ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי ירושלמי · מסכת ביצה
פ"א א' ע"ב בקרבן העדה ד"ה קומוי ההוא סבא ר"ח נ' דר"ח אמר כן על ר"י דאתי מטבריא דר"ח היה ראש ישיבה מקמי ר"י ע' בבלי כתובות פ' הנושא:
שם בקרבן העדה ד"ה מאי אכפל לן דקדושה א' היא צ"ע אי קדושה א' היא למה לא יהא מותר כיון דהוקצה לקדושה זו ואין זה ענין לביצה בב' י"ט של ר"ה דהתם אין יו"ט מכין לעצמו ואפשר דה"פ דלמא רב מוקצה לית לי' ובביצה ביו"ט דעלמא שרי והכנה מיו"ט לשבת אי' לי' ולכך פתילה אסורה ומשני לי' דגם התם אי לאו מוקצה לא הוה אסור משום הכנה דהיא היא אלא שמד' ר"ח לקמן מבואר דטעמא דרב משום קדושה א' וא"כ לא מיירי כ"א מביצה שנולדה ביו"ט הסמוך לשבת וצ"ע וגם צ"ע לקמן דקאמר לא דייך וכו':
ב' ע"א בשירי קרבן ד"ה מה אתא משאל בסוה"ד ואולי מה"ט נוטה ד' המחבר בא"ח סי' תרפ"ח להחמיר בסוכה יותר מבאתרוג וע' מג"א שם משום דסוכה מ' בירושלמי דאסור וי"ל באתרוג דרק מוקצה דרבנן לא אסרו:
שם בקרבן העדה ד"ה שהותר מכלל חרישה ובבריי' תניא מתני' היא סוף מכות יש חורש תלם א':
ב' ע"ב גמ' ר"ז ורב המנונא חד אמר כצ"ל:
ה' ע"א גמ' הא ללובשן מותר נ' דלשולחן משום מתנה ביו"ט אסור:
שם בגמ' את שמותר ללובשן צ"ע מ"ט:
שם בקרבן העדה ד"ה עד כדין דלמא משלפי ומחוי צ"ע הרי ביו"ט קאי:
פ"ב ה' ע"ב בשירי קרבן ד"ה היה אוכל בחבורה א' וי"ל דאוכל לאו דוקא אלא רצה לאכול דאי אוכל ממש מאי נמלך דקאמר:
ו' ע"א בשירי קרבן ד"ה דוד מת וכ"מ בבבלי פ' במה מדליקין:
פ"ג ז' ע"א גמ' צידה חייב מכאן מ' דצידה ביו"ט דאוריי' אסור וגם מד' התרצן מ' כן ע':
שם ע"ב בשירי קרבן ד"ה דמאי מדברי' להפריש התרומה י"ל דנותן מיני' בצד זה ואוכל בצד זה ואין כאן לא מעשה ולא דיבור:
שם בשירי קרבן ד"ה תיפתר שעגל נולד הוא צ"ע הרי ר"ש גם נולד לית לי':
מ"ד ח' ע"ב בקרבן העדה ד"ה ומשני מתני' אשר יעשה צ"ל אשר יאכל:
שם בקרבן העדה ד"ה מוקצה שיבש ויש מוקצה לחצי יו"ט צ"ע בבבלי פ' אין צדין דקיי"ל אין מוקצה לחצי יו"ט:
ט' ע"א גמ' ובמגורה משיעגל כצ"ל:
פ"ה י"א ע"א בקרבן העדה ד"ה אזל שילך ללוד צ"ל ללמוד:
שם בשירי קרבן ד"ה מהו מוקשא למטה מטבורו אמה אכתי אין ראי' דתקצץ: