה חבירו וצ"ל דעכ"פ לר"נ ה"ט והוצרכו תוס' לפ' כן כדי ליישב ד' ר"נ ומ"מ רש"י דפליג וס"ל דטעמ' דר"נ דלית לי' מגו לא מצי לפ' שם כד' תוס' וה"ה לר"ת ע"כ לר"נ בפי' שני שכ' לעיל לר"ת במגו פליגי וכד' רש"י:

רש"י ד"ה במגבי' מציאה אבל משנתנה לו קנאה כדתנן ואם משנתנה לו וכו' יל"ד מאי ראי' הוצרך רש"י להביא ע"ז הרי רש"י בעצמו כ' בב"מ דממ"נ זכה בו המקבל ונ' דרש"י בא ליישב מאין לר"נ למימר דגם המגבי' לא קנה וכ' רש"י דדייק לי' ממתני' דתנן ואם משנתנה לו אמר וכו' לא אמר כלום ומאי בעי תנא בהא דלא אמר כלום א"ו באמת המשנה עצמה א"צ וכמ"ש רש"י דממ"נ קנה אמנם עיקר רבותא הא דלא אמר כלום דהנה המגבי' זה אינו אומר כ"א שהוא זכה בה תחילה ובמתנה נתנה לו ורצה שיחזוק לו טובה ע"ז או אולי יהא שונא לקבל מתנות וע"ז אמר תנא לא אמר כלום אין בדבריו ממש כי אם מהפקירא אתרע ליד המקבל והתינח אם המגבי' לא קנה משא"כ אי כר"ש דהמגביה קנה מאי לא אמר כלום דתנן וזה כוונת רש"י ואמנם ד' ר"ש דאדרבא ה"ק תנא דס"ד מאחר דבאמת זכה המגבי' ושלו היתה עד שנתנה ליד המקבל להימן דבפקדון נתנה לו קמ"ל דלא אמר כלום כ"א מאחר דנתנה לו סתם במתנה נתן לו. וז"נ פי' ד' רש"י במתני' ב"מ שם שכ' אהך סיפא אי קניי' קמא וכו' כ' חדא לר"ש דס"ל קניי' קמא וחדא לר"נ וכ' בכל חד טעמו בצדו טעמא דרב ששת כיון דלא מתכוין להקנות לחבירו ר"ל אף דלא נתכוין לקנות קנה ממילא דלא גריעא ידו מחצירו של אדם שקונה לו שלא מדעתו ואי לא קניי' דלא נתכוין לקנות היינו לר"נ דס"ל דבעי' נתכוין לקנות ומ"מ לא כ' רש"י דברים אלו דקניי' קמא כ"א לרב ששת דהכי ס"ל וכמ"ש רש"י כאן משא"כ בש"ס שם אליבא דר"נ לא כ' רש"י כ"א דגלי דעתי' דאדעתא דהאי אגבהי' ולא אמר כלום היינו אפי' מתנה אין כאן ומשו"ה לא רצה רש"י לפ' דבמתנה נתנה לו וכמ"ש דהיינו לרב ששת:

רש"י בסו"ד ואי' דגרסי ויל"ד הלא עיקר פלוגתא אי קנה המגבי' ואמאי קאמר הש"ס בקנה חבירו קמפלגי ונ' דרש"י יישב זה במ"ש קנה חבירו משנתן לו כלומר דמשו"ה סבר ר"ל דחבירו קנה ולא המגביה דע"י שנתן לו גלי דעתי' דלא רצה לקנות ובע"כ ל"ש קני' ור"ש לא ס"ל הך סברא:

במתני' הי' רוכב ע"ג בהמה כ' הש"מ דבהוה נקט תנא שרואה יותר מרחוק ונ' דבאמת בכיון נקט תנא הכי דקיי"ל ד' אמות של אדם קונות לו כ"ז שלא גלה דעתו דלא ניחא לי' דלקני וא"כ תנא לדיוקא אתא דווקא ברוכב דהיינו חוץ לד' אמות דעדן לא קני לי' ד' אמות הוא דמצי האי אמר אני זכיתי בה משא"כ במהלכין דהיינו תוך ד' אמות דכבר כשראה המציאה ואידך לא ראה קני לי' ד' אמות מדעתו לא מצי אידך אמר אני זכיתי בה אמנם היינו דווקא לר"י דבמציאה לא אמרי' תן כזכי משא"כ לר"נ ור"ח דס"ל גם במציאה אמרי' תן כזכי א"כ כשאמר לו זכי גלי דעתי' דזוכים דחצירו ניחא לי' דלקני בד' אמות לא ניחא לי' דלקני א"כ אין חילוק בין רוכב למהלך ושפיר דייק ר"י דטעמ' דמתנה לאו משום תופס לב"ח כר"ל ור"ח כ"א משום תן לאו כזכי:

וראה את המציאה נ' דמשום סיפא נקט האי לישנא דלישנא מ' שהיתה מציאה מבוררת הכל יודעים שהיא מציאה וא"כ ס"ד דנאמן טפי כשאומר אני זכיתי בה תחילה ודווקא היכא דסבר דמני' נפל ולא ידע כלל בעת הגבהה שהיא מציאה הוא דלא מהימן קמ"ל. והנה בארנו עכ"פ לר"י מתני' מאי קמ"ל אמנם לר"נ באמת מ' לי' דהא גופא קמ"ל דזכיתי בה עכשו קאמר והמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:

מי שליקט פירש"י שאינו בעל שדה וע' ש"מ דס"ל לרש"י דקרא דלא תלקט מפיק לן מהאי מיגו ומ"מ מאי בעי רש"י בזה ונ' דרש"י בא ליישב לן חדא דאמר עולא מעשיר לעני מחלוקת ור"ל דפליגי אי אמרי' תרי מיגו או לא וק' מאחר דמעשיר לעני מציאות רחוק דאם העשיר רוצה לזכות לעני יכול ליתן לו משלו לימא עולא בבעל השדה עני מחלוקת דבעי' ג"כ תרי מגו והוה ורגיל שעני ילקט כה"ג לעני אחר א"ו כה"ג מודה ר"א ותו ל"ל לר"נ למפלג כולי האי לימא דרבנן פליגי במעני לעני משום דכ' לא תלקט אלא ש"מ דר"נ ס"ל ג"כ דבא הכ' להזהיר לעני על שלו והביא רש"י דמסתמא בגמ' דחולין הכי ס"ל והתימא על תוס' גיטין סוגי' דתופס לבע"ח דמ' להו דר"פ קושטא קאמר דקרא להכי אתא וצ"ע:

יתננה לעני הנמצא ראשון ע' ש"מ ומ"מ יל"ד ל"מ למאן דס"ל קנה המגביה וודאי ק' הרי יכול לר"נ לזכות בה לעצמו אפי' למאן דס"ל לא קנה המגביה ג"כ ק' למה לא קיצר התנא ואמר לא זכה לו בשלמא לעולא דמעשיר לעני מחלוקת אבל מעני לעני מודו רבנן אתא מתני' לדיוקא דבמי שאינו יכול לעכב עצמו דהיינו עשיר הוא דלא זכה לעני אבל עני דאם אמרת לא זכה לו מ"מ יוכל לעכב עצמו כה"ג מודו רבנן אבל לר"נ וסייעתי' קשיא ונ' דבפשט ד' מתני' זו נחלקו לד' רש"י בביצה ר"נ ור"ש ר"נ מפ' לה כיון דבעני ג"כ מיירי מתני' דתנא להורות דהמגבי' מציאה לחבירו אפי' המגבי' לא קנה ואי הוה מקצר ושונה לא זכה הייתי אומר לו לא זכה אבל לעצמו זכה קמ"ל באריכו' זה דגם לעצמו לא זכה ור"ש ס"ל כיון דאי פליגי מעני לעני ע"כ מיירי בעני שאינו רוצה ליטול לקט שכחה דאל"כ יזכה בה לעצמו ויתננה לאותו עני ומעבד מצוה בממונו אלא ש"מ דאינו רוצה ליטול פאה ובמה דלקט דליקני וכה"ג וודאי לא קנה המגביה:

רש"י חד מגו מעני לעני כוונת רש"י דלא תימא הלא גם מעני לעני הוו תרי מגו מגו דבעי זכי לנפשי' ומגו דזכי לנפשי' לזה כ' רש"י דמעני לעני מקרי חד מגו דמגו דאי בעי למאן דאי' לי' ומגו דזכי חדא מלתא הוה:

תוס' ד"ה ולימא מר כ"כ במק"א בביצה למעלה דכוונת תוס' להבין פי' רשב"ם דדווקא היכא דשייך תופס לב"ח הוא דפליגי ר"נ ור"ח על ר"י ואמנם לאיזו ענין הוכרחו תוס' להביא מרב חסדא בגיטין הלא גם בשמעתין קאמר ר"נ ורב חסדא הכי ונ' דהיינו דלמא ע"כ לא קאמר ר"נ ור"ח לקמן אלא במגביה לעצמו בלא שליחות ואמנם מתני' דפאה מוקי ר"נ דומיא דמתני' דידן דמיירי בשליחות והתם לית לי' לר"נ תופס לב"ח לא קנה כ"א מטעם דלא אמרי' מגו ומשו"ה פי' רש"י דבמגו קמפלגי והוה א"ש בזה מה דהק' רבא לר"נ דווקא מפועל ולא לרב חסדא דפועל שליח הוה וכמ"ש בש"מ לקמן ורב חסדא מודה בי' אך א"נ דלית לי' מגו הוא דק' עלי' וע"ז כ' תוס' דהרי גם ר"ח דייק למלתי' ממתני' דפיאה והאיך נימא דר"נ ור"ח בפי' דמתני' דפאה פליגי והיינו דהביאו מגיטין אמנם ד' רש"י נ' דאי כד' תוס' א"כ גם ר"ח מוקי פלוגתיי' במעני לעני ור"פ דמוקי התם פלוגתיי' במעשיר לעני כעולא הו"לל דלמא מעשיר לעני אלא ש"מ דגם לרב חסדא אפי' מעשיר לעני מחלוקת ואי לר"נ שוב הוה טעמא משום תופס לב"ח וא"כ ל"ש מעני לעני ל"ש מעשיר לעני הו"לל בקיצור דלמא התם בתופס לב"ח פליגי אלא ש"מ ר"ח לחוד ור"נ לחוד:

אמנם פי' ד' תוס' נ' עד"ז דלכאורה ק' מאי בע"ח שייך כאן בשלמא בעני שייך שפיר בע"ח שהתורה זכתה לו אבל במציאה מאי בע"ח איכא אלא ע"כ משום דאמרי' מגו הו"ל למקבל זכות בגוי' והך מגו משוי לי' לבע"ח אמנם אם גם תופס לבע"ח לא קנה במקום שחב לאחרים ל"מ מיגו. ועד"ז מובנים ד' ר"נ ור"ח דקאמרי מגביה מציאה לא קנה חבירו מ"ט הוה תופס וכו' וק' בשלמא התם לא קנה דל"ש מגו משא"כ במציאה דשייך מגו א"ו משום דהך מגו לא מהני כ"א לשוויי' בע"ח שפיר קאמרי ר"נ ור"ח:

אא"כ ק' טובא לשטת רש"י ונ' בניישב תחלה ד' רש"י שכ' לקמן אהא דר"נ ור"ח שלא עשאו הנושה שליח לתפוס ותמהו עליו בתוס' ויותר ק' מזה שרש"י בעצמו כ' כדאמר בכתובו' ונ' בניישב תחלה ד' הרי"ף בתשובה שהביא הרא"ש דל' קנה דקאמר ר' יוחנן ק' וגם מאי קמ"ל ר"י וגם מה ענין זה למציאה ונ' דלכאו' יק' נהי דדחו הראשונים ד' רש"י מההיא דכתובות מ"מ אר"פ ור"ה ברי' דר"י בכתובות שם ק' מאין להם דר"י אפי' בעשאו שליח קאמר דהרי ל' התופס ל"מ כן כ"א כמ"ש רש"י ונ' דאדרבה ק' להו עלי' דר"י קו' הרא"ש ואמנם כל הני קא ליתנהו אלא אי מיירי ר"י בלא עשאו שליח דיוכל הלוה לומר לאו בע"ד דידי את והו"ל גם במקום שאינו חב לאחרים רק תק"ח וק' קו' הרא"ש ואמנם מדאמר ר"י הכי ש"מ דאדרבא ר"י בעשאו שליח מיירי דבאינו חב לאחרים מדינא קנה דל"מ למימר לי' לאו בע"ד דידי את וקאמר ר"י דבחב לאחרים לא מצי משוי שלית וכמ"ש הרא"ש אד' רש"י וא"ש ד' הרי"ף והנה גם ר"נ ור"ח ק' להו הני קו' אד' ר"י ודאמר רחב"א משמי' דר"י מגבי' מציאה קנה לא שמיע להו ודנימא דר"י מיירי בעשאו שליח ל"מ להו דס"ל משליחות מ"מ מהני אלא ש"מ ר"י מיירי דגם התופס הוה בע"ח ואי' לי מגו וא"כ מדינא קנה אמנם במקום שחב לאחרים לא קנה ושפיר קאמר ר"י והשתא ה"ק ר"נ ור"ח מגבי' מציאה לא קנה חבירו מ"ט הו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ותופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה פי' דאמר ר"י הכי וע"ז כ' רש"י דלאו ר"נ ור"ח מנפשי' קאמרי כ"א הל' פסוקא קאמרי כדאמרי' בכתובו' משמא דר"י ודייקי מני' דע"כ במקום מגו אמר ר"י הכי דאל"כ ק' קו' הרא"ש וכמ"ש אמנם כ"ז משום דר"נ ור"ח ס"ל דשליח מהני דאל"כ לא דייקי מר"י מידי דר"י ר"ל דע"י שליח ג"כ לא קנה וכר"פ ור"ה ברי' דר"י בכתובות שם ואמנם כ"ז משום דר"נ ור"ח לא שמיעא להו הא דרחב"א אר"י במגביה מציאה קנה ואמנם ר"פ ור"ה ברי' דר"י בכתובות שמיעא להו ושפיר דייקי דר"י בע"י שליח מיירי וכמ"ש:

והנה הרא"ש הק' עוד ממתני' ע"ד רש"י והש"מ מקו' רבא דפועל כשליח ותוס' השמיטו כ"ז משום דרש"י דייק בלשנא וקאמר דלא שוי' הנושה שליח כלומר דבנושה הוא דשייך שליחות דיש לו תביעה משא"כ במציאה מה שליחות שייך ואפשר דמה"ט שבקי תוס' גם הקו' שהקשו בגיטין הלא זכיי' מטעם שליחות והו"ל כשויא שליח לא היא שליח מסר לו הנושה רשותו ומעצמו לא שייך זה ואולי ס"ל לרש"י מאחר דבכתובות שם שכיב הלוה ג"כ ל"ש שליחות דהרי אין למלוה ממי להפרע כיון דמיירי התם שלא הי' ללוה מקרקעי ומטלטלי דיתמי לא משתעבדו לבע"ח אלא דתפיסא מקמי דזכו בהו יתמי הוה מ' לן בס"ד שם דמהני ומ"מ שליחות אין שייך לזה מאחר דאין לו עם מי לדון:

רש"י מעני לעני אפי' מעני לעני כלומר דלאו דבעי ר"נ לומר דר"א מודה מעשיר לעני דבר"א לא אכפת לי':

רש"י ד"ה סיפא דאמר תחלה דאדעתא דהאי אגבהי' ע' רש"א וכבר כ' לעיל ונ' עוד כוונת רש"י דגם ר"נ מודה דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואי לאו דגלי דעתי' דאדעת' דהאי אגבהי' וא"כ לא ניחא לי' דליקני הי' נאמן לומר זכיתי בה תחלה דהרי מאחר דמגבי' מציאה לא קנה חבירו ממיל' זכה בה ושפיר נתנה לו בתורת פקדון אמנם מתני' הא גופא אשמעי' מאחר דגלי דעתי' גם איהו לא קנה וא"ש דסיפא מאי קמ"ל לר"נ בשלמא לעולא תנא סיפא לגלויי רישא אלא לר"נ פשיטא ולמ"ש א"ש:

ואמנם יע"ל דלר"נ סד"א דה"ק לי' מאחר דידענא דמגבי' מציאה אם לא קנה הוא גם חבירו לא קנה לדעת שנינו הגבהתי' ועד"ז נתתיו לך קמ"ל דלאחר שיצאה מידו גם הא לא מהימן תוס' ד"ה איתבי' רבא לכאורה רבא רק לדחות זאת אומרת דרמי ב"ח אתא ולדינא ל"פ:

תוס' ד"ה דאמר תנה ע' ש"מ ויע"ל דבשלמא התם אמרי' דהאי תן ר"ל זכי ולעולם א"צ שיתנו לעבד כלל משא"כ הכא ע"כ תנה לי דווקא קאמר דאם גם כוונתו שיזכה לו מ"מ רוצה שיתנו לו לבסוף דאל"כ זכיי' מאי אהני לי' וא"כ ע"כ תנה לי דווקא ומאן יימר דגם זכה לי קאמר ומ"מ נ' דמקו' זו דייק רש"י דבאמת גם בשחרור צריך לתנו לעבד ולא הוה כזכי ממש וכד' הרמב"ם והרי"ף ול"מ כ"א שלא יוכל האדון לחזור ותינח התם אבל הכא כיון שעדן צריך לתנו למקבל בידו הוא ויכול לחזור בו אמנם כ"ז לר"י דס"ל מגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו ואמנם לר"נ ור"ח באמת תן כזכי והא דלא קנה במתני' משום תופס לבע"ח וא"כ שפיר במתני' דהתם דס"ל לדדהו תופס לבע"ח קנה א"צ לתנו ליד העבד מאחר דתן כזכי ולא כמו"ש הר"ן שם ומעתה אין אנו צריכין לומר דרש"י חזר בו כ"א בא לפ' מתני' אפי' למאן דאי' לי' לגמרי תן כזכי דהיינו ר"נ ור"ח ולעיל פי' אליב' דהל' דקיימ"ל כר"י וכמ"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה