ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי בתר ליקוטי · ליקוטי מסכת מגילה
בעז"ה
ב' ע"א רש"י ד"ה אלא שהכפרים וכו' למשפט והר"ן כ' לקה"ת נ' משום דקשה ליה קו' הרשב"א דלרש"י אמאי תלי ליה בי' בטלנים בב"ד הו"ל למתלי:
והנה כבר העירותי בלקוטים דתחלה כתב הר"ן דבני הכפרים אינם בקיאי' ולבסוף כתב בענין לא תתגודדו דא' מבני הכפרים צריך לקרות דווקא וכ' דיש לדחוק דהר"ן ר"ל ע"י מקרא ואמנם י"ל קו' הר"ן דכיון דקיימ"ל היוצא לדרך מצי קרי כל ימי החדש שוב לא מקרי אינו מחוייב בדבר ויכול שפיר להוציא אחרים:
הנה הרי"ף הביא הא דרב שמן דזמני' הרבה תקנו ואף דהביא הך דר"ע דבזה"ז הואיל ומסתכלים אין קורין אלא בזמנן נ' טעמא דלגי' שהעם מסתכלין בה מ' אבל שלא במקום סכנה מוקמיה לה אדינא וקורין לבני הכפרים מי"א ואילך:
ג' ע"א רש"י דאנהו נביאי עמ"ש הרמב"ן בענין זה ר"פ וירא:
שם תוס' ד"ה אמש לפי שהארון צ"ע הרי בימי שמואל ודוד שהיה הארון בבית עובד אדום ואח"כ בעיר דוד ואעפי"כ היו מקריבין קרבנות בגבעון כדכ' בשהע"ה ריש מלכים:
שם ע"ב תוס' ד"ה מלמד אבל שאר עונש צ"ע מנ"ל דאיענש על ככה המלאך הוכיחו על זאת אבל לא ענשו והא דלא הוכיחו אביטול פ"ו משום דהו"ל מעוות לא יתקון מה שאין כן תמיד ותורה:
שם תוס' ד"ה מת מצוה ת"ת דרבי' לכאורה מדקרי לת"ת של בית רבי ת"ת דיחיד מ' דרבי' היינו של כל ישראל וזה לא מצינו מיב"נ ואילך:
רש"י ד"ה את לא תעשה נתקשו רש"א ופ"י וטו"א בד' רש"י אלו והנה בברכות י"ט ע"ב כתב רש"י לא תסור דרבנן ה"ט דרבנן אחילו ליקרייהו במקום כבוד הבריות נ' כוונתו מאחר דחזו רבנן גבי והתעלמת משום דממון אתי אתיהיב למחילה חייב בעל הממון למחול גבי כבוד הבריות אנהו נמי שבידם למחול על יקריי' מחלו גבי כבוד הבריות ומעתה רש"י בשמעתין בא לתרץ קושי' הרשב"א מאחר דמגילה דוחה עבודה למה ידחה לגבי כבוד הבריות ולזה כתב דמ"מ כיון דדמי ללאו דלא תוכל להתעלם וכמ"ש דתרווייהו אתיהבו למחילה שפיר מחלי רבנן ליקריי':
ג' ע"ב שם גמרא נראה אעפ"י שאינו סמוך ע' בר"ן כוונתו דלקצת פוסקים בנראה לא תליא במיל כ"א בתחומי העיר כלומר שאומרים כי זה שייך עדן לאותה העיר (בל"א שטאדגעבוטה) ולא תחום שבת וע"ז כתב הר"ן דדעתו נוטה דמי' אתרווייהו קאי והא דקאמר אעפ"י שאינו סמוך היינו משום דהעיר בהר והו"ל מיל ע"י קידור בהרים:
שם תוס' ד"ה כרך ע' רש"א ונראה כוונת ד' תוספות דהנה הם השיגו על רש"י מל' כפר וגם לדדהו קשה וצריכי לחדש דין חדש דאין במוקפין דין כפר וקשה מנ"ל הא ולזה הכריח כן מדלא קאמר מוקפין קמ"ל:
ד' ע"א תוספות ד"ה נשים חייבות נראה דלכאורה אפשר לפ' דתוספתא מיירי היכא שכבר יצאו וכמ"ש תר"י פ"ג דברכות גבי נשים בבהמ"ז דנשים ליתנהו בכלל ערבות ולפיכך אינם מוציאין והש"ס מיירי היכא שלא יצאו עדן וע"ז קאמר כיון דחייבות יכולות ג"כ להוציא אלא שהתוס' סמכו עצמן על סיום דברי התוספתא כמו שהביא בערכין שם דקתני בהדיא נשים פטורות ואמנם מ"ש תוס' דהש"ס בערכין רצה לומר להוציא נשים אחרות למ"ש אפשר לומר דאשמעי' דנשים לגבי נשים שפיר יכולין להוציא אף שכבר יצאו דלא נימא דגם לגבי נשים ליתנהו בכלל ערבות והטעם דאנשים דיש להם מצות יתירות מנשים ליתנהו עם נשים בכלל ערבות משא"כ נשים לגבי הדדי וצ"ע ד' הגהת אשרי שכתב דנשים חייבות ד"ת ומ"מ אינן יכולות להוציא והיאיך יפרש להש"ס בברכות שם דמבואר דאם הם חייבות ד"ת גם להוציא יכולין:
ונראה דלקיים ד' ה"ג דחו אח"כ בדביר הסמוך ד' רשב"ם שהן היו עיקר דלד' הרשב"ם ליתא לד' בה"ג:
שם בגמרא נגזור משום דרבה עיין רי"ף ובעל המאור ור"ן ומלחמות אמנם עיקר קו' הרז"ה על הרי"ף למאי הל' מייתי הרי"ף כאן סוגיא דלולב וערבה וקו' זו לא תי' הרמב"ן ולא תי' הר"ן:
ה' ע"א רש"י ד"ה שלא בזמנה כוונת רש"י לד' הק"נ דבימי רב עדן היו קורין המגילה ביום הכניסה מדקאמר לאפוקי מדר' אם כן היה עדן יום כניסה נוהג וע"כ הא דאמרי' הואיל ומסתכלין היינו בחו"ל דלא בקיאי ואמנם למ"ש דלפי' בתרא של הרי"ף בזמן שיש שלום ג"כ שייך אפילו בזמן הזה יום הכניסה ובימי רב היה שמואל קרוב למלך פרס ור' קרוב לאנטונינוס והיה שלום בעולם ושפיר היה נוהג יום הכניסה:
שם ואלו מאחרין והרי"ף מייתי גם מילה ועיין בר"ן וע"פ ד' הר"ן מיושב קושי' השג"א לד' הפוסקים אי מלו תוך ח' יצא ידי מילה אמאי ס' מילה מאחרין ולד' הר"ן לק"מ דאין בידינו להביא מס' התינוק לידי סכנה:
שם ע"ב תוס' ד"ה ולא הודו בד' תוס' אלו יישב מרן זצוק"ל קו' אלימתא דמנ"ל לומר לא כך היה מעשה דלמא ב' המעשים אמת בתחלה רצה לעקור לגמרי ולבסוף רצה לומר בחל בשבת הואיל ונדחה ידחה אלא דק' אמאי לא אמר כן מיד בי"ז שחל בשבת וצ"ל דאדרבא בי"ח תקיפא אבילות עוד יותר שהוא בין המצרים ואי ס"ד דרבי רצה לעקור ט"ב דהיינו כמ"ש תוספות לקובעו בי' א"כ אדרבא בי' תקיפא אבילות טובא ואמאי רצה לומר הואיל ונדחה ידחה אלא ש"מ לא כך היה מעשה ומעולם לא רצה רבי לקבוע בי':
לאסור את של זה בזה הקשה הר"ן במסכת תענית למה לא קאמר רבא דאצטריך לאסור לפניו ולאחריו והנה כתב שם במסכת תענית דרבא בא לתרוצי גם לרשב"ג דלית ליה לפניו ולאחריו אבל בלא"ה יש ליישב דבאמת יום י"ג ויום ט"ז כתובים שם במגילת תענית וע"כ אתה אומר י"ד ללפני' לט"ו וט"ו ללאחרי' לי"ד והיינו לאסור של זה בזה ואפשר לומר דקו' הר"ן שם מאחרי דאמר רב אשי בתענית שם כל שלאחריו בהספד מותר וכ"ש מלאכה ומנ"ל להש"ס כאן להק' מרבא א"ו פשיטא להש"ס דהאי לאסור של זה בזה דקאמר רבא אכולא מלתא קאי ומנ"ל לרבא הא דלמא דווקא לענין תענית אתמר ומשום לפניו ולאחריו:
ו' ע"א זבולן מתרעם על מדותיו ידוע כי שבט זבולן לא היה מוכשרין לעסוק בתורה והיו צריכין לעסוק בפרקמטיא לשבט יששכר לזכות בתורתו של יששכר ותלו שבט זבולן דבר זה בחלק מדינתם לפי שארצם היתה ארץ הרים וגבעות לא ארץ שדות וכרמים וארז"ל חמרא וריחני פקחין והיינו ריח שדה וחמר כרמים והיינו מתרעם על מדותיו שלא היה מדותיו עלולים לעסוק בתורה:
שם בגמרא יוחן רשע נ' דיצחק רצה להמליץ על עשו כי הכל הוא מחמת שבל למד צדק כי לא עסק בתורה ואמנם עבירות שבין אדם לחבירו אפילו מי שלא עסק בתורה נזהר מהם וז"ש לו הש"י בארץ נכוחות מהנכוחה בין כל יושבי הארץ ג"כ יעול והודה יצחק כי בל יראה גאות ה':
ז' ע"א גמרא השנות מאי עביד ליה יל"ד למה לא משני דלבסוף לא כ' כ"א משתה ושמחה אבל מלאכה לא קבילו עלייהו והיינו האגרת השנית דלא כ' בה יום טוב ונ' דמ' להש"ס דל' לקיים מ' דבר שיש בו מעשה וקריאת במגילה וכיו"ב ולא לענין ביטול מלאכה:
שם בתחלה קבעוה בשושן כתב מרן זצוק"ל דהאי תנא כתלמידי רשב"י לקמן ס"ל דעל שנהנו מסעודת אחשורוש נתחייבו כליה ואותן שנהנו הרי משושן היו וכמו שהשיב רשב"י לתלמידיו וא"כ עיקר הגזירה על שושן היה וגם עיקר הנס בשושן היה:
תוס' ד"ה לכלהו אי' להו פרכא ומרן זצוק"ל תי' דהא בהא תליא כי החו"ה כתב אין התוס' מתקבלת עד שיתפרע החובה תחלה ולולי שקיימו את שקבלו כבר לא קיימו למעלה מה שקבלו למטה:
ועפי"ז מה דיליף רנב"י ור"י מלא יעברו ומלא יסוף מזרעם הוא רק לבאר דברי שמואל דדווקא משום שקבלו ימי הפורים גם לדורות הוא דדרשי' קיימו למעלה דלולי שקיימו למעלה אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:
אמנם במ' מבואר דעיקר דרשת שמואל משום דכ' קיימו וקבל וקרינן קבלו והיינו יקבל למעלה מה שקבלו למטה והש"ס דרשא פשוטה נקט ובאמת הך קיימו אצטריך לקיימו מה שקבלו כבר:
עד דלא ידע פירש מרן זצוק"ל כי ארור המן בגימ' ברוך מרדכי וכמו שהביא כבר המג"א סוף הלכות מגילה ורמז לדבר כי שבר בשין ימנית הוא תק"ב וכן שבר בשין שמאלית והראשון קללה והשני ברכה ומי שהוא מבושם אינו יודע להבחין בין שין ימנית לשין שמאלית ומחליף ארור המן בברוך מרדכי:
קם רבה שחטי' לר"ז ומכאן השיג הרז"ה על הרי"ף שהביא הך דחייב אינם לבסומי הרי הש"ס מייתי הך עובדא עלה למימר דמאחר דשכיחא הזיקא בזה פטור מלעשות כן ותי' מרן זצוק"ל עיין בחת"ס חלק או"ח סימן קפ"ה דאמרינן בשלהי מסכת שבת מאן דאתייליד במאדים הוה גברא אשיד דמא מאי תקנתא למהוי טבחא או אומן או מוהלא ואמר רבה אנא אתיילידנא במאדים ואינני לא טבח ולא אומן ולא מוהל וקשה הא באמת מצינו כאן דאשיד דמא וצ"ל דמעשה דמכלתין הוה אחר מימרא הנ"ל וא"כ לגבי רבה הוה שכיחא היזיקא משום דאתייליד במאדים אבל לאחריני שומר מצוה לא ידע דבר רע:
וע' ד' הרז"ה פרק הרואה גבי ר"פ ור"ה בריה דר"י פגעי ביה בר"ח בר איקא וכו' השיג הרז"ה על הרי"ף למה השמיט את זאת והרמב"ן יישב שם משום דלא סלקא ליה שפיר וכקו' הרז"ה בשמעתין והוא תימא:
י"א ע"א ברבות צדיקים זה מרדכי נראה הכוונה דדרשינן לקמן ליהודים היתה אורה הפי' כי והעיר שושן צהלה ושמחה כל יושבי העיר אפילו הנכרים משום ליהודים היתה אורה זו תורה והיינו ברבות צדיקים ישמח העם ר"ל כל עם אפילו מי שאינו מהם דכ' והעיר שושן הכל במ' צהלה ושמחה אבל במשול רשע יאנח העם אפילו מי שהוא מכתותם שנ' והעיר שושן נבוכה כל העיר:
שם ע"ב שאני שלמה שמלך על העליונים עיין רש"י ומרן זצוק"ל פי' דממשלת המלכים היא על ב' פנים ממשלה ע"י גבורה וממשלה ע"י חכמה והנה המושל בגבורה אם גם ייראוהו עבדיו אבל לא יאהבוהו נמצא שהוא מושל רק על גופן ולא על נפשם משא"כ המושל בחכמתו ליקח נפשם חכם זה מושל גם על נפשות עבדיו ימשול וזה הענין היה בשלמה והנה הברייתא אמרו ג' מלכו בכיפה וסבר המק' דעל כפת הרקיע קאמר ומק' והאיכא שלמה ומשני ליה דהתנא דנקט ל' כיפה כוונתו שמלכו על כל הכיפה בכיפה דהיינו בחזקה כמו אכפיי' רבא לר"ה בר נתן וזה לא היה בשלמה כי הוא מלך גם על העליונים ר"ל ע"י חכמתו לקח נפשות עבדי' ומלך עליהם:
שם ע"ב כלום יש אומה שהכינו שלחן לפניך במאמר זה פי' מרן זצוק"ל ד' הרוקח שכ כי בפ' אמור פ' המועדות נרמז ג"כ חנוכה בפסוק ויקחו אליך שמן זית ופורים בפ' ולקחת סולת דהיינו לחה"פ וצריך ביאור אמנם לפי דברי חז"ל כל הכ' ע"ש מליצת מלאכי השרת נאמרו בו ומכולן לא נצח אלא ממוכן שאמר כלום יש אומה שהכינו שלחן וכו' נמצא דזכות לחה"פ גרם שנהרגה ושתי ועי"ז הגיעה אסתר למלוכה וזה כוונת רוקח הנ"ל:
שם מרדכי מוכתר בנמוסו היה ע' רש"א ויש לפ' שגבה לבו בדרכי ד' והיינו מוכתר בנימוסו נימוס שהוא יהודי הכתירו:
י"ג ע"א תוספות ד"ה קדלי דחזירא ק' לתוס' לפי' רש"י לאיזו ענין רמז זה הכי א"ו הרמז שבא להאכילה אבל היא לא אכלה וכמעשה חנני' מישאל ועזריה:
שם ויאהב המלך ביקש לטעום טעם בתולה טועם טעם בעולה טועם נ' לפרש דאחשורוש זה היה דואג מאוד שלא יארע לו שנית מעשה כזאת שתמרוד בו אשתו וחקר על הדבר מה היה הסיבה שמרדה בו ושתי ועלה על דעתו כי מרוב אהבתה אותו לא היתה לה יראה מלפניו כנהוג בכל יום בין בנים לאבותם וחקר על סיבת אהבה הזאת ומצא יען נשאת לו בבתוליה וארז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ומטעם זה עלה על לבו כי נח לו לישא בעולה ולא תהא אהבה עזה כ"כ אבל תהיה יראתו על פניה אכן כל זה היה בבחינת מלך אבל בבחינת עצמו הלא נח לו לאדם חלק א' הארבה מב' חלקים יראה ומעתה ז"ש הכ' בבחינת מלך היה חפץ בבעולה ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים שמצא יראתה שלימה כבעולה וזה ביקש לטעום טעם בעולה טועם ואמנם בבחינת עצמו ותשא חסד לפניו מכל הבתולות כי מצא בה אהבו יותר מכל הבתולות היינו ביקש לטעום טעם בתולה טועם: