ליקוטי חבר בן חיים ב· רבי חזקי' פייבל פלויט
חומש שמות · בשלח
בע"ה דרוש ממרן הגאון זצוק"ל משנת תקע"א בעת שהתחיל המינות להתנוצץ בקהלתו:
ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתי' כי קרוב הוא כי אמר אלקי' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה:
אם אמנם שהפסוק הוא פשיטא שלא נחם אלקי' בדרך היותר קרוב מ"מ ידוע כי תוה"ק מכתב אלקי' הוא תפרש דבר ם מה לרמוז דבר אחר:
ועל המובן הפשוט קשה כיון שעדיין לא הועיל כלום שהרי גם עתה שהסיבם דרך המדבר ים סוף בכל זאת אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה לולי הקב"ה הסיר לבם אחורנית א"כ כה היה יכול בהוליכם דרך ישרה:
אבל יש רמז בפסוק זה לדבר מה בהקדים מה שאנו אומרים בכל יום בסדר התפלה ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם וכו':
ויל"פ כפל הענין תורת אמת וחיי עולם. ועוד לפי המובן הפשוט שהוא עוה"ב הו"ל חיי העולם בה' הידיעה ועיי' פלוגתא בזה בש"ע או"ח סי' ק"מ סעי' יו"ד ובמג"א שם ואם הוא חיי עוה"ז הו"ל להקדים לפני תורת אמת בהדרגה מלמטה למעלה:
אבל לפע"ד יובן לפי מה שאנו מתמיה ים עמ"ש חז"ל במ' שבת ס"ג ע"א אמר רב כהנא הוינא בר תמני סרי שנין הוי גמירנא לי' לכלה ש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר אינש והדר ליסבר והנראה מזה שחז"ל הפכו הענין ללמוד את בניהם כולי' גמרא והמקראות ע"ד הדרושים מבלי הודיעם פי' הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו וזה נראה לכאורה רוע הסדר ח"ו ואין ספק שכן קבלו איש מפי איש וכן ראו אבותיהם ואבות אבותיהם מעולם.
ועוד מצינו בפ' תפלת השחר כ"ח ע"ב מנעו בניכם מן ההגיון ופי' רש"י לא תרגילו במקרא יותר מדאי משום דמשכא עיי"ש. ובאמת יש מפרשים הגיון שאר חכמות ומ"מ משמע מנעו בניכם ולא מנעו עצמכם כי כל החכמות המה רקחות וטבחו' לתורה והמה פתחי' ושערי' לה ומי שאין לו ידיעה בנתוח לא ידע הלכות טרפות על בורי' וחכמות השיעור וגמטרי' לעירובין וסוכה וחלוקת הארץ וכדומה וא"כ מ"ט ימנעו בניהם הלא טוב ללמדם מקרא בקטנותם או החכמות האלו ומזה יעלו לאט לאט למה שהוא יותר גדול וקדוש שהוא חכמת התורה:
והנה אנחנו רואים אבי הפילסופי' הוא הרמב"ם בעצמו כ' בספרו ה' יסודי התורה ואני אומר שאין ראוי לעייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו בשר ולחם הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר מצות ראוי' הם להקדימן שהן מישבין דעתו של אדם תחלה ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העה"ז כדי לנחול חיי עוה"ב וכו' עכ"ל. הנה כ' כן לפי דעתו שהפלוספי' הוא הפרדס והוא מעשה בראשית ומרכבה וכבר מחו לי' אמוחא שם בכ"מ עיי"ש מ"מ הרי קמן שגם הוא כ' שראוי להקדים מילוי בכרס בש"ס ופוסקי' מפני שהוא הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה להנחיל העוה"ב וקשה איפוך אנא שבתחלה ילמוד אדם תורת אנשים ואח"כ הטובה הגדולה ומעלין בקדש:
והרשב"א בתשובה החרים שלא לעסוק בשאר חכמות עד שיהי' בן כ"ה שנים וכן האריך בריב"ש ורמז עליה רמ"א ביו"ד סי' רמ"ו סעי' ד' ועל כולן יקשה כנ"ל:
ואמנם כולם יש להם ממי ללמוד מנותן התורה ית"ש הנה אל הוציאם ממצרים ערות הארץ עושי כל תועבות ה' אשר שנא והוא עם בזוי עם לא היה כידוע מדרכי המצרים וישראל היו ביניהם עבדים נבאשים עושין בחומר ובלבנים ובלי ספק שלא היו יודעים עשות נכוחה. ולא שום חכמה ומדע גם לא טכסיס אומה ולשון ולא שום דרך ארץ:
וביומא ע"ה ע"ב אמר ר' אחי בר"י בתחילה היו ישראל כתרנגולי' שמנקרי' באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה הרי שאפי' זמן הסעודה לא היה להם כדרך עבדי הברבריאי' הללו ואיך א"כ קרבם מיד לפני הר סיני במעמד הנבחר והראה להם מה למעלה ומה למטה וכלם זכו לנבואה ונפתח לבם כפתחו של אולם ועדיין נשאר להם רוע סידרן כמובן מכל מנהגם ותלונותם במדבר והלא טוב היה לנהלם לאט לאט ללמדם דרך ארץ כמתוקני' שבאומות שיהי' לחושבם עם עכ"פ ולהעלותם אח"כ ממדרגה למדרגה עד שיבאו לקבלת התורה על הר סיני:
אבל האמת יורה דרכו כי גלוי לפניו ית' כי א"א להבדיל עם בני ישראל מיתר העמים כ"א בהפרידם מהם ומדרכם לגמרי ולא ללמוד חכמתם במה שהם משתוים עמנו ואפי' לא המקרא ע"ד הפשוט כי בזה הם שוים עמנו כי חיש קל מהרה יהפך לב האדם לשוב להמונם אם לא ירחוק בתכלית הריחוק ואילו הנהיג הקב"ה עם ישראל במנהג דרך ארץ תחלה לא היו זוכי' לעולם להגיע לאמיתת התורה והאמונה כי טרם הגיעו לקצה האחרון כבר היה נזורי' אחור כי כל הלמודים האלו וסדר הלימוד הנ"ל הוא עודנו קרוב לדעת הגוים ההמה ואם אולי יבינו ישראל כי אלהי העמים הבל המה מעשי תעתועים ולא יאמינו כמוה' מ"מ יפרקו עול לגמרי ולא יאמינו לא זה ולא זה. וכן בנינו וזרעינו אם ילמדו בתחלת גדלם פשט המקראות והחכמות החיצוני' שהם חוץ לתורה אזי טרם יגדלו ויגיעו לחלק הדרושים ותורה שבע"פ שהוא העיקר וטרם יגיעו לזה כבר בחרו בהפקרא וכפרו בה' ותורתו כאשר עינינו רואות בדור הרע הזה מכמה מדינות שהפכו הסדר שקבעו ראשונים ונכשלו ואין א' מאלו הבלים שלא יצאו מהדת בעו"ה ואין א' מהם חפץ בתלמוד ש"ס והוראות או"ה ולא יצליח מהם להצלחה אמיתית:
ע"כ עלי' לשבח לה' אלקי' שלא שם חלקינו כהם והפך הסדר וקרבנו להר סיני טרם למדנו דרכי עוה"ז ואח"ז למדנו גם ארחות עוה"ז וזה וזה נתקיים בידינו תלי"ת וזה שאנו מברכי' ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ובמה הבדילנו שנתן לנו תחלה תורת אמת ואח"כ נטע בתוכינו חיי עוה"ז כדי שלא נגע לריק כי המלמד לבן תחלה חיי עוה"ז ללמוד ואח"כ אורחות חיי עוה"ב ש"ס ופוסקי' הוא השוטה היגע לריק ולא יזכה בזה לעולם כי טרם יכיר הנער מואס ברע ובוחר בטוב כבר התנכר במעשיו לאביו שבשמים ולא יחפוץ בה' ותורתו:
והנה ידוע עם הפלשתי' היו יותר מתוקנים במנהגיה' ומעשיה' מהמצרים והקב"ה מוחה ביצחק לבלתי רדת מצרימה והוא גר בפלשתים היות כן הי' מן הראוי' לפי ההדרגה בצאת ישראל ממצרים שירגילם הקב"ה לאט לאט ללמדם כמנהג הפלשתי' ומהם יעלו למדרגה אחרת הסמוכה ומסמוכה לסמוכה לה אלא שלא עשה כן מטעם הנ"ל:
וכל זה מרומז בפסוק ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקי' דרך ארץ פלשתי' ללמדם דרך ארץ שנוהגים בהם הפלשתי' אעפ"י שהוא דרך מתוקן מ"מ לא אבה לנחותם כן מטעם כי קרוב הוא אותו דרך ארץ ומנהג למנהגי מצרים ואיננו רחוק הרבה מאוד מדרכיהם הראשונים ופן ינחם העם בראותם קצת מלחמת התאוה והיצה"ר ומיד כמעט קט ישובו מצרימה ר"ל שישובו עם ב"י להיות מצרים ולא ישראלים:
ומזה יוקח מוסר השכל לבלתי שמוע לחדשים מקרוב באו לרחק עם ה' מתורת אלקי' ורוצים להפך הקערה על פיה ללמדינו על דרך ההגיון להכשיל בנינו למען לא ישאר שם ושארית לתלמוד ולגמרא ח"ו אל תאבו ולא תשמעו:
אמנם לא לדרשא קאתינא כי יום אתמול הגיעני מכתב אשר בו נאמר ממיתת רב זקן צדיק מוה' יעקב גלייוויג שהי' אב"ד בק"ק אויסטערליץ ז"ל ואמרתי שלא לאחר הספידא כי ימים אלו מיוחדים לזה כי ביום ח' שבט תענית מיתת צדיקים שבו מתו הזקנים אשר האריכו ימים אחר יהושע כמבואר במג"א סי' תק"פ ס"קז וידוע כ' אותן הזקנים מתו על שהתעצלו בהספידא של יהב"נ כמבואר בשבת דף ק"ה ע"ב ושם נאמר שגעש עליהם ההר להורגן שכל המתעצל בהספידא של חכם ראוי' לקוברו בחייו ושמעתי אומרים שראוי הי' לקבור המתעצל בחייו של הצדיק שמת ויל"ד מ"ש האי עונשו:
אבל יובן על פי מאחז"ל פ"ק דתענית ה' ע"ב יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדו ספדיי וחנטו חנטיי א"ל מקרא אני דורש אל תירא עבדי יעקב וגו' כי הנני מושיעך מרחוק וזרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ורבים תמהים מה תועלת בהיקש הזה ואכתי תקשה וכי בכדי חנטי' חנטי'. ועוד וכי לא הבין הכונה שלא מת כי גם במיתתו קרוי חי.
אבל הענין עפ"י מ"ש ותמת שם דבורה מנקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות ופרש"י שהי' שם בכי כפולה שנתבשר שמתה רבקה ומפני מה העלימו מיתתה מפני עשו ע"ש וכ' רמב"ן שע"כ מוכח דאלת"ה מה בכי והספד על מיתת מנקת זקנה וגם לקרא שם המקום על הבכי ההוא אלון בכות אע"כ ברמז רמז לנו בכי' אחרת כפרש"י ויל"ד אכתי מ"ש לבכי' כפולה א' לרבקה וא' על מיתת המינקת והדרי קושיא לדוכתי' מה ענין לקבוע בכי על מיתת אשה זקינה מינקת רבקה:
אבל יובן עפ"י מה דכתי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק ויל"ד מה שימה על לב והתבוננות צריך לזה:
אמנם האמת כי אין ההספד והבכי' כ"כ על שמת הצדיק זקן ושבע ימים וראה עולמו בחייו וקבץ ורבץ ועשה פעלים לתורה ואחר כל המעשי' הלך לו לבית עולמו וכי הנביאי' לעולם יחיו אבל עיקר הבכי' על השארת הרשעים שנשארו אחריו על שלא מתו הם כי כל זמן שהצדיק בחיים הוא מכריע הכף לזכות הן בדין שלמעלה והן למטה כי גם את זה לעומת זה שהרשעים כים נגרש השקט לא יכולו ברצותם להמשיך רבים לטעותם להסית ולהדיח והצדיק עומד נגדם כמגדל עוז בשם ה' להרביץ תלמידים ולשפוך מעינותיו חוצה ולברר גם טעותם על פניהם ואמנם במות הצדיק בעו"ה והרשעים עדיין יש להם חלב על כסלם יש כאן בכי' והספד על חיונם של הרשעים וכן מצינו במדרש במיתת מרע"ה אמר הקב"ה מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און:
והנה רבים מפרשים מפני הרעה כמו טרם בא הרעה כידוע פי' זה:
ואני אומר לפ"ד שיהי' נמשך לתיבת נאסף שלאחריו והכי קאמר הצדיק ואנשי חסד נאספו ואין אדם מתבונן ומשים על לבו הצרה הגדולה מה שנהיתה על כך כי טרם שנאסף הרעה נאסף הצדיק כי אילו נאספו אנשי הרשע ג"כ קודם לו לא היה הפסד כ"כ באסיפתו כי גם שהרשעי' ישאירו אחרי' תלמידי' רשעי' כמות' הלא לעומת זה גם הצדיק השאיר אחריו ברכה ויחנו אלו נגד אלו כמו שהיה בחיי הצדיק אך במות הצדיק הזקן הרב ונשאר רבן של רשעים אין הכרעה זו מכרעת בעו"ה ולזה צריך התבוננת להבין זה והאמת כי לפי דרכינו היו ראוי שיאמר מפני הרשע נאסף הצדיק ולא לומר מפני הרעה אך היות אחז"ל שאין להתפלל על הרשעי' החוטאי' שימותו רק על החטאי' שיתמו מן הארץ יגמר נא רע רשעי' ע"כ אמר מפני הרעה כי הי' ראוי' שיתמו המעשי' הרעי' עכ"פ טרם ימות הצדיק:
ולזה רמז הבכי' הכפילות במקום הנקרא אלון בכות כי שם רמז במיתת רבקה הצדקת ועדיין עשו חי שהרי שניהם רמוזי' כמ"ש רש"י ורמב"ן ועל זה היה בכי' הכפילה ההיא כי אחר שמתה רבקה ועשו חי ומי יעמוד לו נגדו:
ויפה אחז"ל יעקב אבינו לא מת כי איש צדיק כמוהו שחי קמ"ז שני' והיה בנו מלך במצרים וכל בניו ובני ביתו צדיקים ועבדי ה' הלזה יתואר מיתה ולא יקרא מת כ"א בבחי' הרשע שנשאר אחריו. והנה הוא עשו אחיו כי בני עשו הרשעי' לא יעמדו נגד בני יעקב גם זה לעומת זה רק עשו הזקן הרשע הוא מכריע לעומת יעקב בצדקו והנה גם הוא מת ביום קבורת יעקב כמבואר במס' סוטה ורישא דעשו בעטפי' דיצחק ע"ש י"ג ע"א ושם נאמר על זה כתי' ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ע"ש ואני כמוסיף ע"ד חז"ל דהיינו דמסיים האי קרא ויאמר אדם אך פרי לצדיק הרצון כי שמחת יעקב בקברו בראותו הריגת עשו לא היה משום נקמה כי בעלמא דקשוט גם שנאתן גם קנאתן כבר אבדה אך שמחתו הי' שלא נשאר אחריו עשו להסית ולהדיח בני יעקב ח"ו כי אולי הם לא יעמדו נגד הרשע הזקן הזה אך במותו בטוח הוא יעקב שלא יפלו בניו ברשתו והיינו אך פרי לצדיק כי פריו הם בניו ותלמידיו והנה לק"מ וכי בכדי חנטו חנטי' כי בוודאי מת וצריך חנטה רק הכוונה שהוא כאלו לא מת וגם לק"מ וכי בכדי ספדו ספדי' ז"א שהרי ההספד הי' טרם מות עשו כי עשו מת ביום קבורתו וכבר עברו ימי אבל יעקב כמבואר שם ובקרא אלא שהמקשן לא הבין זה והיה סבור שהכוונה כפשוטו שלא מת ע"כ הק' וכי בכדי חנטו חנטי' והמתרץ השיב לו ברמז כדרכן של חז"ל מקרא אני דורש מה זרעו בחיים אף הוא בחיים רוצה לומ' כיון שבקבורתו הובטח שישארו זרעו בחיים כי הרשע מת וממילא ישארו זרעו בחיים א"כ ממילא אף הוא חי במיתתו:
והא"ש דהמתעצל בהספדא של ת"ח אומרי' לו אתה הרשע ראוי היה לך לקבור בעוד הצדיק חי ואז אח"כ כשהי' הצדיק מת אז גם אנחנו היינו מתעצלים בהספידא אך אחר שנשאר אתה בחיים אחר מות הצדיק אין ראוי להתעצל כ"א להחליץ חושי' להתאבל ולהספיד אלון בכות על מיתתו ועל חיותך אתה חלל רשע:
כתי' חרב פתחו רשעי' ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה':
ויל"ד בהנהו קראי הפך הענין כי בתחלה לוחמי' ברחוק בקשת ואח"כ כשמתקרבי' הלוחמי' אזי הם לוחמים בחרבם וי"מ כי דרכו קשתותם להרוג בסתר מבלי להרגיש א"כ גם זה מהופך שאחר שכבר נלחמו בגלוי בחרבם אין צורך להסתיר המלחמה לדרוך קשת בסתר [ב'] מ"ט לא אמר חרבם פתחו כמו שאמר ודרכו קשתם וכן אמר עוד חרבם תבא בלבם [ג'] לשון פתחו נדחקו לפרש שהוא שלופה מתערה וא"כ ה"לל הריקו חרבם וי"א שהוא לשון לטישה ולע"ד שאינו מענין זה כלל [ד'] להפיל עני ואביון לטבוח וכי ע"י חרבם מפיל עני ואביון הלא החרב הוכן לטבוח מאחר שכבר נפל מתלא אמרי אינשי נפל תורא חדוד סכינא עיי' ס' במה מדליקין [ה'] חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה נראה מהפ' כי מדרך הקשת לבא בלב הדורך ע"ד נהפכה כקשת רמי' אבל אין מדרך החרב שיתהפך אל לב השולף והל"ל חרבם ישבר וקשתותם יהפכו כקשת רמי' אל תוך לבותם [ו'] טוב מעט לצדיק וכו' מה צורך למעט כיון שסומך צדיקי' ה' א"כ יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם כמו בחזקי' מלך יהודה לא שלף איש חרבו והיו ישינים על מטותם ומלאך ה' הכה במחנה אשור וה"ולל הצדיק בעצמו טוב מהמון רשעים רבים כי הי"ת עומד על ימינו:
ואם אמנם ע' פנים לתורה ובלי ספק הדקדוקים הנ"ל רומזי' לדברי' הרבה מ"מ יראה לרמוז בו עתה ענינינו בדור הרע הזה כי קמו מסיתים ומדיחים בחרבות שבפיהם ובקשתותם שבקסתיהם לכתוב כתבי עמל להמשיך לב עם ב"י ולדחותם מה' אלקי' לומר כי סדר למודינו שהורגלנו בו עד עכשיו מעוות ומקולקל הוא והמופת שכמה וכמה אנשים פוחזי' וריקי' מקלקלי' דרכיהם וכ"ז מפני שלא למדו על הסדר ויצאו מבית הספר ריק מכל מדע ע"כ הם רוצים לסדר ענין אחר באופן שיצאו רובם מלומדי מקרא ולאטיין וכדומה אלו דבריהם והבל יפצו פיהם:
וטרם אשיב על דבריהם אומר כי עלינו לשבח לאדון הכל י"ת אשר בעבודתינו לא עזבנו אלקי' ויט עלינו חסד בעיני מלכי העמים והשרים אשר אנחנו נפוצים בד' כנפי ארצותם ועלינו לברך ולהתפלל על אריכת ימיהם וטובתם וחסדם הכולל אותנו והם עוזרים ומושיעי' ומגיני' עלינו בקיום דתינו ואינם חפצים כלל לבטל מאתנו שום מצוה מהתורה ואם באיזה מדינות שמעו השרים לקול מלחשים האלו לא נתכוונו אלא להטיב לנו כי הם אינם יודעי' ולא הוגה להם כי זה סותר יסוד דתינו ושזה תחבולה לבטל התלמוד מאתנו ולהשכיחו לגמרי ואם שמוע ישמעו ויבינו כי זה הוא דבר המתנגד לתורתינו וכי האנשים האלו הם בני בלי שום דת כלל אזי לא ישמעו להם כלל ולדבריה וה' אתנו:
ועתה אחרי כ"ז באתי להשיב על פניהם באמרם כי הרבה ממנו הולכי' אחר שרירות לבם האמת אתם כי בעו"ה בדור הפרוץ הזה ימצאו אנשים כאלו אבל לא יתרפאו ע"י רפואתם של אנשים האלו:
ומה נדמו בזה לבני מלך האהובים מאוד אצל אביהם ויקנא בהם איש רע ובליעל ויועץ עם הרופא להטיל להם סם המות להמיתם והרופא השיב איך אוכל לעשות כזה כל זמן שהם במזג הבריאות לא אוכל להם כי לא יקבלו ממני שום רפואה והנה להיות המקום והזמן ההוא קר מאוד ומסוכן לצאת החוצה ובני המלך היו מסוגרים חדר בתוך חדר בהחבא ומלובשים אדרת שער מפני הקרח הנורא ויבא הצורר ההוא לפתותם א' לאחת להפשיט מעילם מעליהם ולפתוח דלת הבית וישקם משקה המשכר קצת באופן שחטפם קצת שינה וירדמו ויצטננו והי' שוכבים כפסע בינם לבין המות מחמת הצינה ויקראו לרופא אליל ההוא והנה לחולשת הלב טוב להשקותם סמים השורפים קאפפע"ר וכדומה כי רובו של אותו החולי בא מחמת אפיסת חום הטבעי ושנתקרר הלב ע"כ צריך לסמים הנ"ל להמשיך חומו אליו אך החולשת הבאה מסיבת הצינון נהפך הוא כי הוא מן החוץ אל תוכו שנתקררו ונקרשו החלקים החיצונים ונאסף כל החמימות אל תוך הלב ואם יוסיפו לשפוך אל פיו עוד המשקי' מסמים השורפים יוסיפו אש אל חומו וימות בלי ספק ורפואתו הוא להחים החלקי' החיצונים לאט לאט להלבישו ולכסותו בשמיכה ולסגור דלתותיו בעדו ולשפוך אל תוכו חלב חם וירפא. ואמנם הרופא הנ"ל היותו שליחו של הצורר הנ"ל עשה עצמו כאילו לא ידע סיבת החולשא והשקה לשני' או שלשה מהם הקאפפער ומתו ואמנם קם רופא נאמן א' וגער בהרופא ואמר לו אתה חייבת ראשך למלך בהמיתך את בניו הלא ידעת סיבת חולשתם מדוע לא עשית כהלכה הראוי' לחולשת בחולה הצינה ויקם הוא ויעסוק ברפואות הנותרים ויחיו ויקמו על רגלם ויהי' לאות לבני מרי למען לא יתפתו עוד אחרי עצת הצורר הרע ההוא ויקחו מוסר מאחיהם המומתים לפניהם:
והנמשל השטן הוא היצה"ר אשר כל מגמת קנאתו להרוג בני המלך ית"ש הם בני ישראל ושלוחיו רופאי האליל המסיתים והמדיחים לא יכלו יגעו בהם להשקותם סמים הממיתים להטעימם מארס צפעוני שלהם כי לא יקבלו מהם ולא ישמעו לדבריהם ע"כ התחכם הס"ם הזה זה יותר מט"ו שנה אשר הורד עדי שומרי התורה וניטל כח החכמים מלגדור שום גדר ולמחות בעוברי עבירה כלל וכלל כידוע ועי"ז איש הישר בעיניו יעשה והופשטו מעילי הבושת מאת כל איש ודרכיה' הנלוזים ישרים בעיני הפוחזים מבני עמינו לא מחמת מינות ואפיקורסת ח"ו כי לא עינו מלבם רק מה יעשה הבן אשר לא יחטא ולב בני אדם נוטה אחרי הפקירא וכל השערים נפתחו וכל הגדרות נפרצו בעו"ה. ובראותו עתה כי בעו"ה הדור הפרוץ במלואה קרא לרופא אליל שנו ואמר חושו מהרו כי זה היום שקוינו והם כמתעסקי' ברפואו' ומשקי' ארסי נחש צפעוני ואנו רואים אותם ממיתים בעו"ה כאשר כתבנו להם כי לא אחד מהם זכה לראות עין בדולח התלמוד כי כבר יצאו מהדת טרם גדלו ע"כ אנחנו נראה ניקח מוסר בלי לשמוע לקולם. ואם נרצה לעסוק ברפואות החולי' האלו נסור הסבה נשתדל בכל מעוז להרים יד הרבנים ומנהיגי ישראל שתהי' ידם מגעת למחות בעובר עבירה כמאז וננהוג בסדר למודינו כאשר נהגנו מאן מעולם מימי מרע"ה עד עתה והאמנם אחז"ל אלף נכנסים לבית הספר יוצאי' מהם מאה למקרא ועשרה למשנה וא' להוראה כדאיתא במ' קהלת בפסוק אדם אחד מאלף מצאתי ובכל הנשארים תשעה מאות שלא הצליחו למקרא ומשנה וש"ס לא יצאו מהדת ולא חללו שבתות בפרהסי' כמו עתה והלא מפני שהי' יד הרבנים תקיפה על העוברי עבירה ואימתם מוטלת עליהם. וע"כ יוחזר נא עטרה ליושנה ויעלה רפאות תעלה ובני המלך חיו יחיו:
ככל הדברים האלו וככל החזיון נרמוז בפסוקי מקראי קדש האלו ואקדם כי סתם חרב בקרא הוא חרב התורה ע"ד חגור חרבך על ירך גבור כמבואר במס' שבת ס"ג ע"א ואקדים עוד כי פתיחה יאמר על ביטול המלחמה כמו אל יתהלל חוגר כמפתח והתחלת המלחמה נקרא איסור כאמור מי יאסור המלחמה ובטילה יקרא פתח ע"כ אמר חרב פתחו רשעים הרשעים שהוא הסם וכת דילי' גרמו תחלה לפתוח חרב התורה ולבטל שליטת חכמי ישראל מבלי יוכלו למחות בעוברי עבירה ואח"כ דרכו קשתם קסת הסופר להכות מרחוק ובסתר ואמר פתיחת החרב הי' להפיל עני ואביון כי לא הומתו עי"ז רק להפילם ולהרגילם במעשים מגונים אשר לא יעשו ובכל זאת לא יכונה מיתה ממש כי אעפ"י שחטא ישראל הוא כ"ז שאין בלבו שום ספק ביסודות האמונה אך הוא כמונח דומם בחולשה מכח הצינה הגוברת בחיצוני האיברים ואח"כ דרכו קשתם לטבוח ישרי דרך המה הנפילים הנ"ל להראות כמתעסק ברפואותם ולהמיתם במועצתם ואמנם חרבם של עצמם תבא בלבם כי ממה שכבר המיתו איזה מבני המלך בעו"ה מהם נקח ראי' מבלי להתפתות ועי"ז קשתותם תשברנה ולא יועילו להם ואם אמר יאמרו הלא פיך ענה בך מאחז"ל אלף יכנסו לבית הספר יוצא א' וא"כ הנשארים ישארו בלי דעת תורה משא"כ אם ישמעו לקלם ירבה הדעת לזאת נאמר טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים כי להם ירבה הדעת נוטה לאפיקורסים רבו העבדים המתפרצים פרץ על פני הארץ ומעוטי הצדיקים אשר שתולי' בכל דור ודור המה ישמרו משמרת הבית מסח בעזרת ה' בגיבורים:
איתא סוף פרק שירה ר' ישעי' תלמידו של ר"ח בן דוסא התענה פ' תעניות אמר הכלבים דכתי' בהו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה יזכו לומר שירה וענה לו מלאך מן השמים ישעי' עד מתי אתה מתענה על דבר זה מיום שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום ברי' שבעולם מפני מה זכו לומר שירה מפני שכתו' בהם לא יחרץ כלב לשונו ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם שכותבין בהם תפילין ומזוזות וס"ת ולענין השאלה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסף עוד בדבר הזה שנאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו:
ויל"ד [א'] אמאי מייחס אחר ר"ח בן דוסא שהי' תלמידו [ב'] למה דוקא פ' תעניתם מספר הזה מה מרמז. [ג'] וכי מפני שהכלבים עזי נפש ולא ידעו שבעה לא יזכו לומר שירה הלא העכברים גרועי' מהם דהני עכברי' רשעי' נינהו ואומרים שירה והכלב מכיר את קונו לא יאמר שירה [ד'] מה ענין חבקוק הנביא לכאן הי' לו לאמר מיום שגלה סודו לחגי זכרי' ומלאכי שהם חותם הנבואה [ה'] לענין השאלה ששאלת חזור לאחוריך וק' הא כבר תי' לו שאלתו ומה יוסיף עוד בדבר הזה. וה"לל ושאלות אחרות כאלו אל תוסיף לשאול עוד אבל שאלה שכבר שאל ונפתר לו למה יחזור לשאול אותה. גם לשון חזור לאחוריך אין לו מובן ועד מה ענין שומר פיו ולשונו לכאן. עוד י"ל אמרו ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות וכו' איפכא הל"ל למימר שזכו לעבד עורות מצואתם ולא עוד אלא דבר גדול מזה דכתי' לא יחרץ כלב לשונו שזה הכוונה מהכלבי' בעצמן משא"כ ליחות הצואה לעיבוד העורות זה הוא סבה רחוקה ואינה בכוונה מהם:
לתרץ זה נקדים ענין שירת הכלבים שהוא כלבים מה הם אומרי' בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו וק' מה ענין שירה זו לכלבי'. וגם מ"ט לומר עליה' שלא ידעו שבעה אבל יובן הענין בהיות כי כל עם ילכו איש בשם אלקי' ויש להם דתות וחוקים אשר בהם גדורי' בדבר מה כגון לשבות ביום פלוני ולאסור להם מלאכה פלונית וערוה פלונית והתוגרמי' אינן אוכלים בשר חזיר ולא שותים יין כלל והנוצרי' אינם אוכלי' בשר בימי עינויהם והרשב"א בתשובה סמך על זה שלא יחליקו הגבינה בשומן חזיר וכן למד רמ"א בתשובה בהיתר שמן זית שלא יערבו בו שומן של איסור משום שאכלו אותם בימי ענוי שלהם ויש אומות שמוהלין את עצמן ערבים וגבעוני' והם כולם יודעים שביעה כי ענין השביעה הוא הסתפקות שמסתפק במה שהותר לו מבלתי פרוץ גדרי דתו כי כן צווה ומכ"ש עם ה' אלה ב"י הגדורי' מאת ה' אלקי ישראל המובדלי' ומופרשים והעל כן נקראו קדושים כי קדוש ה' אלקי' ופירש"י קדושי' תהיו פרושים תהיו וע"כ ראוי לנו שם יודעי' שבעה ביתר שאת ועיי' רמב"ן על למען ספות הרוה את הצמאה ולא עוד אלא בהיותינו מפוזרים כשה פזורה בין או"ה תחת ידם ובכל זאת אנו שומרים דתינו ואין אנו מתערבים בהם לאכול מפת בגם ומיין משתיהם ואלו היינו רוצי' להתערב עמהם היינו בני חורין כמו שפירש"י על שובי שובי השולמית ונחזה בך ואנו משיבים מה תחזה בשולמית ע"ש ובאיכה רבתי גלתה יהודה מעוני וכי או"ה אינם גולים אלא מתוך שאוכלי' מפתם ושותים מיינם גלותם אינו גלות כי מתחברים ומתערבים זע"ז אבל ישראל מתוך שאינם אוכלים מפתם ואינם שותים מיינם גלותם גלות והיינו ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח מרוב עבודת ה' המוטלת עליהם לא מצאה מנוח בין הגוים. נמצא זה הוא על שאנחנו יודעי' שביעה גמורה תלי"ת ועד"ז פירשתי תלונת ב"י בפרשת השבוע בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע והנה לפי המובן הפשוט הוא שקר כי לא ניתן להם במצרים בשר כ"א לחם צר ומים לחץ וזה א' מטעם אכילת מצות לחם עוני בפרוסה כדרך שהי' מאכילי' אותם במצרים והם בעצמם אמרו בפ' בהעלתך זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכ' הרמב"ן שהדגים הקטני' שפלטתן היאור אותן אין להם דמים במצרים ניתן להם רשות מאת המלך ליתן לעבדים רומסי חומר ולבני' שלו וכן פי' חציר ובצלים עיי"ש אבל מאכילת בשר אין זכר למו ועוד מה להם להזכיר שבתם על סיר הבשר ולא אמרו באכלנו בשר ולחם לשובע אבל הענין כמו שזכרנו שגם במצרים כבר הי' ישראל גדורי' מבלי להתערב בגוים מלאכול שיקוצים ומרק פיגולים של מצרים ואלו הי' רוצים להתערב עמהם ולהעשות עמהם גוי א' הי' פטורים מעבודת פרך אך הם בחרו בעבודת פרך ועינוי רק להיות מצוינים שם וזה שאמרו שהם ישבו על סיר הבשר של אדוניהם המצרים לבשלם לאדוניה' המצרים באכלנו לחם לשובע רוצה שהוא ראה לפניו סיר הבשר ולא אכלו ממנו כ"א לחם ואכלו לשובע בהסתפקות ושביעה ולא התאוו למרק פיגול בשר המצרי והי' יכול עם זה לאכול אם ירצה להפוך עצמו ולהיות מצרי אלא שלא רצה א"כ איך קהל ה' כזה ימות ברעב במדבר ע"ד שאחז"ל בבתו של נחוני' חופר שיחי' דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו הוא המציל מים לעולי רגלי' ואפ"ה מת בנו בצמא וה"נ איך ימות ברעב:
נחזור להנ"ל שזה הנקרא שביעה השומר גדריו ומסתפק במותר לו ומה נאמר קדושי עליון שמקדשין עצמן ופורשי' גם מהמותר להם עד שאמרו על ר"ח בן דוסא שאחר שכל העולם כולו ניזון בזכותו הוא הי לו די בקב חרובי' מע"ש לע"ש ושמעתי מפי מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל שרצונו באומרו די לו באמת ולא חפץ יותר כי הסתפק בזה ועיי' מ"ש הרמב"ן על פסוק זקן ושבע ימים:
והנה אמרו המפרשי' טעם לאומרו אנכי ה' אלקי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אשר בראתיך משום שבענין הבריא' כל אפין שוין ואין זה דבר שהובדלו בו ישראל משארי אומות ע"כ תיאר עצמו ביציאת מצרים ואנו משבחין אותו בנתינת התורה וכדומה. וכן לכל עם ולשון לפי דעתם הם מתארים הבורא ית"ש במה שמורה על מה שבראם כי בענין הבריאה האדם והבהמה והדומם שוה. אמנם יש אנשים עבדים המתפרצים המכחישי' בכל דת שבעולם האומרים לא דיבר אלקי' עם אדם מעולם ולא בחר בעם זולת עם וכל דתי כל העמים שוא ושקר ולא היו דברי' מעולם ולא השגיח הקב"ה על האדם למיסר לי' עורב' ולמשרי לי' יונה ואומרים כי הכל הוא תחבולה מאנשים התעו העולם. ולהם הותר כל איסור אין להם שום ערוה הנאסרת ולא שום אכילת איסור ולא שום יום שביתה בעולם הלא המה הכלבי' אשר לא ידעו שבעה ורצונו כי הכל קאי על הקליפה השורה על הכלבי' והוא הס"ם היצה"ר בשעה שעשה עם אותן האנשים להתעותם מדרך הישר אז הוא בחי' כלב לא ידעו שבעה. והנה הם אומרי' בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה' עושינו כי אין להם שום תואר לתאר בו הי"ת רק כי הוא עושינו ובראנו כמוהם ככלב כי הכל מעשי ה' הגם ידעתי שגם בזה המה מכחישי' ואומרים שאין העולם בכוונה ממנו ית"ש אשר ע"כ תמצא בספרי מירום שלהם שאינם מכנים לו ית' שום תואר כ"א מחויי' המציאות ובזה תדע כל מי אשר תמצא ככה בספרו תדע כי הוא מהם ומהמונם יסכר פה דוברי שקר הדוברות על צדיק של עולם עתק:
ואקדים עוד מהידוע כי כל הנביאים ממרע"ה ואילך צוחו כי כרוכי' על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו אמנם חבקוק הנביא הוא הפליא לעשות עג עוגה ועמד בתוכה ונשבע שאינו זז עד שישיבו הי"ת כמ"ש על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור והקב"ה השיבו על מעשי ועל פועל ידי וכו' והנה בכ"ז לא הוקשה להם כ"א על טובת הרשעי' בעוה"ז והפירוק על זה הקו' קל להבין ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אך הקו' היותר חזקה הוא על שזכו הרשעי' האלו לומר שירה מהיכן יזכו לטובה רוחניות ובכלל שירה הוא שהם יודעי' תורה (שקלו וטרי' בהו ידיהם רב להם כי הכל נקרא שירה כדכתי' ואתם כתבו לכם את השירה הזאת וקאי על התורה כולה ובאמת שזהו בעו"ה שנמסרו דברי תורה לחיצוני' ואותיו' התורה פגומי' בעו"ה כידוע ליודעי חן:
ונבא אל המכוון בקצת המאמר ואומר כי להיות זה ר' ישעי' הי' תלמידו של ר"ח בן דוסא שהי' די לו בקב חרובין והי' קדוש ומופרש בתכלית הקדושה נתן לבו אל ההפכי' הרשעי' שהם נגדו בבחי' ומצא שהם הם אלו הכלבי' אשר לא ידעו שבעה כלל ומן הראוי שלעומת ר"ח ב"ד שהי' קדוש בתכלית א"כ אותן הרשעי' שהם לעומתו יהי' נבדלי' מכל טהרה וקדושה ויהי' מרוחקי' מכל טוב ובראותו כי הם אומרי' שירה ויש בהם ניצוץ קדושה הבין שזה יחסר מרבו הקדוש והצטער על גלות השכינה ופגם אותיות הקדושי' וידוע כי אותיות התורה הם על המיעוט בבחי' פ"ה שהם בפ' ויהי בנסוע כמבואר בש"ס פ' כל כתבי ע"כ התענה פ"ה תענית ואמר לו המלאך שמיום שגילה סודו לחבקוק הנביא שנצטער ג"כ על הצלחת הרשעי' בעוה"ז. מאותו יום לא גילה זה כי לא ביקש ממני טעם על הצלחתן בעניני עוה"ב ועתה גילה לו טעמו שעכ"פ יש בהם ב' מיני ניצוצות א' בבחינת סר מרע והשני בבחי' עשה טוב ואמר בבחי' סר מרע לא יחרץ כלב לשונו כי באמת אם הם רשעי' בפ"ע ואינם ממשיכי' אחרים להבליהם ומראי' עצמן לפני חכמי הדור כאלו הי' לומדים וצדיקי' ומסתירי' מעשיהם אעפ"י שהדבר מובן לכל מ"מ די לו אם ידע עול בושת ואז הוא בכלל כלבי מצרים אשר נאמר ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו וזאת שנית שזכו לעבד עורות מצואתם לכתוב בהם תפילין ס"ת ומזוזות זהו מליצה נאה ע"ד שכתבתי לעיל על חרבם תבא בלבם כי ממעשי' הרעי' אשר אנו רואי' נקח מוסר השכל לגדל בנינו לת"ת ולהרחיק' מהם ומכל המונם פן ח"ו יהי' כמוהם ע"ד שכתבתי במקום אחר בסיום דמס' ידים שאמרו הצדוקי' קובלי' אנחנו עליכ' פרושי' שאתם כ' את המושל עם משה בגט והשיבו להם ואתם כותבי' את המושל עם השם בדף שנא' ויאמר פרעה מי ה' וכשלקה מה הוא אומר ה' הצדיק די"ל הכוונה בזה אעפ"י שפרעה הי' רשע עריץ וכפר בה' ואמר מי ה' מ"מ א"א שלא יהי' בו שום ניצוץ טוב שלזה נברא ומה היא טובתו שכשלקה אמר ה' הצדיק מתקדש שמו הגדול ע"י ולזה נברא מעיקרא והוא ע"ד וגם רשע ליום רעה:
והנה עכ"פ טוב שנקח מוסר בראותם כי לא טוב אחריתם ומעשיהם מקולקלי' מגולחי פאת הראש והזקן משחיתי' בתער מחללי שבתות ואוכלי בשר חזיר והשקץ נדע ונקח מהם מוסר שלא להדריך בנינו בנתיבותיהם ולהרחיקם מאורחותם וזהו המליצה שזכו לעבד מצואתם עורות לכתוב בהם דברי קדושה תפילין מזוזות וס"ת כלומר ממעשיהם הרעים המכונה צואה מהם נקח מוסר לעבוד את ה':
והנה בזה מסולק תלונות ר' ישעי' כי הוא חשב שמהראוי שלא יהי' שום ניצוץ קדושה באותן הכלבים ולא הו' אלא כמ"ש:
אמנם אם נקח השאלה מהופך יסתער עלינו קו' אחרת חמורה מהראשונה והוא כי בתחלה שאל איך אותם שנא' בהם שלא ידעו שבעה איך יאמרו שירה ואנחנו נאמר בהיפך איך אותם שזכו לומר שירה ולעסוק בתורה איך הגיעו לזה השיעור להיות עזי נפש ושלא לידע שבעה ואיך האור שבתורה הניח להם לבא לידי מדה זו והנה הי' ראוי שמיד יתענה ר' ישעי' עוד תעני' אחרו' עד שיענה לו מלאך קו' זו השני' ע"כ אמר לו המלאך ולענין השאלה ששאלת חזור לאחריך כלומר הפוך בה מהמאוחר אל המוקד' ותוליד לך קו' אחרת אמנם אל תוסיף עוד דבר בדבר הזה להטריח כלפי מעלה כי אומר לך תי' על קו' זו והוא שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו כי האנשים האלו בתחלתם לא שמרו פיהם וטמאוהו בילדי נכרי' אשר הספיקו בהם ושינו שמם ודיברו בלשונם וגם הלעיגו במלאכי אלקי' ותעתעו בנביאי' והרהרו אחרי חכמי דור ודורשיו כמ"ש הרמב"ם סוף ה' טומאת צרעת מי גרם להם ששתו בשמים פיהם לשונם שהלכה תחלה בארץ ע"ש ודין גרמא לצרעת הממארת הזה:
ואיידי דאיירי אומר מה שיל"ד בפסוק ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד אשה למען תדעון אשר יפלה ה' בין וכו' וצ"ע מ"ש שע"י שלא יחרצו הכלבים לשונם יודע כי הפליא ה' והלא זה נודע על שפסח ה' על בתי ישראל במצרי' בנגפו את מצרים אבל אחז"ל מלאך המות בא לעיר כלבים בוכים וכשאלי' בא לעיר כלבים שוחקי, נמצא שיש לנפש הכלב הרגשה בבא לעיר מלאך המשחית בעם או המלאך הגואל. והנה אז באותו הלילה שהושחתו בכורי מצרים ונגאלו ישראל הי' מהראוי' שיהי' בזה הרגש נפלא לנפשות הכלבי' לבכות מצד ולשחוק מצד אך יראה כל זה הוא אם ההשחתה או הגאולה הוא ע"י מלאך שיש בכח מזלו של כלב להרגיש בזה אך במצרים שהקב"ה בכבודו ובעצמו הרג בכורי חם והוא בעצמו גאל ישראל ואין כח בנפש הכלב להרגיש את כבודו ית' שמו ע"כ לא חרצו לשונם וזה שאמר לא יחרץ כלב לשונו מזה תדעון אשר יפליא ה' ית' בעצמו ולא ע"י מלאך ושליח:
כתי' בפ' השבוע התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם ה' ילחם לכם ואתם תחרישון:
ויל"ד [א'] אחר שראו ניסים ונפלאות שעשה להם עד עתה וגם נאמר להם שיחזרו לאחוריהם כדי להטעות פרעה והם שמעו וקבלו ונסעו לאחוריהם איך א"כ לשעה קלה חזרו בהם והתרעמו מבלי להאמין בה' ובמשה עבדו וביותר קשה אחרי שפקרו ואמרו המבלי אין קברים במצרים וכו' ולא שתו לבם לכל דברי משה שדיבר עמהם והבטיחם עד עכשיו מה יועיל ומה יוסיף אומרו להם התיצבו וראו וגו' הלא לא יקבלו ממנו [ב'] את ישועת ה' אשר יעשה עמכם הכי הל"ל וראו את הישועה אשר יעשה ה' עמכם [ג'] כי כאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון לראותם מה רצה כי לא איכפת להם לישראל לראות עוד את מצרים רק שיושיעם ה' היום מידם אבל שלא לראותם עוד עד עולם מי ביקש זאת מיד משה ומכ"ש לדעת חז"ל הוא מצות ל"ת לשוב למצרים ואין זה מענין הפרישה להזהיר אותם לדורות כי הם היו טרודים בדאגת נפשם [ד'] ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ממה יחרישו אם מהתרע' הלא גם אם אין ה' לוחם ואדם נתון בסכנה וכלתה אליו הרעה אין לו להתרעם ח"ו וראוי לסבול הכל בטוב ונחת ואם תחרישון מתפלה קשה הלא גם אם ה' ילחם להם מ"מ יפה צעקה והתפילה היא אומנת אבותינו מעולם:
להקדים אני צריך קרא כדכת' והי' אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בי אני ה' רופאיך והק' הרמב"ן מה הבטחה הוא זה שיאמר הרב לעבדו אם תעשה כל אשר אצוך לא אמית אותך במיני תחלואים ואני אוסיף להקשות כל המחלה אשר שמתי וגו' לא אשים עליך ונשמע מדיוקא אבל שאר מחלות אחרי' ח"ו אביא עליך ועל מה ולמה ותו ק' קו' כל המפרשים אני ה' רופאיך כיון שלא יהי' שום חולה למה צריך לרופא:
והנלע"ד בזה כי בטבע הושם כשהאדם נתון בדין למעלה אלו מיימינים לזכות ואלו משמאלי' לחוב' אז אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי ומכ"ש כשנגמר דינו לרע אז לבו ככנור יהמה וידע אינש בנפשי' ונפקא מיני' להרבות בתפלה ולאפושי רחמי' מבלי לדחות בפן ואולי ועל זה נאמר אשרי מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה ועיי' רבינו בחיי ריש פ' בא. אמנם יש בזה ב' מיני קללות ועונשים א' האמור בתוכחה והבאתי מורך בלבבם ר"ל כי מפני העונשים בא המורך שלא בטבע באופן שאפי' יהי' נתונים בדין על דבר מועט קול עלה נדף ינוע לבבם כנוע עצי היער מפני רוח שלפעמים צרות המורך היא כפלי כפלים מן הצרה עצמה וקללה שני' היא ההפך מזה שהקב"ה מקשה לבו של רשע שנא ירגיש כלל וכלל עד בא עת צרתה ויהי' נשבר כנבל יוצרי' מבלי תקומה כלל כאשר חזק לב פרעה ולסיחון ועוג אשר חזק לבם למלחמה וכן לכנעני' להאבידם:
ונבא אל המכוון בעזה"י כי אעפ"י דקרא מיירי מעושי רצוני של מקום מ"מ הדבר ידוע כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא והקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה ואינו מוותר להם ואדם נידון בכל יום וע"כ אמר להם בהיותם עושי רצונו של מקום ברוב מעשיהם אזי איך יהי' נתונים בדין על שום דבר כל המחלה אשר שמתי במצרים להקשות לבם מבלי הרגיש זה לא אשים עליך בשום אופן אך ממילא מובן ההיפך שמחלה אחרת אפשר שיושם והוא המורך שהוא ההיפוך מהכבדת לב והטעם לזה כי אני ה' רופאיך רוצה לרפאות אותך ממכתך ע"כ המורך טוב כדי להקדים תפלה לברכה וממנה יושע:
עוד אקדים מה שפירש"י שבאותו לילה ישראל נתונים בדין אם לאבד עם המצרים או להנצל ובאמת הדבר מאוד תמוה איך אפשר שיאבדו ישראל בים וכי בכדי הוציא ממצרים כתעפות ראם לו ועשה ניסים ונפלאות. ומה יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ הטביעם בים. אבל נ"ל כי לא היו ישראל נתוני' בדין כלל. אך היות כי הם כבר היו גאולים יוצאי' ביד רמה בעדי עדים וכל טוב מצרים ולא נצרכה עתה להכביד לב פרעה לרדוף אחריהם עוד אלא למען קדוש שמו הגדול ברבי' ע"י קריעת י"ס ובאמת ע"י קדוש שמו הגדול הזה יצאו כל ניצוצות הקדושות ממצרים ושם באותו המלחמה הורד לארץ מרכבות שר של מצרים ונשאר כעלה נובלת עלי'. ומשו"ה נאסר לראות עוד את מצרים משום שהורק ממנו כל טוב וכל שום מין קדושה וע"ז היו מדייני' למעלה כי המשמאלים אמרו אם יגרו הים ראוי' להטביע גם ישראל ח"ו ע"כ לא יקרבו זא"ז כלל ולא יתקדש שמו כשישראל יעברו גאולים מצד אחר והמיימי' אמרו שיתקדש שמו הגדול בם וינצלו את מצרים ר"ל כל הניצוצות יצאו ממצרים ולא ישאר פרסה זהו מה שנלע"ד בזה:
ועוד בהקדמה שלישי מה שאני מרגיש עתה ואומר כי האנשי' האלו לא נשיתי בהם ולא נשו בי ולא עשו לי דבר רע ולא יעשו לי ואין לי לפחוד ולירא כלל בעזה"י. אך בראותי ס"ת נתון בדין לבי נשבר בקרבי ונמס ויהי למים וזהו מהטעם כי ישראל ואורייתא חד והקב"ה וישראל אחד ואתם הדבקים בה' אלקיכ' וכו' כלכם היום ע"כ לבו של אדם מישראל דוה עליו כאלו הדבר נוגע לעצמו כי הוא ואורייתא חד וע"כ אחי אל נא תדחו את הדבר בפן ואולי ואל תקשו לבכם ח"ו כאמור אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. נחוס על כבוד שמו הגדול ועל תורתו שבכתב ושבע"פ. ומי שאינו מרגיש מעיד על עצמו שאין לו חלק ח"ו בה' ובתורתו כי לולא זאת היה מרגיש בנפשו כאלו היה נתון בדין ויותר מזה:
ונבא אל המכוון בעזה"י כי ישראל האמינו בה' ובמשה עבדו וחזרו לאחוריהם אמנם הכל ביד רמה כי יצאו זכאי בדינם של מעלה לילך בראש גאולים אמנם בהגיע תואר לילה ההיא ובני ישראל ראו מצרי' נוסע אחריה' ויראו מאוד נפל פחד ומורך בלבם ושפטו ישראל שהם נתונים בדין של מעלה אם לאבד אם להנצל ע"כ עשו שלהם ויצעקו בני ישראל אל ה' אמנם התרעמו על משה המבלי אין קברים כי חשבו אלו הי' האמת שהגיע זמן פדות נפשות מה שייכות להנתן בדין עתה ועל זה השיב מרע"ה חלילה לא אתם נתונים בדין כי אליב' דכל הדיעות אתם גאולים לחרות עולם אך התיצבו וראו את ישועת ה' דייקא אשר יעשה עמכם ועל ידכם אשר ע"י כן לא תוסיפו לראות את מצרים עד עולם וזהו דין שלמעלה שעלי' מדייני' עכשיו וכיון שה' ילחם לכם למעלה ואיך יצוייר שאתם תחרישון ולא תרגישון מזה ולבכם לא ינוע כי הלא אתם הדבקים בה' אלקי'. כן אני אומר לא נחריש ולא נתאפק עד יצא כנגה צדקת תורתינו הקדושה אשר היא לנו למורשה. ונזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהכלו ובא לציון גואל ב"ב אמן:
עוד סנסן ממרן זצוק"ל וחמושים עלו בני ישראל כ' לנו תוה"ק פסוק זה ללמד ע"ד רז"ל בירא דשתית מני' מיא לא תשדי בי' קלא וע"ד שכ' לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והנה היה נוח לו ית' לקרוע הים מלצוות לישראל שיעמדו למלחמה נגד המצרים מטעם הנ"ל ואמנם לקחת מוסר זה צריכין אנו לידע כי הי' בידם כלי זיין:
וע"ד הפשוט נ' לי התלמיד ע"ד שכ' הרמב"ן כי העם כולל ההמונים ובני ישראל המה החשובים והנה העם לא יצא ממצרים כי אם בע"כ כדכת' ותחזק מצרים על העם וז"ש ויהי בשלח פרעה את העם ר"ל על כרחם ואלו לא לקחו בידם כלי זיין כי לא היה עמהם רוח גבורה ע"כ אמר אלקי' פן ינחם העם בראותם מלחמה אבל וחמושים עלו ב"י החשובי' לא נתיראו ממלחמה:
ודע כי מהסיבה הזו נתהוו כל התלונות במדבר כי ידעו ישראל כי לא זו הדרך ממצרים לארץ כנען ובכל עת באו בספק לא האמינו כי הם גורמים להסבה זו כ"א אמרו מנהיגינו הא' זקן בן פ"ג וא' בן פ' הם נתיראו לעשות מלחמה והסיבו אותם דרך המדבר ובטחו בה' שלא יעזבם אפי' במדבר וזה ענין מ' רז"ל כי במלחמת עמלק נגזר על משה בשביל ששלח את יהושע שלא יכנס לארץ כי אחרי ראו אשר במלחמה הראשונה לא מש משה מקרב המחנה העלה לבם טינא לאמור כי הדין עמהם במה שחשדוהו ואמנם לבטל מחשבה רעה זאת אמר הכ' וה' הולך לפני' יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך לומר כי עמוד הענן היה המורה דרך לא משה וזה כוונת הרמב"ן במ"ש ע"פ ובאילים שתים עשרה פינות מים וע' תמרים להראות להם כי מששת ימי בראשית הכין ה' להם במדבר אכסניא יפה כזאת עין לכל שבט ותמר לכל זקן וגלל כן הוכפל פ' זה בפ' מסעי משכ' שם כי מסעיהם היו עפ"י ה' ולא מדעת משה והביא זה לראי' עיי' רמב"ן ותמצא:
עוד סנסן ממרן זצוק"ל כי אני ה' רופאיך כי הרופאים ישרתו לבני אדם על ב' פני' רוב בני אדם קורין לרופא בעת שיחלה אבל הבן דעת ישלם לרופא משכרתו מדישנה למען ישגיח עליו שלא יחלה וז"ש כל המחלה לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך משגיח עליך שלא תבא לידי חולי:
איש לאשר באהלו תקחו אמר לי ידידי הרב מוה' משה סג"ל מעיר חדש לע"ע בירושלים עיה"ק תוב"ב כי יש כאן רמז על הנשים מעוברות שדרכם לאכול יותר משאר נשים וע"ד שד' רז"ל ע"פ שבו לכם לאהליכם.
והנה בענין עומר לגלגלת הנאמר במן ביאר מרן זצוק"ל בחתם סופר חלק או"ח סי' קפ"א דהכוונה כל שיעורי תורה באצבעות משערי' והאצבע לפי הגלגלת דהיינו הקטן לפי גלגלתו נמצא דהעומר לפי הגלגלת.
בחר לנו אנשים כ' רש"י גבורי' ויראי חטא כ' בס' עיר דוד דצוה על גבורים ויראי חטא משום דאמרו רז"ל במ' לצדיקי' נפל המן על פתח אהלם ושאר העם הלכו מחוץ למחנה ללקוט אמנם גם לשאר רעם החלשי' נפל המן על פתח אהלם ואמנם כן במי שהי' גבור ואעפי"כ נפל המן על פתח אהלו שפיר ידעו שהוא צדיק והיינו גבורים ויראי חטא:
כי יד על כס כ' רש"י נשבע הי"ת אין שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק ורמז מרן זצוק"ל דבר זה בפסוק כי בחר ה' בציון או"ה למושב יהא הא' אצל כסא והו"ה אצל השם י"ת:
רמב"ן ריש הפ' כי קרוב וטוב לנחותם בדרך ההוא הכל דבור א' עם כי אמר וגו':
ד"ה וה' הולך כדרך מוליך לימין משה הכוונה כי מדת מרע"ה היא נצח הנקרא זרוע ימין:
ד"ה עזי וזמרת יה בעבור כן אמר כי עזי וזמרת יה השם הזה כ"נ דצ"ל:
ד"ה ונורא תהילות וידום השמש אין לו שייכות כאן ונ' דקאי אלמטה אחרי ולילה ולא דומיה לו:
ד"ה ה' ימלוך בסוה"ד יתגדל ויתקדש ויאמן כצ"ל:
ד"ה כי בא סוס פרעה בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו צ"ע הרי אז עדן המצרים לא טבעו בים:
ד"ה ויוריהו ה' שלא מצאתי לשון מורה כצ"ל:
באו"ד כענין המלח שנתן אלישע במים וא"כ אמר ויוריהו כי לא הי' כצ"ל:
ד"ה הנני ממטיר וד' אונקלוס כ' שהוא ל' ירידה שתרגם הא אלא מחית כצ"ל:
באו"ד וכחול ימים עיף כנף הרי שיאמרו כצ"ל:
באו"ד לא על הלחם לבדו יש לדקדק לחם בה' הידיעה וודאי לא נקרא כי אם הלחם הידוע':
ד"ה ערב וידעתם איננו נראה נכון כצ"ל:
באו"ד יתקיימו בהוייתן כצ"ל:
ד"ה דק מחספס ומה שתרגום אונקלוס ודגור כצ"ל:
ד"ה להמית ולא אמרו סתם כצ"ל:
באו"ד כאמרם בשאר המקומות: