ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי בתר ליקוטי
בע"ה
ליקוטים והערות בספר אליהו רבא
סי' קל"ד ס"ק ה' מ' דבשבת א"א שמע כמו בחול מ' להרב פשט די הרמ"א דדווקא ביו"ט אומרים שמע ישראל וכו' וזה תימה:
סי' קל"ח ס"ק ג' אם לא שב בתשובה ראוי לקרא כדי שיתבייש וצ"ע דמ"מ היאך יברך אשר נתן לנו תורת אמת אם אינה מקיימה והעיד מרן חתם סופר זצק"ל על רבו הגאון ר"נ כ"צ אדלר שלא הניח לקרא בפ' אמור פ' חדש למי שלא נהג אי' חדש:
סי' קל"ט ס"ק ב' דזה דווקא בזמן הש"ס ואכתי קשה דהך דנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך הו"ל להביא:
שם ס"ק ח' דאין כבוד לתורה שיהא זמן רב גלוי וא"כ ה"ה כשעושין הרבה מי שבירך יש לכסות הספר:
סי' קס"ה ס"ק כ"א אבל לאחרים אוקמוה אדינא ויש לתת עוד טעם דבברכה אחרונה בעי' קודם עיכול מזון ופחות מכזית הוה עיכול מזון תיכף:
סי' קפ"ב ס"ק ז' שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק צ"ע דבשעה שנותן בפי התינוק כבר בירך:
סי' קפ"ז ס"ק ה' אלא תקנת חכמים וצ"ע לפי' התוס' פ' מי שמתו דלהכי מבעי לן אי נשים בבהמ"ז דאורייתא משום דליתנהו בברית ותורה א"כ ע"כ ברית ותורה דאורייתא:
סי' קפ"ח ס"ק ח' אבל במ"א כתב שאינו חותם וצ"ע דבה' ר"ה כ' המג"א דאפילו מאן דמתיר להתענות ביום בר"ה בלילה וודאי כ"ע מודו דחייב לאכול משום קידוש ואמאי מדמה לה הכי לר"ח:
סי' ד"ר ס"ק ח' וצ"ע מאי פריך פרק המוכר פירות דבריו צ"ע דהרי קאמר הש"ס אילימא למעוטי יין קוסס פלוגתא דר"י וריב"ל עיי"ש:
סי' ר"ז ס"ק א' וכתב בל"ח דנ"ל אי בצירי וכ"כ בסימן נ"ז ששמעתי שחזר בו לכאורה בברכת ברוך שאמר וישתבח הוא דחזר בו שכ"כ בספר שערי אורה שצ"ל בפתח ושייך למעלה אל חי יחיד חי ולא לתיבת העולמים אבל בברכת בורא נפשות לכ"ע צ"ל חי בצירי וכן הוא בספר חיי אדם והכי מסתבר:
סי' רי"ט ס"ק ג' ל' הרמב"ם עומד ומברך י"ל טעם הרמב"ם דכיון דהך ברכה לדידן במקום קרבן תודה צריך עמידה כקרבן:
סי' רכ"ד ס"ק ז' או נוטלין צרור ומניחין על המצבה ובספר יוסף אומץ כ' כי הוא סגולה לשכחה כלפי שארז"ל הקורא כתב שע"ג הקבר קשה לשכחה:
שם באו"ד המנהג שאין מעמידין מצבה עד אחר י"ב חדש ואמנם אמרו על מרן חתם סופר זצוק"ל כשמתה אשתו צוה להעמיד לה המצבה מיד אחר ז':
סי' רל"ט ס"ק ג' דמבואר בש"ס שהיא משום שמירה ואמנם מדאמרו רז"ל דחם תלמיד חכם א"צ כלפי שארז"ל ג' צריכין שמירה ואחד מהם ת"ח ש"מ הטעם משום תורה:
סי' ר"מ ס"ק ח' אפשר שלא נתעברה בלילה ההוא וקשה א"כ היאיך קרא יעקב לראובן ראשית אוני ומצאתי בדברי הרב אליהו רבא סוף סימן רמ"א שעמד על זה עיי"ש:
סי' רמ"ג מה שהק' על רש"י וכן הק' הרמב"ן פ' בא שם:
סי' רס"ח ס"ק י"ג בעדות נפשות בעי' שיעידו צ"ע דאדרבא אמרי' בסנהדרין מכניסין את האדם ושומעין דבריו ואח"כ מכניסין השני:
שם ס"ק י"ח דה"ה דאם בירך מעין שלש במקום ברכת המזון יצא צ"ע הרי קיי"ל ג' ברכות דאוריי' משא"כ כאן דתפלת ערבית רשות אלא דהאידנא קבלוה עלי' חובה:
שם ס"ק י"ט רגילין לסיים וישמחו בך ישראל ע' מ"ש בזה התורת חיים ס' פ"ק דחולין:
סי' רע"א ס"ק כ"ו ועוד דבקושי יש לתקן פגום הנה ד' השכ"ג המה מגמ' פ' ערבי פסחים ג' מנוחלי העוה"ב וא' מהן המבדיל על היין במו"ש והוא דמשייר מקדושי לאבדלתא ומה שהק' הרב מכוס פגום כיון דהמקדש שותה רוב הכוס ולא נשאר כ"א מיעוט כה"ג ליכא חשש פגום לכ"ע דהמיעוט בטל ברוב:
סי' ער"ד ס"ק א' שיעשה כ"ו לחמים לא ידעתי למה לא יהא בזה משום בל תוסיף:
סי' רפ"ח ס"ק י"ד כאלו עבר בכל התורה ע' קידושין ל"ט ע"ב ותבין כוונת הרב:
שם ס"ק ט"ז פרש"י ככי לחיים ובפסחי' קי"ג ע"א לא תעקר ככי פי' רש"י שן ממש עיי"ש:
ליקוטי חתם סופר אורח חיים
סי' קמ"ד דליכא לא נפש ולפי"ז יש חילוק בין נפל ממש שלא היה לו נפש ורוח ובין לא שהה ל' יום שהיה לו נפש ורוח:
סי' קנ"ט ואיך נחשוד אותם שקלקלו ונ' טעם האשכנזים משום תרי קלי לא משתמעי ולא נ' להם לדמות להלל ומגילה ועכשיו שגם בינינו נוהגים בזה מנהג ספרדי' אנו מוצאין שכן הוא שמבלבלים זא"ז ותרי קלי לא משתמעי:
שם באו"ד וכי שותפים י"ל דהטעם דאין ס' מוציא מידי וודאי ובן ז' וודאי אביו צריך לכך דלא שכיח צדיק כהאי שלא יהא לו דין למעלה אפי' תוך ז' משא"כ לאחר ז' הוה ס' אלא מיארצייט עדן צ"ע:
סי' ק"ס ב' זמני הוה חזקה צ"ע הרי עכ"פ פורים בפ"ע ופסח בפ"ע לא אתחזק אלא מחד זמנא ומה תרי זמנא שייך:
סי' קס"א הו"ל ס' דאוריי' צ"ע הרי גם למוקפים עכ"פ נעשה נס גם ביום י"ד וא"כ אם קורין בי"ד עכ"פ ידי דאוריי' יצאו וקריאת ט"ו למוקפין וודאי דרבנן:
סי' קס"ג הא קיי"ל מעברין צ"ע דע"כ ל"פ ר"מ ור"י אלא אם אירע שעברו ב"ד השנה בשבט או בר"ח אדר ואמנם אם לא נמלכו ב"ד לעבר עד סוף החדש ע"כ כותבין הסופרין אדר סתם ומה זה ענין לפלוגתת ר"מ ור"י:
שם דהסתפקו במן צ"ע דלמא אותה שנה שמת מרע"ה פשוטה היתה ולעולם במעוברת בראשון עבדינן ואדרבא יש קצת סמך למעבד בראשון דאיכא למ"ד פ"ק דסוטה דמרע"ה נולד בשנה מעוברת באדר ראשון ורש"י כ' פ"ק דמגילה על הא דאמרינן בז' מת בז' נולד כדאי יום הלידה שיכפר על יום המיתה ומוטב תש לפי"ז למעבד בראשון:
שם שהי' מובן שהי' ראוי להתעבר נ' הפי' דעפ"ז חשבון התקופה היה ראוי' להתעבר דעל שאר ענינים שמעברין השנה היאך ידע המן שראוי' להתעבר:
שם דין א' ומצוה נמי ואולי גם מצוה דאוריי' כדאמרי' במגילה ק"ו ממיתה לחיים אלא דיש לחלק בין יחיד לציבור:
שם דין ו' הוא מייתי סמוכין אולי הסמוכין מגמ' דמ' סוטה שכ' לעיל:
סי' קס"ה ע' מ"ש בדברים אלו במג"א ה' ר"ה סי' תקצ"א שם:
סי' קס"ו פזמון מלאכי רחמים ומנהגי לשייר בפ"ע בפזמון מלאכי רחמים ב' תיבת מלאכי רחמים אבל במשרתי עליון אין קפידא דהרי אמר ישעי' ע"ה ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו ונוכל לכוין בזה על ישראל ופזמון י"ג מידות הנני נוהג לומר מה"ר עלינו גלגלי ולפניך קוני תחנתינו הפילי והכל כלפי הש"י:
סי' קס"ז בסוף הא עבר על בל תוסיף וק' א"כ גם העושה ציצית בטלית שאולה יהא עובר על בל תוסיף ול"מ כן מד' תוס' פ' כל הבשר ולא משאר פוסקים:
סי' קע"ו איננו כה"ג ר"ל דאם הוא כה"ג הוה שלוחא דר דרחמנא ומ"מ צ"ע כיון דלד' הצדוקים העבירוהו ב"ד שלא כדין מאן יימר דהעברתם מהני לפי דעתם הנכזבה כיון דכבר נתקדש:
סי' קצ"ז דלמא בהשבעה צ"ע דקרא כ' ויגהר עליו ויתפלל:
שי' קצ"ט באו"ד סי' קפ"ד כצ"ל:
סי' ר"ג מעשה ועברו כצ"ל:
סי' ר"ח אבוהן דכולה יוה"כ ונ' דהענין מבואר היטב בהפטרת יוה"כ הכזה צום אבחרהו הרי דעיקר התעני' התשובה וישעי' בכל תעניתים משתעי:
ליקוטי מסכת מגילה
בעז"ה
ב' ע"א רש"י ד"ה אלא שהכפרים וכו' למשפט והר"ן כ' לקה"ת נ' משום דקשה ליה קו' הרשב"א דלרש"י אמאי תלי ליה בי' בטלנים בב"ד הו"ל למתלי:
והנה כבר העירותי בלקוטים דתחלה כתב הר"ן דבני הכפרים אינם בקיאי' ולבסוף כתב בענין לא תתגודדו דא' מבני הכפרים צריך לקרות דווקא וכ' דיש לדחוק דהר"ן ר"ל ע"י מקרא ואמנם י"ל קו' הר"ן דכיון דקיימ"ל היוצא לדרך מצי קרי כל ימי החדש שוב לא מקרי אינו מחוייב בדבר ויכול שפיר להוציא אחרים:
הנה הרי"ף הביא הא דרב שמן דזמני' הרבה תקנו ואף דהביא הך דר"ע דבזה"ז הואיל ומסתכלים אין קורין אלא בזמנן נ' טעמא דלגי' שהעם מסתכלין בה מ' אבל שלא במקום סכנה מוקמיה לה אדינא וקורין לבני הכפרים מי"א ואילך:
ג' ע"א רש"י דאנהו נביאי עמ"ש הרמב"ן בענין זה ר"פ וירא:
שם תוס' ד"ה אמש לפי שהארון צ"ע הרי בימי שמואל ודוד שהיה הארון בבית עובד אדום ואח"כ בעיר דוד ואעפי"כ היו מקריבין קרבנות בגבעון כדכ' בשהע"ה ריש מלכים:
שם ע"ב תוס' ד"ה מלמד אבל שאר עונש צ"ע מנ"ל דאיענש על ככה המלאך הוכיחו על זאת אבל לא ענשו והא דלא הוכיחו אביטול פ"ו משום דהו"ל מעוות לא יתקון מה שאין כן תמיד ותורה:
שם תוס' ד"ה מת מצוה ת"ת דרבי' לכאורה מדקרי לת"ת של בית רבי ת"ת דיחיד מ' דרבי' היינו של כל ישראל וזה לא מצינו מיב"נ ואילך:
רש"י ד"ה את לא תעשה נתקשו רש"א ופ"י וטו"א בד' רש"י אלו והנה בברכות י"ט ע"ב כתב רש"י לא תסור דרבנן ה"ט דרבנן אחילו ליקרייהו במקום כבוד הבריות נ' כוונתו מאחר דחזו רבנן גבי והתעלמת משום דממון אתי אתיהיב למחילה חייב בעל הממון למחול גבי כבוד הבריות אנהו נמי שבידם למחול על יקריי' מחלו גבי כבוד הבריות ומעתה רש"י בשמעתין בא לתרץ קושי' הרשב"א מאחר דמגילה דוחה עבודה למה ידחה לגבי כבוד הבריות ולזה כתב דמ"מ כיון דדמי ללאו דלא תוכל להתעלם וכמ"ש דתרווייהו אתיהבו למחילה שפיר מחלי רבנן ליקריי':
ג' ע"ב שם גמרא נראה אעפ"י שאינו סמוך ע' בר"ן כוונתו דלקצת פוסקים בנראה לא תליא במיל כ"א בתחומי העיר כלומר שאומרים כי זה שייך עדן לאותה העיר (בל"א שטאדגעבוטה) ולא תחום שבת וע"ז כתב הר"ן דדעתו נוטה דמי' אתרווייהו קאי והא דקאמר אעפ"י שאינו סמוך היינו משום דהעיר בהר והו"ל מיל ע"י קידור בהרים:
שם תוס' ד"ה כרך ע' רש"א ונראה כוונת ד' תוספות דהנה הם השיגו על רש"י מל' כפר וגם לדדהו קשה וצריכי לחדש דין חדש דאין במוקפין דין כפר וקשה מנ"ל הא ולזה הכריח כן מדלא קאמר מוקפין קמ"ל:
ד' ע"א תוספות ד"ה נשים חייבות נראה דלכאורה אפשר לפ' דתוספתא מיירי היכא שכבר יצאו וכמ"ש תר"י פ"ג דברכות גבי נשים בבהמ"ז דנשים ליתנהו בכלל ערבות ולפיכך אינם מוציאין והש"ס מיירי היכא שלא יצאו עדן וע"ז קאמר כיון דחייבות יכולות ג"כ להוציא אלא שהתוס' סמכו עצמן על סיום דברי התוספתא כמו שהביא בערכין שם דקתני בהדיא נשים פטורות ואמנם מ"ש תוס' דהש"ס בערכין רצה לומר להוציא נשים אחרות למ"ש אפשר לומר דאשמעי' דנשים לגבי נשים שפיר יכולין להוציא אף שכבר יצאו דלא נימא דגם לגבי נשים ליתנהו בכלל ערבות והטעם דאנשים דיש להם מצות יתירות מנשים ליתנהו עם נשים בכלל ערבות משא"כ נשים לגבי הדדי וצ"ע ד' הגהת אשרי שכתב דנשים חייבות ד"ת ומ"מ אינן יכולות להוציא והיאיך יפרש להש"ס בברכות שם דמבואר דאם הם חייבות ד"ת גם להוציא יכולין:
ונראה דלקיים ד' ה"ג דחו אח"כ בדביר הסמוך ד' רשב"ם שהן היו עיקר דלד' הרשב"ם ליתא לד' בה"ג:
שם בגמרא נגזור משום דרבה עיין רי"ף ובעל המאור ור"ן ומלחמות אמנם עיקר קו' הרז"ה על הרי"ף למאי הל' מייתי הרי"ף כאן סוגיא דלולב וערבה וקו' זו לא תי' הרמב"ן ולא תי' הר"ן:
ה' ע"א רש"י ד"ה שלא בזמנה כוונת רש"י לד' הק"נ דבימי רב עדן היו קורין המגילה ביום הכניסה מדקאמר לאפוקי מדר' אם כן היה עדן יום כניסה נוהג וע"כ הא דאמרי' הואיל ומסתכלין היינו בחו"ל דלא בקיאי ואמנם למ"ש דלפי' בתרא של הרי"ף בזמן שיש שלום ג"כ שייך אפילו בזמן הזה יום הכניסה ובימי רב היה שמואל קרוב למלך פרס ור' קרוב לאנטונינוס והיה שלום בעולם ושפיר היה נוהג יום הכניסה:
שם ואלו מאחרין והרי"ף מייתי גם מילה ועיין בר"ן וע"פ ד' הר"ן מיושב קושי' השג"א לד' הפוסקים אי מלו תוך ח' יצא ידי מילה אמאי ס' מילה מאחרין ולד' הר"ן לק"מ דאין בידינו להביא מס' התינוק לידי סכנה:
שם ע"ב תוס' ד"ה ולא הודו בד' תוס' אלו יישב מרן זצוק"ל קו' אלימתא דמנ"ל לומר לא כך היה מעשה דלמא ב' המעשים אמת בתחלה רצה לעקור לגמרי ולבסוף רצה לומר בחל בשבת הואיל ונדחה ידחה אלא דק' אמאי לא אמר כן מיד בי"ז שחל בשבת וצ"ל דאדרבא בי"ח תקיפא אבילות עוד יותר שהוא בין המצרים ואי ס"ד דרבי רצה לעקור ט"ב דהיינו כמ"ש תוספות לקובעו בי' א"כ אדרבא בי' תקיפא אבילות טובא ואמאי רצה לומר הואיל ונדחה ידחה אלא ש"מ לא כך היה מעשה ומעולם לא רצה רבי לקבוע בי':
לאסור את של זה בזה הקשה הר"ן במסכת תענית למה לא קאמר רבא דאצטריך לאסור לפניו ולאחריו והנה כתב שם במסכת תענית דרבא בא לתרוצי גם לרשב"ג דלית ליה לפניו ולאחריו אבל בלא"ה יש ליישב דבאמת יום י"ג ויום ט"ז כתובים שם במגילת תענית וע"כ אתה אומר י"ד ללפני' לט"ו וט"ו ללאחרי' לי"ד והיינו לאסור של זה בזה ואפשר לומר דקו' הר"ן שם מאחרי דאמר רב אשי בתענית שם כל שלאחריו בהספד מותר וכ"ש מלאכה ומנ"ל להש"ס כאן להק' מרבא א"ו פשיטא להש"ס דהאי לאסור של זה בזה דקאמר רבא אכולא מלתא קאי ומנ"ל לרבא הא דלמא דווקא לענין תענית אתמר ומשום לפניו ולאחריו:
ו' ע"א זבולן מתרעם על מדותיו ידוע כי שבט זבולן לא היה מוכשרין לעסוק בתורה והיו צריכין לעסוק בפרקמטיא לשבט יששכר לזכות בתורתו של יששכר ותלו שבט זבולן דבר זה בחלק מדינתם לפי שארצם היתה ארץ הרים וגבעות לא ארץ שדות וכרמים וארז"ל חמרא וריחני פקחין והיינו ריח שדה וחמר כרמים והיינו מתרעם על מדותיו שלא היה מדותיו עלולים לעסוק בתורה:
שם בגמרא יוחן רשע נ' דיצחק רצה להמליץ על עשו כי הכל הוא מחמת שבל למד צדק כי לא עסק בתורה ואמנם עבירות שבין אדם לחבירו אפילו מי שלא עסק בתורה נזהר מהם וז"ש לו הש"י בארץ נכוחות מהנכוחה בין כל יושבי הארץ ג"כ יעול והודה יצחק כי בל יראה גאות ה':
ז' ע"א גמרא השנות מאי עביד ליה יל"ד למה לא משני דלבסוף לא כ' כ"א משתה ושמחה אבל מלאכה לא קבילו עלייהו והיינו האגרת השנית דלא כ' בה יום טוב ונ' דמ' להש"ס דל' לקיים מ' דבר שיש בו מעשה וקריאת במגילה וכיו"ב ולא לענין ביטול מלאכה:
שם בתחלה קבעוה בשושן כתב מרן זצוק"ל דהאי תנא כתלמידי רשב"י לקמן ס"ל דעל שנהנו מסעודת אחשורוש נתחייבו כליה ואותן שנהנו הרי משושן היו וכמו שהשיב רשב"י לתלמידיו וא"כ עיקר הגזירה על שושן היה וגם עיקר הנס בשושן היה:
תוס' ד"ה לכלהו אי' להו פרכא ומרן זצוק"ל תי' דהא בהא תליא כי החו"ה כתב אין התוס' מתקבלת עד שיתפרע החובה תחלה ולולי שקיימו את שקבלו כבר לא קיימו למעלה מה שקבלו למטה:
ועפי"ז מה דיליף רנב"י ור"י מלא יעברו ומלא יסוף מזרעם הוא רק לבאר דברי שמואל דדווקא משום שקבלו ימי הפורים גם לדורות הוא דדרשי' קיימו למעלה דלולי שקיימו למעלה אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:
אמנם במ' מבואר דעיקר דרשת שמואל משום דכ' קיימו וקבל וקרינן קבלו והיינו יקבל למעלה מה שקבלו למטה והש"ס דרשא פשוטה נקט ובאמת הך קיימו אצטריך לקיימו מה שקבלו כבר:
עד דלא ידע פירש מרן זצוק"ל כי ארור המן בגימ' ברוך מרדכי וכמו שהביא כבר המג"א סוף הלכות מגילה ורמז לדבר כי שבר בשין ימנית הוא תק"ב וכן שבר בשין שמאלית והראשון קללה והשני ברכה ומי שהוא מבושם אינו יודע להבחין בין שין ימנית לשין שמאלית ומחליף ארור המן בברוך מרדכי:
קם רבה שחטי' לר"ז ומכאן השיג הרז"ה על הרי"ף שהביא הך דחייב אינם לבסומי הרי הש"ס מייתי הך עובדא עלה למימר דמאחר דשכיחא הזיקא בזה פטור מלעשות כן ותי' מרן זצוק"ל עיין בחת"ס חלק או"ח סימן קפ"ה דאמרינן בשלהי מסכת שבת מאן דאתייליד במאדים הוה גברא אשיד דמא מאי תקנתא למהוי טבחא או אומן או מוהלא ואמר רבה אנא אתיילידנא במאדים ואינני לא טבח ולא אומן ולא מוהל וקשה הא באמת מצינו כאן דאשיד דמא וצ"ל דמעשה דמכלתין הוה אחר מימרא הנ"ל וא"כ לגבי רבה הוה שכיחא היזיקא משום דאתייליד במאדים אבל לאחריני שומר מצוה לא ידע דבר רע:
וע' ד' הרז"ה פרק הרואה גבי ר"פ ור"ה בריה דר"י פגעי ביה בר"ח בר איקא וכו' השיג הרז"ה על הרי"ף למה השמיט את זאת והרמב"ן יישב שם משום דלא סלקא ליה שפיר וכקו' הרז"ה בשמעתין והוא תימא:
י"א ע"א ברבות צדיקים זה מרדכי נראה הכוונה דדרשינן לקמן ליהודים היתה אורה הפי' כי והעיר שושן צהלה ושמחה כל יושבי העיר אפילו הנכרים משום ליהודים היתה אורה זו תורה והיינו ברבות צדיקים ישמח העם ר"ל כל עם אפילו מי שאינו מהם דכ' והעיר שושן הכל במ' צהלה ושמחה אבל במשול רשע יאנח העם אפילו מי שהוא מכתותם שנ' והעיר שושן נבוכה כל העיר:
שם ע"ב שאני שלמה שמלך על העליונים עיין רש"י ומרן זצוק"ל פי' דממשלת המלכים היא על ב' פנים ממשלה ע"י גבורה וממשלה ע"י חכמה והנה המושל בגבורה אם גם ייראוהו עבדיו אבל לא יאהבוהו נמצא שהוא מושל רק על גופן ולא על נפשם משא"כ המושל בחכמתו ליקח נפשם חכם זה מושל גם על נפשות עבדיו ימשול וזה הענין היה בשלמה והנה הברייתא אמרו ג' מלכו בכיפה וסבר המק' דעל כפת הרקיע קאמר ומק' והאיכא שלמה ומשני ליה דהתנא דנקט ל' כיפה כוונתו שמלכו על כל הכיפה בכיפה דהיינו בחזקה כמו אכפיי' רבא לר"ה בר נתן וזה לא היה בשלמה כי הוא מלך גם על העליונים ר"ל ע"י חכמתו לקח נפשות עבדי' ומלך עליהם:
שם ע"ב כלום יש אומה שהכינו שלחן לפניך במאמר זה פי' מרן זצוק"ל ד' הרוקח שכ כי בפ' אמור פ' המועדות נרמז ג"כ חנוכה בפסוק ויקחו אליך שמן זית ופורים בפ' ולקחת סולת דהיינו לחה"פ וצריך ביאור אמנם לפי דברי חז"ל כל הכ' ע"ש מליצת מלאכי השרת נאמרו בו ומכולן לא נצח אלא ממוכן שאמר כלום יש אומה שהכינו שלחן וכו' נמצא דזכות לחה"פ גרם שנהרגה ושתי ועי"ז הגיעה אסתר למלוכה וזה כוונת רוקח הנ"ל:
שם מרדכי מוכתר בנמוסו היה ע' רש"א ויש לפ' שגבה לבו בדרכי ד' והיינו מוכתר בנימוסו נימוס שהוא יהודי הכתירו:
י"ג ע"א תוספות ד"ה קדלי דחזירא ק' לתוס' לפי' רש"י לאיזו ענין רמז זה הכי א"ו הרמז שבא להאכילה אבל היא לא אכלה וכמעשה חנני' מישאל ועזריה:
שם ויאהב המלך ביקש לטעום טעם בתולה טועם טעם בעולה טועם נ' לפרש דאחשורוש זה היה דואג מאוד שלא יארע לו שנית מעשה כזאת שתמרוד בו אשתו וחקר על הדבר מה היה הסיבה שמרדה בו ושתי ועלה על דעתו כי מרוב אהבתה אותו לא היתה לה יראה מלפניו כנהוג בכל יום בין בנים לאבותם וחקר על סיבת אהבה הזאת ומצא יען נשאת לו בבתוליה וארז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ומטעם זה עלה על לבו כי נח לו לישא בעולה ולא תהא אהבה עזה כ"כ אבל תהיה יראתו על פניה אכן כל זה היה בבחינת מלך אבל בבחינת עצמו הלא נח לו לאדם חלק א' הארבה מב' חלקים יראה ומעתה ז"ש הכ' בבחינת מלך היה חפץ בבעולה ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים שמצא יראתה שלימה כבעולה וזה ביקש לטעום טעם בעולה טועם ואמנם בבחינת עצמו ותשא חסד לפניו מכל הבתולות כי מצא בה אהבו יותר מכל הבתולות היינו ביקש לטעום טעם בתולה טועם:
ליקוטי ר"ן ורי"ף מסכת מגילה
בע"ה
בר"ן פ"ב ד"ה וכתב הרמב"ן וז"ל דטעות אחר פסולים עד שיתקן כצ"ל:
שם בר"ן ד"ה דפתרא שעבוד שלנו אינו מזדייף כצ"ל:
שם בר"ן ד"ה אמר רבא ספקא דמתני' צ"ל פסקא דמתני':
שם ברי"ף סוד"ה ואר"י שיור התפר אלא כדי שלא יקרא צ"ל יקרע:
פ' בני העיר בר"ן ד"ה זו ד' ר' מנחם וכדאמרינן בעלמא גרושה וחלוצה יבמות נ"ו ע"ב וע' חי' רשב"א שם:
שם בר"ן ד"ה ר"ח טבת לא מתרמי פורים בואתה תצוה צ"ל לא מתרמי שקלים:
פרק הקורא את המגילה עומד בר"ן ד"ה הל' מאי דפלוגתא דרב ושמואל אמעמדות קאי וכ"כ רש"י הל' אמעמדות:
שם בר"ן ד"ה ואין עושין מעמד דרכן היה וכו' ע' רש"י וצ"ע:
שם בר"ן ד"ה פוחת דהא אחר עובר אמנם רש"י דקדק לומר כל שכרעי' נראין:
שם בר"ן ד"ה האומר יברכוך טובים באותו זמן עיין רש"י והר"ן מרכיב ב' פירושים כאחד וצ"ע:
שם בר"ן ד"ה ברכת כהנים אלא ישא השם פניו עיין ברכות כ' ע"ב גמ' דריש רב עוירא וד' הר"ן צ"ע:
שם בר"ן ד"ה אבל חזא ביה צורבא דרבנן שאני עמ"ש הר"ן לקמן גבי רבינא ורב אשי שמעתא בעיא צלותא וצ"ע:
שם בר"ן ד"ה מבטלין ת"ת דווקא להוצאה כצ"ל ותיבת לאו ט"ס: