ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי סוגיות · בסוגיה דדבר שאין מתכוין
בעה"י ס"פ יו"ט עגלה של קטן ע' רש"י ותוס'. ונ' ליישב בנדקדק ד' רש"י שכ' ואינה נגררת בשבת ר"ל דקאי אנטלת בשבת ועלה קאמר ואינה נגררת ג"כ בשבת. ואמנם מכדי תנא ביו"ט קאי מ"ט נקט בשבת לשמעי' יו"ט וכ"ש שבת א"ו תנא דידן נהי דכר"י ס"ל ומחמיר בחד צד טפי מר"י מ"מ מיקל מצד אחר וזה דת"ק דווקא היכא דאפשר הוא דאוסר גרירה אבל היכא דלא אפשר מתיר ומעתה לולא היתה העגלה אסורה לטלטל לא הי' אוסר אותה לגרור אבל מאחר דעגלה זו טמאה מדרס דהוה כלי גמור המיוחד לישיבה א"כ פשיטא דנטלת בשבת ומה"ט אינה נגררת ומעתה אדרבא משום דת"ק לא אסר אלא משום דאפשר וכה"ג שוב גזר אפי' במידי דלא שכיח כי הך דמתני' ואתא ר"י למימר מאי דסבירא לך דהיכא דהכלי אינו ראוי לנטילה שרי לגרור בהא פליגנא עלך וא"ש אריכות ד' ר"י דבקיצור הו"ל ור"י מתיר מפני שכובשת אמנם ע"ד שכ' בהא גופא פליג ר"י את"ק דת"ק מתיר בגדולים ור"י אוסר וקאמר כל הכלים אינם נגררין ומ"מ מיושב קו' תוס' דרישא פשיטא דמשום סיפא אצטריך לי':
ועד"ז מבואר ג"כ למה נקט תנא שבת דהרי ביו"ט קאי והיינו מאחר דבא לאשמעי' הא מלתא דדווקא באפשר אסור גרירה ולא בלא אפשר ולזה אצטריך למנקט שבת דווקא ולא יו"ט דאי הוה נקט יו"ט ס"ד דביו"ט דווקא התירו גרירה בלא אפשר מטעם דגורר דאי מחייב משום מאי מחייב משום חופר והרי אשכחן דביו"ט הותר חופר לצורך אפי' לב"ה דמודי' שאם שחט שיחפור בדקר וכיון דאי אפשר בטלטול א"כ הו"ל צורך קצת ואמרי' מתוך שהותר חופר לצורך וכו' אבל בשבת ס"ד דאפי' לא אפשר אסור לכך נקט תנא שבת דאפי' בשבת דווקא אפשר אסור:
ובדברינו נתיישב לנו קו' רש"א אמאי לא משני הש"ס רישא חכמי' דקירוד דלעיל דמחמרי טפי מר"י ולמ"ש אדרבא ע"כ רישא ר"י דקירוד דלכאורה גם התם בהא פליגי ר"י סבר כת"ק דמתני' דבלא אפשר לא אסרו אינו מתכוין א"כ אא"ב דקירצוף שרי נוכל לגזור אקירוד כיון דאפשר בקירצוף משא"כ אם אתה אוסר גם קירצוף אתה צריך להתיר לו אפי' קירוד משום דבלא אפשר לא גזרו באינו מתכוין אמנם רבנן דקירוד כר"י דמתני' ס"ל דכל הכלי' אינם נגררין אפי' לא אפשר:
ובזה מובנים ד' ר' ירמי' רבה בפ' במה מדליקין דס"ל ר"ש מודה בקטני' דאפשר דאסור דלא מ' לי' דנימא תרי תנאי ואליבא דר"י ולזה מפ' דת"ק ר"ש ומה דמתיר בגרירה היינו גדולי' דומיא דמטה דווקא אמנם מאחר דאתותב ר' ירמי' ממתני' דמוכרי כסות אצטריך הש"ס ע"כ למימר תרי תנאי ואליבא דר"י:
רש"י במתני' וחורש חייב משום חופר יל"ד הרי גרירה הוה חופר כלאחר יד כדאמר הש"ס פ' כירה ומאי בעי רש"י בזה ונ' דבאמת יש תרי גוונא חופר חופר גומא דחייב גם משום בונה וחופר חריץ דאינו חייב כ"א משום חורש ומעתה לולא הי' בחריץ גם משום בונה לא אמר ר"י מידי מפני שכובשת ואטו ע"י כבשה מותר לעשות גומא מי עדיף ממגבן דאסרו משום בינה אמנם עכשיו דחריץ אינו חייב כ"ח משום חורש ובחורש בעי' מזיז עפר ממקומו ושפיר שרי ר"י כובש וע' ד' רש"י על מפני שכובשת ותמצא מבואר מ"ש:
גמ' אימא סיפא יל"ד בקיצור הו"ל למימר מדסיפא ר"י רישא לאו ר"י ונ' דלכאורה י"ל כולא ר"י היא ובשאר כלי' גזר ר"י אפי' ע"ג כלי' גזירה אטו ע"ג קרקע משא"כ בעגלה לא גזר והק' כל הכלים אפי' ע"ג כלי' אין נגררין חוץ מעגלה שנגררת ע"ג כלי' אא"כ מאי מפני שכובשת דקאמר ר"י והן הן ד' הש"ס:
ובזה מובן ג"כ דמל' אבל חריץ לא עבדי וע"ז קאמר תרי תנאי מ' דבהא פליגי אי עבדא חריץ או לא וכד' רש"י דדייק כן מל' הש"ס שכ' אבל אש"ס גופא יק' לימא בהא פליגי אי גזרי' עגלה אטו שאר כלי' אא"כ שוב ק' מה מפני שכובשת דקאמר ר"י הרי גם ת"ק מודה דחריץ לא עבדא אלא ש"מ בהא פליגי אי עבדא חריץ או לא:
שם ע"א בענין קירוד וקרצוף הנה ד' הרמב"ם דלאו לסרוק קמיירי כלל כ"א להסיר הזבובים ומבואר מלשונו דהמסיר זבובים קטנים וודאי עביד חבורה וכ"מ ל' הש"ס ועושין חבורה ומ"מ שרי לראב"ע ור"ש ומ' משום דהוה פסיק רישא דלא ניחא לי' ואמנם לר"י גם פסיק רישא דלא ניחא לי' אסור דלא עדיף מדבר שאינו מתכוין ומיושב עד"ז קו' תוס' ריש כתובות בסוגי' דדם מפקד פקיד שהק' תוס' דבכתובות שה מ' דאינו מתכוין ומקלקל גם ר"י מודה וא"כ אמאי אוסר בקירוד אמנם לד' הרמב"ם דהוה פ"ר הכא גרע טפי:
ועד"ז נבין פלוגתת ר"י ורבנן ר"י לטעמי' דס"ל מקלקל בחבורה פטור וא"כ גם בקירוד ליכא אי' דאוריית' וא"כ מהי"ת גזור קירצוף אטו קירוד אבל רבנן נהי דבאינו מתכוין כר"י ס"ל במקלקל בחבורה ס"ל כר"ש דחייב ומה"ט גזרו קרצוף אטו קירוד:
ומיושב שוב קו' רש"א שהביאנו לעיל למה לא קאמר הש"ס לקמן גבי גרירה דרישא כחכמי' דר"י דלמ"ש בחבורה הוא דמחמרי רבנן אבל לא בגרירה ומתוך דברינו יבוארו כ"כ ד' ר"נ לקמן ועוד שהרי ראב"ע מודה לו מאי נ"מ בזה כיון דאיהו הל' כר"ש ס"ל אמנם אתי לאשמעי' דגם בפ"ר דלא ניחא לי' כהאי דקירוד ג"כ הלכה כר"ש:
ואמנם רש"י שכ' בגמ' וזמנין דעביד חבורה וכן תוס' שכ' דלדידן אסור משום פ"ר מבואר דלא ס"ל דקירוד הוה פ"ר וי"ל דר"י ורבנן בהא פליגי ר"י ס"ל דבר שאינו מתכוין בשבת ויו"ט דרבנן וממילא אפי' קירוד לא הוה כ"א דרבנן ולא גזרי' קירצוף אטו קירוד ואמנם רבנן ס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב וא"כ בחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת ומאחר דבכל התורה ס"ל כר"י דאין מתכוין דאוריי' חוץ משבת א"כ לדדהו בחבורה כשאר התורה דינא הוה וקירוד דאוריי' וגזרי' קרצוף אטו קירוד:
ואמנם יל"פ ג"כ דר"י דהכא ס"ל דכיון דאינו מתכוין בשבת דרבנן כי גזרו באפשר היכא דלא אפשר לא גזרו וא"כ אי גזרת קרצוף אטו קירוד שוב הו"ל לא אפשר ואף קירוד שרי אמנם רבנן לא מפלגי בין אפשר ללא אפשר:
והנה ד' תוס' ורא"ש לאסור בזה"ז דהוה פ"ר משום תלישת שער והביא הרא"ש ראי' מנזיר וצריך ביאור מאי ראי' צריך לזה נחזי אנן ונ' דראי' הרא"ש דלכאורה היינו אומרים דהני שערות שנתלשים ע"י סירוק היינו שערות המדולדלות ועד"ז לא הי' ק' על הרא"ש מאי מייתי מנזיר כלל דהוה פ"ר דהא התם קאמר הש"ס דלהסיר קמכוין דהרא"ש לא בא לאתויי ראיה כ"א דאיכא תלישה בשערות המדולדלים:
אמנם בש"מ נזיר שם הביא בהדיא בשם הרא"ש בפירושיו דמכוין ל"ד כ"א ר"ל דהוה פ"ר וכ"כ רש"י שבת פ' במה אשה גבי הא דמייתי הש"ס שם הך דנזיר עיי"ש והביא הרא"ש ראי' בש"מ מר' ישמעאל דקאמר לא יחוף באדמה מפני שמשרת השער כוונתו דמדהתיר ר' ישמעאל לחוף כלל ש"מ כר"ש ס"ל כדקמק' הש"ס בנזיר שם אמתני' דנזיר חופף וא"כ אמאי אוסר באדמה אי דקמכוין בכל חופף אסור אלא ש"מ משום פ"ר:
ונ' דזה ג"כ ד' הרמב"ם בה' נזירות שכ' אבל לא סורק ויחוף באדמה שמשרת וודאי ר"ל דהני תרתי אסירי משום פ"ר:
ואמנם מדכ' ואינו לוקה מ' דס"ל דאף דמודה ר"ש בפ"ר מ"מ אינו לוקה והטעם דמ"מ לא כיון וכ"ת הרי מבשר דכ' במילה ילפי' פ"ר והו"ל דאוריי' ולמה אינו לוקה י"ל דלמאי דמסקי' לאביי דאיכא לאוקמא קרא בדליכא אחר גם לרבא י"ל דקרא לליכא אחר אתא דהו"ל מכוין ויש לדייק הכי דלכאורה מאחר דכ' רחמנא לעשות אבל אתה עושה בסיב ובמוט בשר ל"ל בשלמא לעשות אצטריך דל"ת דווקא במקום מצוה שרי רחמנא כ' רחמנא לעשות אבל בשר ל"ל כיון דאפי' לדבר הרשות מותר אלא ש"מ דאי לא כ' בשר הו"א בסיב ובמוט היכא דליכא פ"ר הוא דעושה ובאמת הוה ילפי' דדבר שאינו מתכוין אסור כ' רחמנא בשר דע"כ הוה פ"ר ומעתה אף אנו נאמר דאי לאו דכ' לעשות הו"א דדווקא ע"י אחר שרי בבשר קמ"ל לעשות דאפי' ע"י עצמו וממילא אמרי' גם בשר מיירי דליכא אחר ודלמא לעולם פ"ר שרי ומה"ט אין לוקין עלי':
ואמנם הכ"מ נתקשה שם עוד בד' הרמב"ם ב' קושיות חדא למה פסק כר' ישמעאל נגד הת"ק ותו למה פסק איבעי' הש"ס לקולא ונקט שמשרת ונ' דקו' חדא מתרצא לאידך דס' להרמב"ם דאיבעיא הש"ס הוה אי למשרת תנן וא"כ גם ת"ק מודה לר' ישמעאל ור' ישמעאל לפ' ד' ת"ק אתא וא"כ הל' כר' ישמעאל או המשרת תנן ופליג ר' ישמעאל ואין הל' כמותו ובעי' לא אפשטא ואזלי' לחומרא דמשרת תנן והל' כר' ישמעאל אבל אי המשרת תנן בלא"כא"ה אין הל' כר' ישמעאל וא"ש פסק הרמב' ממ"נ: