ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
מגילת אסתר
בע"ה
ממרן זצוק"ל ומדבר כלשון עמו צריך ביאור מה ראה ע"י מעשה ושתי לגזור ככה אמנם ארז"ל וחמתו בערה בו מאי כולה האי שלחה לי' אהוריירא דבי אבי אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי והאי גברא רוי וצריך ביאור אם גם היא שלחה לי' כזאת היאך היו יכולים סריסי המלך לדבר כדברים האלה בפני המלך והשרים אמנם המלך וסריסיו דברו לשון סורסי וושתי שהיתה כשדית דברה בלשון כשדי וכן הם הדברי' הנ"ל מ' ארמית ושמה בפי הסריסי' הדברי' האלה מבלי שהבינו מה יאמרו כ"א חשבו שהמה ד' התנצלות וכן הציעו הדברים לפי תומם והמלך נתבייש בפני השרים שהי' רבים מהם מביני' לשון כשדים נמצא דע"י שדברה ושתי בלשון עמה נהיית הרעה הזאת ולזה גזר אחר מעשה שכל אשה תדבר בלשון עמו של בעלה:
עוד ממרן זצוק"ל והקרוב אליו ד' רז"ל כל השמות הללו ע"ש מליצת מה"ש נאמר כלומר כי רז"ל קבלו כי מלך במגילה סתם משמש קדש וחול וקאי אליו על הש"י וכן ד' על הראויות לתת לה מבית המלך לשמור בהן שבת כוונתם ג"כ דהמלך היינו הש"י וכן כטוב לב המלך ביין ע"י זמירות שמזמרין ישראל בשבת על שלחנם וכן נדדה שנת המלך והנה האחרון ממוכן אמר כלום יש אומה שהכינה שלחן לפניך וממוכן זה פעל שתהרג ושתי נמצא דזכות לח"הפ הסב הנס הזה שתהרג ושתי ועי"ז תמלוך אסתר ובזה יובנו ד' הרוקח שכ' בפ' אמור אחרי פ' המועדי' כ' צו את ב"י ויקחו אליך שמן זית זך רומז על חנוכה שעתידים ישראל להוסיף על הי"ט ואח"ז ולקחת סלת ואפית רומז על פורים ומה ענין לחה"פ לפורים אמנם למ"ש רמז גדול יש כאן כי מצות לחה"פ יגרום ימי הפורים:
עוד ממרן זצוק"ל ואת פרשת הכסף אשר אמר המן וצריך ביאור לאיזו ענין שם מרדכי כזה בפי אסתר הרי באמת המלך לא קיבל הכסף אמנם באמת המן אמר דברים האלו אל המלך בינו ובין המלך ואיש לא היה עמהם אלא שאלי' ז"ל גילה הכל למרדכי כמו שארז"ל במ' והנה מרדכי רצה ללמד לאסתר טענה אשר ע"י יחרה אף המלך בהמן וממילא יבטל הגזירה ולזה שם בפיה שתאמר למלך כי האיש הזה מתפאר אשר קנה כל היהודים בעד עשרת אלפים ככר כסף להשמיד ולהרג וכן אמרה כי נמכרנו אני ועמי ואחרי כי דבר כזה גנאי גדול למלך למכור נפשות נקיים בעד רצי כסף וכאשר באמת מיאן המלך בזה אמר מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן וכאשר אמרה המן הרע הזה כלתה אליו הרעה מאת המלך:
ונ' לי התלמיד דזה פי' מה שאמר מי הוא זה ואיזה הוא הראשון קאי על המלך איה מלך שיעשה כזאת והשני על הלוקח ובזה יובנו ד' רז"ל שאמרו בקשה להראות על אחשורוש ובא מלאך ונטה ידה כלפי המן הכוונה לפי הנ"ל על שאלת מי הוא זה בקשה להראות על אחשורוש ועל שאלה ואי זה הוא השיבה המן הרע הזה אבל יען אמרה תחלה איש צר ואויב וידמה המלך שעליו אמרה בא מלאך ונטה ידה כלפי המן:
עוד ממרן זצוק"ל משל דהמן ואחשורוש לא' שהי' לו תל בחצרו וא' הי' לו חריץ א"ל בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך א"ל קח בחנם הענין מעולם נועצו שונאי ישראל להרוס אומה זו מהם באו בשאט נפש להשמיד' ואחרי' נתייראו מזה וטמנו להם פח יוקש להגביהם ולהושיב' בין נגידים ועי"ז יעזבו דתם וזה היה כוונת אחשורוש אחר שביטל בנין ביהמ"ק במה שהזמין ישראל לסעודה אבל להמן ארכה זה הדרך ובא לאמור למלך להשמידם כאחד ביום אחד וא"ל המלך העם לעשות בו כטוב בעיניך אם אתה סובר כי דרך זה יתכן כמוני כמוך ומשלו רז"ל הגדולה שחלק אחשורוש לישראל לתל כלומר כוונתו היה להגביהם למען השפילם ע"ד שיעזבו את אמונתם והמן אמר אני אעשה חריץ להשליכם בה ונענע לו אחשורוש וא"ל הכסף נתון לך:
עוד ממרן זצוק"ל אמר שמואל אסתר ברוה"ק שנא' קיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה והק' תוס' הרי רבא גופא דמשבח להא דשמואל דרש במ' שבת האי קרא לקיימו מה שקבלו כבר וביאר מרן זצוק"ל ע"ד שכ' החו"ה אין התוס' מתקבל' עד שתפרע החובה תחלה ואלולא דקיימו מה שקבלו כבר לא קיימו למעלה מה שקבלו למטה נמצא דקבלו קאי על קבלת התורה וקיימו קאי אלמעלה:
ואני מצאתי במ' ביאר מ' שמואל אמר וקבל כ' וקבל הקב"ה נמצא דדרשא במ' שבת מהקרי שהוא וקבלו ודרשא דשמואל מהכ' וקבל והש"ס דרשא פשוטה נקיט וע"ד שכ' תוס' בכמה מקומות.
ביוצר להפסקה ראשונה להקדים בקע למאה זוזים קלים מפ' המחזור נדחק מאוד בזה והם ד' תוס' במ' מגילה וכ"ה במ' אסתר כי המן חשב אשר כל איש ישראל יתן חמשים שנה מחצית השקלי' סך כ"ה שקלים נמצא לס' רבוא ס' פעמים כ"ה רבוא שקלים וכל לג' אלפים שקל עולה לככר דככר של קדש כפול היה ומנה כ"ה סלעים לששים מנה המה ככר נמצא לששים רבוא עשרת אלפי' ככר והן הן ד' תוס' במ' מגילה עיי"ש וע"ז אמר המן לשקול אל גנזי המלך כנגד כל ישראל על נ' שנה מכ' עד ג' וז"ש רז"ל הקדים הקב"ה שקלים לשקלים וזה כוונת הפייטן להקדים בקע למאה זוזים קלים שרצה המן לשקול בעד כל א' מישראל:
ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות ארז"ל אר"י ביקש לטעום טעם בעולה טועם טעם בתולה טועם הכוונה כי אחשורוש זה נתיירא שלא תמרוד גם אשתו השניי' בו כמו הראשונה וכמו שהאריך בזה בס' יוסף לקח וחשב אולי ושתי יען היתה אהבתה עזה אליו לא היה לה מורא ממנו כמעשים בכל יום בנים יאהבו אבותם ולא יתיראו מהם וחשב כי אהבה זאת באת אלי מחמת שהיתה בתולה כשנשאה כמו שדרז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ולהשמר בזה היה בדעתו לישא בעולה שלא יהיה לה אהבה כ"כ ויהי' תחת זה מורא עלי' אבל זה בבחינת מלך אבל בבחינת עצמו הלא לא ישוה לאדם יראה גדולה אפי' כנגד אהבה קטנה והיה דעתו לישא שוב בתולה ועל איזו דרך שהתבונן באסתר לא היה מפחד ממנה והיה מקוה ממנה יראה כמבעולה ואהבה כמבתולה וז"ש הכ' בבחינת מלך ביקש לישא בעולה אהב את אסתר מכל הנשים ובבחינת עצמו שרצה בבתולה מצא בה אהבה כמבתולה נשאה חסד לפניו מכל הבתולות:
דרוש לז' אדר
כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור וגו' והנה יחסו כותבי המגילה לגורל זה נס גדול וצריך ביאור מה ביקש המן בגורל זה אחרי שהי' בידו טבעת המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניו מדוע בושש ברעתו והפיל עוד גורל וגם כפל הל' פור הוא הגורל וגם ענין זה אחרי שהפיל הגורל בי"ג בניסן מדוע לא נפל חלקו עד י"ג אדר וכ"כ בזה ביו"ל ויש לומר דבאמת פור ענין אחר וגורל ענין אחר והענין פור שייך בכל ענין וענין ואמנם גורל לא שייך כ"א בב' אנשים כד' שמצינו כל גורל בתנ"ך והנה המן זה הפיל פור באיזה יום בחדש יבחר ונפל לו הפור על יום י"ג והפיל שוב פור באיזה חדש ונפל לו באדר ואחר שנתברר לו היום והחדש שוב הפיל גורל מי יצליח ביום הזה ונפל הגורל עליו כי הוא יצליח ביום הזה וז"ש במדרש המן גורלך עולה להצלב כי באמת לא כיחש לו הגורל כמ' שהע"ה כל פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רעה ותכלית גדולת המן לא היה כ"א ליום י"ג באדר שנאבדו בו בני המן עם שאר משנאי ה' והנה המן זה שהיה ערום כנחש לא הזכיר לפני המלך כ"א יכתב לאבדם ואמנם מן השמדה והריגה לא הזכיר מאומה כי ענין זה גנאי גדול למלך לשפוך דם נקי ואמנם בענין לאבדם אף בלא השמדה יש ב' פירושי' אבוד דת שיהיו לעם אחד או להמכר לעבדים ולשפחות ולזה תפסה אסתר בקצה השני ואמרה אלו לעבדים ולשפחות החרשתי כי עדן אין זה גנאי למלך אבל להשמיד ולהרג ולאבד דבר זה לעולמי עד נזק המלך וע"ז אמרה כי אין הצר שוה בנזק המלך אמנם גם המן ידע מכל ענין זה כי אין לו רשות מאת המלך להשמיד ולהרוג אם גם אמר לו לעשות בו כטוב בעיניך ולזה התחכם עליו מצד אחר הוא כ' אגרותיו אחד עשר חדש במוקדם למען יפלא בעיני היהודים אם המלך רצונו להרוג אותנו היה לו לכתוב לכל שרי עיר ועיר כבא כ' זה לידכם עמדו וקומו להרוג היהודים אבל יום זה ליחד ולהודיע במוקדם מה זה ועל מה זה ולאחר התבוננות ידעו כי יום זה נבחר עפ"י גורל והגורל הגיד כי באותו יום יהי' שונאי ישראל ברום המזל וישראל בשפל המזל ועי"ז מאפס תקוה ימירו כבודם בלא אל וישליכו תורתם אחרי גיוום ומעצמם יעשו לעם אחד והי' כי יבצע מעשיהו יראה המלך כי בחכמה עשה כל זאת:
ואם נתבונן נמצא כמעט מבוארים דברינו אלה אמר הכ' ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודי' אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי למאי אכפל הכ' עוד הפעם עם מרדכי אבל גילה כי כל קצפו הי' רק על עם מרדכי על הצדיקים ולא עלה על דעתו להשמיד כל היהודים כ"א עם מרדכי הצדיקים לבדם וארז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר נפל פור בירח שמת בו משה רבן ואם בזקן זה פגע מה"ד ע"כ כי החדש הזה מוכן לרעת היהודי' ואמנם הש"י המתין עם מיתת משה עד יום לידתו להודיע כי לא מת משה בחטא ישראל ולא בחטא עצמו כי אם מלאו ימיו ושנותיו כמו שד' רז"ל בן מאה ועשרים אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ומה שנענש במי מריבה לא הי' קיצור ימיו ח"ו כ"א וה' אמר אלי במי מריבה לא תעבור את הירדן ולולא חטא מריבה כבר עברו וז"ש רז"ל ולא ידע אותו רשע כי אדרבא בז' באדר מת משה משום דבז' באדר נולד משה ועד"ז יש לפ' מ"ש רז"ל פ' שלוח הקן משה מה"ת מניין שנא' בשגם הוא בשר והיו ימיו וכו' מאי ק' לי' משה מה"ת מניין אטו מעט משה כ' באורייתא אמנם בא לעורר מנ"ל מה"ת דמשה לא מת בחטא כ"א משום שמלאו ימיו ושנותיו וחמר כי ע"ז רמז הכ' לא ידון רוחי כלומר לא יתקיים נשמה שנתתי באדם לעולם בשגם הוא בשר כי הצדיק הגדול בכל זאת הוא בשר והן בקדושיו לא יאמין ורמז בתיבת בשגם למשה מבחר הברואי' ואמר עליו והי' ימי' מאה ועשרים שנה הרי כי מראש מקדם הוקצב לו ק"כ שנה לא יותר ומעתה פי' ד' הכתובים כך כי המן חשב על היהודים לאבדם ביקש רק לאבד שם יהודי והפיל פור הוא הגורל כלומר שני' יחידי' למען להמם שיהי' להם אימת מות ועי"ז לאבדם ובבאה לפני המלך והי' בידה פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם כאשר נתן מרדכי להתך ועי"ז חרה אף המלך וז"ש ובבאה ר"ל אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכ' בו להשמיד ולהרוג ולאבד ישוב מחשבתו אשר חשב על ראשו שלא יועיל מאומה ותלו אותו ואת בניו על העץ ואחרי דעת לולא הפיל המן גורל להמם ולאבדם כ"א הי' גוזר בשם המלך אשר היהודי' יהיו לעם אחד עם שאר יושבי המדינות לא היה למלך תרעומת וגורל זה הכין לו מוקש ועליו נתנבא דהע"ה בפועל כפיו נוקש רשע וז"ש על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור כי באמת פור זה היה לטובתינו:
סיומא ותכתוב אסתר המלכה וגו' לקים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרי' וגו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וגו' וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם הפסוקי' האלו צריכין ביאור מה הוא האגרת השנית ומה ענין דברי שלום ואמת ומה ענין הצומות שפי' המפ' על ד' התעניות לכאן:
ארז"ל אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי נ' לבאר דהמופלא בכל ענין המגילה הוא מה ראה מרדכי לכתוב באגרת שנכתבו על ידו אשר היהודים ינקמו מאויבי' והמלך לא אמר להם כ"א ואותו יתלו על אשר שלח ידו ביהודים א"כ ידעו הכל כי לב המלך טוב על היהודים ואתם כתבו על היהודי' כטוב בעיניכם דהיינו שינשאו למעלה ראש ומה שאמר כי כתב שנכתב בשם המלך אין להשיב כוונתו היתה כי ע"כ צוה המלך בענין היהודים דבר מה לכתוב והמן זייף הכתב מטוב לרע אבל מה להם ולצרה הזאת לעורר קנאה לבין האומות ולכתוב אשר היהודי' ינקמו מאויבי' וכמובן מד' המלך שאמר לאסתר בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד בשאר מדינות המלך מה עשו נ' שהרע בעיניו ולמה להם יותר מהצלת נפשם אמנם כלל גדול אמרה תורה בעדים זוממי' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וביאר הרמב"ן מאחר שלא חלה מחשבתו על האיש אשר העיד עליו העד זומם רעתו ישוב אל חיקו ואמר הכ' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ואמר קהלת חופר גומץ בו יפול וגולל אבן אליו תשוב וראו כי נעשה כן בהמן שתלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי ואחרי כי במשך ימי הצער הכירו בשונאיהם מי ששמח וקוה להרג את היהודים בטחו בהש"י וכ' על כל שונאי' פתקא כנפל מן שמיא על המן וז"נ כוונת דהע"ה במ"ש תהלים ל"ב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא זו בלבד כ"א ולא ירשיענו בהשפטו הש"י לא ירשיענו לצדיק בהשפטו מרשע זה שצפה להמיתו ואמר קוה אל ה' ושמור דרכו כי הש"י יקיים בכל עת צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו וגם אתה וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה. והנה עיקר הנס כבר נעשה בב' ש"פ כשנתלה המן ובפורים לא היה כ"א הנצחון לאויבי ישראל ויאמר האומר לשמחה מה זו עושה אני אשמח בברוך מרדכי שבטלה גזירת המן ולא נעדר מב"י איש בעזרתו ית' ומה לי בארור המן שנתקיים בפורים וע"ז ארז"ל דחייב לבסומא כי בעת שהאדם מבוסס אז לו לעונג גדול הנקמה בשונאיו כאשר עינינו יראו בכל יום אנשים שכורים ואמרו דחייב לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שיהי' שמחת ארור המן חביב בעיניו כשמחת ברוך מרדכי והנה ישראל שבאותו הדור בקשו להסיר מהמגילה אגרות שכ' מרדכי להשמיד שונאי ישראל למען לא יזכר להם בקרב העמים לנצח ויאמרו היהודים עם נוקם ונוטר ואפשר ע"ז רז"ל דשלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו וזאת הקנאה היא כמ"ש והיא השיבה להם כבר כתובה אני למלכי מדי ופרס והן אם תכתבו או לא לא ישכח ענין זה מהאומות וז"נ כוונת הכתובים ותכתוב אסתר את כל תוקף כי בתקף הוצרכו לגזור כן לקים אגרת הפורים השני' ר"ל אגרת שכ' מרדכי הכל יהי' נכתב במגילה וכלפי שדאגו ישראל לקנאה בין האומות שלחה להם אשר לא ידאגו כי הכל ד' שלום ואמת כי הוא ענין לאמתה של תורה וכמו שביארנו לעיל ותכלית קיום האגרת הזאת כי לולי האגרת נאבדה לא היו מקיימים ימי הפורים בזמנם אבל ע"י קיום האגרת הזאת יהי' לקיים ימי הפורים האלה בזמנם כאשר קים מרדכי ואסתר כלומר מי שלא יבין ענין דבר זה יעשה ככה לאמור כיון שמרדכי ואסתר כך קימו בל"ס הי' כן מן התועלת וסיים בד' רז"ל במ' תענית כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה והטעם משום דבאותן ימי' מתעורר בכל שנה תגבורת דין על שונאי ישראל כמ"ש רז"ל האי ב"י דאי' לי' דינא בהדי גוי באב לשתמיט מיני' כך משנכנס אדר מרבין בשמחה משום דהחדש הזה נהפך לישראל מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ואמנם זה יהי' רק ע"י קיום ימי הפורים וז"ש לקים את ימי הפורים כאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם לא הצומות לבד כ"א למעט משמחה מתחלת החדש ככה נקיים ימי הפורים ומשנכנס אדר נרבה בשמחה כי"הר בב"א: