ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
חומש שמות · תצוה
בע"ה
ממרן זצוק"ל כתית למאור ולא כתית למנחות ידוע כי המנורה תכליתה היה להשפיע אור תורה והקרבנות להשפיע שפע מזונות כמ' הפייטן באין ארחת אב תמיד בנן בטן בנים תחסר והנה בד"ת ארז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמן אבל בשפע המזונות ההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת ואמר הכי שוא לכם משכימי קום וגו' וזה ענין הרמז כתית למאור לשפע המאור צריך כתיתה ויגיעה ולא כתית למנחות שפע המזונות א"צ כתיתה:
עוד סנסן ממרן זצוק"ל וחשב אפודתו אשר עליו כמעשיהו ארז"ל אפוד מכפר על ע"ז כדכ' ואין אפוד ואין תרפים אלמא ע"ז נקרא ע"ש אפודתו והנה בע"ז אמרז"ל הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה והיינו דכ' וחשב אפודתו אשר עליו המחשבה אשר על האפוד כלומר מעון אשר האפוד יכפר עלי' כמעשיהו הוא נחשב למעשהו:
עוד רמז ממרן זצוק"ל אמרו המקובלים כי נשמת משה הי' נשמת הבל ונתגלגל בשת ואח"כ בנח ואח"כ במשה ונרמז כאן פ' תרומה מסיים נ'ח'ש'ת' ר"ת נח שת. ומתחיל אח"כ ואתה ועפי"ז הי' ראוי ליקראות מ'נ'ש'ה' משה נחשת הבל אלא משום דבימי נח כבר היתה ע"ז בעולם ומשה תכליתו היה לבער ע"ז לא נקרא כ"א משה ר"ת משה שת הבל ובבא אח"כ יהונתן בן גרשום וקלקל בפסל מיכה שוב כ' בן גרשום בן מ'נ'ש'ה':
הערה בד' רש"י והיה פי ראשו בתוכו כפי תחרא למדנו שהשריוני' שלהם פיהם כפול ימים הרבה השתוממתי ע"ד רש"י אלו וכי מה תועלת לנו בידיעה זאת ועלה ע"ד שד רז"ל פ"ק דב"ב ע"פ וילבש צדקה כשריון מה שריון זה כל קשקשת וקשקשת מצטרפת לשריון כך צדקה כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול ועד"ז מפ' רש"י ג"כ דהקיש הנביא לצדקה כשריון מה שריון זה פי' כפול לגוי' כך הצדקה אינה מתקבלת אא"כ נעשת בסתר כדכ' מתן בסתר יכפה אף.
הערות בדברי רמב"ן
ד"ה להעלות נר תמיד וטעם נדב ואביהו כאן מתחיל דבור חדש:
ד"ה לכבוד ולתפארת וכבר אמרו דמות דיוקנו במ' יומא מ"א ע"א:
ד"ה ונתת אל חשן המשפט ומכוין בשמות התומים כצ"ל:
ד"ה מעיל ולא ידעתי למה עשה הרב ע' כ"מ ה' כלי המקדש פ"ט ה"ד ראי' לד' רש"י והיא ג"כ ד' הרמב"ם שם מש"ס ואמנם גם לשון הכ' פעמון זהב ורמון מ' כד' רש"י דלהרמב"ן הו"ל למימר רמון ופעמון זהב:
ד"ה ולקחת את שמן בסוה"ד ומשם ימשחנו כמין כ"י כעין ראיה לזה ממה שארז"ל ע"פ כשמן הטוב יורד על הזקן כי בשעת משיחה ירדו שני טפין על זקן אהרן וזה מ' כד' הרמב"ן:
ד"ה לשכני בתוכם וא"כ יש בענין סוד גדול ולבאר סוד זה קצת העתקתי פה:
דרוש מפרשת תצוה
ברבה פ' זו ע"פ ואתה הקרב אליך הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך הרע למשה א"ל תורה היתה לי ונתתיה לך יכול הייתי לעשות אחיך כו"ג חוץ מדעתך אלא שהייתי מבקש שתהי' גדול עליו:
תמן תנינן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמי"ח:
הענין אמרו רז"ל והוא ברמב"ן פ' זו העבודה צורך גבוה וזה יתבאר העולם בכללו אחד הוא והוא דומה לבית מלאכת א' מהבנוי' עפ"י חכמות שונות מעכאניק פיזיק וכעמי הנה בבית המלאכה הזאת יש שם פועלים מפועלים שונים ובמדור התחתון מקום אשר יובילו שמה החומרי' אשר תעשה המלאכה מהם שם יעמדו אנשים בוערים אשר לא יבינו מאומה המה יסבלו בנקל טורח הגדול המוטל עליהם גם הריח הנבאש אשר ישכון שמה ובמדור העליון מקום אשר יצאו החומרי' הראשונים אל הפועל שמה ישבו על כסא המוכן לכך האנשים הפקודים על המלאכה אשר ת"י הכל יצא והכל יבא אמנם זאת יבין כל נבון כי לפי טבע ומתכונת החומרי' אשר יציקו במדור התחתון לפיהן תצא המלאכה זקוקה ובחונה במדור העליון ואם יארע במדור התחתון איזו חסרון לא יועיל חכמת השרים במדור העליון מאומה והנה עולם התחתון אשר אנחנו דרים בו לפי מעשי בני אדם יושבי תבל במדור הזה ככה תצא השפע במדור העליון מקום מושב השרים וכשם אשר הפועלים שבמדור התחתון לא יבינו מה תועלת ומה נזק יהי' בהעדפה או בחסרון אם יארע במלאכתן ככה לא דע גם אנחנו עד היכן מעשינו מגיעי' אכן להשריש אמונה זו בקרבינו הציעה לנו תוה"ק ענין דור המבול ענין דור הפלגה ומעשה סדום וביארה לנו בצאתינו ממצרים אם שמוע וכו' כל המחלה לא אשים עליך ואח"כ ועבדתם את ה' וברך את לחמך ואמר אם בחקותי תלכו וגו' ואמר אם בחקותי תמאסו להראות אותנו כי כל טוב ורע בעולם ישקל במשקל מעשינו ובא דהע"ה בראש ס' תהלים וביאר החסרונות ג' מיני' רשעי' האומרים לאל סור ממני חטאי' הנמשכי' אחר תאות לבם וכת לצים חכמים בעיני' ונגד פני' נבוני' ואומרי' ידינו רמה ואמר עלי' אשרי האיש אשר יעזוב כל הג' דרכים ורק בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים וגו' ואחרי כי ע"י מעשה האדם העולם נידון נמצא כי האדם מקשר ע"י מעשיו עולם העליון עם התחתון ובזה יובן הן אמת כי הבחינה בין העובד ה' בעוה"ז למלאכי מעלה כי המלאכי מעלה כל מעשיהם עפ"י הכרח וכל א' כשמו מלאך עושה שליחותו והאדם לבדו בעל בחירה ואחרי כי צדיק א' מכריע העולם לכף זכות שכרו גדול ומכופל ואמנם עדן מדוע ברא הש"י הבעל בחירי הלזה בעולם השפל הלז הלא גם בעולם העליון הי' ביכולת הבורא ית' לברוא שכלים בעלי בחירה אכן אחרי כי העיקר לקשר כל העולמית יחד גם הגוף צריך להשתדל במעשיו ונפש העולמות כלם עי"ז א' כמ' הכ' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וזה ענין העבודה וג"ח סוד העבודה הגוף יעשה כל המעשים אשר צוה ה' עפ"י מה שתורה לו נפשו מתוה"ק וסוד גמ"ח להראות כי כל הנפשות א' הנה והתורה תגביל גם שני' מדת העבוד' ומדת גמ"ח ועל שלשתם העולם עומד ואמנם ע"ד שבארנו אנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואינו שמה ונזכה ונראה שכר מצות קלות וחמורות אבל הבא בסוד ה' כמרע"ה וראה בעינים פקוחות גודל הקצף בעת עשיית העגל וגודל הרצון בעת עשות ב"י תשובה על חטא העגל ואינו דומה ראיי' לשמיעה אם איש כזה יעסוק בעבודת ה' מאיש כזה וודאי תהי' העבודה תמה:
ועתה נבאר הפסוקי' שאמר דהע"ה בענין הזה אמר לעולם ה' דברך ניצב בשמים הדבר אשר צוית בשמים דבר זה לעולם נצב ומה הוא הדבר לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד ושני' הן השמים הן הארץ למשפטיך עמדו היום שני' יעשו משפטיך אימתי כי הכל עבדיך אם הכל עבדיך ואמר לולי תורתך שעשועי לולא הייתי מקיי' תורתיך שאהבה אז אבדתי בעניי כי אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וזה הי' דאגת מרע"ה בשעה שאמר לו הש"י ואתה הקרב אליך הרע למרע"ה לאמור כי אנכי היודע סוד העבודה אם אנכי עבדתי' היתה ע"ד אחר מאשר יעבדוה שאינו יודע סודה והשיב לו הש"י כי אותך מניתי במקומי להורות לעם ב"י עם כהניו ולוייו תורתי והיה עמדי לשום לאהרן לכו"ג חוץ מדעתך ולא עשיתי כן למען תהי' גדול עליו ועל פיך יצא ועפ"י יבא ועליך להורות לו ולגלות לו את כל אשר יעשה:
בהפטרה לפ' זו ואתה בן אדם הגד לבית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיה' ומדדו את תכנית הענין כ' הרמב"ם סוף פ' מעילה אם יתבונן האדם היאך הקפידה תוה"ק אם ימעול אדם מעל ויהנה באבן או בעץ המיוחד להקדש וחייבה תוה"ק ע"ז אשם בב' סלעי' והיאך יעלה על לב האדם ח"ו להרוס מקרי תוה"ק ולשנות א' ממצותיה או לעבור ח"ו על מה שהזהירה התורה ע"כ תו"ד והנה ראה ראינו בכל הג' בתי מקדשות שזכינו להם שציווה הש"י אורך רוחב קומת הקרשי' וכן בכל הכלי' ואופן האומנות מעשה רוקם אורג וחושב וכיו"ב וכן מסר דהע"ה לשלמה בנו קודם מותו כל מלאכות התבנית ואמר לו הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וכן נבנה בית שני עפ"י יחזקאל וחגי זכרי' מלאכי הרי שלא סמך הקב"ה לא על חכמת מרע"ה ולא על חכמת שהע"ה שנא' בו ויחכם מכל האדם כ"א ציוה לשניהם כל נקודה ונקודה הן בבנין הן בתיקון הכלים להראות לבני אדם כי לא מחשבותיכ' מחשבותי וכגבהי שמים מארץ כן גבהו מחשבותי ממחשבותיכם כלומר האדם יתבונן הכל לפי הנעשה בארץ והש"י יצוה הכל לפי הצורך והנאות בשמים ממעל ואם השכילו אבותינו זאת לא פרצו גדירות עולם ולא באו לאשר באו וז"ש להם יחזקאל עפ"י ה' הגד לבני ישראל את הבית ומדדו את תכנית הבית כי לא להם הבנין כפי אשר ייטיב בעיני' ועי"ז ויכלמו מעונותי' ויאמרו אם בבנין עצים ואבנים כך מה גם בבנין תוה"ק במצותי' ואזהרותי' ומזה תוכחת מגונה לאנשי דורינו אשר בעו"ה השליכו תבנית בתי כנסיו' שהי' נהוגים בישראל מימי קדם ובנו והתקינו להם כפי קוצר שכלם היכלות ונתקיים בהם בעו"ה כי עזב ישראל עושיהו ויבן היכלות ופי' פסוק זה בירושלמי מ' שקלי' בזמן שישראל בונין בתי כנסיות כהיכלות סימן הוא שעוזבין את התורה ה' ירחם וישיב לב עמו ישראל אליו כמקדם: